שתף
שלח לחבר
אימייל
כולנו מאמינים שאנחנו מתחשבים ומבינים ורגישים. אבל למה אנחנו עושים בכל זאת כל כך הרבה מעשים פוגעים וחסרי התחשבות? ואולי אנחנו לא מתחשבים כמו שנדמה לנו, וזאת הסיבה לכך שהיחסים שלנו כל כך מתסכלים? הנה הזדמנות לבחון מחדש את האמפתיה שלנו, כדי להבטיח שהיא תהיה אמיתית.

כולנו משוכנעים שאנחנו אמפתיים מאוד. אבל כדי שנהיה באמת אמפתיים כפי שאנחנו רוצים להיות, אנחנו צריכים להכיר קודם בעובדה שאנחנו רחוקים מלהיות אמפתיים כפי שאנחנו מדמים.

נכון, אנחנו מודעים מאוד למה שבן זוגנו מעולל לנו. לכן כל כך טבעי בעינינו שהוא יתנצל, יבין את מעשיו הרעים ויבטיח להשתנות. אבל אנחנו לא מודעים למה שאנחנו מעוללים לו. לכן אנחנו לא מצפים לאותה אמפתיה מצד עצמנו.

אנחנו לא רואים באמת את הפגיעה שלנו בו, ולכן התנצלות מצדנו נתפסת אצלנו כמעשה חסד שאנחנו עושים אתו, או כדי להראות את גדלות הנפש שלנו, או כדי שהוא לא ינפנף אחר כך בקלף של "תמיד אני מתנצל ראשון". לכן התנצלות מצדנו לא מראה כמעט אף פעם על חרטה אמיתית עמוקה שפגענו בו.

כמובן שאנחנו מאוד מאוד אמפתיים כשכואב לו משהו בגלל מישהו אחר. אנחנו ממש מלאכים כשבן משפחה פגע בו, כשלא קידמו אותו בעבודה או כשהוא חוטף שפעת. נקשיב לו, נחבק אותו, נכין לו תה, נייעץ לו. אבל לאמפתיה הזאת אין זכר כשהוא מרגיש פגוע בגללנו.

אילו היתה בינינו קרבת נפש אמיתית היינו מתנהגים אחרת לגמרי: היינו רוצים לדעת מראש איך ההתנהגות שלנו פוגעת אחד בשני, כי היינו רוצים לעשות הכל כדי למנוע זה מזה הרגשה רעה.

אבל מה לעשות אם אנחנו לא מרגישים באמת שאנחנו פוגעים בשני? מה לעשות אם המעשים שלנו נראים בעינינו תמיד מוצדקים?

שאלות קשות, כי זה המצב אצל כולנו: אנחנו לא מרגישים באמת שאנחנו פוגעים. אז אם אנחנו רוצים להתחיל להיות באמת אמפתיים, אין לנו ברירה אלא להתנהג כפי שהיינו מתנהגים אילו היינו מרגישים את ההתנהגות הפוגעת שלנו. כלומר, עלינו להתנהג "כאילו אמפתיים", עד שנהיה אמפתיים באמת.

בשביל המעבר הזה דרושה רק שאלה פשוטה אחת: "איך אתה מרגיש לגבי הדבר הזה שהייתי רוצה לעשות?" או "איך אתה מרגיש לגבי הדבר הזה שאני רוצה ממך?" ואת  השאלה הזאת עלינו לשאול תמיד לפני המעשה, או לפני שאנחנו מקבלים החלטה לבדנו.

ייתכן שלא נצדיק את תשובתו, וקרוב לוודאי שלא נבין את עמדתו, אבל  רק כשאנחנו נותנים לו הזדמנות לבטא את מה שהוא מרגיש, וכשאנחנו נותנים לעצמנו הזדמנות להתחשב בזה, אנחנו יכולים לראות את עצמנו שותפים וחברים אמיתיים.

שותפים וחברים אמיתיים רואים את עצמם צוות שחותר למטרות משותפות ולתועלת משותפת, שמתכנן ביחד ומקבל החלטות ביחד. והעיקר: את כל אלה השניים הם עושים באהבה. וזה כל ההבדל בין רווקות ובין יחסים מחייבים.

כשאנחנו בוחרים להיות במערכת יחסים מחייבת, אבל לא מוכנים לקבל את הכללים שלה, אנחנו מביאים הרבה בלבול ותסכול אל חיינו. איך יכולה שותפות להתקיים כשכל אחד מהצדדים מתחשב רק בצרכים של עצמו? איך יכולה חברות להתקיים כשאף אחד מהצדדים לא מתחשב בצרכים של השני? איך יכולים יחסי רעות להתקיים כששני הצדדים מושכים כל אחד לכיוון אחר, או כאשר שני הצדדים פונים אחד נגד השני?

ושיהיה ברור מאוד: ביחסי שותפות וחברות אף אחד לא מאבד את עצמו. להפך, כל אחד מוצא סוף סוף את עצמו. כל עוד היינו לבד מצאנו רק את העצמי האגוצנטרי שלנו. ורק כשאנחנו ביחסי רעות אנחנו יכולים לגלות גם את הצד המשתף והמתחבר שלנו.

כמו שאמרה לי קרן בתי כששאלתי אותה מהו הסוד של הצלחת נישואיה: "אני עושה מה שאילן רוצה ואילן עושה מה שאני רוצה". זה לא סיפק אותי והקשיתי אליה: "ואם את רוצה משהו שהוא לא רוצה?" ותשובתה היתה: "אז אני יודעת שאני רוצה משהו לא הגיוני ואני מחפשת אלטרנטיבה יחד אתו".

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

אחריות אישית – בחירה בדרך אחרת

אם היחסים שלנו רצופים תסכולים, הדבר האחרון שאנחנו צריכים לעשות הוא לצפות שבן זוגנו ישתנה, ובמקום זה לשנות את הגישות של עצמנו. ולזה קוראים אחריות אישית.

שליטה עצמית: כוח או חולשה

אחד מתפרץ בזעם והורס את היחסים ואחד מבליג ומגיב בתבונה ומשיג תוצאות. מה מבדיל ביניהם? שליטה עצמית.
אחד פוגע בבן זוגו וגורם לו להתרחק ואחד מזמין אותו לשיחה ופותר את הבעיה. מה מבדיל ביניהם? שליטה עצמית.
אחד נותן הבטחות אבל עושה את ההפך ולא מאמינים לו, ואחד מקיים את ההתחייבויות שלו ונותנים בו אמון. מה מבדיל ביניהם? שליטה עצמית.
אז זה בעצם כל הסיפור: שליטה עצמית, יש לנו או אין לנו. וזה מה שמבדיל בין מצליחים ביחסים ובין אלה שנכשלים.

עצות טובות ועצות רעות

הרבה נותני עצות מסתובבים בינינו. למעשה, כולנו אוהבים לתת עצות, ואנחנו גאים מאוד שבאים להיוועץ בנו. אבל האם אנחנו נותנים עצות טובות או עצות רעות?
במקרים רבים אנחנו מתכוונים באמת לעזור, ועצה שבאה מכוונה אמיתית לעזור ניכרת בתבונה וברגישות שבה. והיא לא תשקף את דעתו הפרטית של “היועץ”, אלא את התעניינותו בצרכים של מי שמקבל את העצה.

כולנו מאמינים שאנחנו מתחשבים ומבינים ורגישים. אבל למה אנחנו עושים בכל זאת כל כך הרבה מעשים פוגעים וחסרי התחשבות? ואולי אנחנו לא מתחשבים כמו שנדמה לנו, וזאת הסיבה לכך שהיחסים שלנו כל כך מתסכלים? הנה הזדמנות לבחון מחדש את האמפתיה שלנו, כדי להבטיח שהיא תהיה אמיתית.

כולנו משוכנעים שאנחנו אמפתיים מאוד. אבל כדי שנהיה באמת אמפתיים כפי שאנחנו רוצים להיות, אנחנו צריכים להכיר קודם בעובדה שאנחנו רחוקים מלהיות אמפתיים כפי שאנחנו מדמים.

נכון, אנחנו מודעים מאוד למה שבן זוגנו מעולל לנו. לכן כל כך טבעי בעינינו שהוא יתנצל, יבין את מעשיו הרעים ויבטיח להשתנות. אבל אנחנו לא מודעים למה שאנחנו מעוללים לו. לכן אנחנו לא מצפים לאותה אמפתיה מצד עצמנו.

אנחנו לא רואים באמת את הפגיעה שלנו בו, ולכן התנצלות מצדנו נתפסת אצלנו כמעשה חסד שאנחנו עושים אתו, או כדי להראות את גדלות הנפש שלנו, או כדי שהוא לא ינפנף אחר כך בקלף של "תמיד אני מתנצל ראשון". לכן התנצלות מצדנו לא מראה כמעט אף פעם על חרטה אמיתית עמוקה שפגענו בו.

כמובן שאנחנו מאוד מאוד אמפתיים כשכואב לו משהו בגלל מישהו אחר. אנחנו ממש מלאכים כשבן משפחה פגע בו, כשלא קידמו אותו בעבודה או כשהוא חוטף שפעת. נקשיב לו, נחבק אותו, נכין לו תה, נייעץ לו. אבל לאמפתיה הזאת אין זכר כשהוא מרגיש פגוע בגללנו.

אילו היתה בינינו קרבת נפש אמיתית היינו מתנהגים אחרת לגמרי: היינו רוצים לדעת מראש איך ההתנהגות שלנו פוגעת אחד בשני, כי היינו רוצים לעשות הכל כדי למנוע זה מזה הרגשה רעה.

אבל מה לעשות אם אנחנו לא מרגישים באמת שאנחנו פוגעים בשני? מה לעשות אם המעשים שלנו נראים בעינינו תמיד מוצדקים?

שאלות קשות, כי זה המצב אצל כולנו: אנחנו לא מרגישים באמת שאנחנו פוגעים. אז אם אנחנו רוצים להתחיל להיות באמת אמפתיים, אין לנו ברירה אלא להתנהג כפי שהיינו מתנהגים אילו היינו מרגישים את ההתנהגות הפוגעת שלנו. כלומר, עלינו להתנהג "כאילו אמפתיים", עד שנהיה אמפתיים באמת.

בשביל המעבר הזה דרושה רק שאלה פשוטה אחת: "איך אתה מרגיש לגבי הדבר הזה שהייתי רוצה לעשות?" או "איך אתה מרגיש לגבי הדבר הזה שאני רוצה ממך?" ואת  השאלה הזאת עלינו לשאול תמיד לפני המעשה, או לפני שאנחנו מקבלים החלטה לבדנו.

ייתכן שלא נצדיק את תשובתו, וקרוב לוודאי שלא נבין את עמדתו, אבל  רק כשאנחנו נותנים לו הזדמנות לבטא את מה שהוא מרגיש, וכשאנחנו נותנים לעצמנו הזדמנות להתחשב בזה, אנחנו יכולים לראות את עצמנו שותפים וחברים אמיתיים.

שותפים וחברים אמיתיים רואים את עצמם צוות שחותר למטרות משותפות ולתועלת משותפת, שמתכנן ביחד ומקבל החלטות ביחד. והעיקר: את כל אלה השניים הם עושים באהבה. וזה כל ההבדל בין רווקות ובין יחסים מחייבים.

כשאנחנו בוחרים להיות במערכת יחסים מחייבת, אבל לא מוכנים לקבל את הכללים שלה, אנחנו מביאים הרבה בלבול ותסכול אל חיינו. איך יכולה שותפות להתקיים כשכל אחד מהצדדים מתחשב רק בצרכים של עצמו? איך יכולה חברות להתקיים כשאף אחד מהצדדים לא מתחשב בצרכים של השני? איך יכולים יחסי רעות להתקיים כששני הצדדים מושכים כל אחד לכיוון אחר, או כאשר שני הצדדים פונים אחד נגד השני?

ושיהיה ברור מאוד: ביחסי שותפות וחברות אף אחד לא מאבד את עצמו. להפך, כל אחד מוצא סוף סוף את עצמו. כל עוד היינו לבד מצאנו רק את העצמי האגוצנטרי שלנו. ורק כשאנחנו ביחסי רעות אנחנו יכולים לגלות גם את הצד המשתף והמתחבר שלנו.

כמו שאמרה לי קרן בתי כששאלתי אותה מהו הסוד של הצלחת נישואיה: "אני עושה מה שאילן רוצה ואילן עושה מה שאני רוצה". זה לא סיפק אותי והקשיתי אליה: "ואם את רוצה משהו שהוא לא רוצה?" ותשובתה היתה: "אז אני יודעת שאני רוצה משהו לא הגיוני ואני מחפשת אלטרנטיבה יחד אתו".

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

דרכי ההתמודדות עם גירושין

 אחת החוויות הקשות שיכול לחוות אדם במשך חייו הוא גירושין. פסיכולוגים רבים טוענים שההתמודדות עם גירושין דומה להתמודדות עם מוות של אדם קרוב, במיוחד אם

קוטלי התשוקה

גם אם עייפנו את התשוקה, והטבענו אותה בכעסים, וכמעט סילקנו אותה מחיינו, אנחנו יכולים להחזיר את ניצוץ הריגוש אל המיטה הזוגית, אם נלמד מה קוטל את החשק המיני, ואיך להבטיח שהוא לא יברח מאתנו, וישאיר אותנו הפיהוקים והתסכולים.

לעלות כיתה משלב הקונפליקטים לשלב הקבלה

משלב הקונפליקטים ביחסים אנחנו מטפסים לשלב הקבלה לא רק בזכות האהבה ששימרנו, אלא גם הודות לקשיים שאתם התמודדנו. ואם המאבקים לא הצליחו לשבור אותנו בדרך, יצרנו את ההתאמה הנכספת בינינו, ואנחנו מוכנים לפרס הגדול של חברות אמיצה.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות