שתף
שלח לחבר
אימייל
אם אתה גבר, למדת לפגוש את הצד הרך שבך? אם את אישה, למדת להפעיל את הצד הפעיל שבך? אם עדיין לא יצרתם איזון פנימי בין האנרגיה הנשית והגברית שבכם, אל תתפלאו אם אין איזון חיצוני בחייכם.

גברים ונשים הם האנושות כולה. אין שום דבר נוסף. אבל במשמעות העמוקה יותר גברים ונשים הם לא רק האנושות כולה אלא העולם כולו, מכיוון שהעולם כולו מורכב משני מניעים בסיסיים אלה: המניע הגברי והמניע הנשי, או המניע האקטיבי והמניע הפסיבי.

ההכרה בסמליותם של שני כוחות אלה היתה בעיני תורות רוחניות רבות מפתח להבנת העולם ומפתח להבנת האחדות הקוסמית, והדורות הקודמים הורישו לנו הרבה צמדים סמליים של השניים: אדם וחוה, נוגה ומאדים, שיווה ושאקטי, יין ויאנג, אנימה ואנימוס.

המניע הגברי הוא הדחף לכיבוש ולניצחון. הוא מוּנַע על ידי אומץ ושאפתנות ורוח לחימה, והוא נע על ציר של אגוצנטריות, שאפתנות ונחישות. הוא מקדם את ההישגיות, את הבניה ואת היצירה. המרכיבים שלו הם פעילות, תנועה לעבר מטרות, יוזמה, הפעלה ועשייה. הוא מייצג את האחריות, את העצמאות, את האוטונומיה, את הבחירה החופשית ואת התודעה האישית.

המניע הנשי הוא הדחף להתמזגות ולהתמסרות. הוא נושא את חותם הוויתור והנתינה, העזרה והתמיכה, הסבלנות והקבלה. הוא חותר לאחווה ושלום, והוא מעודד הרגשת חובה ושייכות. זה מניע של השלמה וציפייה להחלטות הגורל, והמרכיבים שלו הם ענווה, הסתפקות ואמון בתהליכים של החיים.

לכאורה אלה הם שני מניעים מנוגדים, אבל למעשה הם משלימים זה את זה. אף אחד מהם לא יכול לבוא במקום השני, אף אחד מהם לא יכול להתקיים בלי השני, ושניהם הכרחיים באותה מידה ליצירת הרמוניה בעולם.

כאשר שני המניעים פועלים באופן משולב העולם נע בנתיבים של שלום, ברכה ושגשוג לכולם. כל אדם יכול לתת ביטוי מלא לכישוריו ולנטיותיו, וכל אדם שותף ביצירת תשתית חברתית אינטגרטיבית ומאחדת. כשהאיזון בין שני מניעים אלה מופר, המציאות זרועה בעוולות, בסבל, במאבקים ובאדישות לגורל הזולת. כזה היה העולם עד היום, וכזה הנו גם בימינו.

הרמוניה מתחילה בפנים

באמצעות שני מניעים יסודיים אלה פועלים כל תהליכי החיים, והם מקבלים ביטוי גם בכל תחום של חייך. הם מסדירים ומכוונים ומווסתים כל דבר שקורה לך וסביבך, מההתרחשות הבנלית ביותר עד ליצירה הנשגבה ביותר. כשקורה משהו מכאיב ומאמלל, זה סימן לכך שתפקודם של שני המניעים אינו מאוזן. וכשנוכחותם מעוותת ומסולפת, התוצאות חייבות להיות הרסניות.

הקשיים בחיינו הם תמיד תוצאה של חוסר איזון בין שני המניעים הבסיסיים שלנו. אנחנו בצרות כאשר במקום להשלים זה את זה הם מפריעים אחד לשני, ובמקום ליצור יחד שלמות מאוחדת הם מתפקדים כיריבים הפועלים זה כנגד זה.

כדי שחייך יהיו מיטיבים, משמחים ומהנהים, שני מניעים אלה חייבים לפעול בתוכך בהרמוניה. וכדי שהיחסים שלך יהיו מספקים, שני מניעים אלה חייבים לפעול באופן מאוזן גם אצלך וגם אצל שותפך. שום אחדות בין גבר ואישה אינה יכולה להתגשם כל עוד השניים לא איזנו בתוכם נחישות יחד עם רגישות. הצלחתנו לאזן בין שני היסודות שבנו תקבע אם כן את רמת בריאותנו הנפשית, וכן את רמת בריאותם של היחסים שבהם נהיה מעורבים.

ברגע שתתחילי להתבונן בחיים מתוך הבחנה בפעולתם של שני המניעים האלה, תביני הרבה יותר את האירועים במציאות סביבך. בין אם את יוצרת עסק, יוצרת מערכת יחסים, יוצרת את גורלך או יוצרת את מי שהנך, הכל תלוי באיזו מידה את מבינה את שני המניעים, ובאיזו מידה את מאפשרת להם להתגלות בך.

גם כשאת כנועה וגם כשאת כוחנית את פועלת בניגוד לטבעך, ודבר שנוהג בניגוד לטבעו אינו יכול לתת מה שנועד לתת. הכניעות מתעלמת מהנחישות, והכוחניות מתעלמת מהסובלנות. ואילו העוצמה הנשית היא שילוב של נחישות וחמלה.

זה המצב הטבעי של אישה שהשלימה את האיזון הפנימי בתוכה. אישה כזאת תלמד את שני המינים שכוח אמיתי איננו כוחניות, ושחמלה אמיתית איננה כניעות, ושרק איזון יכול להביא לעוצמה אמיתית.

אישה שתגלה את עוצמתה הנשית לא תוותר עוד על השימוש בה. ממקום זה היא תהווה השראה לאיחוד זוגי חדש שאין בו תלות של האחד בשני, איש אינו שולט ברעהו וכל אחד בטוח בנאמנותו של רעהו. איחוד כזה יכול להיווצר רק בין שני אנשים שכל אחד מהם יצר בתוכו שיווי משקל בין שני חלקיו, והם משלבים ביניהם שני מניעים אלה למעצמה של אהבה וביטחון.

ההתוודעות לניגודים שבפנים

כל גבר מכיל בתוכו גם את הצד הנשי של טבעו, וכל אישה מכילה בתוכה גם את הצד הגברי של טבעה. כך נבראנו, וזה האיזון שאליו חתר הטבע. הצד המייצג את המין הדומיננטי שלנו גלוי ומואר, הצד המייצג את המין השני נסתר מעינינו ומהמודעות שלנו כמו צדו השני של מטבע, שגם אם אינו נראה הוא חלק בלתי נפרד מהמטבע עצמו.

כל גבר מכיר את הגבריות שלו, ולא מודע לצד הנשי שבו. וכל אישה מכירה את הנשיות שלה, ולא מודעת לצד הגברי שבה. אבל דווקא חותם המחצית השנייה בכל נפש, זו שאנחנו לא מודעים לה, הוא זה שיוצר את הכמיהה הנצחית של גברים ונשים אלה כלפי אלה, ואת החיפוש הבלתי פוסק של כל אחד משני המינים אחרי איחוד ואהבה עם המין השני.

קארל יונג קרא לדימויים פנימיים אלה אנימה ואנימוס, שתי הדמויות המסתוריות השוכנות בתוכנו. אנימה היא הצד הנשי שחי בקרב כל גבר ופירושה נשמה, ואנימוס הוא הצד הגברי של האישה ופירושו נשימה. צד סמוי זה מקיים כל הזמן בתוכנו נוכחות פעילה, ומשפיע על מחשבותינו ורגשותינו לא פחות מהחלק הגלוי.

כשנוצר חוסר איזון פנימי, התוצאה היא אדם לא מאוזן. כאשר "האישה הפנימית" שבגבר מודחקת, נוצרת אישיות גברית מוחצנת. זה יהיה גבר נוקשה והישגי, זר לרגשותיו ולכוד בשאפתנות כוחנית. במקביל, כאשר "הגבר הפנימי" אצל האישה מודחק, תהיה זו אישה המשלימה עם גורלה, חסרת צביון אישי וחסרת זהות עצמית.

הדחקת ה"גבר החיצוני" או ה"אישה החיצונית" יוצרת חוסר איזון הרסני לא פחות מהדחקת החלקים הפנימיים: גבר שמזניח את הצד הגברי שבו הופך לייצור לא החלטי, חסר עמוד שדרה וחסר דעה. אישה שמפקירה את היסוד הנשי שבה הופכת לאדם אגרסיבי וקשוח.

איזון הוא הכל

איזון הוא מה ששומר את היקום שלם. אילו לא היה איזון, לא היה נשאר דבר. כל חוקי הטבע הם חוקים של איזון, שבאים מאיזון ומובילים לאיזון. איזון אינו גורם של צירוף מקרים, אלא ביטוי של אינטליגנציה עילאית וכוונה עליונה, וכל המערכת הפלנטרית מוחזקת בשלמותה על ידי איזון בין כל החוקים המקיימים אותה. בלי איזון היתה כל המערכת מתפרקת ומתפוררת, וכל הכוכבים היו מתרסקים זה לתוך זה. כל החוקים הפיזיקליים, הכימיים והביולוגיים נשלטים על ידי החוק העילאי של האיזון.

גם שלמותו של אדם היא ביטוי לחוק העילאי של איזון בין כל רמות ההוויה שלו. ברמה הפיזית איזון יוצר בריאות, ברמה הרגשית איזון יוצר אופטימיות והרגשה טובה, ברמה הרוחנית איזון יוצר שפיות. בלי איזון לא יכולה להיות בריאות פיזית, לא בריאות נפשית ולא בריאות רוחנית.

סביב שני יסודות הנפש האלה, המניע הנשי והמניע הגברי, מתקיים כל מפגש בין גבר ואישה. כשאישה פוגשת גבר היא פוגשת גם את הצד הגברי וגם את הצד הנשי שלו, והיא מציעה לו גם את הצד הנשי וגם את הצד הגברי שלה. אלה הם השותפים החיצוניים והפנימיים בכל מערכת יחסים. הם נמצאים אתנו תמיד, הם משתתפים פעילים בכל היבטי הקשר, והם הופכים למעשה כל מפגש בין גבר ואישה למפגש בין ארבעה אנשים: השניים הגלויים שמקיימים ביניהם תקשורת, ועוד שניים סמויים שמכתיבים את אופייה של התקשורת הזאת.

הקבלה הרבתה לעסוק באחדות המתגלמת בסמל הזכרי ובסמל הנקבי, והבינה שהתנאי לקיומה של הרמוניה בעולם הוא חיבור נכון ומאוזן בין הגברי והנשי. לפי תפיסת הקבלה שום דבר אינו שלם אם המניע הנקבי אינו מקבל את מעמדו הנכון בצדו של המניע הזכרי. וכפי שאומר זאת ספר "הזהר": "כאשר מחזיר הזכר את מבטו מהנקבה, אוי לעולם".

איזון בחשבון אחר

חוק האיזון הוא תמיד אינטגרציה בין ניגודים, ולכן איזון הוא שיווי משקל בין שני ביטויים שגם נוגדים זה את זה וגם משלימים אחד את השני. איזון איננו מותנה בכך ששני החלקים יהיו שווים במידתם, והוא איננו בהכרח חלוקת שווה בשווה. לכן הוא אינו יכול להימדד על ידי מספרים או משוואה מתמטית כלשהי שאנחנו מכירים. פירושו של איזון הוא למעשה "המידה הנכונה".

כמו למשל האיזון בין חום וקור. לכל אחד מהם מטרה משלו, תפקיד משלו ומשמעות משלו בתוכנית הקיום, אבל הם לא צריכים להופיע ביחסי כוחות שווים כדי להביא את ההרמוניה שהם אמורים להביא. הגשם הטרופי מספק את הצינה הדרושה לאיזון את החום המחניק של אזור קו המשווה, והשמש הארקטית המתונה מספקת את החמימות הדרושה לאיזון הקור המקפיא בקוטב הצפוני. באופן זה נשמר האיזון בעולם, שדורש שיהיו בו אזורים חמים יותר וקרים יותר, ולא אקלים אחיד.

גם האיזון הפנימי שלנו מבוסס על חישוב שונה מהחישובים שאנחנו רגילים אליהם. אנחנו יכולים לזהות אותו בקלות כאשר הוא מופר. אצל הגבר צריך הצד הגברי להיות הדומיננטי, ואצל האישה הצד הנשי צריך להיות השליט.

לחוסר איזון יש ביטויים שונים, כולם הופכים את חיינו לבלתי מספקים ובלתי נעימים. קושי לקבל אנשים אחרים, תלות באנשים אחרים, רגישות יתר, אימפולסיביות, קושי להתמודד עם תסכולים, ביישנות ואימת קהל, כל אלה הם אותות לאובדן שיווי המשקל הפנימי.

מאזניים מחפשים שיווי משקל

בגלל חוסר הבנתה של המורכבות האנושית הזאת, האמינו דורות רבים שגברים הם רק גברים ונשים הן רק נשים. כתוצאה מבורות זאת היתה מקובלת האמונה שגבר אמור להיות רק חזק ואישה אמורה להיות רק חלשה, גבר אמור להיות רק הגיוני ושקול ואישה אמורה להיות רק רגשנית וחווייתית, גבר אמור רק לחתור למטרות ואישה אמורה רק להיות מסייעת ותומכת, גבר אמור להיות רק מחושב ומתוכנן ואישה אמורה להיות רק רגישה ואינטואיטיבית. וכדי שלא יהיה בלבול מי הוא מה היו אסורים סימני חולשה אצל הגבר, ואסור היה שאצל אישה יתגלו עקבות של כוח.

דימויים סטריאוטיפיים אלה היו הדגם שעל פיו טיפחו שני המינים במשך דורות רבים נטיות צפויות מראש. הגבר טיפח את כישוריו הפיזיים ואת יכולת ההתמודדות שלו, ובמקביל מנע את ביטויו של טבעו הרגשי והאינטואיטיבי. אותו תהליך, במהופך, התרחש אצל האישה: היא פיתחה את כישוריה הרגשיים והאמפתיים והדחיקה את כוחה להתמודד בעצמה עם החיים.

אף אחד מהמינים לא פיתח אפוא את צדו השני ולא איזן את שלמותו הפנימית. התוצאה היתה חוסר איזון חברתי בעולם שנשלט על ידי קצוות של כניעות מכאן ולוחמנות מכאן. מלחמות, ניהול גרוע של משאבי העולם, וכמובן קיפוח החלשים וניצולם - אלה הן התוצאות הטבעיות של חוסר איזון זה.

מי שמפר את האיזון בין המניע הגברי והמניע הנשי שבתוכו אינו מבין את משמעות החיים, ואינו מבין את ההכרח של כל אחד מאתנו להגיע להשלמה פנימית כדי ליצור השלמה חיצונית. אדם אינו יכול ליהנות מרווחה פנימית אם הוא מקדיש את חייו להישגים, לצבירת ידע ולארגון עובדות ונתונים, בלי שיהיה מודע לעולמו הרגשי, ובלי שינסה לראות לאן כל זה מוליך, מה הטעם ומה התכלית.

וכך גם ההיפך: אדם שפיתח חיים רגשיים מלאים ועמוקים, חזון רוחני ועולם של אפשרויות אין-קץ, אינו יכול להיות מאושר אם הוא מזניח את הצד הפעיל שבו, כי בלי להתמודד עם הדרישות של חיי היום-יום אין בכוחו להגשים את אלפי חלומותיו.

הבדלים אינם נחיתות

הטבע יצר את כל בעלי החיים זכרים ונקבות לא כדי לעמת ביניהם אלא כדי להשלים זה את זה. ניגודים נוצרו לא כדי ליצור יריבות והפרדה, אלא להיפך, כדי לאפשר זה את קיומו של זה, וכדי לתת משמעות אחד לשני.

אור וחושך אינם מפריעים זה לקיומו של זה אלא תומכים כל אחד בקיומו של השני, ומאפשרים לנו להבין את המשמעות של שניהם. לא היינו יכולים להבין מהו האור אם לא היינו מבינים מהו החושך.

הרחוק קיים בזכות קיומו של הקרוב ולהיפך, היום קיים בזכות קיומו של הלילה ולהיפך, לא יכול להיות יפה וטוב בלי שיהיו קיימים מכוער ורע, ולהיפך.

כל מושג שעולה בדעתנו מובן לנו בזכות המושג המנוגד לו. אנחנו מבינים מה זו נדיבות בזכות הבנתנו את מושג הקמצנות, ולהיפך. הורים קיימים בזכות קיומם של ילדים, ולהיפך. לא יכול להיות מהר אם אין לאט, לא יכול להיות שמאל אם אין ימין, לא יכול להיות זמני אם אין נצחי. סוף והתחלה, הרבה ומעט, למעלה ולמטה, מושך ודוחה, קשה וקל, קדימה ואחורה, הם כולם דבר והיפוכו שקיימים אחד בזכות רעהו.

גם קיומם של הגברי והנשי מותנה בניגודיות שביניהם. נשיות לא היתה קיימת בלי ניגודה הגברי, וקיומה של הגבריות מותנה בקיומה של הנשיות. כאשר מיטשטשת הגדרתו הברורה של צד אחד, חייבת להיטשטש גם הגדרתו הברורה של הצד השני, כי האיזון חייב להישמר. כל מהותו של הגבר תלויה בכך שמהות האישה תהיה שונה באופן מובהק.

גבר יודע שהוא גבר לא רק בזכות היותו דומה לשאר בני מינו, אלא גם בזכות היותו שונה באופן ברור מבני המין השני. כך בדיוק גם ידיעת האישה את עצמה כאישה נובעת מהכרת השוני של המין השני. ההבדלים בין המינים חיוניים אפוא לשמירה על הייחודיות של כל אחד מהם, והייחודיות שלהם חיונית ליצירת השלמות ביניהם.

הניסיונות לטשטש הבדלים

לא מעט נשים הבינו בטעות ששוויון פירושו דמיון. כלומר, כדי להיות שוות לגברים עליהן להיות דומות להם ככל האפשר. מכאן נולד הנוהג של נשים רבות לטשטש את ההבדלים בין המינים.

אבל הטבע ברא אותנו שונים בכל התחומים. ולא רק גופה של האישה שונה מזה של הגבר. שונה המבנה הנפשי שלה, שונים הצרכים שלה, שונות נקודות הראות והציפיות שלה, שונה החשיבה שלה, שונה סגנון הדיבור שלה.

מחקרים פסיכולוגיים, ובראשם מחקרו הידוע של גיליגן, קובעים שאפילו השיפוט של גברים ונשים שונה: השיפוט הנשי נובע בעיקר מתוך המצב ונסיבות החיים, ואילו השיפוט של הגבר נובע מתוך החוק והסדר.

נשים שבחרו לחקות את הגברים העלו את הסיכוי שלהן לרכוש הצלחה בהישגיהן המקצועיים והחברתיים. אבל החיקוי גרם גם לנשים רבות לאבד את הקשר עם זהותן הנשית. התוצאה היא שנשים רבות נושאות בהפסד כפול: הן כפויות לגלם תפקיד שהוא זר לרוחן ולנשמתן, ובמקביל הן מתקשות למצוא בן זוג "גברי", כי ההקשחה בתדמית הנשית הביאה לכך שגם גברים רבים איבדו את הקשר עם זהותם הגברית.

לא יצירת זהות בין המינים דרושה לנו אם כן, אלא להיפך, הכרה בהבדלים וקבלתם. נשים תהיינה נשים שלמות וגברים יהיו גברים שלמים רק כשהניגודים יתפייסו זה עם זה בתוך כל אחד מאתנו.

וכאשר נשים לא יפחדו מנשיותן המלאה, יוכלו גם גברים לגלות את גבריותם המאוזנת. ואז גברים ונשים לא יהיו עוד שני מחנות עוינים זה לזה ומתחרים אחד בשני, אלא מחנה שחלקיו המאוחדים מכבדים כל אחד את הייחודיות של השני.

כשהחוקים מופרים

רכות ועוצמה, שתי איכויות מנוגדות אלה כשהן פועלות במשותף, מאפשרות לעולם לנוע במסלול שמביא גם צמיחה וגם אהבה. המניע הגברי במיטבו מרחיב את גבולות הידע, והנשיות במיטבה מעניקה לידע הזה משמעות. המניע הגברי ממריץ את ההישגים הטכנולוגיים והכלכליים, המניע הנשי מציע מודעות גבוהה יותר ליחסים בין בני אדם. שילוב כזה הוא המפתח לשלמות הפנימית של כל אחד מאתנו בנפרד, ולשלום וקבלה בינינו.

אבל שתי תכונות אלה, רכות ועוצמה, הרסניות כשהן פועלות כל אחת בנפרד. האגוצנטריות הגברית, ללא תמיכה של אמפתיה וסובלנות, יכולה להביא למרדף חסר גבולות אחרי הצלחה והישגים, לאכזריות, לניצול וקיפוח. ההתבטלות הנשית, בלי תמיכה של נחישות והחלטיות, תהפוך לפסיביות ותלותיות. אישה כזאת תהיה חסרת אונים ומשוללת כוח להציב את עצמה במקום הראוי לה בתהליכי החיים. ואלה הן האיכויות של שני המינים שהעולם הכיר עד המהפכה הנשית.

הנפש האנושית עדיין רחוקה מבגרות אצל שני המינים, ולכן הרבה מאוד נשים וגברים נלכדים באחד הקצוות: ותרנות וחולשה או שתלטנות וכוחניות. ושני המקרים מובילים למבוי סתום.

השינוי חייב אם כן להתחיל בהרמוניה פנימית בין שני החלקים שבכל אחד מאתנו, גברים ונשים, כמו יונה שיכולה לעוף רק כאשר שתי כנפיה פרושות בעת ובעונה אחת.

איך זה התחיל

קרוב לוודאי שחוסר האיזון התחיל אי שם בתחילתה של ההתפתחות האנושית, כאשר הגבר נתן עדיפות מוחלטת לאינסטינקט הצייד שבו כדי לשרוד. מאז הוא נושא בלבו דורות רבים של ציידים שאימנו את עצמם להיות מוכנים לחסל, להמית, לקטול ולהישאר לבד.

התפתחות חד צדדית זאת יצרה שאיפה מופרזת לניצחונות, לכיבושים ולהישגים חיצוניים, והעלימה מאישיותו את איכויות האמפתיה והרגישות. ובלי תמיכת הטבע הרגשי והאינטואיטיבי שלו הוא הביא לעולם לא רק בנייה וטכנולוגיה, אלא גם מלחמות ויריבות, אלימות ותוקפנות, אגוצנטריות ואדישות, אפליה וחוסר שוויון, תחרותיות ושתלטנות.

במקביל התרחש אצל האישה תהליך הפוך. החלק הנשי דיכא לגמרי את החלק הגברי שבה במשך דורות רבים. לכן היא נושאת בלבה דורות רבים של מטפלות, שאימנו את עצמן להיות רגישות לצרכים של האחרים, ולהיות מוכנות לתת שירות למי שזקוק להן. ולכן היא העבירה את עצמה אל מאחורי הקלעים כדי לפנות לגבר מקום רב ככל האפשר.

את הנחיתות היא הפכה לדרך חיים. וכדי שיעד זה יושג בשלמות, היא אף טיפחה את התכונות הדרושות לכך: הזדהות עם הצרכים שלו, העדפת הרצונות שלו, ויתור על אינטרסים אישיים למענו, הזנחת ההתפתחות האישית שלה לטובת קידומו, מחיקה עצמית כדי להתמזג בעולמו ולהתמוסס בחייו.

וכך, בלי תמיכתו של החלק האקטיבי שבה הפך הכוח הנשי לכניעות ולצייתנות, וקולו נאלם דום. במקום להיות מקור לעושר האנושי שהיא אמורה להעניק לעולם, הפכה הנשיות לחוסר ישע, לחוסר מוטיבציה, להשתמטות מאחריות ולביטול עצמי. כתוצאה מכך נעשתה האישה חסרת השפעה, ולא היה בכוחה לתת ביטוי לתכונותיה המקוריות הטבעיות.

גם בימים המהפכניים ביותר שלו לא התכוון הפמיניזם בשום אופן לכך שעוצמתן של הנשים תבוא במקומה של הרכות, אלא בצדה. אבל שיבוש בהבנתן של הנשים גרם להחמצת המטרה. נשים רבות התחברו עם עוצמתן באופן גורף ונטשו לגמרי את רכותן. ועוצמה ללא רכות יצרה אגרסיביות, שהרחיקה גברים מהשינוי החברתי, במקום לקרב אותם אליו.

חוסר האיזון נשמר אפוא אצל שני המינים עד ימינו אלה. התוצאה היא שהחברה ממשיכה לטפח מציאות שאין בה שוויון, אין בה צדק, אין בה סובלנות, אין בה שלום ואין בה אהבה. ומציאות זאת נוגעת באופן אישי בחייה של כל אישה ובחייו של כל גבר.

אם את מוצאת את עצמך תקועה בוותרנות מוגזמת או בתוקפנות מוגזמת או בשתיהן לסירוגין, אין זה אלא מכיוון שאת לא תופסת עדיין את גודל השליחות שלך להדגים דרך חיים של עוצמה נשית, ולהראות את הדרך הזאת לכל מי שעדיין לא גילה אותה, גבר או אישה.

ממרד להתפתחות אמיתית

ההתעוררות הנשית היתה צו הגורל. שום דבר לא יכול היה למנוע אותה, וההישגים שהיא הביאה היו הכרחיים להתפתחותה של האישה. כל שלב היה הכרחי וחייב היה להתרחש. לא היו שום טעויות. אבל טעות היא להישאר בשלב שאליו הגענו, לאחר שגדלנו מעליו והשיעור נלמד.

למדנו להכיר את כוחנו, והשיעור הבא שעלינו ללמוד הוא להשתמש בכוח הזה בצורה נכונה: לא כדי לנצח מישהו או להתגבר על מישהו או להיות יותר ממישהו, אלא כדי להביא לעולם מנהיגות אישית מסוג חדש.

ההתעוררות הנשית היתה בעיקרה בעלת אופי של מרד. מטבעו מרד נולד ממצב קיצוני אחד ושואף להגיע לקיצוניות השנייה, כמו עבד שאינו שואף לצאת לחופשי אלא להיות נוגש עבדים בעצמו. לכן כל מהפכה וכל מרד הם תנועת מטוטלת היוצרת מעבר חד מקצה לקצה.

אם תנופת המטוטלת מצד אל צד סוחפת מדי, נוטה המחאה לקבל אופי דומה למצב שאותו היא ביקשה לחסל, והרסני לא פחות ממנו. כמו למשל החופש המיני שבו הכל מותר, ושאינו אלא תגובה קיצונית לעידן שבו הכל היה אסור. המטוטלת נעה בצורה חדה מדי לכיוון ההפוך, והחופש המיני שרכשו הנשים החליש במקום לחזק את יחסי האהבה שאליהן נשים כה כמהות.

מהפכה היא ניגודה של גדילה אמיתית כי היא מנסה ליצור התפתחות באמצעות מכה חטופה, והיא מתעלמת ממשהו חיוני מאוד: מהכשרת התודעה לקראת שינוי דפוסי המחשבה שנגדם היא יוצאת. כל קיצוניות חייבת להטות במוקדם או במאוחר את המטוטלת לקצה האחר. אין זאת אלא שאלה של זמן. לכן שום קיצוניות אינה יכולה להיות פתרון. גדילה אמיתית חייבת להיות תהליך של הכנה הדרגתית, עד שתבשיל התודעה ותהיה מסוגלת לקבל אותו.

דברים אלה נכונים באופן מיוחד לגבי תהליך התעוררותה של האישה. היא למדה להכיר את הכוח הגברי שבה, אבל היא לא למדה עדיין לשלב אותו עם החלק הנשי שלה. ובלי השילוב הזה היא לא מסוגלת להכיל עוצמה אמיתית. העצמאות שהיא פיתחה לא באה ממקום פנימי מאוזן, ולכן היא חלה אצל נשים רבות על תחומים מסוימים של חייהן בלבד, בעוד שבתחומים אחרים נמשכת התלות העמוקה שלהן בדמויות גבריות.

התפתחות שאינה מתאימה את עצמה לרוח הזמן ולצורכי המציאות המתחדשת, אינה יכולה לתת מענה לציפיות שלה עצמה. אין טעם לתקן עוול אם משאירים את השורש החולה שהצמיח אותו. הפירוש המגדרי של גבר-נגד-אישה מילא את תפקידו כל עוד הוא היה נחוץ. עתה הוא יכול לפנות את מקומו לפירוש חדש של אדם-בעד-אדם, כי הזמן בשל להחליף את המאבק בין נשים וגברים בהשלמה בין כוח ועוצמה.

מעידן הנגד לעידן הבעד

עד היום לא היתה האישה שותפה במערך ערכי כזה. חוסר בגרות וחוסר הבנה זרקו אותה מקצה אחד לקצה השני, מחוסר אונים לשתלטנות, וגרמו לה לחפש את עצמה בין כניעות ונחישות, בלי שהיא תדע מיהי באמת: חזקה או חלשה, עצמאית או תלותית.

היא למדה להילחם ללא פשרות על עמדותיה ולכבוש טריטוריות נרחבות לקידומה המקצועי, אבל היא לא למדה להשתחרר מתלות רגשית בבן זוג גברי. כאילו שתיים יש בנו: פעם אנחנו אמזונות מלאות תעוזה ואומץ, ופעם אנחנו מוכנות למכור את נשמתנו תמורת מילה טובה וחיבוק.

אבל הזמנים משתנים. עידן האישה החזקה-חלשה מתקרב אל קצה הפתיל שלו. לאט לאט, כמעט בחשאי, מאיטה תנועת המטוטלת את הקצב, ומאזני התבונה מתחילים להתייצב בקו האמצע.

יותר ויותר נשים מתחילות לראות באור חדש את הדימויים הגבריים והנשיים, יותר ויותר נשים מחפשות את הנשיות הנשכחת שלהן. ולא רחוק היום שבו ייוולד הדבר האמיתי, ותבוא לעולם העוצמה שרק אישה שלמה ומאוזנת יכולה לבטא.

תהליך ההתבגרות חייב לעבור עוד כמה שלבי גדילה לפני שיגיע להבשלה מלאה. מתירנות ללא גבולות ומין ללא רגש שייכים לעידן הינקות, ואין הם אלא שלב ביניים שסופו נקבע עוד בראשיתו. גם אם אנחנו משלות את עצמנו שזה הטוב ביותר, אף אחת מאתנו לא יכולה להכחיש את הכיסופים הסמויים למשהו נעלה יותר. זה יקרה כשהאלילים שאנחנו סוגדים להם היום ייכנעו לרוחות החדשות של הרמוניה ואיזון, וכשנשים יתחילו לגעת בזהותן הנשית הטבעית, בלי שהן ירגישו צורך לטשטש אותה או להחליפה.

אישה שתכיר את העוצמה האמיתית שבה חוננה, ותבין שזה המפתח לחיים שבהם היא מרוויחה את כל הקופה, תהיה לוחמת בלתי מנוצחת, מכיוון שאי אפשר יהיה לדכא אותה, לנצל אותה או לקפח אותה.

האם התוכן עניין אותך?

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

שליטה ברגשות שלכם

הדרך למטה ממצבי רוח קטנים למצבי רוח ללא שליטה קצרה, אבל יש בתוכנו מנגנון שתפקידו לאפשר לנו לשלוט ברגשותינו, וכדאי שנכיר אותו.

האם אכפת לנו באמת אחד מהשני?

אכפת לנו אחד מהשני אם כל אחד מאתנו מוכן להקריב את טובתו כדי שלשני יהיה טוב, אבל אף אחד לא מסכים לקבל מהשני הקרבה כזאת כדי שלו עצמו יהיה טוב.

אם אתה גבר, למדת לפגוש את הצד הרך שבך? אם את אישה, למדת להפעיל את הצד הפעיל שבך? אם עדיין לא יצרתם איזון פנימי בין האנרגיה הנשית והגברית שבכם, אל תתפלאו אם אין איזון חיצוני בחייכם.

גברים ונשים הם האנושות כולה. אין שום דבר נוסף. אבל במשמעות העמוקה יותר גברים ונשים הם לא רק האנושות כולה אלא העולם כולו, מכיוון שהעולם כולו מורכב משני מניעים בסיסיים אלה: המניע הגברי והמניע הנשי, או המניע האקטיבי והמניע הפסיבי.

ההכרה בסמליותם של שני כוחות אלה היתה בעיני תורות רוחניות רבות מפתח להבנת העולם ומפתח להבנת האחדות הקוסמית, והדורות הקודמים הורישו לנו הרבה צמדים סמליים של השניים: אדם וחוה, נוגה ומאדים, שיווה ושאקטי, יין ויאנג, אנימה ואנימוס.

המניע הגברי הוא הדחף לכיבוש ולניצחון. הוא מוּנַע על ידי אומץ ושאפתנות ורוח לחימה, והוא נע על ציר של אגוצנטריות, שאפתנות ונחישות. הוא מקדם את ההישגיות, את הבניה ואת היצירה. המרכיבים שלו הם פעילות, תנועה לעבר מטרות, יוזמה, הפעלה ועשייה. הוא מייצג את האחריות, את העצמאות, את האוטונומיה, את הבחירה החופשית ואת התודעה האישית.

המניע הנשי הוא הדחף להתמזגות ולהתמסרות. הוא נושא את חותם הוויתור והנתינה, העזרה והתמיכה, הסבלנות והקבלה. הוא חותר לאחווה ושלום, והוא מעודד הרגשת חובה ושייכות. זה מניע של השלמה וציפייה להחלטות הגורל, והמרכיבים שלו הם ענווה, הסתפקות ואמון בתהליכים של החיים.

לכאורה אלה הם שני מניעים מנוגדים, אבל למעשה הם משלימים זה את זה. אף אחד מהם לא יכול לבוא במקום השני, אף אחד מהם לא יכול להתקיים בלי השני, ושניהם הכרחיים באותה מידה ליצירת הרמוניה בעולם.

כאשר שני המניעים פועלים באופן משולב העולם נע בנתיבים של שלום, ברכה ושגשוג לכולם. כל אדם יכול לתת ביטוי מלא לכישוריו ולנטיותיו, וכל אדם שותף ביצירת תשתית חברתית אינטגרטיבית ומאחדת. כשהאיזון בין שני מניעים אלה מופר, המציאות זרועה בעוולות, בסבל, במאבקים ובאדישות לגורל הזולת. כזה היה העולם עד היום, וכזה הנו גם בימינו.

הרמוניה מתחילה בפנים

באמצעות שני מניעים יסודיים אלה פועלים כל תהליכי החיים, והם מקבלים ביטוי גם בכל תחום של חייך. הם מסדירים ומכוונים ומווסתים כל דבר שקורה לך וסביבך, מההתרחשות הבנלית ביותר עד ליצירה הנשגבה ביותר. כשקורה משהו מכאיב ומאמלל, זה סימן לכך שתפקודם של שני המניעים אינו מאוזן. וכשנוכחותם מעוותת ומסולפת, התוצאות חייבות להיות הרסניות.

הקשיים בחיינו הם תמיד תוצאה של חוסר איזון בין שני המניעים הבסיסיים שלנו. אנחנו בצרות כאשר במקום להשלים זה את זה הם מפריעים אחד לשני, ובמקום ליצור יחד שלמות מאוחדת הם מתפקדים כיריבים הפועלים זה כנגד זה.

כדי שחייך יהיו מיטיבים, משמחים ומהנהים, שני מניעים אלה חייבים לפעול בתוכך בהרמוניה. וכדי שהיחסים שלך יהיו מספקים, שני מניעים אלה חייבים לפעול באופן מאוזן גם אצלך וגם אצל שותפך. שום אחדות בין גבר ואישה אינה יכולה להתגשם כל עוד השניים לא איזנו בתוכם נחישות יחד עם רגישות. הצלחתנו לאזן בין שני היסודות שבנו תקבע אם כן את רמת בריאותנו הנפשית, וכן את רמת בריאותם של היחסים שבהם נהיה מעורבים.

ברגע שתתחילי להתבונן בחיים מתוך הבחנה בפעולתם של שני המניעים האלה, תביני הרבה יותר את האירועים במציאות סביבך. בין אם את יוצרת עסק, יוצרת מערכת יחסים, יוצרת את גורלך או יוצרת את מי שהנך, הכל תלוי באיזו מידה את מבינה את שני המניעים, ובאיזו מידה את מאפשרת להם להתגלות בך.

גם כשאת כנועה וגם כשאת כוחנית את פועלת בניגוד לטבעך, ודבר שנוהג בניגוד לטבעו אינו יכול לתת מה שנועד לתת. הכניעות מתעלמת מהנחישות, והכוחניות מתעלמת מהסובלנות. ואילו העוצמה הנשית היא שילוב של נחישות וחמלה.

זה המצב הטבעי של אישה שהשלימה את האיזון הפנימי בתוכה. אישה כזאת תלמד את שני המינים שכוח אמיתי איננו כוחניות, ושחמלה אמיתית איננה כניעות, ושרק איזון יכול להביא לעוצמה אמיתית.

אישה שתגלה את עוצמתה הנשית לא תוותר עוד על השימוש בה. ממקום זה היא תהווה השראה לאיחוד זוגי חדש שאין בו תלות של האחד בשני, איש אינו שולט ברעהו וכל אחד בטוח בנאמנותו של רעהו. איחוד כזה יכול להיווצר רק בין שני אנשים שכל אחד מהם יצר בתוכו שיווי משקל בין שני חלקיו, והם משלבים ביניהם שני מניעים אלה למעצמה של אהבה וביטחון.

ההתוודעות לניגודים שבפנים

כל גבר מכיל בתוכו גם את הצד הנשי של טבעו, וכל אישה מכילה בתוכה גם את הצד הגברי של טבעה. כך נבראנו, וזה האיזון שאליו חתר הטבע. הצד המייצג את המין הדומיננטי שלנו גלוי ומואר, הצד המייצג את המין השני נסתר מעינינו ומהמודעות שלנו כמו צדו השני של מטבע, שגם אם אינו נראה הוא חלק בלתי נפרד מהמטבע עצמו.

כל גבר מכיר את הגבריות שלו, ולא מודע לצד הנשי שבו. וכל אישה מכירה את הנשיות שלה, ולא מודעת לצד הגברי שבה. אבל דווקא חותם המחצית השנייה בכל נפש, זו שאנחנו לא מודעים לה, הוא זה שיוצר את הכמיהה הנצחית של גברים ונשים אלה כלפי אלה, ואת החיפוש הבלתי פוסק של כל אחד משני המינים אחרי איחוד ואהבה עם המין השני.

קארל יונג קרא לדימויים פנימיים אלה אנימה ואנימוס, שתי הדמויות המסתוריות השוכנות בתוכנו. אנימה היא הצד הנשי שחי בקרב כל גבר ופירושה נשמה, ואנימוס הוא הצד הגברי של האישה ופירושו נשימה. צד סמוי זה מקיים כל הזמן בתוכנו נוכחות פעילה, ומשפיע על מחשבותינו ורגשותינו לא פחות מהחלק הגלוי.

כשנוצר חוסר איזון פנימי, התוצאה היא אדם לא מאוזן. כאשר "האישה הפנימית" שבגבר מודחקת, נוצרת אישיות גברית מוחצנת. זה יהיה גבר נוקשה והישגי, זר לרגשותיו ולכוד בשאפתנות כוחנית. במקביל, כאשר "הגבר הפנימי" אצל האישה מודחק, תהיה זו אישה המשלימה עם גורלה, חסרת צביון אישי וחסרת זהות עצמית.

הדחקת ה"גבר החיצוני" או ה"אישה החיצונית" יוצרת חוסר איזון הרסני לא פחות מהדחקת החלקים הפנימיים: גבר שמזניח את הצד הגברי שבו הופך לייצור לא החלטי, חסר עמוד שדרה וחסר דעה. אישה שמפקירה את היסוד הנשי שבה הופכת לאדם אגרסיבי וקשוח.

איזון הוא הכל

איזון הוא מה ששומר את היקום שלם. אילו לא היה איזון, לא היה נשאר דבר. כל חוקי הטבע הם חוקים של איזון, שבאים מאיזון ומובילים לאיזון. איזון אינו גורם של צירוף מקרים, אלא ביטוי של אינטליגנציה עילאית וכוונה עליונה, וכל המערכת הפלנטרית מוחזקת בשלמותה על ידי איזון בין כל החוקים המקיימים אותה. בלי איזון היתה כל המערכת מתפרקת ומתפוררת, וכל הכוכבים היו מתרסקים זה לתוך זה. כל החוקים הפיזיקליים, הכימיים והביולוגיים נשלטים על ידי החוק העילאי של האיזון.

גם שלמותו של אדם היא ביטוי לחוק העילאי של איזון בין כל רמות ההוויה שלו. ברמה הפיזית איזון יוצר בריאות, ברמה הרגשית איזון יוצר אופטימיות והרגשה טובה, ברמה הרוחנית איזון יוצר שפיות. בלי איזון לא יכולה להיות בריאות פיזית, לא בריאות נפשית ולא בריאות רוחנית.

סביב שני יסודות הנפש האלה, המניע הנשי והמניע הגברי, מתקיים כל מפגש בין גבר ואישה. כשאישה פוגשת גבר היא פוגשת גם את הצד הגברי וגם את הצד הנשי שלו, והיא מציעה לו גם את הצד הנשי וגם את הצד הגברי שלה. אלה הם השותפים החיצוניים והפנימיים בכל מערכת יחסים. הם נמצאים אתנו תמיד, הם משתתפים פעילים בכל היבטי הקשר, והם הופכים למעשה כל מפגש בין גבר ואישה למפגש בין ארבעה אנשים: השניים הגלויים שמקיימים ביניהם תקשורת, ועוד שניים סמויים שמכתיבים את אופייה של התקשורת הזאת.

הקבלה הרבתה לעסוק באחדות המתגלמת בסמל הזכרי ובסמל הנקבי, והבינה שהתנאי לקיומה של הרמוניה בעולם הוא חיבור נכון ומאוזן בין הגברי והנשי. לפי תפיסת הקבלה שום דבר אינו שלם אם המניע הנקבי אינו מקבל את מעמדו הנכון בצדו של המניע הזכרי. וכפי שאומר זאת ספר "הזהר": "כאשר מחזיר הזכר את מבטו מהנקבה, אוי לעולם".

איזון בחשבון אחר

חוק האיזון הוא תמיד אינטגרציה בין ניגודים, ולכן איזון הוא שיווי משקל בין שני ביטויים שגם נוגדים זה את זה וגם משלימים אחד את השני. איזון איננו מותנה בכך ששני החלקים יהיו שווים במידתם, והוא איננו בהכרח חלוקת שווה בשווה. לכן הוא אינו יכול להימדד על ידי מספרים או משוואה מתמטית כלשהי שאנחנו מכירים. פירושו של איזון הוא למעשה "המידה הנכונה".

כמו למשל האיזון בין חום וקור. לכל אחד מהם מטרה משלו, תפקיד משלו ומשמעות משלו בתוכנית הקיום, אבל הם לא צריכים להופיע ביחסי כוחות שווים כדי להביא את ההרמוניה שהם אמורים להביא. הגשם הטרופי מספק את הצינה הדרושה לאיזון את החום המחניק של אזור קו המשווה, והשמש הארקטית המתונה מספקת את החמימות הדרושה לאיזון הקור המקפיא בקוטב הצפוני. באופן זה נשמר האיזון בעולם, שדורש שיהיו בו אזורים חמים יותר וקרים יותר, ולא אקלים אחיד.

גם האיזון הפנימי שלנו מבוסס על חישוב שונה מהחישובים שאנחנו רגילים אליהם. אנחנו יכולים לזהות אותו בקלות כאשר הוא מופר. אצל הגבר צריך הצד הגברי להיות הדומיננטי, ואצל האישה הצד הנשי צריך להיות השליט.

לחוסר איזון יש ביטויים שונים, כולם הופכים את חיינו לבלתי מספקים ובלתי נעימים. קושי לקבל אנשים אחרים, תלות באנשים אחרים, רגישות יתר, אימפולסיביות, קושי להתמודד עם תסכולים, ביישנות ואימת קהל, כל אלה הם אותות לאובדן שיווי המשקל הפנימי.

מאזניים מחפשים שיווי משקל

בגלל חוסר הבנתה של המורכבות האנושית הזאת, האמינו דורות רבים שגברים הם רק גברים ונשים הן רק נשים. כתוצאה מבורות זאת היתה מקובלת האמונה שגבר אמור להיות רק חזק ואישה אמורה להיות רק חלשה, גבר אמור להיות רק הגיוני ושקול ואישה אמורה להיות רק רגשנית וחווייתית, גבר אמור רק לחתור למטרות ואישה אמורה רק להיות מסייעת ותומכת, גבר אמור להיות רק מחושב ומתוכנן ואישה אמורה להיות רק רגישה ואינטואיטיבית. וכדי שלא יהיה בלבול מי הוא מה היו אסורים סימני חולשה אצל הגבר, ואסור היה שאצל אישה יתגלו עקבות של כוח.

דימויים סטריאוטיפיים אלה היו הדגם שעל פיו טיפחו שני המינים במשך דורות רבים נטיות צפויות מראש. הגבר טיפח את כישוריו הפיזיים ואת יכולת ההתמודדות שלו, ובמקביל מנע את ביטויו של טבעו הרגשי והאינטואיטיבי. אותו תהליך, במהופך, התרחש אצל האישה: היא פיתחה את כישוריה הרגשיים והאמפתיים והדחיקה את כוחה להתמודד בעצמה עם החיים.

אף אחד מהמינים לא פיתח אפוא את צדו השני ולא איזן את שלמותו הפנימית. התוצאה היתה חוסר איזון חברתי בעולם שנשלט על ידי קצוות של כניעות מכאן ולוחמנות מכאן. מלחמות, ניהול גרוע של משאבי העולם, וכמובן קיפוח החלשים וניצולם - אלה הן התוצאות הטבעיות של חוסר איזון זה.

מי שמפר את האיזון בין המניע הגברי והמניע הנשי שבתוכו אינו מבין את משמעות החיים, ואינו מבין את ההכרח של כל אחד מאתנו להגיע להשלמה פנימית כדי ליצור השלמה חיצונית. אדם אינו יכול ליהנות מרווחה פנימית אם הוא מקדיש את חייו להישגים, לצבירת ידע ולארגון עובדות ונתונים, בלי שיהיה מודע לעולמו הרגשי, ובלי שינסה לראות לאן כל זה מוליך, מה הטעם ומה התכלית.

וכך גם ההיפך: אדם שפיתח חיים רגשיים מלאים ועמוקים, חזון רוחני ועולם של אפשרויות אין-קץ, אינו יכול להיות מאושר אם הוא מזניח את הצד הפעיל שבו, כי בלי להתמודד עם הדרישות של חיי היום-יום אין בכוחו להגשים את אלפי חלומותיו.

הבדלים אינם נחיתות

הטבע יצר את כל בעלי החיים זכרים ונקבות לא כדי לעמת ביניהם אלא כדי להשלים זה את זה. ניגודים נוצרו לא כדי ליצור יריבות והפרדה, אלא להיפך, כדי לאפשר זה את קיומו של זה, וכדי לתת משמעות אחד לשני.

אור וחושך אינם מפריעים זה לקיומו של זה אלא תומכים כל אחד בקיומו של השני, ומאפשרים לנו להבין את המשמעות של שניהם. לא היינו יכולים להבין מהו האור אם לא היינו מבינים מהו החושך.

הרחוק קיים בזכות קיומו של הקרוב ולהיפך, היום קיים בזכות קיומו של הלילה ולהיפך, לא יכול להיות יפה וטוב בלי שיהיו קיימים מכוער ורע, ולהיפך.

כל מושג שעולה בדעתנו מובן לנו בזכות המושג המנוגד לו. אנחנו מבינים מה זו נדיבות בזכות הבנתנו את מושג הקמצנות, ולהיפך. הורים קיימים בזכות קיומם של ילדים, ולהיפך. לא יכול להיות מהר אם אין לאט, לא יכול להיות שמאל אם אין ימין, לא יכול להיות זמני אם אין נצחי. סוף והתחלה, הרבה ומעט, למעלה ולמטה, מושך ודוחה, קשה וקל, קדימה ואחורה, הם כולם דבר והיפוכו שקיימים אחד בזכות רעהו.

גם קיומם של הגברי והנשי מותנה בניגודיות שביניהם. נשיות לא היתה קיימת בלי ניגודה הגברי, וקיומה של הגבריות מותנה בקיומה של הנשיות. כאשר מיטשטשת הגדרתו הברורה של צד אחד, חייבת להיטשטש גם הגדרתו הברורה של הצד השני, כי האיזון חייב להישמר. כל מהותו של הגבר תלויה בכך שמהות האישה תהיה שונה באופן מובהק.

גבר יודע שהוא גבר לא רק בזכות היותו דומה לשאר בני מינו, אלא גם בזכות היותו שונה באופן ברור מבני המין השני. כך בדיוק גם ידיעת האישה את עצמה כאישה נובעת מהכרת השוני של המין השני. ההבדלים בין המינים חיוניים אפוא לשמירה על הייחודיות של כל אחד מהם, והייחודיות שלהם חיונית ליצירת השלמות ביניהם.

הניסיונות לטשטש הבדלים

לא מעט נשים הבינו בטעות ששוויון פירושו דמיון. כלומר, כדי להיות שוות לגברים עליהן להיות דומות להם ככל האפשר. מכאן נולד הנוהג של נשים רבות לטשטש את ההבדלים בין המינים.

אבל הטבע ברא אותנו שונים בכל התחומים. ולא רק גופה של האישה שונה מזה של הגבר. שונה המבנה הנפשי שלה, שונים הצרכים שלה, שונות נקודות הראות והציפיות שלה, שונה החשיבה שלה, שונה סגנון הדיבור שלה.

מחקרים פסיכולוגיים, ובראשם מחקרו הידוע של גיליגן, קובעים שאפילו השיפוט של גברים ונשים שונה: השיפוט הנשי נובע בעיקר מתוך המצב ונסיבות החיים, ואילו השיפוט של הגבר נובע מתוך החוק והסדר.

נשים שבחרו לחקות את הגברים העלו את הסיכוי שלהן לרכוש הצלחה בהישגיהן המקצועיים והחברתיים. אבל החיקוי גרם גם לנשים רבות לאבד את הקשר עם זהותן הנשית. התוצאה היא שנשים רבות נושאות בהפסד כפול: הן כפויות לגלם תפקיד שהוא זר לרוחן ולנשמתן, ובמקביל הן מתקשות למצוא בן זוג "גברי", כי ההקשחה בתדמית הנשית הביאה לכך שגם גברים רבים איבדו את הקשר עם זהותם הגברית.

לא יצירת זהות בין המינים דרושה לנו אם כן, אלא להיפך, הכרה בהבדלים וקבלתם. נשים תהיינה נשים שלמות וגברים יהיו גברים שלמים רק כשהניגודים יתפייסו זה עם זה בתוך כל אחד מאתנו.

וכאשר נשים לא יפחדו מנשיותן המלאה, יוכלו גם גברים לגלות את גבריותם המאוזנת. ואז גברים ונשים לא יהיו עוד שני מחנות עוינים זה לזה ומתחרים אחד בשני, אלא מחנה שחלקיו המאוחדים מכבדים כל אחד את הייחודיות של השני.

כשהחוקים מופרים

רכות ועוצמה, שתי איכויות מנוגדות אלה כשהן פועלות במשותף, מאפשרות לעולם לנוע במסלול שמביא גם צמיחה וגם אהבה. המניע הגברי במיטבו מרחיב את גבולות הידע, והנשיות במיטבה מעניקה לידע הזה משמעות. המניע הגברי ממריץ את ההישגים הטכנולוגיים והכלכליים, המניע הנשי מציע מודעות גבוהה יותר ליחסים בין בני אדם. שילוב כזה הוא המפתח לשלמות הפנימית של כל אחד מאתנו בנפרד, ולשלום וקבלה בינינו.

אבל שתי תכונות אלה, רכות ועוצמה, הרסניות כשהן פועלות כל אחת בנפרד. האגוצנטריות הגברית, ללא תמיכה של אמפתיה וסובלנות, יכולה להביא למרדף חסר גבולות אחרי הצלחה והישגים, לאכזריות, לניצול וקיפוח. ההתבטלות הנשית, בלי תמיכה של נחישות והחלטיות, תהפוך לפסיביות ותלותיות. אישה כזאת תהיה חסרת אונים ומשוללת כוח להציב את עצמה במקום הראוי לה בתהליכי החיים. ואלה הן האיכויות של שני המינים שהעולם הכיר עד המהפכה הנשית.

הנפש האנושית עדיין רחוקה מבגרות אצל שני המינים, ולכן הרבה מאוד נשים וגברים נלכדים באחד הקצוות: ותרנות וחולשה או שתלטנות וכוחניות. ושני המקרים מובילים למבוי סתום.

השינוי חייב אם כן להתחיל בהרמוניה פנימית בין שני החלקים שבכל אחד מאתנו, גברים ונשים, כמו יונה שיכולה לעוף רק כאשר שתי כנפיה פרושות בעת ובעונה אחת.

איך זה התחיל

קרוב לוודאי שחוסר האיזון התחיל אי שם בתחילתה של ההתפתחות האנושית, כאשר הגבר נתן עדיפות מוחלטת לאינסטינקט הצייד שבו כדי לשרוד. מאז הוא נושא בלבו דורות רבים של ציידים שאימנו את עצמם להיות מוכנים לחסל, להמית, לקטול ולהישאר לבד.

התפתחות חד צדדית זאת יצרה שאיפה מופרזת לניצחונות, לכיבושים ולהישגים חיצוניים, והעלימה מאישיותו את איכויות האמפתיה והרגישות. ובלי תמיכת הטבע הרגשי והאינטואיטיבי שלו הוא הביא לעולם לא רק בנייה וטכנולוגיה, אלא גם מלחמות ויריבות, אלימות ותוקפנות, אגוצנטריות ואדישות, אפליה וחוסר שוויון, תחרותיות ושתלטנות.

במקביל התרחש אצל האישה תהליך הפוך. החלק הנשי דיכא לגמרי את החלק הגברי שבה במשך דורות רבים. לכן היא נושאת בלבה דורות רבים של מטפלות, שאימנו את עצמן להיות רגישות לצרכים של האחרים, ולהיות מוכנות לתת שירות למי שזקוק להן. ולכן היא העבירה את עצמה אל מאחורי הקלעים כדי לפנות לגבר מקום רב ככל האפשר.

את הנחיתות היא הפכה לדרך חיים. וכדי שיעד זה יושג בשלמות, היא אף טיפחה את התכונות הדרושות לכך: הזדהות עם הצרכים שלו, העדפת הרצונות שלו, ויתור על אינטרסים אישיים למענו, הזנחת ההתפתחות האישית שלה לטובת קידומו, מחיקה עצמית כדי להתמזג בעולמו ולהתמוסס בחייו.

וכך, בלי תמיכתו של החלק האקטיבי שבה הפך הכוח הנשי לכניעות ולצייתנות, וקולו נאלם דום. במקום להיות מקור לעושר האנושי שהיא אמורה להעניק לעולם, הפכה הנשיות לחוסר ישע, לחוסר מוטיבציה, להשתמטות מאחריות ולביטול עצמי. כתוצאה מכך נעשתה האישה חסרת השפעה, ולא היה בכוחה לתת ביטוי לתכונותיה המקוריות הטבעיות.

גם בימים המהפכניים ביותר שלו לא התכוון הפמיניזם בשום אופן לכך שעוצמתן של הנשים תבוא במקומה של הרכות, אלא בצדה. אבל שיבוש בהבנתן של הנשים גרם להחמצת המטרה. נשים רבות התחברו עם עוצמתן באופן גורף ונטשו לגמרי את רכותן. ועוצמה ללא רכות יצרה אגרסיביות, שהרחיקה גברים מהשינוי החברתי, במקום לקרב אותם אליו.

חוסר האיזון נשמר אפוא אצל שני המינים עד ימינו אלה. התוצאה היא שהחברה ממשיכה לטפח מציאות שאין בה שוויון, אין בה צדק, אין בה סובלנות, אין בה שלום ואין בה אהבה. ומציאות זאת נוגעת באופן אישי בחייה של כל אישה ובחייו של כל גבר.

אם את מוצאת את עצמך תקועה בוותרנות מוגזמת או בתוקפנות מוגזמת או בשתיהן לסירוגין, אין זה אלא מכיוון שאת לא תופסת עדיין את גודל השליחות שלך להדגים דרך חיים של עוצמה נשית, ולהראות את הדרך הזאת לכל מי שעדיין לא גילה אותה, גבר או אישה.

ממרד להתפתחות אמיתית

ההתעוררות הנשית היתה צו הגורל. שום דבר לא יכול היה למנוע אותה, וההישגים שהיא הביאה היו הכרחיים להתפתחותה של האישה. כל שלב היה הכרחי וחייב היה להתרחש. לא היו שום טעויות. אבל טעות היא להישאר בשלב שאליו הגענו, לאחר שגדלנו מעליו והשיעור נלמד.

למדנו להכיר את כוחנו, והשיעור הבא שעלינו ללמוד הוא להשתמש בכוח הזה בצורה נכונה: לא כדי לנצח מישהו או להתגבר על מישהו או להיות יותר ממישהו, אלא כדי להביא לעולם מנהיגות אישית מסוג חדש.

ההתעוררות הנשית היתה בעיקרה בעלת אופי של מרד. מטבעו מרד נולד ממצב קיצוני אחד ושואף להגיע לקיצוניות השנייה, כמו עבד שאינו שואף לצאת לחופשי אלא להיות נוגש עבדים בעצמו. לכן כל מהפכה וכל מרד הם תנועת מטוטלת היוצרת מעבר חד מקצה לקצה.

אם תנופת המטוטלת מצד אל צד סוחפת מדי, נוטה המחאה לקבל אופי דומה למצב שאותו היא ביקשה לחסל, והרסני לא פחות ממנו. כמו למשל החופש המיני שבו הכל מותר, ושאינו אלא תגובה קיצונית לעידן שבו הכל היה אסור. המטוטלת נעה בצורה חדה מדי לכיוון ההפוך, והחופש המיני שרכשו הנשים החליש במקום לחזק את יחסי האהבה שאליהן נשים כה כמהות.

מהפכה היא ניגודה של גדילה אמיתית כי היא מנסה ליצור התפתחות באמצעות מכה חטופה, והיא מתעלמת ממשהו חיוני מאוד: מהכשרת התודעה לקראת שינוי דפוסי המחשבה שנגדם היא יוצאת. כל קיצוניות חייבת להטות במוקדם או במאוחר את המטוטלת לקצה האחר. אין זאת אלא שאלה של זמן. לכן שום קיצוניות אינה יכולה להיות פתרון. גדילה אמיתית חייבת להיות תהליך של הכנה הדרגתית, עד שתבשיל התודעה ותהיה מסוגלת לקבל אותו.

דברים אלה נכונים באופן מיוחד לגבי תהליך התעוררותה של האישה. היא למדה להכיר את הכוח הגברי שבה, אבל היא לא למדה עדיין לשלב אותו עם החלק הנשי שלה. ובלי השילוב הזה היא לא מסוגלת להכיל עוצמה אמיתית. העצמאות שהיא פיתחה לא באה ממקום פנימי מאוזן, ולכן היא חלה אצל נשים רבות על תחומים מסוימים של חייהן בלבד, בעוד שבתחומים אחרים נמשכת התלות העמוקה שלהן בדמויות גבריות.

התפתחות שאינה מתאימה את עצמה לרוח הזמן ולצורכי המציאות המתחדשת, אינה יכולה לתת מענה לציפיות שלה עצמה. אין טעם לתקן עוול אם משאירים את השורש החולה שהצמיח אותו. הפירוש המגדרי של גבר-נגד-אישה מילא את תפקידו כל עוד הוא היה נחוץ. עתה הוא יכול לפנות את מקומו לפירוש חדש של אדם-בעד-אדם, כי הזמן בשל להחליף את המאבק בין נשים וגברים בהשלמה בין כוח ועוצמה.

מעידן הנגד לעידן הבעד

עד היום לא היתה האישה שותפה במערך ערכי כזה. חוסר בגרות וחוסר הבנה זרקו אותה מקצה אחד לקצה השני, מחוסר אונים לשתלטנות, וגרמו לה לחפש את עצמה בין כניעות ונחישות, בלי שהיא תדע מיהי באמת: חזקה או חלשה, עצמאית או תלותית.

היא למדה להילחם ללא פשרות על עמדותיה ולכבוש טריטוריות נרחבות לקידומה המקצועי, אבל היא לא למדה להשתחרר מתלות רגשית בבן זוג גברי. כאילו שתיים יש בנו: פעם אנחנו אמזונות מלאות תעוזה ואומץ, ופעם אנחנו מוכנות למכור את נשמתנו תמורת מילה טובה וחיבוק.

אבל הזמנים משתנים. עידן האישה החזקה-חלשה מתקרב אל קצה הפתיל שלו. לאט לאט, כמעט בחשאי, מאיטה תנועת המטוטלת את הקצב, ומאזני התבונה מתחילים להתייצב בקו האמצע.

יותר ויותר נשים מתחילות לראות באור חדש את הדימויים הגבריים והנשיים, יותר ויותר נשים מחפשות את הנשיות הנשכחת שלהן. ולא רחוק היום שבו ייוולד הדבר האמיתי, ותבוא לעולם העוצמה שרק אישה שלמה ומאוזנת יכולה לבטא.

תהליך ההתבגרות חייב לעבור עוד כמה שלבי גדילה לפני שיגיע להבשלה מלאה. מתירנות ללא גבולות ומין ללא רגש שייכים לעידן הינקות, ואין הם אלא שלב ביניים שסופו נקבע עוד בראשיתו. גם אם אנחנו משלות את עצמנו שזה הטוב ביותר, אף אחת מאתנו לא יכולה להכחיש את הכיסופים הסמויים למשהו נעלה יותר. זה יקרה כשהאלילים שאנחנו סוגדים להם היום ייכנעו לרוחות החדשות של הרמוניה ואיזון, וכשנשים יתחילו לגעת בזהותן הנשית הטבעית, בלי שהן ירגישו צורך לטשטש אותה או להחליפה.

אישה שתכיר את העוצמה האמיתית שבה חוננה, ותבין שזה המפתח לחיים שבהם היא מרוויחה את כל הקופה, תהיה לוחמת בלתי מנוצחת, מכיוון שאי אפשר יהיה לדכא אותה, לנצל אותה או לקפח אותה.

האם התוכן עניין אותך?

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

מזוגיות פסימית לקשר זוגי אופטימי

המצליחים מצפים להצליח, הלא מצליחים מצפים להיכשל. אין לכם סיבה לשמור על גישה שמונעת מכם להצליח במה שאתם רוצים. אז הקשיבו לשיחה הזאת כדי להתחבר עם הגישה החכמה.

לאהוב את שותפנו ולא לאבד את עצמנו

אתם נותנים הרבה יותר ממה שאתם מקבלים? חברות אמיתית תהיה לכם רק כשתבטיחו לכל אחד מכם מקום במרחב הזוגי. אז הקשיבו לשיחה הזאת כדי לשמור על הגבולות שלכם.

ברגע פתוח

אתה לא יכול להיות גם באגו וגם במודעות. תחליט, זה או זה. וזאת הבחירה היחידה שתצטרך לעשות בחיים.

האם יש לצדכם מישהו שחושב עליכם?

כל מריבה תיפתר בסופו של דבר כך או כך. אבל מה שלא ייפתר לעולם הוא האהבה המתפוררת כשכל אחד מרגיש שהשני לא התחשב בו כשהוא היה זקוק לו כל כך.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות