שתף
שלח לחבר
אימייל
האגו הוא מראת קסמים שמשקפת רק את מה שאנחנו רוצים לראות בעצמנו. אז מהם הדברים שאנחנו לא רוצים לדעת על עצמנו?

תפקידו העיקרי של האגו הוא לעצב את הדימוי העצמי שלנו על פי התכונות שאנחנו רוצים לייחס לעצמנו. איך הוא עושה זאת? הוא מסתיר מעינינו מי אנחנו באמת, ומאפשר לנו לראות בעצמנו דברים שיכולים להיות רחוקים מהאמת מרחק גדול מאוד. בכך לא רק שהוא מעוות את תפיסתנו העצמית, הוא גם משבש את יכולתנו להיות מי שאנחנו יכולים להיות.
יש בך תכונות רבות שאתה גאה בהן: אתה אחראי ואמין, אתה מעניק ונדיב, אתה יצירתי ורגיש, אתה שקול והגיוני, אתה אמיץ ואידיאליסטי, אתה הוגן וסובלני.
אבל מה עם התכונות שאינך גאה בהן? לפעמים אתה קפדן וקטנוני ועומד על פרינציפים, לפעמים אתה מתחשבן ומצפה לתמורה על הנתינה שלך, לפעמים אתה ערמומי ומעמיד פנים, לפעמים אתה מתרברב ומתיימר, לפעמים אתה מלנכולי ובלתי נגיש, לפעמים אתה מריר ודוחה, לפעמים אתה שולל ומבקר, לפעמים אתה מחפש הנאות שטחיות, לפעמים אתה שתלטני ואגרסיבי, לפעמים אתה כופה את עצמך על אחרים, לפעמים אתה כועס ונעלב, לפעמים אתה שונא ונוקם, לפעמים אתה אדיש ועצל ונמנע מלעשות את הדברים החיוניים לקידומך.
גם אלה הם חלקים של עצמיותך, וגם הם שותפים מלאים ופעילים בהווייתך. אבל את רוב החלקים האלה דואג האגו להעלים מעיניך. בכך הוא מגן על האשליה שלך לגבי עצמך, שגורמת לך להרגיש כל כך טוב.
כולנו רוצים להיות טובים מאוד, אבל כולנו עושים לפעמים גם דברים רעים מאוד. אנחנו צועקים על ילדינו, פוגעים בבני זוגנו, מתעלמים מצורכי חברינו, חושדים בבעל החנות או בנהג המונית שהם מנסים לרמות אותנו, מדברים רעה מאחורי גבם של אנשים אחרים, מותחים ביקורת, מנצלים את מי שניתן לנצל, מבזים את מי שלא עומד בציפיות שלנו, מזלזלים באוכלוסיות שונות מאתנו, מקנאים ומרכלים ומשמיצים.
וכל אותה עת אנחנו משוכנעים שאנחנו הוגנים והגונים, וכל דבר שאנחנו עושים הוא מוצדק.
איך אנחנו מצליחים להאמין שרק ההתנהגויות החיוביות מייצגות את מי שאנחנו? איך משכנע אותנו האגו באמיתותה של התדמית שבנינו לעצמנו?

מראת הקסמים

השיטה פשוטה: הוא קולט מהסביבה רק מסרים המאשרים מה שאנחנו חושבים כאמת, וחסום למסרים שעלולים להפריך את האמת הזאת. הוא כמו מראָה שמחציתה מפויחת, והיא מאפשרת לך לראות רק את מחצית בבואתך. תכסיס אופטי זה יוצר שיתוף פעולה הרסני בין שני חלקי המראָה: הצד השקוף מראה לך כל מה שאתה רוצה לראות, והצד המפויח מסתיר ממך מה שאינך רוצה לראות.
מראת קסמים זו מאפשרת לנו לראות את עצמנו כפי שאנחנו מתיימרים להיות, וכל דבר שיכול לבטל את האשליות שלנו נבלע במחצית השחורה שלה. התוצאה היא שאנחנו עיוורים למחצה לגבי עצמנו. לכן כשאנחנו מסתכלים דרך עיני האגו, מה שאנחנו רואים יתאים תמיד למה שאנחנו רוצים לראות.
המחצית השקופה של המראה מאפשרת לנו אם כן לראות את הרע תמיד בזולת, ואת הטוב תמיד בנו. וזאת אף על פי שאין הבדל ממשי בין התנהגותנו ובין התנהגותם של אלה שאותם אנחנו שופטים. לכן אנחנו מרגישים שאנחנו הרבה יותר טובים מהאחרים, למרות שאנחנו עושים אותם דברים עצמם.
למעשה מראת הקסם היא מראת האשליות שלך, כפי שמתאר זאת "קורס בנִסים" באופן כה קולע: "האשליות עשויות ממראות שאינם נראים ומצלילים שאינם נשמעים. הן יוצרות עולם פרטי שאיש אחר אינו יכול לקחת חלק בהן. לכן הן בעלות משמעות רק בשביל זה שיצר אותן. ובעולם שכזה נע בעל האשליות לבד,ו כי רק הוא תופס את אשליותיו".
למעשה האגו הוא כמו משקפת הפוכה. כשאתה מסתכל בעדה על עצמך אתה רואה את מעלותיך בצורה מופרזת ואת חולשותיך בצורה ממוזערת. וכצפוי, כשאתה מסתכל בעדה על הזולת, אתה רואה את חסרונותיו בגדול ואת מעלותיו כמיניאטורות.
לכן בעיני האגו אנחנו רואים אצל הזולת כל מגרעת וכל חיסרון בהגדלה, ואצלנו אנחנו רואים בהגדלה כל מעלה וכל יתרון. גם אם אלה מדומים. וכך נסגר המעגל המאפשר לנו לחשוב שאנחנו הרבה יותר טובים מהאחרים.

הונאה עצמית

האגו הוא אם כן מנגנון מתוחכם של הונאה עצמית, המאפשר לך לדעת רק מה שתומך בדימוי העצמי שלך, ולא לדעת מה שעלול לערער אותו. הוא שולח לך עוגן הצלה כאשר אתה ילד רע, והופך את התנהגויותיך השליליות לחיוביות על ידי הצדקתן, או על ידי האשמת אנשים אחרים ביצירתן: "הייתי חייב לומר לו מה אני חושב", "אם אני אשתוק הוא יחשוב שאני אידיוט", "הוא מוציא ממני את כל הרע", "אני מאוד מתחשב עד שפוגעים בי", "אני אף פעם לא פוגע באדם אחר ללא סיבה", "זה מה שראיתי בבית", "לא היה עולה בדעתי לבגוד בו אם הוא היה מספק את הצרכים שלי".
בזכות מנגנון זה אנחנו יכולים לייחס לעצמנו תכונות חיוביות שאין בנו, ולהתעלם מתכונות שליליות שקיימות בנו, וכך להחליף מה שישנו במה שאיננו, ומה שאיננו במה שישנו.
ברמה אחת אתה משוכנע שאתה אדם הגון והוגן, שאתה מתחשב, שאתה בעל ערכים של צדק ומוסר, שאתה ישר ואמין, שאפשר לסמוך עליך, שאתה חבר ושותף, שאתה נאמן, ועוד סגולות שאתה זוקף לזכותך. ואילו ברמה אחרת אתה עושה מעשים הסותרים לגמרי סגולות אלה.
כך משמש האגו אמצעי ביטחון כנגד האפשרות שתראה את עצמך במערומי האמת. הוא מספק לך דימוי עצמי המבוסס על הערכה בדויה של עצמך שאתה המצאת. אבל האמת היא חסרת פשרות, ולא יכולה להיווצר הגשמה פנימית מלאה במקום שיש בו הכחשה.
בכל פעם שאתה מצדיק את מעשיך האוויליים, או מאשים מישהו אחר בהם, אתה פוגע בצמיחתך הפנימית לאדם שאתה רוצה להיות.
כל מעשה שלילי שאינך מזהה כשלילי הוא מפגש עם הונאה עצמית, וכל תכונה שלילית שאינך מזהה כשלילית אתה ממשיך להפעיל. וזה הגיוני מאוד, כי איזו סיבה יש לך לשנות תכונות שאתה מזהה כחיוביות?
לפיכך, כל עוד נימנע מלשייך לעצמנו התנהגויות שליליות, לא נוכל לדעת את עצמנו כפי שאנחנו באמת, ונמשיך להפעיל תכונות בדויות, שידרשו מאתנו להמשיך להיות כל הזמן בהתגוננות.

העיוורון בפעולה

דוגמאות לעיוורון שלנו כלפי עצמנו אני מקבלת מדי יום בעבודתי. כמו אותה אישה שאמרה לי: "אני נותנת המון ולא דורשת דבר לעצמי, אבל מי שלא מעניק לי באותה מידה אני מעיפה אותו".
או כמו אישה אחרת שקיימה מערכת יחסים בת שנים רבות עם גבר נשוי, ובמשך כל אותו זמן הפעילה עליו לחץ לדרוש ממנו לספר לאשתו על הרומן הצדדי שלו אתה. יום אחד הוא נכנע וסיפר לאשתו, ולמחרת ביצעה האישה הנבגדת ניסיון התאבדות. שאלתי את המטופלת שלי מדוע דרשה ממנו לספר לאשתו דבר כה מכאיב. "כי אני אדם הגון מאוד, והאמת חשובה לי יותר מכל דבר אחר", הסבירה.
או כמו אותו רואה שחורות ששאלתי אותו אם הוא כל הזמן פסימי, והוא החזיר לי במחאה: "אני לא פסימי, אני פשוט יודע שיהיה רע".
יתכן שנדמה לך שהדברים אינם חלים עליך. אתה בוודאי מגדיר את עצמך כאדם רגיש ומצפוני. "אני לא אגואיסט ולא אגוצנטרי", אתה אומר לעצמך, "אני חושב תמיד על אנשים אחרים". אבל האם מעשיך מעידים על כך? האם בחנת בכלל אי פעם את מעשיך?
אם תעשה זאת תגלה כל כך הרבה מעשים הסותרים את מה שאתה חושב על עצמך, שלא תהיה מסוגל להסביר על מה אתה מסתמך כשאתה מייחס לעצמך תכונות נעלות אלה.
תשעים ותשעה אחוזים מן האנושות חיים תשעים ותשעה אחוזים מן הזמן בהימנעות מאמיתות כואבות. קרוב לוודאי אפוא שהדברים רלוונטיים מאוד גם לגבי ולגביך. לכן השכנוע שלך ש"אתה לא כזה" צריך להזעיק אותך לבחון את התיאום בין מה שאתה חושב על עצמך, ובין מעשיך והתנהגותך.
דבר זה הוא קריטי לצמיחתך, משום שככל שאתה מתכחש יותר לאגוצנטריות שלך, אתה מתקשה יותר להתחבר עם החלקים הגבוהים שלך.
האגו הוא אם כן האמונה שלנו במה שאנחנו מדמים על עצמנו. קודם אנחנו ממציאים את עצמנו, אחר כך אנחנו משוכנעים שזאת האמת. ולאחר ששכנענו את עצמנו במעלותינו, לא נותר לנו אלא לשכנע גם אנשים אחרים בקיומן.
אנחנו כמו אותו אדם שהתלונן שאינו יכול לישון. הציעו לו לעלות להרים, ושם, בשקט ובשלווה, בוודאי יירדם. הוא עשה כן, ובבוקר קם סחוט לגמרי. שאלו אותו: "לא ישנת?" השיב: "ישנתי נהדר, אבל חלמתי כל הלילה שאני לא ישן".
או כמו אותו עיתונאי צעיר ושאפתן שחלם להשיג סקופ. יום אחד נפל לידיו נושא עסיסי. הוא חקר אותו מכל הצדדים ולבסוף מסר אותו למערכת ברגע האחרון לפני סגירת העיתון. בלילה הוא לא יכול היה לעצום את עיניו בגלל חשש שהסיפור אינו נכון. בבוקר רץ לפתוח את העיתון, קרא את הידיעה שלו ונרגע: אם זה כתוב בעיתון, סימן שזה נכון.

