להחליף את החשיבה האוטומטית בשאר רוח

מתי בפעם האחרונה הצבת אתגר בפני תודעתך? בוודאי מזמן לא אמרת לה: שכל, לחשוב!

אנחנו יכולים לחיות בתגובה לנסיבות. זאת תנועה אוטומטית של חזרה על מה שאנחנו רגילים לעשות. זאת אופציה אחת, ויש עוד אופציה: אנחנו יכולים גם לחיות בהשראה. זאת תנועה מכוונת שבחרנו לעשות.

אוטומט או בחירה, אוטומט או כוונה, זה מה שמבדיל בין חיים בעלי ערך וחיים סתמיים.

חשיבה אוטומטית לא יכולה לתת לנו תשובה חדשה. היא יכולה רק לחזור על מה שכבר ניסינו. ואם אנחנו עושים היום מה שעשינו תמיד, נשיג מה שהשגנו תמיד. אנחנו יכולים לתת לחיינו כיוון חדש ואופי חדש רק אם אנחנו מגלים את הפוטנציאל של שאר רוח שגלום בנו. שאר רוח הוא גילוי בלתי צפוי של נקודת מבט אפשרית, שקודם נראתה בלתי אפשרית.

תגובה אוטומטית היא אם כן להמשיך במשהו שמישהו אחר התחיל, ושאר רוח פירושו לגרום למשהו להתחיל להתקיים.

שאנחנו משתמשים בשאר רוח כדי להבין מצב, אנחנו מותחים את התפיסה שלנו מעבר למה שהיא גילתה לנו במבט ראשון. אנחנו מכריחים אותה לגדול, להתרחב, ולהראות לנו את כל הסיפור שהמצב רוצה לספר לנו.

אנחנו מרגישים את ההתנגדות. התודעה רוצה לחזור על מה שהיא רגילה. זה נוח ומוכר. אבל אנחנו לא מוותרים, עד שמתמקם בראשנו מאי שם רעיון חדש.

למה כל כך חשוב לנו לתת מקום למחשבות חדשות? כי הן חדשות, ולכן הן נושאות אתן אפשרויות חדשות. כשנשתמש בשאר רוח להבנת חיינו, לעולם לא נחשוב ש"עשינו הכל", ש"ניסינו הכל". נבין שבסך הכל עשינו שוב ושוב אותו הדבר.

והנה שאלה שתעזור לנו להיחלץ מהחשיבה האוטומטית שלנו: מה הייתי עושה אילו כל חיי היו תלויים במעשה שאעשה עכשיו? השאלה הזאת תחליף את השאלה השקופה והסמויה שהיום, בלא יודעין, אנחנו שואלים בכל מצב: איך להגן על הכבוד העצמי והערך העצמי שלי.

השראה היא כוח. יש אנשים שכבר אימנו את עצמם לחשוב גדול בלי מתכוון, אבל רובנו צריכים להפעיל השראה במתכוון, ובמתכוון לגרום לה להתגלות ולצבור תנופה, עד שהיא תזהיר בתודעתנו עם אור חדש של הבנה.