כואב מאוד להיפרד ממישהו שנתנו לו חלק משמעותי בחיינו, וצער במצב כזה הוא רגש טבעי. אתם צריכים את הרגשת הצער כדי לעכל את המציאות החדשה, וכדי להבין מה אתם יכולים ללמוד ממה שקרה. והרי אתם לא רוצים לשכוח ולעבור הלאה סתם ככה, בלי שהדברים יטביעו חותם כלשהו בנפשכם. צער הוא מחיר של פרידה, ואין לנו יכולת להוציא מחיינו מישהו שהיה משמעתי בשבילנו בלי לשלם את המחיר הזה.

צער הוא אם כן גם רגש טבעי וגם רגש בריא, גם אם הוא רגש מכאיב מאוד. אבל אם הצער מתפתח לדיכאון, עברתם למרחב הרגשות הלא בריאים. כי גם אם דיכאון הוא רגש טבעי ולכולנו יש פוטנציאל להתנסות בדיכאון, הוא רגש לא בריא, מכיוון שהוא רק פוגע בנו בלי להציע שום תועלת של למידה והבנה.

ולא רק צער, ובואו נראה דוגמה נוספת: דאגה לתדמיתנו היא הרגשה מכבידה, אבל כשאתם דואגים מפני מה שאחרים חושבים עליכם אתם חווים רגש טבעי ובריא, כי בזכות הדאגה הזאת מפני מה שאחרים חושבים עליכם אתם מתאימים את עצמכם לסביבה שלכם ומשתלבים בה. ולכן דאגה לרושם שאתם עושים היא רגש גם טבעי וגם בריא.

מתי אתם עוברים למרחב הרגשות הלא בריאים? כשהדאגה לתדמיתכם הופכת לפאניקה ומשתקת אתכם: אתם לא מסוגלים לפתוח את הפה בפני אנשים אחרים, אתם לא מעיזים להציע את עצמכם לתפקידים בכירים, אתם לא מרשים לעצמכם לדרוש את המגיע לכם כמו העלאה במשכורת.

אז סיכום ביניים: כל הרגשות הם טבעיים לנו, כלומר הם חלק מטבענו, וכולנו יכולים לחוות אותם. וטוב שכך, כי רגשות הם מכשיר הרדאר שמאותת לנו אם אנחנו בדרך הנכונה או אם סטינו ממנה. אבל לא כל הרגשות בריאים לנו. ורגשות לא בריאים פוצעים אותנו בלי להביא לנו שום תועלת.

אז אתם בוודאי מבינים כבר למה יש אנשים שמחים ואנשים עגמומיים: אנשים שמחים מתנסים בצער ועצב ודאגה במצבים שאמורים לעורר רגשות אלה בדיוק כמו אנשים עגמומיים, אבל הם נשארים במרחב הרגשות הבריאים, ומתנסים ברגשות האלה במידה ובעוצמה הדרושות
לחשבון נפש וללמידת לקחים, ואילו האנשים העגמומיים חווים את התגובות הרגשיות שלהם במרחב הרגשות הלא בריאים, ואז הם עוצמתיים וממושכים הרבה מעבר לדרוש.

מה קורה במרחב הרגשי הבריא ובמרחב הרגשי הלא בריא? במרחב הבריא אנחנו מרגישים צער כשהדברים לא מסתדרים כפי שאנחנו רוצים, אבל אנחנו לא רואים בהם שאלה של חיים או מוות, ואנחנו יכולים לראות את עצמנו ממשיכים בחיים גם בלעדיהם. אנחנו משתמשים בתקופת הצער כדי להבין מה קרה כאן, איפה טעינו, מה היינו צריכים לעשות יותר טוב, ואז אנחנו משחררים את העצב לדרכו כדי שנוכל גם אנחנו להמשיך בדרכנו.

ומה קורה כשאנחנו מוצאים את עצמנו במרחב הרגשי הלא בריא? שם הסיפור אחר. שם דברים שונים שאנחנו רוצים נעשים שאלה של חיים או מוות: אנחנו חייבים להשיג אותם, ואם לא אז זה סוף העולם.

רגשות לא בריאים הם אם כן חוסר יכולת לקבל את המציאות כפי שהיא, וחוסר יכולת להשלים עם מה שלא ניתן להשיג: עם הפסד, עם אבדן, עם אכזבה. וכשהרגשות שלנו בריאים אנחנו לפעמים סובלים בדיוק כמו בעלי הרגשות הלא בריאים, אבל אנחנו לא שוכחים שזה המחיר שצריך לשלם כל מי שרוצה לחיות בעולם הזה.