איך זה מרגיש להכניס לחיינו מישהו שהוא לא אנחנו? זה מרגיש עבודה קשה. כי זה ממש לא קל לשני אנשים דעתניים ושונים לגמרי זה מזה לנהל משק בית משותף, לקבל החלטות משותפות, לנהל חשבון משותף ולגדל ילדים משותפים, כשכל אחד מהם מושך לכיוון אחר. האם אפשר לחיות ביחד ובכל זאת להרגיש כמו בחופשה שנתית?

כן, זה בהחלט אפשרי לחיות ביחד. אם שנינו נמשוך את היחסים לאותו כיוון כמו שני סוסים שרתומים לאותה עגלה ורוצים להביא אותה לאותו יעד, אנחנו יכולים בהחלט לנהל ביעילות את הבית המשותף ואת המשפחה המשותפת ואת הזוגיות המשותפת ואת ההורות המשותפת.

אבל כדי שהסוסים שלנו ימשכו אותנו באותו כיוון, שנינו צריכים למקם את הבית והמשפחה והזוגיות וההורות בראש סולם העדיפויות המשותף של כל אחד מאתנו, במקום שכל אחד מאתנו ימקם בראש הסולם שלו את הצרכים האישיים שלו. כי אם תנהלו את היחסים שלכם על פי שני סולמות נפרדים עם דבר שונה בראשו של כל סולם, תמצאו את עצמכם רוצים תמיד דברים שונים ולא תוכלו לחיות ביחד.

סולם עדיפויות משותף מייצג חשיבה קבוצתית של המודל הזוגי החדש: לא להתרכז קודם בתועלת האישית של כל אחד, אלא להתרכז קודם בתועלת ליחסים של שניכם. כי אם בחרתם לוותר על חיים עם עצמכם בלבד כדי להשתייך לקבוצה שנקראת משפחה, זה מחייב אתכם לחשוב באופן קבוצתי. כלומר, לחשוב על טובת הקבוצה לפני טובתו האישית של כל אחד מכם בנפרד: לפני הדעות הנפרדות שלכם, לפני ההרגלים הנפרדים שלכם ולפני הרצונות הנפרדים שלכם.

ועכשיו קראו בתשומת לב: חשיבה קבוצתית פירושה להבטיח שתמיד תרצו את אותו הדבר, גם כשאתם רוצים דברים שונים. ליתר ביטחון קראו את זה שוב: תמיד תרצו אותו הדבר גם כשאתם רוצים דברים שונים.

איך זה ייתכן? הפרדוקס הזה אפשרי אם שניכם מתחייבים למקם בראש סולם העדיפויות של כל אחד את הרצון להיות מאושרים ביחד. וכל שאר הרצונות שלכם ללא יוצא מהכלל ימוקמו תמיד במקום נמוך יותר. זה אומר שהאושר של שניכם ביחד יהיה תמיד הדבר החשוב ביותר לשניכם. וכל רצון לאושר נפרד יצטרך להתבטל אם הוא פוגע באושר של שניכם ביחד.

הדבר הזה כרוך בשתי תובנות:

התובנה הראשונה היא שהקבוצה היא לא משהו נפרד מכם, היא חלק מכל אחד מכם, ולכן הצרכים של הקבוצה הם לא צרכים של מישהו אחר אלא שלכם עצמכם.

בכל רגע יש בכם שני צרכים: צרכים אישיים לטובתכם האישית כמו לעשות את מה שאתם רוצים גם אם זה פוגע בבן זוגכם או ביחסים, וצורך שטבוע גם הוא בכל אחד מכם להרגיש השתייכות לקבוצה שאליה הוא בחר להשתייך.

כלומר, גם הצורך האגואיסטי וגם הצורך הקבוצתי הם שני צרכים שלכם שלא תמיד מסתדרים ביחד. מבינים את הפואנטה? זה אף פעם לא קונפליקט זוגי בין שניכם, אלא זה תמיד קונפליקט פנימי בתוך כל אחד מכם בין שני צרכים של עצמו.

ועכשיו הבעיה: הצרכים האישיים שלנו ברורים לנו מאוד כי באנו אתם לעולם, ומהרגע הראשון של חיינו למדנו לדאוג רק למה שאנחנו אוהבים ולמה שאנחנו רוצים. ואילו הצורך להשתייך לקבוצה שלנו אמור להתפתח במהלך חיינו, מתוך ניסיון החיים שמלמד אותנו את התועלת בהשתייכות הרמונית.

אבל רבים בינינו לא פיתחו בתוכם צורך בריא של השתייכות. ולכן רבים כל כך בינינו מעדיפים את הנוחות האישית שלהם לפני צורכי הקבוצה, גם אם בינתיים הבית מתמוטט בגלל זה.

והנה התובנה השניה: ויתור על צרכים אישיים לטובת צרכים קבוצתיים לא גורם לכם לאבד את עצמכם. אתם בסך הכל בוחרים בדבר שחשוב לכם יותר מדבר אחר שהוא חשוב פחות. כמו כשאתם בוחרים ללמוד במקום לבלות בנעימים, כמו שאתם בוחרים לרכוש בית במקום לבזבז כסף, כמו שאתם בוחרים בבילוי משותף במקום ללכת לישון.

אז שחררו את עצמכם מהקלישאה החברתית הזאת של "אני לא רוצה לאבד את עצמי", והפנו את תשומת הלב שלכם לשאלה איזה חלק בכם חשוב לכם יותר לספק: את החלק האגואיסטי שלכם שרוצה דברים רק לעצמכם, או את החלק המתחבר שלכם שרוצה להיות חלק מאושר בקבוצה מאושרת.

שיחת וידיאו אישית על איך לחיות ביחד

סרטון: לצאת מהאזור הבטוח