תחבולות האגו

במשך השנים התמלא מיכל האגו שלך באמונות כה רבות על עצמך, שהן הפכו לפיגום הדימוי העצמי שלך: אני חשוב, אני מיוחד, אני הגון, אני יותר מוצלח מהאחרים, קורים לי דברים מיוחדים שאינם קורים לאחרים, יש לי מחשבות מעניינות, אני מייצר רעיונות מקוריים.
אנשים רבים אמרו לי שסיפור חייהם ראוי לספר, אבל אחרי ששמעתי מה עבר עליהם מצאתי שהוא יכול למלא בקושי חוברת דקיקה ולא מעניינת. אולי אנחנו לא חושבים בצורה מפורשת שאנחנו מרכז העולם, אבל כל אחד מאתנו מתהלך עם הרגשה שלקיומו יש משמעות מיוחדת.
ואין לנו ברירה אלא להרגיש כך, כל עוד תודעתנו הסלקטיבית סופגת רק מה שמחזק אמונות אלה, ודוחה ממנה והלאה כל מה שמטיל בהן ספק.
וכך עוסק האגו כל הזמן בתמרונים המיועדים להשיג לנו הוכחות שאנחנו צודקים ומוצלחים. אם מישהו יערער על צדקתנו, יתעלם מאתנו, יזלזל בנו, או לא יתן לנו מה שלדעתנו מגיע לנו, יפעיל האגו את האמצעים שלו: דרישות, תביעות, כעס, עלבון, בגידה, פרידה.
הסימן הטוב ביותר לכך שאתה בתודעת האגו הוא בהיותך בטוח שאתה צודק בכל מה שאתה חושב, ובהיותך משוכנע שהרעיונות שלך באים ממעמקי החוכמה שלך. רוב המאבקים שלך, רוב השאיפות, רוב התסכולים, רוב ההתמודדויות והסכסוכים, הם חיילים בצבא הסדיר שאתה מפעיל כדי להגן על אשליית החשיבות שלך, החוכמה שלך וצדקת הדעות שאתה מאחסן בראשך.

לעומת זאת, המודעות הפתוחה תלמד אותך את האמת. היא תחייב אותך לנקות את המראה המפויחת ולראות את עצמך באופן מלא, על הטוב ועל הרע. רק באופן זה תלמד שאינך אלא גרגיר בלתי נראה בעולם, ועם זאת מקומך הייחודי בעולם אינו יכול להתמלא על ידי אף אחד אחר.
וזאת הדרך שבה מלמדת אותך המודעות הפתוחה גדוּלה שבאה מענווה.

האם אנחנו מי שאנחנו חושבים?
דירוג 1 כוכבים (20%) 3 הצבעות

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

כעס: ביטוי של חולשה

לא חייבים לצרוח כשכועסים, לבכות או לטרוק דלתות. כעס יכול להפוך ממכונת הרס לכוח בונה אם נגלה את התפקיד החיובי שהוא ממלא בחיינו.

האם אפשר לדבר עם טיפוס סגור?

אי אפשר לדבר גם עם בן זוג אם הוא לא רוצה לדבר אתכם. וזה מה שקורה כשאתם חיים עם הטיפוס “הסגור” שלא משתתף בשום שיח זוגי, ומשאיר אתכם בודדים לגמרי.

שלושת המפתחות ליחסי אהבה

תחשבו איך היו יחסי האהבה שלכם נראים אילו זכרתם הלקחים שלמדתם מהניסיון שלכם: כמה פוצעות המריבות, כמה טוב אתם מרגישים כשאתם מדברים ביניכם, כמה חשוב לזכור גם את הדברים הטובים שהשני עושה.

האגו הוא מראת קסמים שמשקפת רק את מה שאנחנו רוצים לראות בעצמנו. אז מהם הדברים שאנחנו לא רוצים לדעת על עצמנו?

תפקידו העיקרי של האגו הוא לעצב את הדימוי העצמי שלנו על פי התכונות שאנחנו רוצים לייחס לעצמנו. איך הוא עושה זאת? הוא מסתיר מעינינו מי אנחנו באמת, ומאפשר לנו לראות בעצמנו דברים שיכולים להיות רחוקים מהאמת מרחק גדול מאוד. בכך לא רק שהוא מעוות את תפיסתנו העצמית, הוא גם משבש את יכולתנו להיות מי שאנחנו יכולים להיות.
יש בך תכונות רבות שאתה גאה בהן: אתה אחראי ואמין, אתה מעניק ונדיב, אתה יצירתי ורגיש, אתה שקול והגיוני, אתה אמיץ ואידיאליסטי, אתה הוגן וסובלני.
אבל מה עם התכונות שאינך גאה בהן? לפעמים אתה קפדן וקטנוני ועומד על פרינציפים, לפעמים אתה מתחשבן ומצפה לתמורה על הנתינה שלך, לפעמים אתה ערמומי ומעמיד פנים, לפעמים אתה מתרברב ומתיימר, לפעמים אתה מלנכולי ובלתי נגיש, לפעמים אתה מריר ודוחה, לפעמים אתה שולל ומבקר, לפעמים אתה מחפש הנאות שטחיות, לפעמים אתה שתלטני ואגרסיבי, לפעמים אתה כופה את עצמך על אחרים, לפעמים אתה כועס ונעלב, לפעמים אתה שונא ונוקם, לפעמים אתה אדיש ועצל ונמנע מלעשות את הדברים החיוניים לקידומך.
גם אלה הם חלקים של עצמיותך, וגם הם שותפים מלאים ופעילים בהווייתך. אבל את רוב החלקים האלה דואג האגו להעלים מעיניך. בכך הוא מגן על האשליה שלך לגבי עצמך, שגורמת לך להרגיש כל כך טוב.
כולנו רוצים להיות טובים מאוד, אבל כולנו עושים לפעמים גם דברים רעים מאוד. אנחנו צועקים על ילדינו, פוגעים בבני זוגנו, מתעלמים מצורכי חברינו, חושדים בבעל החנות או בנהג המונית שהם מנסים לרמות אותנו, מדברים רעה מאחורי גבם של אנשים אחרים, מותחים ביקורת, מנצלים את מי שניתן לנצל, מבזים את מי שלא עומד בציפיות שלנו, מזלזלים באוכלוסיות שונות מאתנו, מקנאים ומרכלים ומשמיצים.
וכל אותה עת אנחנו משוכנעים שאנחנו הוגנים והגונים, וכל דבר שאנחנו עושים הוא מוצדק.
איך אנחנו מצליחים להאמין שרק ההתנהגויות החיוביות מייצגות את מי שאנחנו? איך משכנע אותנו האגו באמיתותה של התדמית שבנינו לעצמנו?

מראת הקסמים

השיטה פשוטה: הוא קולט מהסביבה רק מסרים המאשרים מה שאנחנו חושבים כאמת, וחסום למסרים שעלולים להפריך את האמת הזאת. הוא כמו מראָה שמחציתה מפויחת, והיא מאפשרת לך לראות רק את מחצית בבואתך. תכסיס אופטי זה יוצר שיתוף פעולה הרסני בין שני חלקי המראָה: הצד השקוף מראה לך כל מה שאתה רוצה לראות, והצד המפויח מסתיר ממך מה שאינך רוצה לראות.
מראת קסמים זו מאפשרת לנו לראות את עצמנו כפי שאנחנו מתיימרים להיות, וכל דבר שיכול לבטל את האשליות שלנו נבלע במחצית השחורה שלה. התוצאה היא שאנחנו עיוורים למחצה לגבי עצמנו. לכן כשאנחנו מסתכלים דרך עיני האגו, מה שאנחנו רואים יתאים תמיד למה שאנחנו רוצים לראות.
המחצית השקופה של המראה מאפשרת לנו אם כן לראות את הרע תמיד בזולת, ואת הטוב תמיד בנו. וזאת אף על פי שאין הבדל ממשי בין התנהגותנו ובין התנהגותם של אלה שאותם אנחנו שופטים. לכן אנחנו מרגישים שאנחנו הרבה יותר טובים מהאחרים, למרות שאנחנו עושים אותם דברים עצמם.
למעשה מראת הקסם היא מראת האשליות שלך, כפי שמתאר זאת "קורס בנִסים" באופן כה קולע: "האשליות עשויות ממראות שאינם נראים ומצלילים שאינם נשמעים. הן יוצרות עולם פרטי שאיש אחר אינו יכול לקחת חלק בהן. לכן הן בעלות משמעות רק בשביל זה שיצר אותן. ובעולם שכזה נע בעל האשליות לבד,ו כי רק הוא תופס את אשליותיו".
למעשה האגו הוא כמו משקפת הפוכה. כשאתה מסתכל בעדה על עצמך אתה רואה את מעלותיך בצורה מופרזת ואת חולשותיך בצורה ממוזערת. וכצפוי, כשאתה מסתכל בעדה על הזולת, אתה רואה את חסרונותיו בגדול ואת מעלותיו כמיניאטורות.
לכן בעיני האגו אנחנו רואים אצל הזולת כל מגרעת וכל חיסרון בהגדלה, ואצלנו אנחנו רואים בהגדלה כל מעלה וכל יתרון. גם אם אלה מדומים. וכך נסגר המעגל המאפשר לנו לחשוב שאנחנו הרבה יותר טובים מהאחרים.

הונאה עצמית

האגו הוא אם כן מנגנון מתוחכם של הונאה עצמית, המאפשר לך לדעת רק מה שתומך בדימוי העצמי שלך, ולא לדעת מה שעלול לערער אותו. הוא שולח לך עוגן הצלה כאשר אתה ילד רע, והופך את התנהגויותיך השליליות לחיוביות על ידי הצדקתן, או על ידי האשמת אנשים אחרים ביצירתן: "הייתי חייב לומר לו מה אני חושב", "אם אני אשתוק הוא יחשוב שאני אידיוט", "הוא מוציא ממני את כל הרע", "אני מאוד מתחשב עד שפוגעים בי", "אני אף פעם לא פוגע באדם אחר ללא סיבה", "זה מה שראיתי בבית", "לא היה עולה בדעתי לבגוד בו אם הוא היה מספק את הצרכים שלי".
בזכות מנגנון זה אנחנו יכולים לייחס לעצמנו תכונות חיוביות שאין בנו, ולהתעלם מתכונות שליליות שקיימות בנו, וכך להחליף מה שישנו במה שאיננו, ומה שאיננו במה שישנו.
ברמה אחת אתה משוכנע שאתה אדם הגון והוגן, שאתה מתחשב, שאתה בעל ערכים של צדק ומוסר, שאתה ישר ואמין, שאפשר לסמוך עליך, שאתה חבר ושותף, שאתה נאמן, ועוד סגולות שאתה זוקף לזכותך. ואילו ברמה אחרת אתה עושה מעשים הסותרים לגמרי סגולות אלה.
כך משמש האגו אמצעי ביטחון כנגד האפשרות שתראה את עצמך במערומי האמת. הוא מספק לך דימוי עצמי המבוסס על הערכה בדויה של עצמך שאתה המצאת. אבל האמת היא חסרת פשרות, ולא יכולה להיווצר הגשמה פנימית מלאה במקום שיש בו הכחשה.
בכל פעם שאתה מצדיק את מעשיך האוויליים, או מאשים מישהו אחר בהם, אתה פוגע בצמיחתך הפנימית לאדם שאתה רוצה להיות.
כל מעשה שלילי שאינך מזהה כשלילי הוא מפגש עם הונאה עצמית, וכל תכונה שלילית שאינך מזהה כשלילית אתה ממשיך להפעיל. וזה הגיוני מאוד, כי איזו סיבה יש לך לשנות תכונות שאתה מזהה כחיוביות?
לפיכך, כל עוד נימנע מלשייך לעצמנו התנהגויות שליליות, לא נוכל לדעת את עצמנו כפי שאנחנו באמת, ונמשיך להפעיל תכונות בדויות, שידרשו מאתנו להמשיך להיות כל הזמן בהתגוננות.

העיוורון בפעולה

דוגמאות לעיוורון שלנו כלפי עצמנו אני מקבלת מדי יום בעבודתי. כמו אותה אישה שאמרה לי: "אני נותנת המון ולא דורשת דבר לעצמי, אבל מי שלא מעניק לי באותה מידה אני מעיפה אותו".
או כמו אישה אחרת שקיימה מערכת יחסים בת שנים רבות עם גבר נשוי, ובמשך כל אותו זמן הפעילה עליו לחץ לדרוש ממנו לספר לאשתו על הרומן הצדדי שלו אתה. יום אחד הוא נכנע וסיפר לאשתו, ולמחרת ביצעה האישה הנבגדת ניסיון התאבדות. שאלתי את המטופלת שלי מדוע דרשה ממנו לספר לאשתו דבר כה מכאיב. "כי אני אדם הגון מאוד, והאמת חשובה לי יותר מכל דבר אחר", הסבירה.
או כמו אותו רואה שחורות ששאלתי אותו אם הוא כל הזמן פסימי, והוא החזיר לי במחאה: "אני לא פסימי, אני פשוט יודע שיהיה רע".
יתכן שנדמה לך שהדברים אינם חלים עליך. אתה בוודאי מגדיר את עצמך כאדם רגיש ומצפוני. "אני לא אגואיסט ולא אגוצנטרי", אתה אומר לעצמך, "אני חושב תמיד על אנשים אחרים". אבל האם מעשיך מעידים על כך? האם בחנת בכלל אי פעם את מעשיך?
אם תעשה זאת תגלה כל כך הרבה מעשים הסותרים את מה שאתה חושב על עצמך, שלא תהיה מסוגל להסביר על מה אתה מסתמך כשאתה מייחס לעצמך תכונות נעלות אלה.
תשעים ותשעה אחוזים מן האנושות חיים תשעים ותשעה אחוזים מן הזמן בהימנעות מאמיתות כואבות. קרוב לוודאי אפוא שהדברים רלוונטיים מאוד גם לגבי ולגביך. לכן השכנוע שלך ש"אתה לא כזה" צריך להזעיק אותך לבחון את התיאום בין מה שאתה חושב על עצמך, ובין מעשיך והתנהגותך.
דבר זה הוא קריטי לצמיחתך, משום שככל שאתה מתכחש יותר לאגוצנטריות שלך, אתה מתקשה יותר להתחבר עם החלקים הגבוהים שלך.
האגו הוא אם כן האמונה שלנו במה שאנחנו מדמים על עצמנו. קודם אנחנו ממציאים את עצמנו, אחר כך אנחנו משוכנעים שזאת האמת. ולאחר ששכנענו את עצמנו במעלותינו, לא נותר לנו אלא לשכנע גם אנשים אחרים בקיומן.
אנחנו כמו אותו אדם שהתלונן שאינו יכול לישון. הציעו לו לעלות להרים, ושם, בשקט ובשלווה, בוודאי יירדם. הוא עשה כן, ובבוקר קם סחוט לגמרי. שאלו אותו: "לא ישנת?" השיב: "ישנתי נהדר, אבל חלמתי כל הלילה שאני לא ישן".
או כמו אותו עיתונאי צעיר ושאפתן שחלם להשיג סקופ. יום אחד נפל לידיו נושא עסיסי. הוא חקר אותו מכל הצדדים ולבסוף מסר אותו למערכת ברגע האחרון לפני סגירת העיתון. בלילה הוא לא יכול היה לעצום את עיניו בגלל חשש שהסיפור אינו נכון. בבוקר רץ לפתוח את העיתון, קרא את הידיעה שלו ונרגע: אם זה כתוב בעיתון, סימן שזה נכון.

תחבולות האגו

במשך השנים התמלא מיכל האגו שלך באמונות כה רבות על עצמך, שהן הפכו לפיגום הדימוי העצמי שלך: אני חשוב, אני מיוחד, אני הגון, אני יותר מוצלח מהאחרים, קורים לי דברים מיוחדים שאינם קורים לאחרים, יש לי מחשבות מעניינות, אני מייצר רעיונות מקוריים.
אנשים רבים אמרו לי שסיפור חייהם ראוי לספר, אבל אחרי ששמעתי מה עבר עליהם מצאתי שהוא יכול למלא בקושי חוברת דקיקה ולא מעניינת. אולי אנחנו לא חושבים בצורה מפורשת שאנחנו מרכז העולם, אבל כל אחד מאתנו מתהלך עם הרגשה שלקיומו יש משמעות מיוחדת.
ואין לנו ברירה אלא להרגיש כך, כל עוד תודעתנו הסלקטיבית סופגת רק מה שמחזק אמונות אלה, ודוחה ממנה והלאה כל מה שמטיל בהן ספק.
וכך עוסק האגו כל הזמן בתמרונים המיועדים להשיג לנו הוכחות שאנחנו צודקים ומוצלחים. אם מישהו יערער על צדקתנו, יתעלם מאתנו, יזלזל בנו, או לא יתן לנו מה שלדעתנו מגיע לנו, יפעיל האגו את האמצעים שלו: דרישות, תביעות, כעס, עלבון, בגידה, פרידה.
הסימן הטוב ביותר לכך שאתה בתודעת האגו הוא בהיותך בטוח שאתה צודק בכל מה שאתה חושב, ובהיותך משוכנע שהרעיונות שלך באים ממעמקי החוכמה שלך. רוב המאבקים שלך, רוב השאיפות, רוב התסכולים, רוב ההתמודדויות והסכסוכים, הם חיילים בצבא הסדיר שאתה מפעיל כדי להגן על אשליית החשיבות שלך, החוכמה שלך וצדקת הדעות שאתה מאחסן בראשך.

לעומת זאת, המודעות הפתוחה תלמד אותך את האמת. היא תחייב אותך לנקות את המראה המפויחת ולראות את עצמך באופן מלא, על הטוב ועל הרע. רק באופן זה תלמד שאינך אלא גרגיר בלתי נראה בעולם, ועם זאת מקומך הייחודי בעולם אינו יכול להתמלא על ידי אף אחד אחר.
וזאת הדרך שבה מלמדת אותך המודעות הפתוחה גדוּלה שבאה מענווה.

האם אנחנו מי שאנחנו חושבים?
דירוג 1 כוכבים (20%) 3 הצבעות

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

מזוגיות מפסידה לזוגיות מרוויחה

ברור שאנחנו רוצים להרוויח בכל ויכוח, אבל האם הצד השני חייב להפסיד? הוויכוח מי כאן הצודק הופך את התקשורת שלכם לדפוס של מרוויח-מפסיד. אז הקשיבו לשיחה הזאת כדי ללמוד להרוויח ביחד.

איך פוגעים פלירטוטים ביחסים

כמה מילים לפלרטטנים: קחו בחשבון שאתם משחקים באש כי חוסר האמון שאתם יוצרים הוא התולעים שלכם, שיעשו בזוגיות שלכם חורים עד שהיא תיראה כמו גבינה שוויצרית.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות