שתף
שלח לחבר
אימייל
אם כל שטות גורמת לפיצוץ ביניכם, זה לא בגלל שאתם כל כך שונים, אלא להפך, זה בגלל שאתם כל כך דומים.

אם כל שטות גורמת לפיצוץ ביניכם, האם זה באמת בגלל שאתם כל כך שונים? אם זה מה שאתם חושבים אתם טועים לגמרי, כי למעשה אתם דווקא דומים מאוד: שניכם מגלים אותו חוסר יכולת לכבד את נקודת הראות השונה של השני בכל פעם שמתעורר ביניכם קונפליקט.

ושיהיה ברור: בכלל לא משנה אם אתם רבים בגלל הכלים בכיור או בגלל חינוך הילדים. ויכוח קטן או ויכוח גדול, לא הנושא הוא הגורם למריבה. הגורם למריבה הוא חוסר כבוד של כל אחד מכם לנקודת הראות השונה של בן זוגו על נושא המריבה. וזאת הסיבה היחידה לכל המריבות בעולם.

כל הרעיון של יחסים הוא יצירת מקום בטוח לכל אחד מבני הזוג להיות מי שהוא. כלומר, לחשוב את מה שהוא חושב ולהרגיש את מה שהוא מרגיש, בלי שאף אחד יבקר אותו או ישפוט אותו או יבטל אותו. או במילה אחת: יחסים אמורים לספק לכל אחד מבני הזוג מקום שבו תמיד יכבדו את נקודת הראות שלו על כל נושא, ולא משנה מהי. אבל מה שקורה בפועל הוא שכל אחד מכם רוצה שהדברים יתנהלו אך ורק כפי שנכון בעיניו הוא, מתוך ציפייה שהשני יתאים את עצמו לדרך הזאת.

אז ראשית, אל תשכחו: נקודת הראות של השני תמיד לגיטימית ומוצדקת בדיוק כמו נקודת הראות שלכם. כי מנקודת הראות שהוא רואה את הדברים הם מוצדקים לגמרי, בדיוק כמו שהם מוצדקים לגמרי מנקודת הראות שממנה אנחנו רואים את הדברים.

אז למה כל כך קשה לנו לתפוס את זה? למה כל כך קשה לנו לראות בנקודת הראות של השני עמדה לגיטימית בדיוק כמו נקודת הראות שלנו? למה אנחנו מרגישים שכל נקודת ראות שונה של בן זוגנו חייבת להיות מוטעית, ושאנחנו חייבים לנפץ אותה לרסיסים?

כבוד הדדי בזוגיות לדעת איך לריב

הסיבה פשוטה: כי אנחנו מבלבלים בין "לכבד" ובין "להסכים". כאילו אנחנו יכולים לכבד נקודת ראות אחרת רק אם אנחנו מסכימים אתה, ורק אם היא עולה בקנה אחד עם נקודת הראות שלנו, עם הערכים שלנו ועם הציפיות שלנו.

אבל כבוד לנקודת ראות אחרת והסכמה עם נקודת ראות אחרת הן שני דברים שונים שלא קשורים זה לזה בכלל. לכבד דעה אחרת פירושו פשוט להבין שהדעה הזאת קיימת, בדיוק כמו שקיימת הדעה שלנו. ככה הוא רואה את הדברים, ככה הוא חושב על הדברים, ככה הוא מבין את הדברים, ככה הוא מרגיש את הדברים, ואלה עובדות שאנחנו לא יכולים לבטל. כלומר, כבוד לדעה אחרת הוא בסך הכל הכרה בקיומה.

כשכל אחד מכם מקבל את נקודת הראות של השני כעובדה קיימת, אתם פותחים ביניכם מרחב משותף שמאפשר לכם לקיים שתי נקודות ראות בבת אחת, עם זכות שווה להתקיים, כמו שתי ציפורים על ענף אחד שהן שונות לגמרי בצבעים שלהן, אבל הן שוות לגמרי בזכות שלהן לשבת על הענף.

עד היום חייתם בשני מרחבים נפרדים, שבכל אחד מהם היה מקום רק לדעה אחת: הדעה שלכם במרחב שלכם והדעה שלו במרחב שלו. ואם אין מקום ליותר מדעה אחת, מה הפלא שאתם רבים כל הזמן איזו מהדעות היא הנכונה והצודקת?

במרחב המשותף אין יותר שאלה איזו נקודת ראות נכונה ואיזו מוטעית, כמו שעל ענף העץ אין בכלל שאלה לאיזו ציפור יש זכות לשבת עליו ואיזו ציפור חייבת להסתלק. במרחב המשותף יש רק שאלה אחת: איך להבטיח החלטה על כל נושא שאף אחד מכם לא יקבל את כל מה שהוא רוצה, אבל כל אחד מכם יותר לחיות אתה.

על כבוד הדדי בזוגיות וגם מה לעשות עם חוסר הסכמה עם בן הזוג
דירוג 3.8 כוכבים (76%) 5 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

מודעות היא משחק הוגן

הוא לא קדוש, ואין הילה מעל ראשו. אבל את האיכות המיוחדת שבו כל אחד מאתנו רוצה לפתח בעצמו. זה אדם בעל מודעות עצמית אמיתית. כשאתה פוגש אדם כזה, למד ממנו.

ללמוד להיכשל כדי ללמוד להצליח

מצליחים יודעים את הסוד: אין הישגים בלי כישלונות, והם זוכרים שגם ההפך נכון באותה מידה: אין כישלונות בלי הישגים. אבל זה בתנאי שהם נכשלים תמיד קדימה ואף פעם לא אחורה, כדי שכל כישלון יהיה בסך הכל חלק מהתהליך שהם מניעים.

אגו – הכרת הרע שבנו

האגו שלנו מבליט את הפגמים של הזולת, ומקטין את שלנו. האגו גורם להאמין שהאושר תלוי בכך שנדאג רק לטובתנו. האגו מתחזק ממאבק ותחרות, מחלוקת ופילוג. מה אנחנו מחמיצים?

אם כל שטות גורמת לפיצוץ ביניכם, זה לא בגלל שאתם כל כך שונים, אלא להפך, זה בגלל שאתם כל כך דומים.

אם כל שטות גורמת לפיצוץ ביניכם, האם זה באמת בגלל שאתם כל כך שונים? אם זה מה שאתם חושבים אתם טועים לגמרי, כי למעשה אתם דווקא דומים מאוד: שניכם מגלים אותו חוסר יכולת לכבד את נקודת הראות השונה של השני בכל פעם שמתעורר ביניכם קונפליקט.

ושיהיה ברור: בכלל לא משנה אם אתם רבים בגלל הכלים בכיור או בגלל חינוך הילדים. ויכוח קטן או ויכוח גדול, לא הנושא הוא הגורם למריבה. הגורם למריבה הוא חוסר כבוד של כל אחד מכם לנקודת הראות השונה של בן זוגו על נושא המריבה. וזאת הסיבה היחידה לכל המריבות בעולם.

כל הרעיון של יחסים הוא יצירת מקום בטוח לכל אחד מבני הזוג להיות מי שהוא. כלומר, לחשוב את מה שהוא חושב ולהרגיש את מה שהוא מרגיש, בלי שאף אחד יבקר אותו או ישפוט אותו או יבטל אותו. או במילה אחת: יחסים אמורים לספק לכל אחד מבני הזוג מקום שבו תמיד יכבדו את נקודת הראות שלו על כל נושא, ולא משנה מהי. אבל מה שקורה בפועל הוא שכל אחד מכם רוצה שהדברים יתנהלו אך ורק כפי שנכון בעיניו הוא, מתוך ציפייה שהשני יתאים את עצמו לדרך הזאת.

אז ראשית, אל תשכחו: נקודת הראות של השני תמיד לגיטימית ומוצדקת בדיוק כמו נקודת הראות שלכם. כי מנקודת הראות שהוא רואה את הדברים הם מוצדקים לגמרי, בדיוק כמו שהם מוצדקים לגמרי מנקודת הראות שממנה אנחנו רואים את הדברים.

אז למה כל כך קשה לנו לתפוס את זה? למה כל כך קשה לנו לראות בנקודת הראות של השני עמדה לגיטימית בדיוק כמו נקודת הראות שלנו? למה אנחנו מרגישים שכל נקודת ראות שונה של בן זוגנו חייבת להיות מוטעית, ושאנחנו חייבים לנפץ אותה לרסיסים?

כבוד הדדי בזוגיות לדעת איך לריב

הסיבה פשוטה: כי אנחנו מבלבלים בין "לכבד" ובין "להסכים". כאילו אנחנו יכולים לכבד נקודת ראות אחרת רק אם אנחנו מסכימים אתה, ורק אם היא עולה בקנה אחד עם נקודת הראות שלנו, עם הערכים שלנו ועם הציפיות שלנו.

אבל כבוד לנקודת ראות אחרת והסכמה עם נקודת ראות אחרת הן שני דברים שונים שלא קשורים זה לזה בכלל. לכבד דעה אחרת פירושו פשוט להבין שהדעה הזאת קיימת, בדיוק כמו שקיימת הדעה שלנו. ככה הוא רואה את הדברים, ככה הוא חושב על הדברים, ככה הוא מבין את הדברים, ככה הוא מרגיש את הדברים, ואלה עובדות שאנחנו לא יכולים לבטל. כלומר, כבוד לדעה אחרת הוא בסך הכל הכרה בקיומה.

כשכל אחד מכם מקבל את נקודת הראות של השני כעובדה קיימת, אתם פותחים ביניכם מרחב משותף שמאפשר לכם לקיים שתי נקודות ראות בבת אחת, עם זכות שווה להתקיים, כמו שתי ציפורים על ענף אחד שהן שונות לגמרי בצבעים שלהן, אבל הן שוות לגמרי בזכות שלהן לשבת על הענף.

עד היום חייתם בשני מרחבים נפרדים, שבכל אחד מהם היה מקום רק לדעה אחת: הדעה שלכם במרחב שלכם והדעה שלו במרחב שלו. ואם אין מקום ליותר מדעה אחת, מה הפלא שאתם רבים כל הזמן איזו מהדעות היא הנכונה והצודקת?

במרחב המשותף אין יותר שאלה איזו נקודת ראות נכונה ואיזו מוטעית, כמו שעל ענף העץ אין בכלל שאלה לאיזו ציפור יש זכות לשבת עליו ואיזו ציפור חייבת להסתלק. במרחב המשותף יש רק שאלה אחת: איך להבטיח החלטה על כל נושא שאף אחד מכם לא יקבל את כל מה שהוא רוצה, אבל כל אחד מכם יותר לחיות אתה.

על כבוד הדדי בזוגיות וגם מה לעשות עם חוסר הסכמה עם בן הזוג
דירוג 3.8 כוכבים (76%) 5 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

מחשבה יוצרת מציאות

יש המצפים לטוב ויש המצפים לרע. ומי צודק, יהיה טוב או יהיה רע?
כולם צודקים כמובן. כי בטוח שלפעמים יהיה טוב ובטוח שלפעמים יהיה רע. לכל אחד מאתנו. לפעמים נצליח ונזכה ונרוויח, ולפעמים ניכשל ונאבד ונפסיד. האם מחשבה יוצרת מציאות?

אבל המצפים לטוב מצפים להצלחה ופועלים להשיג אותה, והמצפים לרע מאמינים שלא תהיה הצלחה, ולכן הם לא עושים דבר כדי להצליח. לכן למצפים לטוב יש סיכוי הרבה יותר גדול להצליח, ולמצפים לרע יש סיכוי הרבה יותר גדול להפסיד. כך הציפיות שלנו יוצרות את המציאות שלנו, כך מחשבה יוצרת מציאות.

הכוח הסודי שלנו

כל אחד מאתנו צריך להרגיש מוערך ורצוי ונחוץ, וכשאנחנו זוכרים את החוק הזה, יש בידינו מפתח לפתיחת יחסים הדדיים של קח-ותן עם כל אחד.

האם אתם מדברים באהבה?

אהבה היא הדלק שמניע את היחסים לקרבה ושמחה. אז הבטיחו שמכלי הדלק שלכם תמיד מלאים כדי שתוכלו לנוע תמיד אחד לעבר השני.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות