שתף
שלח לחבר
אימייל
האם אנחנו באמת אוהבים ומתחשבים באופן טבעי? אילו זה היה נכון היו לכולנו יחסים מהסרטים. והרבה מערכות יחסים סובלות מחסר עמוק באהבה ובהתחשבות בדיוק בגלל הציפייה שהכל יקרה מעצמו. אבל אהבה והתחשבות לא נוצרות מעצמן, אנחנו צריכים ליצור אותן.

אם אתם חושבים שאנחנו אמורים לאהוב באופן טבעי, ולעזור אחד לשני באופן טבעי, ולהתעניין אחד בשני באופן טבעי, ולקיים יחסי מין מספקים באופן טבעי, וליהנות מבילוי מספק באופן טבעי, ואם אתם גם עושים את כל אלה באופן טבעי, אתם מסודרים. המשיכו כך.

אבל אם אתם חושבים שאהבה ואינטימיות ותמיכה אמורות להיות טבעיות ואתם בקושי מדברים ובקושי נפגשים ובקושי נהנים זה מחברתו של זה, יש לכם סיכוי מצוין להצית מחדש את האש ביחסים שלכם אם תוותרו על הטבעיות, ותכירו בזה שאצל הרבה זוגות התנהגות טבעית פוגעת בזוגיות יותר מאשר מחזקת אותה.

כמובן שהאידיאל הוא שנהיה טבעיים, אבל מה לעשות אם באופן טבעי זה לא קורה? אבל הנה שאלה מעצבנת עוד יותר: האמנם "להיות טבעי" משרת תמיד את המטרה שלנו לבנות יחסים טובים? כמו למשל לכעוס באופן טבעי? או להתעלם באופן טבעי? או להתעצל באופן טבעי? או להשתמט מאחריות באופן טבעי? אנחנו באמת רוצים את כל ההתנהגויות הטבעיות האלה?

והנה השאלה הכי מעצבנת: האם באמת טבעי לנו לאהוב, כמו שטבעי לנו לצפות לקבל אהבה? והאם באמת טבעי לנו להתחשב, כמו שטבעי לנו לצפות שיתחשבו בנו? והאם באמת טבעי לנו להקשיב גם לדעתו של השני, כמו שטבעי בעינינו שהוא יקבל את דעתנו?

אז בואו נראה את הדברים כפי שהם, בלי אשליות. באנו לעולם עם שני חלקים: החלק האגואיסטי שמרוכז בצרכים של עצמנו, והחלק המשתף שמרוכז בצרכים של כולם. אבל התפתחותנו מהלידה מתחילה עם החלק האגואיסטי שמרוכז בצרכים של עצמנו, כי בילדותנו יש לחלק הזה תפקיד עיקרי בהבטחת קיומנו. ובחלק הזה אין שום התחשבות בזולת. חשבו על תינוק בן שנה שרוצה את אמא בארבע בבוקר. האם אכפת לו מה השעה?

אם שום דבר לא מפריע לתהליך ההתפתחות שלנו, מתחיל לצמוח מתוך החלק האגואיסטי החלק השני, החלק המשתף, שמכיר גם בצרכים של הזולת ולומד להתחשב גם בהם. אבל רבים מאוד בינינו לא השלימו את המעבר מהצד האגואיסטי לצד המשתף שבהם. לכן לכל כך רבים בינינו אין דבר טבעי יותר מאשר לדאוג רק לצרכים של עצמם.

אין כאן שחור ולבן אלא ציר גדילה שעל גביו כולנו ממוקמים, כל אחד בגובה שאליו הביאה אותו התפתחותו. ועבודת ההתפתחות הגדולה המוטלת עלינו בבגרותנו היא לפתח בעצמנו את החלק הזה שלא התפתח מספיק בזמן הנכון, עד שהחלק המשתף יהיה החלק הטבעי שלנו, ועד שהוא יחליף את טבענו האגואיסטי.

ובינתיים, בואו נכיר בזה שאהבה והתחשבות מתחילות בכוונה שלנו לאהוב ולהתחשב, ואנחנו צריכים ליצור אותן במתכוון. לשם כך אנחנו חייבים לעבור מהצד האגואיסטי לצד המשתף בתודעתנו. והדרך לשם מתחילה בעשייה של כל דבר שהצד המשתף אמור לעשות: לפרגן, להעריך, להודות, לחזר, להתעניין, לוותר, לשחרר, ולהעדיף את הצרכים הזוגיים על הצרכים האישיים. ובמקביל להתגבר על הדחף לעשות את הדברים שהצד האגואיסטי אמור לעשות: להחליט לבד, להתעקש על עמדתנו, להאשים את בן זוגנו, להתעלם ממה שחשוב לו.

בהתחלה ייראה לנו מלאכותי מאוד להעדיף את הצרכים הזוגיים על הצרכים של עצמנו. אבל בהדרגה ניווכח שיותר ויותר טבעי בעינינו לעצור ולשאול: האם אני דואג עכשיו רק לעצמי, או האם הדבר שאני רוצה הוא לטובת שנינו.

האם התוכן עניין אותך?

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

חוסר הדדיות בזוגיות

אבל למה הם צריכים לקחת את זה אחד מהשני? כי אף אחד לא נותן לשני את הדברים האלה, ולכן אף אחד לא מקבל אותם מהשני. והרי אנחנו לוקחים רק כשלא נותנים לנו את מה שאנחנו צריכים.
בני זוג ביחסי לקיחה-לקיחה נמצאים כל הזמן באווירה של דרישות ותביעות, יחד עם התחשבנויות אינסופיות. זה רוצה יותר חיבה, והשני דורש עבור החיבה שלו יותר סקס. זה רוצה יותר השתתפות בתפקידי הבית, וזה דורש עבור העזרה שלו יותר חופש.

איך להתאהב מחדש אחד בשני

כשבני זוג מצליחים ליצור חיי אהבה, אין ספק שהם הרוויחו את זה ביושר עם יחס הרבה יותר חיובי מאשר שלילי אחד אל השני, ואם בני זוג יצרו לעצמם יחסי עוינות עוינות, אין ספק שהם הרוויחו את זה בכבוד עם הרבה יותר יחס שלילי מאשר יחס חיובי שהם העניקו זה לזה.

טיפול זוגי בחופשה

מאמר אורח אחרי שכל האורחים הלכו ונותרתם לבד על רחבת הריקודים בשמלה לבנה נפוחה ובטוקסידו מרשים, עליכם להתחיל לחיות. החתונה הייתה כל מה שרק יכולתם

איחוד פנימי: תנאי לאיחוד זוגי

ניסיון לאיחוד בין גבר ואישה יכול להיות שדה מערכה, אבל הוא יכול להיות גם נתיב משותף שבו הוא יגשים את הגבריות המלאה שלו, והיא תגשים את הנשיות המלאה שלה.

האם אנחנו באמת אוהבים ומתחשבים באופן טבעי? אילו זה היה נכון היו לכולנו יחסים מהסרטים. והרבה מערכות יחסים סובלות מחסר עמוק באהבה ובהתחשבות בדיוק בגלל הציפייה שהכל יקרה מעצמו. אבל אהבה והתחשבות לא נוצרות מעצמן, אנחנו צריכים ליצור אותן.

אם אתם חושבים שאנחנו אמורים לאהוב באופן טבעי, ולעזור אחד לשני באופן טבעי, ולהתעניין אחד בשני באופן טבעי, ולקיים יחסי מין מספקים באופן טבעי, וליהנות מבילוי מספק באופן טבעי, ואם אתם גם עושים את כל אלה באופן טבעי, אתם מסודרים. המשיכו כך.

אבל אם אתם חושבים שאהבה ואינטימיות ותמיכה אמורות להיות טבעיות ואתם בקושי מדברים ובקושי נפגשים ובקושי נהנים זה מחברתו של זה, יש לכם סיכוי מצוין להצית מחדש את האש ביחסים שלכם אם תוותרו על הטבעיות, ותכירו בזה שאצל הרבה זוגות התנהגות טבעית פוגעת בזוגיות יותר מאשר מחזקת אותה.

כמובן שהאידיאל הוא שנהיה טבעיים, אבל מה לעשות אם באופן טבעי זה לא קורה? אבל הנה שאלה מעצבנת עוד יותר: האמנם "להיות טבעי" משרת תמיד את המטרה שלנו לבנות יחסים טובים? כמו למשל לכעוס באופן טבעי? או להתעלם באופן טבעי? או להתעצל באופן טבעי? או להשתמט מאחריות באופן טבעי? אנחנו באמת רוצים את כל ההתנהגויות הטבעיות האלה?

והנה השאלה הכי מעצבנת: האם באמת טבעי לנו לאהוב, כמו שטבעי לנו לצפות לקבל אהבה? והאם באמת טבעי לנו להתחשב, כמו שטבעי לנו לצפות שיתחשבו בנו? והאם באמת טבעי לנו להקשיב גם לדעתו של השני, כמו שטבעי בעינינו שהוא יקבל את דעתנו?

אז בואו נראה את הדברים כפי שהם, בלי אשליות. באנו לעולם עם שני חלקים: החלק האגואיסטי שמרוכז בצרכים של עצמנו, והחלק המשתף שמרוכז בצרכים של כולם. אבל התפתחותנו מהלידה מתחילה עם החלק האגואיסטי שמרוכז בצרכים של עצמנו, כי בילדותנו יש לחלק הזה תפקיד עיקרי בהבטחת קיומנו. ובחלק הזה אין שום התחשבות בזולת. חשבו על תינוק בן שנה שרוצה את אמא בארבע בבוקר. האם אכפת לו מה השעה?

אם שום דבר לא מפריע לתהליך ההתפתחות שלנו, מתחיל לצמוח מתוך החלק האגואיסטי החלק השני, החלק המשתף, שמכיר גם בצרכים של הזולת ולומד להתחשב גם בהם. אבל רבים מאוד בינינו לא השלימו את המעבר מהצד האגואיסטי לצד המשתף שבהם. לכן לכל כך רבים בינינו אין דבר טבעי יותר מאשר לדאוג רק לצרכים של עצמם.

אין כאן שחור ולבן אלא ציר גדילה שעל גביו כולנו ממוקמים, כל אחד בגובה שאליו הביאה אותו התפתחותו. ועבודת ההתפתחות הגדולה המוטלת עלינו בבגרותנו היא לפתח בעצמנו את החלק הזה שלא התפתח מספיק בזמן הנכון, עד שהחלק המשתף יהיה החלק הטבעי שלנו, ועד שהוא יחליף את טבענו האגואיסטי.

ובינתיים, בואו נכיר בזה שאהבה והתחשבות מתחילות בכוונה שלנו לאהוב ולהתחשב, ואנחנו צריכים ליצור אותן במתכוון. לשם כך אנחנו חייבים לעבור מהצד האגואיסטי לצד המשתף בתודעתנו. והדרך לשם מתחילה בעשייה של כל דבר שהצד המשתף אמור לעשות: לפרגן, להעריך, להודות, לחזר, להתעניין, לוותר, לשחרר, ולהעדיף את הצרכים הזוגיים על הצרכים האישיים. ובמקביל להתגבר על הדחף לעשות את הדברים שהצד האגואיסטי אמור לעשות: להחליט לבד, להתעקש על עמדתנו, להאשים את בן זוגנו, להתעלם ממה שחשוב לו.

בהתחלה ייראה לנו מלאכותי מאוד להעדיף את הצרכים הזוגיים על הצרכים של עצמנו. אבל בהדרגה ניווכח שיותר ויותר טבעי בעינינו לעצור ולשאול: האם אני דואג עכשיו רק לעצמי, או האם הדבר שאני רוצה הוא לטובת שנינו.

האם התוכן עניין אותך?

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

אף אחד לא בא

אם את עדיין מצפה שמישהו יגאל אותך מפצעי העבר, ויפצה אותך על העוולות שצברת, כדאי שתדעי: אף אחד לא בה להציל אותך. זה הסיפור שלך.

איך ליצור גישה חיובית לחיים

רוצים יחסים יותר טובים יותר? כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לרכוש גישה חיובית לחיים. זה כל הסוד. כי גישה חיובית לחיים יוצרתת יחסים חיוביים, וגישה שלילית יוצרת יחסים שליליים.

שיחה 5: המאבק בין הצודק והצודקת

בשיחה החמישית אתם כבר יודעים שתקשורת מרחיקה היא המחלה שלנו, ושתקשורת מקרבת היא הריפוי שלנו. מכאן אתם עולים לכיתה גבוהה יותר, ולוקחים את הדברים צעד גדול קדימה לתיקון שתי טעויות ענקיות בתקשורת שכולם עושים, ושבגללן התקשורת שלכם נשארת ברמה של גן ילדים.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות