שתף
שלח לחבר
אימייל
האם אנחנו באמת אוהבים ומתחשבים באופן טבעי? אילו זה היה נכון היו לכולנו יחסים מהסרטים. והרבה מערכות יחסים סובלות מחסר עמוק באהבה ובהתחשבות בדיוק בגלל הציפייה שהכל יקרה מעצמו. אבל אהבה והתחשבות לא נוצרות מעצמן, אנחנו צריכים ליצור אותן.

אם אתם חושבים שאנחנו אמורים לאהוב באופן טבעי, ולעזור אחד לשני באופן טבעי, ולהתעניין אחד בשני באופן טבעי, ולקיים יחסי מין מספקים באופן טבעי, וליהנות מבילוי מספק באופן טבעי, ואם אתם גם עושים את כל אלה באופן טבעי, אתם מסודרים. המשיכו כך.

אבל אם אתם חושבים שאהבה ואינטימיות ותמיכה אמורות להיות טבעיות ואתם בקושי מדברים ובקושי נפגשים ובקושי נהנים זה מחברתו של זה, יש לכם סיכוי מצוין להצית מחדש את האש ביחסים שלכם אם תוותרו על הטבעיות, ותכירו בזה שאצל הרבה זוגות התנהגות טבעית פוגעת בזוגיות יותר מאשר מחזקת אותה.

כמובן שהאידיאל הוא שנהיה טבעיים, אבל מה לעשות אם באופן טבעי זה לא קורה? אבל הנה שאלה מעצבנת עוד יותר: האמנם "להיות טבעי" משרת תמיד את המטרה שלנו לבנות יחסים טובים? כמו למשל לכעוס באופן טבעי? או להתעלם באופן טבעי? או להתעצל באופן טבעי? או להשתמט מאחריות באופן טבעי? אנחנו באמת רוצים את כל ההתנהגויות הטבעיות האלה?

והנה השאלה הכי מעצבנת: האם באמת טבעי לנו לאהוב, כמו שטבעי לנו לצפות לקבל אהבה? והאם באמת טבעי לנו להתחשב, כמו שטבעי לנו לצפות שיתחשבו בנו? והאם באמת טבעי לנו להקשיב גם לדעתו של השני, כמו שטבעי בעינינו שהוא יקבל את דעתנו?

אז בואו נראה את הדברים כפי שהם, בלי אשליות. באנו לעולם עם שני חלקים: החלק האגואיסטי שמרוכז בצרכים של עצמנו, והחלק המשתף שמרוכז בצרכים של כולם. אבל התפתחותנו מהלידה מתחילה עם החלק האגואיסטי שמרוכז בצרכים של עצמנו, כי בילדותנו יש לחלק הזה תפקיד עיקרי בהבטחת קיומנו. ובחלק הזה אין שום התחשבות בזולת. חשבו על תינוק בן שנה שרוצה את אמא בארבע בבוקר. האם אכפת לו מה השעה?

אם שום דבר לא מפריע לתהליך ההתפתחות שלנו, מתחיל לצמוח מתוך החלק האגואיסטי החלק השני, החלק המשתף, שמכיר גם בצרכים של הזולת ולומד להתחשב גם בהם. אבל רבים מאוד בינינו לא השלימו את המעבר מהצד האגואיסטי לצד המשתף שבהם. לכן לכל כך רבים בינינו אין דבר טבעי יותר מאשר לדאוג רק לצרכים של עצמם.

אין כאן שחור ולבן אלא ציר גדילה שעל גביו כולנו ממוקמים, כל אחד בגובה שאליו הביאה אותו התפתחותו. ועבודת ההתפתחות הגדולה המוטלת עלינו בבגרותנו היא לפתח בעצמנו את החלק הזה שלא התפתח מספיק בזמן הנכון, עד שהחלק המשתף יהיה החלק הטבעי שלנו, ועד שהוא יחליף את טבענו האגואיסטי.

ובינתיים, בואו נכיר בזה שאהבה והתחשבות מתחילות בכוונה שלנו לאהוב ולהתחשב, ואנחנו צריכים ליצור אותן במתכוון. לשם כך אנחנו חייבים לעבור מהצד האגואיסטי לצד המשתף בתודעתנו. והדרך לשם מתחילה בעשייה של כל דבר שהצד המשתף אמור לעשות: לפרגן, להעריך, להודות, לחזר, להתעניין, לוותר, לשחרר, ולהעדיף את הצרכים הזוגיים על הצרכים האישיים. ובמקביל להתגבר על הדחף לעשות את הדברים שהצד האגואיסטי אמור לעשות: להחליט לבד, להתעקש על עמדתנו, להאשים את בן זוגנו, להתעלם ממה שחשוב לו.

בהתחלה ייראה לנו מלאכותי מאוד להעדיף את הצרכים הזוגיים על הצרכים של עצמנו. אבל בהדרגה ניווכח שיותר ויותר טבעי בעינינו לעצור ולשאול: האם אני דואג עכשיו רק לעצמי, או האם הדבר שאני רוצה הוא לטובת שנינו.

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

לאף אחד לא תזיק קצת יותר שמחת חיים

למה יש כל כך מעט שמחת חיים סביבנו? ולמה כל כך מעטה שמחת החיים בתוכנו? הסיבה היא שאנחנו חונקים את השמחה הפנימית בגלל פחד. ובוודאי תרצו לדעת ממה בעצם אנחנו מפחדים.

המחיר הגבוה של האהבה

משתלם לחיות רק בזוגיות מרוויחה. אחרת יהיה לכם בסך הכל קיוסק מפסיד, ואז כדאי כבר לחיות לבד כי כל המאמץ לא שווה.

למה יחסי זוגיות הם זירה למריבות

אפשר לחיות בזוגיות גם בלי מריבות. תעברו מיריבות לחברות כשתפטרו את מנהל החשבונות הפנימי. אז הקשיבו לשיחה הזאת כדי להחליף מאבקי כוח באהבה.

איך לעבור מכעס לקבלה

אנחנו רק צריכים להתנסות פעם אחת ביכולת המופלאה הזאת לעבור ממצב נפשי אחד למצב נפשי אחר. לאחר שנכיר יכולת זאת נוכל להתאמן בהפעלתה כל פעם שנמצא את עצמנו במגרש חניה צפוף ודחוס ויקר.
אבל כמו בכל דבר בחיים, יצליח בזה רק מי שרואה באימון כזה את המשימה החשובה ביותר שלו.

האם אנחנו באמת אוהבים ומתחשבים באופן טבעי? אילו זה היה נכון היו לכולנו יחסים מהסרטים. והרבה מערכות יחסים סובלות מחסר עמוק באהבה ובהתחשבות בדיוק בגלל הציפייה שהכל יקרה מעצמו. אבל אהבה והתחשבות לא נוצרות מעצמן, אנחנו צריכים ליצור אותן.

אם אתם חושבים שאנחנו אמורים לאהוב באופן טבעי, ולעזור אחד לשני באופן טבעי, ולהתעניין אחד בשני באופן טבעי, ולקיים יחסי מין מספקים באופן טבעי, וליהנות מבילוי מספק באופן טבעי, ואם אתם גם עושים את כל אלה באופן טבעי, אתם מסודרים. המשיכו כך.

אבל אם אתם חושבים שאהבה ואינטימיות ותמיכה אמורות להיות טבעיות ואתם בקושי מדברים ובקושי נפגשים ובקושי נהנים זה מחברתו של זה, יש לכם סיכוי מצוין להצית מחדש את האש ביחסים שלכם אם תוותרו על הטבעיות, ותכירו בזה שאצל הרבה זוגות התנהגות טבעית פוגעת בזוגיות יותר מאשר מחזקת אותה.

כמובן שהאידיאל הוא שנהיה טבעיים, אבל מה לעשות אם באופן טבעי זה לא קורה? אבל הנה שאלה מעצבנת עוד יותר: האמנם "להיות טבעי" משרת תמיד את המטרה שלנו לבנות יחסים טובים? כמו למשל לכעוס באופן טבעי? או להתעלם באופן טבעי? או להתעצל באופן טבעי? או להשתמט מאחריות באופן טבעי? אנחנו באמת רוצים את כל ההתנהגויות הטבעיות האלה?

והנה השאלה הכי מעצבנת: האם באמת טבעי לנו לאהוב, כמו שטבעי לנו לצפות לקבל אהבה? והאם באמת טבעי לנו להתחשב, כמו שטבעי לנו לצפות שיתחשבו בנו? והאם באמת טבעי לנו להקשיב גם לדעתו של השני, כמו שטבעי בעינינו שהוא יקבל את דעתנו?

אז בואו נראה את הדברים כפי שהם, בלי אשליות. באנו לעולם עם שני חלקים: החלק האגואיסטי שמרוכז בצרכים של עצמנו, והחלק המשתף שמרוכז בצרכים של כולם. אבל התפתחותנו מהלידה מתחילה עם החלק האגואיסטי שמרוכז בצרכים של עצמנו, כי בילדותנו יש לחלק הזה תפקיד עיקרי בהבטחת קיומנו. ובחלק הזה אין שום התחשבות בזולת. חשבו על תינוק בן שנה שרוצה את אמא בארבע בבוקר. האם אכפת לו מה השעה?

אם שום דבר לא מפריע לתהליך ההתפתחות שלנו, מתחיל לצמוח מתוך החלק האגואיסטי החלק השני, החלק המשתף, שמכיר גם בצרכים של הזולת ולומד להתחשב גם בהם. אבל רבים מאוד בינינו לא השלימו את המעבר מהצד האגואיסטי לצד המשתף שבהם. לכן לכל כך רבים בינינו אין דבר טבעי יותר מאשר לדאוג רק לצרכים של עצמם.

אין כאן שחור ולבן אלא ציר גדילה שעל גביו כולנו ממוקמים, כל אחד בגובה שאליו הביאה אותו התפתחותו. ועבודת ההתפתחות הגדולה המוטלת עלינו בבגרותנו היא לפתח בעצמנו את החלק הזה שלא התפתח מספיק בזמן הנכון, עד שהחלק המשתף יהיה החלק הטבעי שלנו, ועד שהוא יחליף את טבענו האגואיסטי.

ובינתיים, בואו נכיר בזה שאהבה והתחשבות מתחילות בכוונה שלנו לאהוב ולהתחשב, ואנחנו צריכים ליצור אותן במתכוון. לשם כך אנחנו חייבים לעבור מהצד האגואיסטי לצד המשתף בתודעתנו. והדרך לשם מתחילה בעשייה של כל דבר שהצד המשתף אמור לעשות: לפרגן, להעריך, להודות, לחזר, להתעניין, לוותר, לשחרר, ולהעדיף את הצרכים הזוגיים על הצרכים האישיים. ובמקביל להתגבר על הדחף לעשות את הדברים שהצד האגואיסטי אמור לעשות: להחליט לבד, להתעקש על עמדתנו, להאשים את בן זוגנו, להתעלם ממה שחשוב לו.

בהתחלה ייראה לנו מלאכותי מאוד להעדיף את הצרכים הזוגיים על הצרכים של עצמנו. אבל בהדרגה ניווכח שיותר ויותר טבעי בעינינו לעצור ולשאול: האם אני דואג עכשיו רק לעצמי, או האם הדבר שאני רוצה הוא לטובת שנינו.

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

מה לעשות כדי להרגיש טוב

תחשבו על כל מה שעברתם עד היום. כמה ימים טובים היו לכם לעומת הימים הרעים? תחשבו על כל מה שרציתם להשיג. כמה מזה השגתם לעומת מה שהפסדתם? תחשבו על כל החלומות שלכם. כמה מהם הגשמתם לעומת אלה שנשארו במחסן?
יש לנו הצדקה מלאה לומר שהחיים האלה לא שווים את כל המאמץ והסבל שאנחנו עוברים. ובכל זאת, יצר החיים שלנו חזק יותר מכל דבר אחר. תחשבו על זה: למרות הקשיים והתסכולים אנחנו ממשיכים לקום כל בוקר אל שרשרת אין-סופית של משימות וחובות. ולא רק זה, אנחנו עושים הכל כדי שהחיים האלה יימשכו עד מאה ועשרים ועדיין לא עושים הכל כדי להרגיש טוב.

איך למנוע בגידה

בגידה לא צומחת בחלל ריק. בגידה צומחת מתוך יחסים לא מספקים. והרבה מאוד מהבגידות היו נמנעות אם היינו מקשיבים לבן זוגנו.

בואו נדבר מלב אל לב

אמרו לנו שהאהבה תפתור את כל הבעיות, אבל גילינו שזה בכלל לא כמו שחשבנו, ושיש פער אדיר בין הציפיות שהבאנו אתנו ובין המציאות הזוגית שאליה

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות