מעבר מקנאה לאמון
קנאה היא הגהנום של האוהב. אם יש משהו שקוטל אהבה, הרי זוהי הקנאה, ולא במקרה נאמר שקנאה קשה משאול. אין עינוי גדול ממנה, ואין רגש שמאיים יותר ממנה על שפיות דעתנו. היא הורסת מערכות יחסים ביעילות רבה יותר מכפי שארבּה הורס שדה.
קנאה יכולה להתקיים רק במערכת יחסים שאין בה אמון, וזוגות רבים מנסים לבנות מערכת יחסים בלי להבין את חשיבותו של האמון כבסיס לכל קשר יציב.
אמונה עממית מקובלת אומרת שמי שלא מקנא לפחות "קצת", לא אוהב ממש, ולכן אנשים רבים עושים מאמצים גדולים כדי לעורר קנאה אצל שותפם, והם ישנים טוב יותר בלילה כאשר השותף אכול קנאה. גם אם אין להם מה להסתיר, הם עושים עבודה יסודית מאוד כדי שהשותף יתבשל בתוך הרעל.
מערכת זוגית הרמונית יכולה להתקיים רק על ידי התחייבות של שני בני הזוג לספק הרגשת ביטחון זה לזו. אם בני הזוג אינם מציידים זה את זו בתחושת ביטחון, הם מביאים על עצמם כל מה שלא צריך להיות ביחסים: כעס, עלבון, חשדנות, שקרים, הסתרות, מניפולציות, ומעל הכל קנאה.
איך בונים אמון
אנחנו חושבים שאמון נוצר מעצמו, ואנחנו משוכנעים שאם מישהו אוהב אותנו הוא חייב להאמין בנו. כלומר, אנחנו מצפים לאמון עיוור. לא מעט אנשים נעלבים כאשר בן הזוג לא נותן בהם אמון, גם אם הם מתנהגים בצורה שלא מעוררת אמון.
אבל אף אחד אינו חייב להאמין במישהו אחר באופן אוטומטי. כל אחד צריך להרוויח את האמון של רעהו בהתנהגותו ובמעשיו. כלומר, כל אחד צריך לסייע לשותפו לבטוח בו.
במערכת יחסים בוגרת אף אחד מבני הזוג אינו מצפה שהשני יאמין בו, אלא כל אחד מהם גורם לשני להאמין בו. התוצאה היא שאיש מהם אינו מתאמץ להאמין בשני, אלא כל אחד מתאמץ לגרום לשני להאמין בו.
המפתח ליחסי אמון הוא זרימת מידע חופשי בין בני הזוג. כל אחד מאפשר לבן זוגו לדעת איפה הוא נמצא במשך כל שעות היום, ואף אחד לא מחכה לשאלות ולחקירות: "איפה היית בשעה חמש? חיפשתי אותך שעה שלמה". איש אינו אוהב לחטט, והדבר הנכון ביותר הוא לחסוך מבן-זוגנו מעמד משפיל שכזה, ולדווח לו לפני שהוא שואל.
אין בכך שום פגיעה בחופש ובמרחב האישי שלנו. דווקא בין שני אנשים שרוצים גם לחיות יחד וגם לקיים כל אחד חיים מלאים בנפרד, האמון חשוב פי כמה. זרימה חופשית של מידע אינה סותרת הגנה על מרחב אישי, ואין בה הפרה של הפרטיות. מדובר בידיעה ברורה על מהלכיו של כל אחד, ולא על התערבות בהחלטותיו.
אבל כל זה לא מחליף את הצורך של כל אחד מאתנו להשתחרר מכל סוג של תלות רגשית בבן זוגנו, ולא בא במקום הצורך שלנו לשחרר את בן זוגנו מאחריות להרגשתנו. לפני כל יצירת אמון אנחנו חייבים לזכור שכל דבר מתחיל אצלנו. וזה השיעור העיקרי שמערכת יחסים באה ללמד אותנו.
כל עוד אנחנו מחפשים את הביטחון אצל בן זוגנו, אנחנו הופכים את עצמנו לתלויים ביכולת שלו, או ברצון שלו, לספק לנו את הביטחון הזה. רק כשאנחנו אחראים להרגשת הביטחון שלנו שום דבר לא יכול לערער אותה.
שרי יקרה,
בחברה כל כך מתירנית, אין פלא שכולנו מועדים להיפגע מבגידה של בן הזוג, או מבגידה שלנו עצמנו. לכן כל כך חשוב לראות בעבודת הזוגיות עבודת קודש. כי ככל שהזוגיות מהווה מקום חם ובטוח ומעשיר, קטנה יותר הסכנה שתתחולל בגידה. לצערי, במקום להשקיע בזוגיות, אנשים רבים משקיעים במעקבים ובבילוש, וכך נדמה להם שהם מונעים את הדבר שממנו הם מפחדים.
ולשאלתך על החזרת האמון: אין מה לעשות, מלבד לבחור להאמין. כן, אפשר לבחור להאמין. ייתכן שתצטרכי עזרה כדי להשיג את היכולת הזאת שטמונה בך.
בגידה היא פצע שצריך את הזמן שלו כדי להירפא. וכמו שפצע היית מורחת במשחה הנכונה וחובשת בתחבושת הנכונה, גם התגברות על בגידה דורשת את העבודה הנכונה. לכן אין טעם להעניש את בן הזוג, או להראות לו כמה את סובלת ומסכנה, או להזכיר לו כמה הוא פגע בך, במקום זה התרכזי בעבודה קונסטרוקטיבית: להפוך את המערכת הזוגיות שלכם לאי של אהבה. בדקי היטב מה הזנחתם קודם, וטפחי את המקום הזה.
אם יש לך שותף שמשתוקק לשתף פעולה עם תיקון הדברים, חזקי אותו. הוא מעד, הוא הוכיח לך שהוא לא מושלם, הוא המחיש לך שהוא מסוגל לבגוד. אבל יש לו עוד חלק, שרוצה להיות נאמן, שרוצה לבנות אתך את היחסים שלכם. התמקדי בצד הזה שלו, כי הצד שבו תתמקדי – יתחזק.
בהצלחה.
כיצד מתמודדים בכל זאת עם חוסר אמון, לאחר שקרה מקרה של בגידה מהותית, אך יש רצון עז לתקנו ע"י בן הזוג שפגע באמון זה?