המדכא
מסתובב בינינו טיפוס מסוים שיש לו תחביב מוזר: לדכא אותנו. הוא לא זן נדיר. להיפך, כולנו מכירים את הטיפוס הזה, ורבים בינינו נאלצים לחיות אתו. ומכיוון שההתמחות שלו היא לעשות חיים קשים לסובבים אותו, כדאי שנכיר אותו קצת יותר. אולי זה יעזור לנו להתחסן מפני המאמצים שלו להוריד אותנו ביגון שאולה.
הוא נראה אדם רגיל לגמרי. הוא לא קם בבוקר ומחליט לעשות קציצות מהסובבים אותו. הוא פשוט משוכנע שאנשים אחרים מחכים להזדמנות להתנכל לו, ולכן כדי להישרד עליו לעשות הכל כדי לעצור אותם ולקטול אותם קודם.
הוא יכול להיראות עגמומי או זועף או חביב בזמן שהוא הורס את היום שלך. אבל לא משנה איך הוא נראה, סימן ההיכר שלו הוא שאנשים נפגעים סביבו כל הזמן. וככל שהוא אינטליגנטי יותר, הוא מצטיין יותר במציאת הנקודה הרגישה של הקורבן כדי להכניס בה את הסיכה שלו.
איך לזהות את "המדכא"
לטיפוס אנטי-חברתי זה אין קרניים והוא לא יורק אש. הוא יכול להיות כוכב של קבוצת ספורט שאתה אוהד. הוא יכול להיות הבוס או השכן או החבר שלך, או הקשיש הנחמד היושב על הספסל ואומר לילדים שהם צריכים להתנהג יפה. והוא יכול להיות אפילו הגננת של בנך שמתקנת בדבקות רבה את הטעויות שלו. תזהה אותו רק על פי התוצאות ההרסניות של מעשיו.
זה אדם שהעמיס על עצמו אבנים רגשיות כבדות מאוד אי שם בנעוריו, וכמו בהמת משא הוא נושא על שכמו כעס גדול על העבר שקיפח אותו. הוא עדיין משחזר את הפחדים שלו מגיל ארבע וחמש שיעירו לו ויבקרו אותו וינזפו בו, והוא גורר אחריו חוסר שביעות רצון קבוע כמו שלשלאות המקשקשות סביב רגלי האסיר. הוא משוכנע שכולם נגדו, והוא רואה במלחמה עם הסביבה הישרדות. הוא לא שוכח טינה, והוא לא יתעייף להזכיר לך את מעלליך הרעים.
שמחה וצחוק מכאיבים לו. אולי הוא משתתף לפעמים באווירה קלילה, אבל שעות האושר האמיתיות שלו הן אלה שבהן הוא מוצא מישהו שאפשר לגלות לו מה לא בסדראצלו. הנושא שמעורר את "המדכא" הוא צרוֹת. השלילה היא ידידו הטוב ביותר. הוא ממלא את חייו בשלילות, מדבר עליהן, סופר אותן, ומאחסן אותן לשימוש חוזר בעתיד.
על מה מדבר "המדכא"
"המדכא" מרבה להתלונן. הוא פשוט אוהב את זה, ואם אין לו על מה, הוא ממציא. נסה לשוחח אתו על נקודות האור והוא יתחיל להשתעמם. הוא פשוט לא יודע להיות מרוצה. הקדרות אופפת אותו כמו כותלי בית סוהר. לכל מקום הולכות אתו הערותיו מרפות הידיים: "שמעתי היום שסגן המנהל מרוויח עשרים אלף שקל בחודש", הוא יספר לך, בעוד אתה מביט בתלוש המשכורת העלובה שלך. ואם תזכה בפרס העובד המצטיין הוא יאמר לך: "סוף סוף, הגיע הזמן, כל כך התאמצת".
הוא עוסק בעיקר בשלילה ובפסילה. הוא קופץ על כל ידיעה רעה, מוסיף עליה ומהדר אותה, ואז מעביר אותה הלאה. אין פלא שהוא אוהב את חברתם של אנשים שקל לדכא. ואם הסובבים אותו עדיין אינם מדוכאים, הוא ידאג לכך.
הרבה מהערותיו מוסוות כמחמאות, ואתה לא יודע למה אתה נשאר מעוצבן: "איזו חולצה יפה", הוא יאמר לך, "אני אוהב אותה כבר עשר שנים". או: "את בטוחה שאת מעדיפה שיער קצר?" וזה יום אחד לאחר שגזזת את שיערך הארוך.
הוא תמיד יצליח להשחיל איכשהו את הרעיון שכל מה שקורה לך הוא קצת טיפשי, לא כל כך חכם, ובלי ספק אתה ראוי לצרות שלך.
איך מתגונן "המדכא"
"המדכא" אינו מוכן לקבל שום השפעה ממישהו אחר, וכדי למנוע מאחרים לשלוט בו הוא מרגיש שהוא חייב לשלוט בהם. והאסטרטגיה שלו היא לערער בעקביות את הביטחון העצמי שלהם. הוא כאילו מכריז: "לא תוכל לפגוע בי כי אני אקדים ואפרק אותך מנשקך". ההגנות שלו הן בלתי חדירות. הוא לא טוען שהוא צודק, הוא רק תמיד יודע איפה אתה טועה. כך הוא קובע שליטה על רגשותיך.
איך תדע אם אתה "מדכא"
כל אחד מאתנו יכול להשמיע פה ושם הערה מדכאת: ביקורת חסרת תועלת שאיש לא הזמין, עקיצה מלאת חביבות שפוגעת בציפור הנפש של הקורבן, הכרזה מלאת גאווה של "אמרתי לך" כאשר מישהו נכשל במשהו. זה עדיין לא עושה אותנו ל"מדכאים".
אז איך תדע אם אתה טיפוס "מדכא"? הקשב לעצמך. האם אתה נוהג לדבר בעיקר על הדברים הלא נעימים סביבך? האם שמות התואר החביבים עליך ביותר הם נורא, איום, זוועה, משעמם, רע, הכל שטויות, וכו'? האם אתה נוהג לזרוק הערות לאחרים בנוסח "היית צריך לעשות את זה אחרת", או "חבל שלא התייעצת אתי קודם"?
אבל הנה הסימן המוחץ: אם אתה מתחרט על ביקורת שאתה משמיע, אתה לא טיפוס "מדכא" אלא סתם נאכס מצוי כמו כולנו, שלרגע קל נמאסו עליו החיים. אם לעומת זאת אתה מרגיש שהביקורת שלך מוצדקת ובונה, ושמגיע לך תודה עבורה, אז אלוהים ישמור על אלה שנמצאים סביבך.
איך לטפל "במדכא"
אינך יכול לטפל ב"מדכא" משום שהוא מסרב לקבל עזרה. למה שיקבל עזרה אם הוא מאושר כשהמצב רע? לכן עליך להתרכז רק בשאלה איך אתה יכול לעזור לעצמך.
ויש לך רק שלוש אפשרויות:
אל"ף, לסלק את הברנש מחייך.
בי"ת, אם זה לא ניתן, לבקש רחמים.
גימ"ל, אם גם זה לא ניתן, עשה הכל כדי להישאר שפוי, אחרת תצטרך לבחור באפשרות דל"ת: כדור בראש. ואתה תבחר באיזה ראש.






דפנה יקרה,
"המדכאים" מתחלקים לשני סוגים עיקריים: "המדכא" התוקפני, ו"המדכא" הבכיין התלותי. לכן אני לא מתפלאה שאת נתקלת ב"מדכאים" עם נטיות אגרסיביות.
אשר לשאלה שלך למה את מושכת אל חייך טיפוסים מסוג "המדכא", או למה את נמשכת אל החיים שלהם: הייתי שואלת את זה אחרת: מה יש בי שמושך או שנמשך אל טיפוס כזה.
דומה נמשך לדומה. זה חוק טבע. כמו המגנט. כשאנחנו מכירים מישהו, ייתכן שהוא שונה לגמרי, אבל סיבת המשיכה היא דווקא באותו חלק אצלו שאנחנו מזהים גם אצלנו. ותמיד יהיה חלק כזה. כלומר, אנחנו לא נמשכים בגלל הדברים השונים שבנו, אלא בגלל הדברים הדומים שבנו. וכל התיאוריות על "ניגודים שנמשכים זה אל זה" פשוט אינן נכונות. גם ניגודים קיצוניים ביותר יגלו צדדים דומים, ואלה יהיו הצדדים שימשכו אותם.
לכן אנשים אחרים שבאים אל חיינו ונשארים שם הם תמיד מראה לתכונות דומות שקיימות אצלנו. ולכן אני מחזירה אותך לשאלה: מה יש בי שדומה לטיפוסים האלה. אם תישארי רגע בשקט עם השאלה הזאת, בינך לבין עצמך, אני בטוחה שתמצאי את התשובה.
זאת עבודה חשובה מאוד על עצמנו, כי כאשר אנחנו נעשים מודעים לצד לא נעים באישיות שלנו, אנחנו יכולים לתקן אותו. ואת הדבר הזה אין לנו אפשרות לעשות עם תכונה באישיותנו שאנחנו לא מודעים לה.
המשיכה שלך אל "מדכאים" היא משיכה פנימית של נשמתך לתקן את "המדכא" שבך. ואז לא יהיה לך עניין יותר בטיפוס כזה במעגל החיים שלך.
הצליחי.
זה מדהים כמה הטיפוס המדכא דומה אחד לאחד לטיפוס מס' 8 באניאגרם – הבוס.
טיפוס שתלטן, חושב שהוא יודע הכל ומתווכח עם מי שאומר דברים שאינם נראים לו.
הוא מזלזל לא מעט ומעיר הערות ציניות ומציקות מדי פעם… מפחית את הסובבים אותו ברעיונותיהם ושולל את אימרותיהם החיוביות.
אבא שלי הוא כזה ובן זוגי לשעבר כזה והשאלה שלי לעצמי היא למה אני עדיין אוהבת להיות בסביבתם. מין סוג של התעללות עצמית שכזו, כנראה בגלל שאבי הוא כזה… כנראה משהו מוכר (ולצערי לא טוב) תמיד מחפשת את הטיפוס הזה כבן זוג וכל פעם כשמוצאת – נתקלת בכמה שהוא לא נעים לי כשהוא איתי, נכנסת איתו ראש בראש כי לא מוכנה לשמוע את ההתנהלות שלו ועדיין ולמרות הכל אוהבת שהוא טיפוס חזק ויודע מה הוא רוצה בחייו.
איך משנים את התפיסה הזו שהטיפוס הזה בסופו של דבר אינו מתאים לי אבל נמשכת אליו מאד?
אשמח לתגובתך.
חוה יקרה,
את רק יכולה להראות לו דרך אחרת. אם גם את נשאבת לתגובות ברוח זאת, את לא יכולה ללמד אותו שום דבר. ואז אתם הופכים להיות בני ברית של שני אגואים.
ספרי לי.
צביה
ואם המדכא הוא בעלי, ואני לא מעוניינת בכדור בראש?
המשפט "חבל שלא התייעצת קודם" נפוץ מאוד אצלינו, אפילו בפעולות פשוטות כמו הפעלת המדיח אחרי מאות פעמים שעשיתי זאת בעצמי, ולמרבה הפלא הצלחתי.אם אשיב על משפט כזה יתחיל ויכוח שבסופו אצא הטועה ולכן אני פשוט שותקת.