שתף
שלח לחבר
אימייל
אמרו לנו שהאהבה תפתור את כל הבעיות, אבל גילינו שזה בכלל לא כמו שחשבנו, ושיש פער אדיר בין הציפיות שהבאנו אתנו ובין המציאות הזוגית שאליה הגענו. צברנו אכזבות, אספנו תסכולים, חיפשנו תשובות, והניסיון שרכשנו מהווה מקור רב השראה של תובנות ולקחים ושיעורים, שגם אנשים אחרים יכולים להפיק ממנו תועלת. הבית...

אמרו לנו שהאהבה תפתור את כל הבעיות, אבל גילינו שזה בכלל לא כמו שחשבנו, ושיש פער אדיר בין הציפיות שהבאנו אתנו ובין המציאות הזוגית שאליה הגענו.
צברנו אכזבות, אספנו תסכולים, חיפשנו תשובות, והניסיון שרכשנו מהווה מקור רב השראה של תובנות ולקחים ושיעורים, שגם אנשים אחרים יכולים להפיק ממנו תועלת.

הבית הזה מזמין כל אחד להציג את נקודות הראות שהוא פיתח לגבי הנושאים המטרידים את כולנו, ויחד נוכל להציע זה לזה דרכים חדשות למימוש עצמנו גם בתור יחידים וגם כבני זוג.

בואו נדבר:

• על האהבות הנכזבות שכולנו חווים.
• על הציפיות והפנטזיות שחיינו מנפצים.
• על הקונפליקטים שבהם אנחנו מעורבים.

בואו נשאל את עצמנו:

האם אהבה היא עדיין רעיון טוב?
האם אנחנו יודעים להעניק אהבה?
האם אנחנו יודעים לקבל אהבה?

בואו נלמד זה מזה:

• איך לבנות יחסים בגובה העיניים.
• איך ליצור אמון הדדי.
• איך להבטיח נאמנות וליצור אמון.
• איך לקיים את הניצוץ הרומנטי בזוגיות.
• איך להחזיר לחדר המיטות את הריגוש המיני.
• איך להפוך מריבות לדיאלוג פתוח וכן.
• איך לעבור מתלונות והאשמות להבנה הדדית.
• איך למצוא פתרונות משותפים לקונפליקטים.

מי ראוי לסליחה

רלי: האם אפשר לסלוח גם אם הצד שמנגד לא ביקש סליחה?

סליחה לא צריכה להיות תלויה ברצונו של "העבריין" לקבל סליחה, וגם לא ברצונו לסלוח. סליחה היא מתנה שאת נותנת לעצמך, כי את לא רוצה לחיות אף רגע מחייך היקרים בשעבוד לכעס.
סליחה היא כבוד לעצמך, כי כשאת סולחת את מצהירה שאת מבינה שאין חוטאים, יש רק טועים, ועל טעות לא מענישים אלא מתקנים אותה.
סליחה היא גם הכרה בכך שהפעם הוא טעה, אבל בפעמים רבות אחרות גם אני טעיתי. כולנו טועים, פעם הוא ופעם אני. אנחנו לא נפסיק לאהוב בגלל זה, ולא נפסיק במאבק נגד הכעסים שלנו.
סלחי לו לא מכיוון שהפשע שלו לא כל כך רציני, אלא מכיוון שאת רוצה להיות אדם סולח. זה לא מחייב אותך להסכים עם מעשיו. זה אפילו לא מחייב אותך להישאר אתו. את חופשיה לעשות מה שנכון בעינייך. אבל בחרי בתגובתך לא ממקום של כעס, כי זה היועץ הגרוע ביותר.

צביה גרנות

מי נאמן? מי בוגד?

שולי: האם סטטיסטית נכונה הסברה שמי שבוגד פעם אחת יבגוד תמיד?

ככל הידוע לי, איש עדיין לא ערך סטטיסטיקה בנושא הזה. יותר מזה, אין אפשרות לערוך סטטיסטיקה כזאת, כי השאלה עצמה מקפלת בתוכה ציפייה לנבואה.
אנחנו לא יכולים לדעת מראש אם בוגד יבגוד שוב, או אם הוא יבגוד תמיד, או אם הוא יבגוד לפעמים. כל אחד יכול לבגוד, וכל אחד יכול גם להפסיק לבגוד.
התשובה לשאלה הזאת תלויה בשלושה גורמים: בטיב היחסים של בני הזוג, בנורמות שבהן אנחנו חיים, וברמת הרצונות של בני הזוג. שני הדברים הראשונים, טיב היחסים וטיב הנורמות, יכולים להשתנות.
יש שלוש רמות של רצון, לפי הסדר הזה: רצון בהמי לאוכל ומין, רצון אגו לכסף, כבוד ושליטה, ורצון לידע. יש אנשים שעיקר תשומת הלב שלהם נמשך לרמה הנמוכה של אוכל ומין. אנשים אחרים נמשכים לכסף או כבוד או שליטה, והם מוכנים לוותר על מין ואוכל בשביל זה. ויש אנשים שמוכנים לוותר על כסף וכבוד ושליטה כדי להשיג עוד פיסת ידע.
רמת הרצונות יכולה להשתנות. זוהי התפתחות. אבל זה דורש הבנה ומוטיבציה מצדנו. אחרת ניתקע באותה רמה שבה אנחנו נמצאים. ואז כל חיינו נימשך למלא את הרצון המתרוקן בריגושים מהסוג שמעורר אותנו.
אם הרצון של בן הזוג שלך מתעורר בעיקר ממין, יש לך סיבה גדולה יותר לדאוג מאישה שבן זוגה נמשך לכסף או לידע.
אבל בעידן של מתירנות כה פתוחה, שגם נשים שותפות לה, אף אחד ואף אחת לא יכולים להיות פטורים מדאגה מפני בגידה, גם כלפיהם וגם מצדם. אנחנו חיים בעידן של סיפוקים מיידיים, ופיתוי רגעי יכול בהחלט לגבור על המחיר שכרוך בו.
בגידה היא צלקת קשה שלא נרפאת לגמרי לעולם. ואין שום הבדל אם הנבגד הוא גבר או אישה, כי אין שום אמת בתיאוריה שבגידה נשית חמורה יותר מכיוון שהיא רגשית יותר. את התיאוריה הזאת הפיצו כנראה גברים, כדי לתת לעצמם צידוק והיתר.

צביה גרנות

מי אשם בבגידה

רלי: במקרה של בגידה, האם נכון לראות את שני הצדדים "אשמים", או נכון יותר לסווג את הבוגד כ"אשם" היחיד?

אין אשמים, ולכן איש לא אשם. יש רק טועים. ייתכן שלדעת הבוגד האווירה בין בני הזוג "הצדיקה" צעד כזה. אולי הצד הנבגד נמנע מיחסי מין, אולי לצד הבוגד משעמם, ואולי כעסים גדולים הפכו את הזוגיות לשדה קוצים עד שלצד אחד נשבר.
אבל בגידה היא תמיד טעות, ותמיד טעות של הבוגד, שמנסה לפתור בחוץ איזשהו חסר בפנים. בעיות בנישואין חייבות להיפתר בין בני הזוג, לא באמצעות צלע שלישית.
אין בעיה בלי פתרון כמו שאין מנעול בלי מפתח, והניסיון להפריד בין הבעיה והפתרון מסכל כל אפשרות לתקן מה שטעון תיקון.

צביה גרנות

איך להחזיר את הלהט לחדר המיטות

זיווית: עברנו טלטלות בזוגיות שלנו. בהתחלה הסקס היה מצוין, אבל התקשורת לא. לאט לאט איבדנו העניין גם את בסקס. זה נורמלי?

זה נשמע כאילו נרדמתם בשמירה. אם מישהו יציץ בעד חור המנעול אל המתרחש במיטה הזוגית שלכם, מה הוא יראה? פיהוקים ונמנום? גב אל גב? ומה עם הכישוף? מה עם הרטט? מה עם הקרבה?
אם נפלתם למלכודת השגרה ונתתם לניצוץ הרומנטי לגווע, אין פלא שהחדר הזוגי שלכם הפך למקום עייף ומשועמם.
שגרה אסור שתהיה מילה מגונה. שגרה צריכה להיות חיים הזורמים בסיפוק ובעניין, ולכן אסור שהיא תהיה מנותקת מהתלהבות ועדנה.
הבעיה היא שקסם רומנטי אינו בא מאליו. נוכחותו בחייכם דורשת השקעה מודעת ומתמדת. כשהוא דועך, הסיבה היא בדרך כלל שכל אחד מחכה שהשני יתן לו את זה כהוכחה לאהבתו.
אז אם את רוצה להחזיר את הריגוש אל חייכם, עשי זאת. אל תצפי לקבל את זה. קחי אחריות על מה שאת רוצה להשיג, והפכי את הקטן שברגעים לשעה זהובה.
חשבי מה את יכולה לעשות כדי להחזיר לחדר השינה התשוש שלכם את המעמד הרומנטי של חדר מיטות? בחדר שינה אומרים "לילה טוב", מפהקים והולכים לישון. חדר מיטות הוא מקום מפגש של שני אנשים אוהבים שפוגשים זה את זו בחיבוק אינטימי, כמו אז, בימי הסערה והלהט.
לא חייבת להיות שם תשוקה לוהטת מדי לילה. אבל המפגש בין הסדינים חייב להיות מקום קבוע של התקרבות. דאגי לאווירה סקסית, ובעיקר היו את עצמך סקסית ואסטתית.
גם אם את עייפה ורצוצה, כשאת נכנסת לחדר הזוגי, היו שוב המאהבת שהיית באותם ימים שקרנו מעצמם. ולא משנה כמה שנים אתם ביחד.

צביה גרנות

מה מפריע לאהבה

תמי: מהם החומרים הבסיסיים הדרושים להצלחת יחסים זוגיים?

אני יכולה להביא רשימה ארוכה של החומרים שמהם מורכבת זוגיות הרמונית. אבל למה שאטרח כל? הרבה יותר קל לסכם את הרשימה הזאת במילה אחת: אהבה.
אהבה היא הדבק שמחזיק שני אנשים יחד מול כל הקשיים שהם חווים. אם יש אהבה, ואם אנחנו זוכרים אותה גם ברגעים של משבר, שום דבר לא ישבור אותנו, כי אהבה הולכת תמיד עם מוצרי הלוואי שלה: מחילה, הבנה, קבלה, סובלנות.
כן, כולנו אוהבים ונחמדים ומתוקים כאשר הוא נחמד אלינו, מסכים אתנו, מעריך אותנו, מוותר לנו. אבל מה קורה כשהוא עומד על שלו? כשהוא מסרב להיכנע לנו? כשיש לו דעה אחרת? הלכה האהבה.
זאת לא אהבה אמיתית, זאת אהבת אגו. ואהבת אגו היא לא אהבה לאדם אלא אהבה להערצה שלו אלינו.
כדאי שאביא רשימה של החומרים שלא צריכים להיות במערכת הזוגית: תביעות, ציפיות, דרישות, כעסים, עלבונות, בגידות, ניכור. אלה הם חומרי האגו. הם נמצאים בכולנו, אם כי אנחנו רואים אותם רק אצל אחרים ולעולם לא אצלנו.
נשנה את כל האווירה הזוגית אם נזכור בכל רגע שאנחנו לא יותר טובים ממנו, שגם אנחנו עושים דברים מרגיזים, שגם אנחנו פוגעים, שגם אנחנו לא מתחשבים.
ואפ נזכור שהוא אף פעם לא רוצה את רעתנו, הוא פשוט מעדיף לעתים את רצונו. האם זה חייב להיות מוגדר אצלנו כחוסר התחשבות?

צביה גרנות

איך מונעים שיעמום

דרורית: עברנו משבר וצלחנו אותו אחרי טיפול זוגי. אבל אני כל הזמן פוחדת שבסוף הוא ישתעמם ממני. איך מונעים את זה?

האם את מרגישה שאת משעממת? אם כן, הפסיקי לשעמם ולהשתעמם. למדי דברים חדשים, פתחי אופקים חדשים, קראי דברים מעניינים, ויחד עם זה עשי יחד אתו דברים משותפים שמעניינים את שניכם.
התייעצי אתו איזה עניין חדש הוא היה רוצה להכניס לחייכם. יש כל כך הרבה נושאים מעניינים שבני זוג יכולים ללמוד ביחד, מאמנות וצילום והיסטוריה ועד מודעות וצמיחה אישית.

צביה גרנות

האם יחסים זה תפקיד נשי

דרורית: אבל למה אצלך תמיד הנשים צריכות להביא את הריגושים?

מאין את לוקחת את ההנחה שאצלי רק הנשים צריכות להביא את הריגושים? את פנית בנושא הזה, אז הצעתי לך לקחת אחריות אישית על חייך.
את יכולה כמובן לחכות שהוא יביא את הריגושים. החליטי מה יעיל יותר. אני לא מאמינה בהמתנה שמישהו אחר יעשה משהו בשבילנו. מזמן גיליתי שאף אחד לא בא להציל אותנו.
אני מציעה לך לא ליפול לבור הזה של "רק אם הוא, אז גם אני", ובמקום זה לעשות רק מה שעובד ומה שמביא תוצאות.

צביה גרנות

איך משפיע משבר גיל הארבעים על הזוגיות?

ערן: האם יש ממש בטענה שהמשבר בנישואין קשור במשבר גיל הארבעים?

עזוב את המיתוסים האלה, ערן יקר. כל התירוצים האלה של משבר גיל השלושים (ארבעים, חמישים, ששים, שבעים, מאתיים) אינם אלא קולבים לתלות עליהם את האחריות לטעויות שלנו.
ראיתי יותר מדי משברים אחרי שנה ושנתיים וחמש שנים, ובעצם בכל חלק של החיים המשותפים. והניסיון שלי לא מראה על שום חוקיות בעניין הזה.
משברים הם טלטלות שבני זוג מביאים על עצמם כדי לעורר את עצמם מהנמנמת, ולגלות מחדש את אהבתם.
משבר לא פורץ בדרך כלל באופן בלתי צפוי. קודמים לו משברונים רבים. כל משברון הוא קריאה לשניים למצוא דרך אחרת. אם אנחנו לא שומעים את הקריאה, נביא על עצמנו התנסות קשה יותר, עד שיבוא המפץ הגדול, ואז נהיה חייבים לשמוע.
אז בואו נפסיק לחפש סיבות פסיכולוגיסטיות למשברים, ופשוט נראה בהם אגרוף בפרצוף שאנחנו נותנים לעצמנו כדי להתעורר ולומר: עד כאן, חייבת להיות דרך אחרת. ותמיד יש דרך אחרת.

צביה גרנות

מה יש בתוך קופסת האהבה?

ילדה מבולבלת: כבר מזמן הבית שלנו מתנהל בשקט מעיק. השבוע הגיע הבום הגדול. חשבתי שאחר כך נדבר על מה שקרה, אבל השקט רק העמיק. ואני שרה: "מי יציל את הבית שלי".

ילדה מבולבלת יקרה, קודם כל הרשי לי לייעץ לך להחליף מיד את שמך. את לא ילדה מבולבלת, את אישה שלמה בוגרת ואחראית.
ועצה שניה, הפסיקי לשיר "מי יציל את הבית שלי", והתחילי לשיר "מי אוהב אותך יותר ממני". ואז הפני את השיר הזה אל בעלך והראי לו את זה.
אומר לך מה הפטנט שלי לאהוב את בן זוגי אחרי עשרים ושמונה שנים ביחד. הנחתי קופסה יפה במקום בולט בסלון, וכל פעם שאני עוברת לידה אני שולחת מסר של אהבה לבן זוגי. הקופסה נשארת ריקה, אבל הלב שלי מתמלא כל פעם מחדש. נסי את זה.
מסר אחד כזה מספיק כדי להכניס את עצמי להלוך נפש אוהב, ולחבר אותי אל האהבה שבי למשך כל היום. ייתכן שהוא ירגיז אותי, אבל זה יפול לתוך ריפוד של אהבה, ושום דבר לא יכול להכאיב באמת.
אני יכולה להזמין אותך לייעוץ זוגי של חודשים ושנים, אבל אני יכולה לחסוך לך את כל זה עם הפטנט הזה, שהוא כל כך בנלי אבל כל כך יעיל.
סמכי על האהבה שתחזיר אתכם איש אל זרועות רעותו. לא צריך לברר, לא צריך לדון, לא צריך ללבן, לא צריך לחפש סיבות, לא צריך לבקש סליחה. צריך רק שתאמרי לקופסה: "חזור אלי". כל התנהגותך אליו תשתנה.

צביה גרנות

מי צריך להתחיל?

ילדה מבולבלת: תודה על תשובתך. התרגיל מצריך תרגול ותעצומות נפש אדירות. אני לא בטוחה שהיום יש לי אותן. אולי אני מחכה שזה יבוא ממנו.

לא לחכות שזה יבוא ממנו. רק את אחראית לחייך ולאושרך. איש לא יכול לעשות את זה במקומך. הכל צריך להתחיל ממך. אל תהיי קורבן שמחכה לצדקה של אחרים. היי תמיד במצב שנותן ושאינו צריך לקבל דבר. זה מקור העוצמה.
את עצמך מקור העוצמה שלך, אל תשכחי את זה.

צביה גרנות

איך מספרים למשפחה על גירושין?

דבורית: אני עומדת להתגרש אחרי נישואין שארכו שבע עשרה שנים ושני ילדים. איך מסבירים למשפחה? הם אומרים שלא מתגרשים מגבר טוב שלא שותה ולא מעשן ולא אלים. אבל מה עם צורכי הנפש? מה עם תקשורת? מה עם דברים שהם לא יודעים עליהם?

את עוברת תקופה קשה מאוד. כל פירוק של היחידה המשפחתית דורש התארגנות מחדש, גם חיצונית וגם פנימית. צריך להסביר לילדים, צריך להתרגל לחשבון הכנסות חדש, לפעמים צריך להתרגל למגורים חדשים ולחברים חדשים.
וכאילו זה לא מספיק, לעתים קרובות צריך להתמודד עם אנשים שלא מסכימים עם הדרך שלנו.
הפטנט שלי הוא לקנות בבית המרקחת אטמי אוזניים. זה עולה שני שקלים. ופשוט לדחוף אותם לאוזניים ולא להקשיב.
אנשים רוצים את טובתך, אבל הם אף פעם לא יודעים מהי טובתך, והם חושבים שהכוונות הטובות שלהם מצדיקות התערבות בוטה בהחלטות שלך.
התייחסי אליהם כטועים, ועשי את הדברים הנכונים בעינייך. אני בטוחה ששקלת את צעדייך ושאינך סתם קפריזית או אימפולסיבית.
אני מציעה לך לעשות רשימה של בני המשפחה. תגלי שהם לא כל כך רבים. עשרה? עשרים? שלושים מקסימום. הקדישי לכל אחד רבע שעה, ואמרי לכל אחד מהם בנפרד: "אחותי היקרה (או אמי היקרה או דודי היקר), זה החיים שלי ואני יודעת מה אני עושה. זה הזמן לתמוך בי ולא לשפוט אותי או לבקר אותי, ורק את זה אני רוצה ממך".
אחרי שכל אחד יאמר את דברו, ויגלה עמדה נחושה מצדך, הם יניחו לך. ואז לכי לדרכך החדשה. הרבה דברים נפלאים מצפים לך. ואם תכלי זקופה ובטוחה, העולם כולו ילך אתך.

צביה גרנות

איך להימנע גם מכניעה וגם ממלחמה?

ממי: הוא מגיע בתשע בערב, ואני עדיין אני עם הילדים, סחוטה לגמרי. מאחורי יום עבודה במשרה מלאה ומלאת לחצים, חוץ מהטיפול בילדים. ומה בסוף? הוא שואל אם יש מה לאכול, ואני מרגישה אשמה כי לא הכנתי לו ארוחת ערב חמה. האם להרוג אותו?

לא יעיל להרוג אותו. הרבה יותר יעיל להיות אסרטיביות. אל תיעלבי. הוא עסוק בעייפות ובקושי שלו. אף אחד לא יכול לחוות את הקושי של אדם אחר.
את יכולה להושיט לו יד ולומר: "בוא, הולכים להכין יחד ארוחת ערב. מה אתה רוצה לעשות, את הסלט או את החביתה?"
נניח שהוא אומר שאין לו כוח. אז את יכולה לומר בשקט ובתקיפות: "יהיה לי כיף להכין ארוחה יחד אתך, אבל לבד גם אין לי כוח. אז מה, אתה בא?"
עשי כך גם מחר ומחרתיים וכל יום. הראי לו שביחסים שוויוניים שניכם זוכים באיכות חיים סוג אל"ף, וביחסים של שווים-יותר-ושווים-פחות שניכם מוצאים את עצמכם באיכות חיים סוג דל"ת. שיבחר.
אבל את צריכה להיות גם נחמדה וגם תקיפה. לא לוותר. לא להכין לבד. ובלי כעסים. זה תמיד עובד.

צביה גרנות

נכנסים לנישואין בלי הכנה מוקדמת

אלון: רק התחתנו, ילד בדרך ולא מפסיקים לריב. לפני יומיים לא יכולתי להתאפק וגידפתי אותה. מאז היא מדברת רק על המילה הזאת שיצאה מפי. היא דורשת שאתנצל, ובעיני זה מפגר לעשות עניין ממילה אחת חריפה. מה עושים?

אני יכולה לראות בדמיוני את שדה המערכה שבה אתם חיים ולבי מתכווץ. אנשים נכנסים למערכת נישואין ולהורות בלי לשאול את עצמם ולו פעם אחת אם הם מוכנים לכך.
איש לא שואל את עצמו: האם יש בי בגרות מספקת לקבל תסכולים בלי שזה יערער אותי? האם יש בי בגרות מספקת להבין שבמערכת זוגית לא אקבל כל מה שאני רוצה? האם יש בי בגרות מספקת לתפוס שתמיד נרצה דברים שונים? האם אני מסוגל להיות יצירתי ולחפש פתרונות במצבים של מחלוקת?
נראה לי שאתם לא מוכנים לנישואין, אלון יקר, ואני לא אומרת את זה רק לך אלא להרבה מאוד זוגות שנמצאים במצב דומה. אני ממליצה מאוד על ייעוץ זוגי שיתן לכם אפשרות לראות את עצמכם מנקודת מבט חדשה. זה החיים שלכם, אין לכם יותר מזה, אל תחמיצו.

צביה גרנות

עם מי אנחנו מתייעצים?

אודליה: הסיפור שלי ממש טיפשי. אני בת שלושים ושתיים ולא מוצאת בן זוג ראוי. לפני כחודשיים הלכתי אל פותחת קלפים, והיא אמרה לי שאני אתחתן השנה, אבל חצי שנה אחר כך אנחנו נתגרש. מאז אני פוחדת פחד מוות ליצור קשר. אני יודעת שאסור להאמין לכל אחד, אבל זה לא עוזב אותי. איך להשתחרר ממנה? חשבתי ללכת למגדת עתידות אחרת כדי לשמוע דעה אחרת, אבל אני פוחדת שאשמע משהו גרוע עוד יותר. מה לעשות?

אודליה יקרה, שום דבר לא יכול להתרחש בניגוד לטבע, משום שהטבע שומר על סדרו הנצחי, הקבוע והבלתי משתנה, וראיית העתיד היא בניגוד לטבע. אמונה בעל-טבעי היא דרך מגוחכת להודות בחוסר הבנת המציאות.
הדלאי-לאמה אומר על תופעות על-טבעיות את הדברים הפשוטים ביותר: "מה שאינו יכול להתקיים לא יתקיים, ומה שיכול להתקיים איננו נס".
הפלא האמיתי נמצא דווקא בכל היש כפי שהוא, בחיים הזורמים אל האין-סוף על פי חוקיות סדורה, ובטבע המושלם שחוקיו סבוכים ומורכבים ומדויקים כחוט השערה. אלה הם הניסים האמיתיים.
חיפוש תשובות עתידניות במערכי כוכבים, בסימני קפה או בקלפים, מסתיר שאיפה להשתחרר מאחריות אישית לגורלנו. הניסיון להישען על אנשים המתיימרים להיות בעלי כוחות-על מחליף מאמץ אמיתי לאחוז בהגה חיינו.
כשאנחנו מחפשים תשובות במקום שהן לא יכולות להימצא, אנחנו מחמיצים את ההזדמנות למצוא אותן במקום שבו הן מחכות להתגלותן.
נעץ נתקע בראשך. רק היגיון יכול לבוא לעזרתך. התחילי להפעיל את השכל שלך כשאת מבקשת עצות.

צביה גרנות

איך להיגמל מפורנו?

יהודה: עשיתי טעות שעצבנה את אשתי מאוד ואני מחפש דרך לכפר. הרבה שעות אני לבד בבית, ולפעמים אני נכנס לאתרי פורנו באינטרנט. הבעיה היא שהאתרים האלה משאירים עקבות במחשב. יום אחד ראתה כמה תמונות שאיכשהו נשמרו על המחשב. היא כעסה מאוד ואני הבטחתי לה שלא אעשה את זה יותר. אבל בזמן האחרון אני שוב עובד מהבית, והפיתוי גובר. אתמול היא שוב תפסה סרט כחול שראיתי מקודם. היא נפגעה מאוד והיא לא מדברת איתי. איך נפטרים מהפיתוי?

נראה שאתה מושפע בקלות מגירויים קצרי מועד מכיוון שאין לך מטרה ארוכת טווח. רצוי לך ליצור לך מטרה כזאת. והמטרה החשובה ביותר שלך היא להבטיח מערכת יחסים יציבה. אם תקבע את המטרה הזאת חזק בתודעתך, היא תיתן פרופורציות נכונות לפיתויים המיידיים.
תוכל לשאול את עצמך: כדאי לסכן את היחסים שלי בגלל זה?
אבל אני לא בטוחה שאתה מסוגל לעשות את זה בעצמך. נראה לי שיעזור לך מאוד לגשת לטיפול פרטני, לא זוגי.
אפשר להבין מדבריך שאתה רוצה חיי משפחה הרמוניים, ושאתה רוצה להתגבר על היצר שלך. אז תן לעצמך את הצ'אנס הזה.

צביה גרנות

האם נכון לוותר על תשוקה?

ענבל: אנחנו נשואים רק שלוש שנים, וכבר הוא מזניח את עצמו. הוא השמין, הוא חזר לעשן, הוא כבד ורדום, והתוצאה היא שהוא לא מושך אותי יותר. אני אומרת לו שוב ושוב שזה יפגע בנישואין שלנו, והוא גם מרגיש את זה, כי אני מתרחקת ממנו. אבל שום דבר לא עוזר. האם אני צריכה לוותר על תשוקה?

תשוקה לא יכולה לשמור על חיוניותה עם חונקים אותה בחומרים מדכאי תשוקה, ואת לא יכולה לעשות דבר בעניין. זה לא תלוי בך. את לא יכולה לאלץ את עצמך להרגיש תשוקה, באותה מידה שאת לא יכולה לאלץ את בעלך להיות אטרקטיבי. אין ספק שישנם מצבים שבהם צריך לוותר על תשוקה. ומזה לא נובע בהכרח שצריך לוותר על מערכת הנישואין. וכאן נמצא המרחב שתלוי בך ובבחירה שלך: האם תוכלי למצוא תחליף לאינטימיות בחברות טובה עם בעלך?

צביה גרנות

איך לחיות בלי חיבוק ולטיפה?

אמנדה: אנחנו נשואים כבר שבע שנים, שני ילדים, והכל ממש בסדר. אמנם עברנו גם משברים, אבל אנחנו בעלייה מתמדת. החברות מתחזקת, הדאגה ההדדית גוברת, האינטימיות טובה. הדבר היחיד שפוגם בהרמוניה הוא שבעלי לא אוהב מגע. ואני מתכוונת למגע שמחוץ לחדר הינה. חיבוק מדי פעם, לטיפה לפעמים, זה מאוד דרוש לי. ניסיתי לדבר על זה, ניסיתי ליזום בעצמי, אבל הוא לא נענה ונגמרו לי הרעיונות. יש לך רעיון איך לשכנע אותו?

איך לשכנע אותו, אין לי רעיון. איך אפשר לשכנע אותו לעשות משהו שהוא לא אוהב? אבל את יכולה לשכנע את עצמך לוותר על מה שנשלל ממך בלאו הכי. והרי גם אם הוא יתן לך חיבוקים בעוד שאת יודעת שהוא לא אוהב את זה, את לא תיהני מזה.
יש אנשים שלא אוהבים מגע פיזי. זה לא אומר כלום על האהבה של אדם כזה. הסיבות נעוצות אי שם בעבר, ולא ביחס שלו אלייך. ולך מה שחשוב זה לדעת שהוא אוהב אותך, לא אם הוא עומד בציפיות החברתיות של "אדם אוהב הוא אדם מחבק".
תשתחררי מההרגשה שהוא לא אוהב מגע אתך, והביני שהוא לא אוהב מגע בכלל, נקודה.
אל תקלקלי לעצמך את מה שיש, בגלל ציפייה להשיג את מה שאין. הכירי תודה, ויש לך הרבה סיבות לזה.
נדמה לך שאת זקוקה למגע הזה, ואם את "זקוקה", את חייבת כמובן להיות אומללה אם את לא מקבלת את זה. אבל את בכלל לא זקוקה, את בסך הכל רוצה. וזה כבר לא כל כך נורא, כי יש הרבה דברים בחייך שאת לא יכולה להשיג, ואת לא מתמוטטת מזה.
אז כמו שהסינים אומרים: תרצי דבר בכל מאודך, ואם הוא לא ניתן לך, ותרי עליו בכל מאודך.

צביה גרנות

איך להתגבר על התקפי זעם?

סיגל: אני בת עשרים וחמש, נשואה כחצי שנה לאחר חברות של חמש שנים. הוא מעט מבוגר ממני, עובד בהיי-טק, וכרגע המפרנס היחיד כי אני לומדת ולא מוצאת עבודה כבר שנה. עכשיו לשאלה: אנחנו גרים בדירה שהורי קנו לנו. להוריו אין אפשרות לעזור. יש בינינו הסכם ממון לפיו הוא מוותר על כל זכות בדירה אם ניפרד. מדי פעם יש לנו התנגשויות, ואני מקבלת התקפי זעם. ממש ככה. ואז אני לא יכולה להתגבר, ואני אומרת לו לעוף מהבית שלי. לאחרונה עשיתי את זה שוב, בפעם הרביעית, והוא לא מוכן לחזור. לא עוזר כמה אני מתנצלת ומתחננת. מה לעשות כדי לשלוט בעצמי?

סיגל יקרה, נקודת זכות גדולה את יכולה לרשום לזכותך: כנות. את לא מנסה להאשים את בעלך או להצדיק את עצמך. את לוקחת את כל האחריות להתפרצויות שלך על עצמך. זה מראה על מידה גבוהה מאוד של בגרות.
הבעיה היא שהבגרות הזאת סותרת באופן קיצוני את חוסר הבגרות בעצם ההתפרצויות. יש כאן בעצם שתי סיגל: אחת ילדה מפונקת, והשניה אישה בוגרת ואחרית. השתדלי לקרוא את הדברים הבאים מהאישה הבוגרת שבך.
הנה נקודות לטובתו: הבחור עובד קשה ומצליח, בעוד שאת נמצאת עדיין באזור אפור שבין עצלות וחריצות. אם תסתכלי על הדברים לטווח ארוך ולא רק כפי שהם כרגע, ייתכן שיש לו כושר השתכרות יותר גבוה משלך, ובמשך הזמן יתכן שהוא ישא עליו את עיקר האחריות לפרנסה. בדרך זאת הוא ישלם בהדרגה את חלקו בדירה.
הוא הסכים לחתום על הסכם ממון והוא לא טוען שיש לו זכויות בדירה.
אז מה לעשות: למדי את עצמך לקיים דיאלוג פנימי בין שני החלקים שלך. למשל, הילדה המפונקת שבך יכולה לומר: "אני לא מצליחה לשלוט בעצמי". ועל כך תענה הבוגרת שבך: "שקרנית קטנה, את אפילו לא מנסה לשלוט בעצמך".
העצה הטובה ביותר שלי היא לקחת את עצמך לטיפול כדי ללמוד להפעיל את המודעות שלך. בינתיים, קחי את רעיון הדיאלוג הפנימי צעד נוסף קדימה, ונהלי אותו בכתב. אל תשאירי שום אמירה ושום שאלה של הילדה המפונקת בלי מענה.
המענה יבוא תמיד מהאישה הבוגרת שבך, שרוצה יחסים בוגרים, ושרוצה מאוד להיפרד מהילדה המרדנית שרק מפריעה לה להגשים את מטרותיה.
קיבלת מהחיים מתנה, סיגל יקרה, ומתנה מהחיים תמיד הולכת יחד עם אחריות לשמור עליה. אל תצפי שהחיים יתנו לך הזדמנות שניה אם זה היחס שאת מגלה כלפי המתנות שלהם. הראי לחיים שאת ראויה למתנות, והם יתנו לך אותן בשפע.

צביה גרנות

מהו מחיר סביר להישארות בנישואין?

איריס: אנחנו נשואים כבר שבע שנים. כמעט מההתחלה היו לנו הרבה מריבות. לאחרונה נוספה תינוקת, שרק מחריפה את המחלוקות, בעיקר סביב הגישות החינוכיות כלפיה. ואף על פי שיש בינינו חברות טובה והסכמות רבות, אנחנו כמעט לא מתקשרים, וכבר שנתיים לא קיימנו יחסי מין. אני כבר חושבת על גירושין, אבל חבל לי שהילד ייקרע בין שני בתים. האם להקריב את האושר שלי, או את האושר של הילדה?

לא בטוח שצריך להקריב את האושר של מישהו מכם. להיפך, נראה לי שלא נתתם לעצמכם הזדמנות אמיתית להיות מאושרים. ועוד נראה לי, שלא הבדלי דעות מתסכלים אתכם, אלא חוסר המיומנות שלכם לתקשר עם דעה שונה.
ברור שכך המצב לא יכול להימשך זמן רב והוא יבוא בסופו של דבר לפרידה, אבל יותר מדי זוגות ראיתי על ספסלי בית המשפט, שהיו יכולים להציל את הזוגיות אם רק היו פונים לייעוץ טוב. ואני לא בטוחה שהמצב ביניכם הוא ללא תקנה.
אז לפני שאת יוזמת גירושין, תני לעצמך הזדמנות לבדוק דרך אחרת. רבי נחמן אמר: מה שמתקלקל אפשר גם לתקן.

צביה גרנות

האם צפייה באתרי פורנו היא בגידה?

דידי: אנחנו נשואים כבר כמה שנים. בחודשים האחרונים גיליתי שבעלי נכנס לאתרי סקס באינטרנט. ביקשתי ממנו כמה פעמים להפסיק כי זה מפריע לי, והוא הבטיח, אבל הוא כל פעם חוזר לשם. אני כבר לא מאמינה לו. האם זה בסדר?

לא אומר לך שאני מתלהבת מהרעיון של סקס מחוץ למיטה הזוגית. אבל אם כבר מחוץ למיטה הזוגית, עדיף שזה יהיה סקס וירטואלי.
מכיוון שהתעסקות כזאת הפכה כמעט לנורמה, אני לא רואה מה את יכולה לעשות. אין לך שום דבר לפקח על זה או להכריח אותו להפסיק. ואני גם לא רוצה לחשוב על התחליף שהוא עלול למצוא.
אין מה לעשות, כשאדם לכוד בחשקנות כלפי דבר מסוים, כל המחשבות שלו מרוכזות שם, והוא לא יכול להבליג. כמו אדם שחושב רק על אוכל, או רק על כסף, או רק על קריירה.
אם המחאה שלך עוזרת, מה טוב. אם לא, אין טעם שתהפכי את חייכם לגיהנום. ראי את זה בפרופורציות. בסך הכל ריגושים לא משמעותיים.
אז הקריני קרן אור על חייך, ואל תתני לחושך להיכנס אליהם.

צביה גרנות

איך להפסיק להעניש בעל שבגד?

איירין: הסיפור שלי עצוב. לפני שלוש שנים תפסתי את בעלי בבגידה. הוא הכחיש והכחיש והכחיש, ובסוף הודה. אבל הוא טוען שזה בגל הטמפרמנט הכעסני שלי. כלומר, אני עוד אשמה בזה. קראתי מאמרים שלך בנושא הזה, והחלטתי שאני לא רוצה להיפרד ממנו אלא לסלוח לו. וזה מה שעשיתי. הודעתי לו שאני סולחת לו. אבל אני לא מצליחה להתגבר על העצב. כל פעם שאנחנו רואים סרט רומנטי, או זוג מאוהב, אני קורסת. אני בוכה המון. ניסיתי כדורים ולא עזר. איך לעבור לסליחה?

נראה לי שנפלת למלכודת שאורבת לאנשים רבים בינינו: את מקדישה את חייך להענשה, כי כל עוד את מענישה, יש לך אשליה שאת לא יוצאת פראיירית. הכעס או העלבון שלך הם הודעה שאותך לא מסדרים, ושאין סליחה למי שבוגד בך או מרמה אותך או פוגע בך.
ועל הרווח הזה את לא יכולה לוותר, כי ברגע שתסלחי את כאילו מודיעה: "אני סתם עוד מטומטמת אחת שפוגעים בה והיא משתטחת ומתרפסת".
לכן את מצהירה מדי יום, בשתיקות או בפרצוף חמוץ: "אתה אשם! אתה אשם! אתה אשם! אני לא אתן לך לשכוח את זה. שתזכור כל חייך שמי שפועל מאחורי גבי מקבל גזר דין לכל החיים".
אבל זאת עסקה של מפסידנית, איירין יקרה, כי היא נושאת רק הפסדים עבורך. את מוכנה להרוס את חייך ואת משפחתך, ובלבד שאיש לא יוכל לומר שסידרו אותך.
את מבקשת לדעת איך לעבור לסליחה, ואני מציעה לך להחליף את השאלה הזאת בשאלה אחרת: איזה אדם את בוחרת להיות. אם תבחרי להיות אדם נוקם ונוטר, את עושה בדיוק את הדבר הנכון. אבל אם תבחרי להיות אדם אוהב, ותחליטי שזאת הבחירה החשובה לך ביותר, היא תשמש לך נקודת התייחסות כדי לראות בפרופורציה נכונה מה חשוב יותר.
הרשי לבעלך להיות לא מושלם. הרשי לו למעוד, הרשי לו לטעות, הרשי לו להשתטות, והרשי לו גם לתקן ולכפר.
אחר כך הרשי גם לעצמך להיות חשופה לפגיעה בלי להרגיש שזה עושה אותך מטומטמת. גם את אינך מושלמת, וכמו בכולנו גם בך אפשר לפגוע וגם אותך אפשר לרמות. זוהי קבלה עצמית של אדם שמכיר בחולשותיו, ושיכול גם לקבל את החולשות של הזולת.

צביה גרנות

האם התוכן עניין אותך?

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

אתגר העוצמה הנשית

דורות רבים שולטת בעולם הכוחניות הגברית. נשים רכשו עצמאות כדי להביא לעולם משהו אחר: את העוצמה הנשית. אבל זה יקרה רק כשנשים יפסיקו לראות בעצמן העתק גברי.

גם לנו זה יכול לקרות

בגידות רבות יכולות היו להימנע אם כל אחד מבני הזוג היה ער לצרכים הרגשיים והפיזיים והמנטליים של השני, ואם כל אחד מהם היה משקיע את כל הדרוש כדי שהשני ירגיש מיוחד אתו.

אמפתיה בזוגיות – יש לכם או אין לכם?

שלוש שאלות: למה אנחנו מרשים לעצמנו לנחש מה בן זוגנו חושב ומרגיש? ולמה אנחנו מצפים שהוא ינחש מה אנחנו מרגישים ולמה אנחנו מדוכדכים?
בגלל אמפתיה כוזבת, שזורעת כל כך הרבה אי הבנות בין בני זוג. אבל אמפתיה אמיתית אפשרית לכל אחד שרוצה בה.

אמרו לנו שהאהבה תפתור את כל הבעיות, אבל גילינו שזה בכלל לא כמו שחשבנו, ושיש פער אדיר בין הציפיות שהבאנו אתנו ובין המציאות הזוגית שאליה הגענו. צברנו אכזבות, אספנו תסכולים, חיפשנו תשובות, והניסיון שרכשנו מהווה מקור רב השראה של תובנות ולקחים ושיעורים, שגם אנשים אחרים יכולים להפיק ממנו תועלת. הבית...

אמרו לנו שהאהבה תפתור את כל הבעיות, אבל גילינו שזה בכלל לא כמו שחשבנו, ושיש פער אדיר בין הציפיות שהבאנו אתנו ובין המציאות הזוגית שאליה הגענו.
צברנו אכזבות, אספנו תסכולים, חיפשנו תשובות, והניסיון שרכשנו מהווה מקור רב השראה של תובנות ולקחים ושיעורים, שגם אנשים אחרים יכולים להפיק ממנו תועלת.

הבית הזה מזמין כל אחד להציג את נקודות הראות שהוא פיתח לגבי הנושאים המטרידים את כולנו, ויחד נוכל להציע זה לזה דרכים חדשות למימוש עצמנו גם בתור יחידים וגם כבני זוג.

בואו נדבר:

• על האהבות הנכזבות שכולנו חווים.
• על הציפיות והפנטזיות שחיינו מנפצים.
• על הקונפליקטים שבהם אנחנו מעורבים.

בואו נשאל את עצמנו:

האם אהבה היא עדיין רעיון טוב?
האם אנחנו יודעים להעניק אהבה?
האם אנחנו יודעים לקבל אהבה?

בואו נלמד זה מזה:

• איך לבנות יחסים בגובה העיניים.
• איך ליצור אמון הדדי.
• איך להבטיח נאמנות וליצור אמון.
• איך לקיים את הניצוץ הרומנטי בזוגיות.
• איך להחזיר לחדר המיטות את הריגוש המיני.
• איך להפוך מריבות לדיאלוג פתוח וכן.
• איך לעבור מתלונות והאשמות להבנה הדדית.
• איך למצוא פתרונות משותפים לקונפליקטים.

מי ראוי לסליחה

רלי: האם אפשר לסלוח גם אם הצד שמנגד לא ביקש סליחה?

סליחה לא צריכה להיות תלויה ברצונו של "העבריין" לקבל סליחה, וגם לא ברצונו לסלוח. סליחה היא מתנה שאת נותנת לעצמך, כי את לא רוצה לחיות אף רגע מחייך היקרים בשעבוד לכעס.
סליחה היא כבוד לעצמך, כי כשאת סולחת את מצהירה שאת מבינה שאין חוטאים, יש רק טועים, ועל טעות לא מענישים אלא מתקנים אותה.
סליחה היא גם הכרה בכך שהפעם הוא טעה, אבל בפעמים רבות אחרות גם אני טעיתי. כולנו טועים, פעם הוא ופעם אני. אנחנו לא נפסיק לאהוב בגלל זה, ולא נפסיק במאבק נגד הכעסים שלנו.
סלחי לו לא מכיוון שהפשע שלו לא כל כך רציני, אלא מכיוון שאת רוצה להיות אדם סולח. זה לא מחייב אותך להסכים עם מעשיו. זה אפילו לא מחייב אותך להישאר אתו. את חופשיה לעשות מה שנכון בעינייך. אבל בחרי בתגובתך לא ממקום של כעס, כי זה היועץ הגרוע ביותר.

צביה גרנות

מי נאמן? מי בוגד?

שולי: האם סטטיסטית נכונה הסברה שמי שבוגד פעם אחת יבגוד תמיד?

ככל הידוע לי, איש עדיין לא ערך סטטיסטיקה בנושא הזה. יותר מזה, אין אפשרות לערוך סטטיסטיקה כזאת, כי השאלה עצמה מקפלת בתוכה ציפייה לנבואה.
אנחנו לא יכולים לדעת מראש אם בוגד יבגוד שוב, או אם הוא יבגוד תמיד, או אם הוא יבגוד לפעמים. כל אחד יכול לבגוד, וכל אחד יכול גם להפסיק לבגוד.
התשובה לשאלה הזאת תלויה בשלושה גורמים: בטיב היחסים של בני הזוג, בנורמות שבהן אנחנו חיים, וברמת הרצונות של בני הזוג. שני הדברים הראשונים, טיב היחסים וטיב הנורמות, יכולים להשתנות.
יש שלוש רמות של רצון, לפי הסדר הזה: רצון בהמי לאוכל ומין, רצון אגו לכסף, כבוד ושליטה, ורצון לידע. יש אנשים שעיקר תשומת הלב שלהם נמשך לרמה הנמוכה של אוכל ומין. אנשים אחרים נמשכים לכסף או כבוד או שליטה, והם מוכנים לוותר על מין ואוכל בשביל זה. ויש אנשים שמוכנים לוותר על כסף וכבוד ושליטה כדי להשיג עוד פיסת ידע.
רמת הרצונות יכולה להשתנות. זוהי התפתחות. אבל זה דורש הבנה ומוטיבציה מצדנו. אחרת ניתקע באותה רמה שבה אנחנו נמצאים. ואז כל חיינו נימשך למלא את הרצון המתרוקן בריגושים מהסוג שמעורר אותנו.
אם הרצון של בן הזוג שלך מתעורר בעיקר ממין, יש לך סיבה גדולה יותר לדאוג מאישה שבן זוגה נמשך לכסף או לידע.
אבל בעידן של מתירנות כה פתוחה, שגם נשים שותפות לה, אף אחד ואף אחת לא יכולים להיות פטורים מדאגה מפני בגידה, גם כלפיהם וגם מצדם. אנחנו חיים בעידן של סיפוקים מיידיים, ופיתוי רגעי יכול בהחלט לגבור על המחיר שכרוך בו.
בגידה היא צלקת קשה שלא נרפאת לגמרי לעולם. ואין שום הבדל אם הנבגד הוא גבר או אישה, כי אין שום אמת בתיאוריה שבגידה נשית חמורה יותר מכיוון שהיא רגשית יותר. את התיאוריה הזאת הפיצו כנראה גברים, כדי לתת לעצמם צידוק והיתר.

צביה גרנות

מי אשם בבגידה

רלי: במקרה של בגידה, האם נכון לראות את שני הצדדים "אשמים", או נכון יותר לסווג את הבוגד כ"אשם" היחיד?

אין אשמים, ולכן איש לא אשם. יש רק טועים. ייתכן שלדעת הבוגד האווירה בין בני הזוג "הצדיקה" צעד כזה. אולי הצד הנבגד נמנע מיחסי מין, אולי לצד הבוגד משעמם, ואולי כעסים גדולים הפכו את הזוגיות לשדה קוצים עד שלצד אחד נשבר.
אבל בגידה היא תמיד טעות, ותמיד טעות של הבוגד, שמנסה לפתור בחוץ איזשהו חסר בפנים. בעיות בנישואין חייבות להיפתר בין בני הזוג, לא באמצעות צלע שלישית.
אין בעיה בלי פתרון כמו שאין מנעול בלי מפתח, והניסיון להפריד בין הבעיה והפתרון מסכל כל אפשרות לתקן מה שטעון תיקון.

צביה גרנות

איך להחזיר את הלהט לחדר המיטות

זיווית: עברנו טלטלות בזוגיות שלנו. בהתחלה הסקס היה מצוין, אבל התקשורת לא. לאט לאט איבדנו העניין גם את בסקס. זה נורמלי?

זה נשמע כאילו נרדמתם בשמירה. אם מישהו יציץ בעד חור המנעול אל המתרחש במיטה הזוגית שלכם, מה הוא יראה? פיהוקים ונמנום? גב אל גב? ומה עם הכישוף? מה עם הרטט? מה עם הקרבה?
אם נפלתם למלכודת השגרה ונתתם לניצוץ הרומנטי לגווע, אין פלא שהחדר הזוגי שלכם הפך למקום עייף ומשועמם.
שגרה אסור שתהיה מילה מגונה. שגרה צריכה להיות חיים הזורמים בסיפוק ובעניין, ולכן אסור שהיא תהיה מנותקת מהתלהבות ועדנה.
הבעיה היא שקסם רומנטי אינו בא מאליו. נוכחותו בחייכם דורשת השקעה מודעת ומתמדת. כשהוא דועך, הסיבה היא בדרך כלל שכל אחד מחכה שהשני יתן לו את זה כהוכחה לאהבתו.
אז אם את רוצה להחזיר את הריגוש אל חייכם, עשי זאת. אל תצפי לקבל את זה. קחי אחריות על מה שאת רוצה להשיג, והפכי את הקטן שברגעים לשעה זהובה.
חשבי מה את יכולה לעשות כדי להחזיר לחדר השינה התשוש שלכם את המעמד הרומנטי של חדר מיטות? בחדר שינה אומרים "לילה טוב", מפהקים והולכים לישון. חדר מיטות הוא מקום מפגש של שני אנשים אוהבים שפוגשים זה את זו בחיבוק אינטימי, כמו אז, בימי הסערה והלהט.
לא חייבת להיות שם תשוקה לוהטת מדי לילה. אבל המפגש בין הסדינים חייב להיות מקום קבוע של התקרבות. דאגי לאווירה סקסית, ובעיקר היו את עצמך סקסית ואסטתית.
גם אם את עייפה ורצוצה, כשאת נכנסת לחדר הזוגי, היו שוב המאהבת שהיית באותם ימים שקרנו מעצמם. ולא משנה כמה שנים אתם ביחד.

צביה גרנות

מה מפריע לאהבה

תמי: מהם החומרים הבסיסיים הדרושים להצלחת יחסים זוגיים?

אני יכולה להביא רשימה ארוכה של החומרים שמהם מורכבת זוגיות הרמונית. אבל למה שאטרח כל? הרבה יותר קל לסכם את הרשימה הזאת במילה אחת: אהבה.
אהבה היא הדבק שמחזיק שני אנשים יחד מול כל הקשיים שהם חווים. אם יש אהבה, ואם אנחנו זוכרים אותה גם ברגעים של משבר, שום דבר לא ישבור אותנו, כי אהבה הולכת תמיד עם מוצרי הלוואי שלה: מחילה, הבנה, קבלה, סובלנות.
כן, כולנו אוהבים ונחמדים ומתוקים כאשר הוא נחמד אלינו, מסכים אתנו, מעריך אותנו, מוותר לנו. אבל מה קורה כשהוא עומד על שלו? כשהוא מסרב להיכנע לנו? כשיש לו דעה אחרת? הלכה האהבה.
זאת לא אהבה אמיתית, זאת אהבת אגו. ואהבת אגו היא לא אהבה לאדם אלא אהבה להערצה שלו אלינו.
כדאי שאביא רשימה של החומרים שלא צריכים להיות במערכת הזוגית: תביעות, ציפיות, דרישות, כעסים, עלבונות, בגידות, ניכור. אלה הם חומרי האגו. הם נמצאים בכולנו, אם כי אנחנו רואים אותם רק אצל אחרים ולעולם לא אצלנו.
נשנה את כל האווירה הזוגית אם נזכור בכל רגע שאנחנו לא יותר טובים ממנו, שגם אנחנו עושים דברים מרגיזים, שגם אנחנו פוגעים, שגם אנחנו לא מתחשבים.
ואפ נזכור שהוא אף פעם לא רוצה את רעתנו, הוא פשוט מעדיף לעתים את רצונו. האם זה חייב להיות מוגדר אצלנו כחוסר התחשבות?

צביה גרנות

איך מונעים שיעמום

דרורית: עברנו משבר וצלחנו אותו אחרי טיפול זוגי. אבל אני כל הזמן פוחדת שבסוף הוא ישתעמם ממני. איך מונעים את זה?

האם את מרגישה שאת משעממת? אם כן, הפסיקי לשעמם ולהשתעמם. למדי דברים חדשים, פתחי אופקים חדשים, קראי דברים מעניינים, ויחד עם זה עשי יחד אתו דברים משותפים שמעניינים את שניכם.
התייעצי אתו איזה עניין חדש הוא היה רוצה להכניס לחייכם. יש כל כך הרבה נושאים מעניינים שבני זוג יכולים ללמוד ביחד, מאמנות וצילום והיסטוריה ועד מודעות וצמיחה אישית.

צביה גרנות

האם יחסים זה תפקיד נשי

דרורית: אבל למה אצלך תמיד הנשים צריכות להביא את הריגושים?

מאין את לוקחת את ההנחה שאצלי רק הנשים צריכות להביא את הריגושים? את פנית בנושא הזה, אז הצעתי לך לקחת אחריות אישית על חייך.
את יכולה כמובן לחכות שהוא יביא את הריגושים. החליטי מה יעיל יותר. אני לא מאמינה בהמתנה שמישהו אחר יעשה משהו בשבילנו. מזמן גיליתי שאף אחד לא בא להציל אותנו.
אני מציעה לך לא ליפול לבור הזה של "רק אם הוא, אז גם אני", ובמקום זה לעשות רק מה שעובד ומה שמביא תוצאות.

צביה גרנות

איך משפיע משבר גיל הארבעים על הזוגיות?

ערן: האם יש ממש בטענה שהמשבר בנישואין קשור במשבר גיל הארבעים?

עזוב את המיתוסים האלה, ערן יקר. כל התירוצים האלה של משבר גיל השלושים (ארבעים, חמישים, ששים, שבעים, מאתיים) אינם אלא קולבים לתלות עליהם את האחריות לטעויות שלנו.
ראיתי יותר מדי משברים אחרי שנה ושנתיים וחמש שנים, ובעצם בכל חלק של החיים המשותפים. והניסיון שלי לא מראה על שום חוקיות בעניין הזה.
משברים הם טלטלות שבני זוג מביאים על עצמם כדי לעורר את עצמם מהנמנמת, ולגלות מחדש את אהבתם.
משבר לא פורץ בדרך כלל באופן בלתי צפוי. קודמים לו משברונים רבים. כל משברון הוא קריאה לשניים למצוא דרך אחרת. אם אנחנו לא שומעים את הקריאה, נביא על עצמנו התנסות קשה יותר, עד שיבוא המפץ הגדול, ואז נהיה חייבים לשמוע.
אז בואו נפסיק לחפש סיבות פסיכולוגיסטיות למשברים, ופשוט נראה בהם אגרוף בפרצוף שאנחנו נותנים לעצמנו כדי להתעורר ולומר: עד כאן, חייבת להיות דרך אחרת. ותמיד יש דרך אחרת.

צביה גרנות

מה יש בתוך קופסת האהבה?

ילדה מבולבלת: כבר מזמן הבית שלנו מתנהל בשקט מעיק. השבוע הגיע הבום הגדול. חשבתי שאחר כך נדבר על מה שקרה, אבל השקט רק העמיק. ואני שרה: "מי יציל את הבית שלי".

ילדה מבולבלת יקרה, קודם כל הרשי לי לייעץ לך להחליף מיד את שמך. את לא ילדה מבולבלת, את אישה שלמה בוגרת ואחראית.
ועצה שניה, הפסיקי לשיר "מי יציל את הבית שלי", והתחילי לשיר "מי אוהב אותך יותר ממני". ואז הפני את השיר הזה אל בעלך והראי לו את זה.
אומר לך מה הפטנט שלי לאהוב את בן זוגי אחרי עשרים ושמונה שנים ביחד. הנחתי קופסה יפה במקום בולט בסלון, וכל פעם שאני עוברת לידה אני שולחת מסר של אהבה לבן זוגי. הקופסה נשארת ריקה, אבל הלב שלי מתמלא כל פעם מחדש. נסי את זה.
מסר אחד כזה מספיק כדי להכניס את עצמי להלוך נפש אוהב, ולחבר אותי אל האהבה שבי למשך כל היום. ייתכן שהוא ירגיז אותי, אבל זה יפול לתוך ריפוד של אהבה, ושום דבר לא יכול להכאיב באמת.
אני יכולה להזמין אותך לייעוץ זוגי של חודשים ושנים, אבל אני יכולה לחסוך לך את כל זה עם הפטנט הזה, שהוא כל כך בנלי אבל כל כך יעיל.
סמכי על האהבה שתחזיר אתכם איש אל זרועות רעותו. לא צריך לברר, לא צריך לדון, לא צריך ללבן, לא צריך לחפש סיבות, לא צריך לבקש סליחה. צריך רק שתאמרי לקופסה: "חזור אלי". כל התנהגותך אליו תשתנה.

צביה גרנות

מי צריך להתחיל?

ילדה מבולבלת: תודה על תשובתך. התרגיל מצריך תרגול ותעצומות נפש אדירות. אני לא בטוחה שהיום יש לי אותן. אולי אני מחכה שזה יבוא ממנו.

לא לחכות שזה יבוא ממנו. רק את אחראית לחייך ולאושרך. איש לא יכול לעשות את זה במקומך. הכל צריך להתחיל ממך. אל תהיי קורבן שמחכה לצדקה של אחרים. היי תמיד במצב שנותן ושאינו צריך לקבל דבר. זה מקור העוצמה.
את עצמך מקור העוצמה שלך, אל תשכחי את זה.

צביה גרנות

איך מספרים למשפחה על גירושין?

דבורית: אני עומדת להתגרש אחרי נישואין שארכו שבע עשרה שנים ושני ילדים. איך מסבירים למשפחה? הם אומרים שלא מתגרשים מגבר טוב שלא שותה ולא מעשן ולא אלים. אבל מה עם צורכי הנפש? מה עם תקשורת? מה עם דברים שהם לא יודעים עליהם?

את עוברת תקופה קשה מאוד. כל פירוק של היחידה המשפחתית דורש התארגנות מחדש, גם חיצונית וגם פנימית. צריך להסביר לילדים, צריך להתרגל לחשבון הכנסות חדש, לפעמים צריך להתרגל למגורים חדשים ולחברים חדשים.
וכאילו זה לא מספיק, לעתים קרובות צריך להתמודד עם אנשים שלא מסכימים עם הדרך שלנו.
הפטנט שלי הוא לקנות בבית המרקחת אטמי אוזניים. זה עולה שני שקלים. ופשוט לדחוף אותם לאוזניים ולא להקשיב.
אנשים רוצים את טובתך, אבל הם אף פעם לא יודעים מהי טובתך, והם חושבים שהכוונות הטובות שלהם מצדיקות התערבות בוטה בהחלטות שלך.
התייחסי אליהם כטועים, ועשי את הדברים הנכונים בעינייך. אני בטוחה ששקלת את צעדייך ושאינך סתם קפריזית או אימפולסיבית.
אני מציעה לך לעשות רשימה של בני המשפחה. תגלי שהם לא כל כך רבים. עשרה? עשרים? שלושים מקסימום. הקדישי לכל אחד רבע שעה, ואמרי לכל אחד מהם בנפרד: "אחותי היקרה (או אמי היקרה או דודי היקר), זה החיים שלי ואני יודעת מה אני עושה. זה הזמן לתמוך בי ולא לשפוט אותי או לבקר אותי, ורק את זה אני רוצה ממך".
אחרי שכל אחד יאמר את דברו, ויגלה עמדה נחושה מצדך, הם יניחו לך. ואז לכי לדרכך החדשה. הרבה דברים נפלאים מצפים לך. ואם תכלי זקופה ובטוחה, העולם כולו ילך אתך.

צביה גרנות

איך להימנע גם מכניעה וגם ממלחמה?

ממי: הוא מגיע בתשע בערב, ואני עדיין אני עם הילדים, סחוטה לגמרי. מאחורי יום עבודה במשרה מלאה ומלאת לחצים, חוץ מהטיפול בילדים. ומה בסוף? הוא שואל אם יש מה לאכול, ואני מרגישה אשמה כי לא הכנתי לו ארוחת ערב חמה. האם להרוג אותו?

לא יעיל להרוג אותו. הרבה יותר יעיל להיות אסרטיביות. אל תיעלבי. הוא עסוק בעייפות ובקושי שלו. אף אחד לא יכול לחוות את הקושי של אדם אחר.
את יכולה להושיט לו יד ולומר: "בוא, הולכים להכין יחד ארוחת ערב. מה אתה רוצה לעשות, את הסלט או את החביתה?"
נניח שהוא אומר שאין לו כוח. אז את יכולה לומר בשקט ובתקיפות: "יהיה לי כיף להכין ארוחה יחד אתך, אבל לבד גם אין לי כוח. אז מה, אתה בא?"
עשי כך גם מחר ומחרתיים וכל יום. הראי לו שביחסים שוויוניים שניכם זוכים באיכות חיים סוג אל"ף, וביחסים של שווים-יותר-ושווים-פחות שניכם מוצאים את עצמכם באיכות חיים סוג דל"ת. שיבחר.
אבל את צריכה להיות גם נחמדה וגם תקיפה. לא לוותר. לא להכין לבד. ובלי כעסים. זה תמיד עובד.

צביה גרנות

נכנסים לנישואין בלי הכנה מוקדמת

אלון: רק התחתנו, ילד בדרך ולא מפסיקים לריב. לפני יומיים לא יכולתי להתאפק וגידפתי אותה. מאז היא מדברת רק על המילה הזאת שיצאה מפי. היא דורשת שאתנצל, ובעיני זה מפגר לעשות עניין ממילה אחת חריפה. מה עושים?

אני יכולה לראות בדמיוני את שדה המערכה שבה אתם חיים ולבי מתכווץ. אנשים נכנסים למערכת נישואין ולהורות בלי לשאול את עצמם ולו פעם אחת אם הם מוכנים לכך.
איש לא שואל את עצמו: האם יש בי בגרות מספקת לקבל תסכולים בלי שזה יערער אותי? האם יש בי בגרות מספקת להבין שבמערכת זוגית לא אקבל כל מה שאני רוצה? האם יש בי בגרות מספקת לתפוס שתמיד נרצה דברים שונים? האם אני מסוגל להיות יצירתי ולחפש פתרונות במצבים של מחלוקת?
נראה לי שאתם לא מוכנים לנישואין, אלון יקר, ואני לא אומרת את זה רק לך אלא להרבה מאוד זוגות שנמצאים במצב דומה. אני ממליצה מאוד על ייעוץ זוגי שיתן לכם אפשרות לראות את עצמכם מנקודת מבט חדשה. זה החיים שלכם, אין לכם יותר מזה, אל תחמיצו.

צביה גרנות

עם מי אנחנו מתייעצים?

אודליה: הסיפור שלי ממש טיפשי. אני בת שלושים ושתיים ולא מוצאת בן זוג ראוי. לפני כחודשיים הלכתי אל פותחת קלפים, והיא אמרה לי שאני אתחתן השנה, אבל חצי שנה אחר כך אנחנו נתגרש. מאז אני פוחדת פחד מוות ליצור קשר. אני יודעת שאסור להאמין לכל אחד, אבל זה לא עוזב אותי. איך להשתחרר ממנה? חשבתי ללכת למגדת עתידות אחרת כדי לשמוע דעה אחרת, אבל אני פוחדת שאשמע משהו גרוע עוד יותר. מה לעשות?

אודליה יקרה, שום דבר לא יכול להתרחש בניגוד לטבע, משום שהטבע שומר על סדרו הנצחי, הקבוע והבלתי משתנה, וראיית העתיד היא בניגוד לטבע. אמונה בעל-טבעי היא דרך מגוחכת להודות בחוסר הבנת המציאות.
הדלאי-לאמה אומר על תופעות על-טבעיות את הדברים הפשוטים ביותר: "מה שאינו יכול להתקיים לא יתקיים, ומה שיכול להתקיים איננו נס".
הפלא האמיתי נמצא דווקא בכל היש כפי שהוא, בחיים הזורמים אל האין-סוף על פי חוקיות סדורה, ובטבע המושלם שחוקיו סבוכים ומורכבים ומדויקים כחוט השערה. אלה הם הניסים האמיתיים.
חיפוש תשובות עתידניות במערכי כוכבים, בסימני קפה או בקלפים, מסתיר שאיפה להשתחרר מאחריות אישית לגורלנו. הניסיון להישען על אנשים המתיימרים להיות בעלי כוחות-על מחליף מאמץ אמיתי לאחוז בהגה חיינו.
כשאנחנו מחפשים תשובות במקום שהן לא יכולות להימצא, אנחנו מחמיצים את ההזדמנות למצוא אותן במקום שבו הן מחכות להתגלותן.
נעץ נתקע בראשך. רק היגיון יכול לבוא לעזרתך. התחילי להפעיל את השכל שלך כשאת מבקשת עצות.

צביה גרנות

איך להיגמל מפורנו?

יהודה: עשיתי טעות שעצבנה את אשתי מאוד ואני מחפש דרך לכפר. הרבה שעות אני לבד בבית, ולפעמים אני נכנס לאתרי פורנו באינטרנט. הבעיה היא שהאתרים האלה משאירים עקבות במחשב. יום אחד ראתה כמה תמונות שאיכשהו נשמרו על המחשב. היא כעסה מאוד ואני הבטחתי לה שלא אעשה את זה יותר. אבל בזמן האחרון אני שוב עובד מהבית, והפיתוי גובר. אתמול היא שוב תפסה סרט כחול שראיתי מקודם. היא נפגעה מאוד והיא לא מדברת איתי. איך נפטרים מהפיתוי?

נראה שאתה מושפע בקלות מגירויים קצרי מועד מכיוון שאין לך מטרה ארוכת טווח. רצוי לך ליצור לך מטרה כזאת. והמטרה החשובה ביותר שלך היא להבטיח מערכת יחסים יציבה. אם תקבע את המטרה הזאת חזק בתודעתך, היא תיתן פרופורציות נכונות לפיתויים המיידיים.
תוכל לשאול את עצמך: כדאי לסכן את היחסים שלי בגלל זה?
אבל אני לא בטוחה שאתה מסוגל לעשות את זה בעצמך. נראה לי שיעזור לך מאוד לגשת לטיפול פרטני, לא זוגי.
אפשר להבין מדבריך שאתה רוצה חיי משפחה הרמוניים, ושאתה רוצה להתגבר על היצר שלך. אז תן לעצמך את הצ'אנס הזה.

צביה גרנות

האם נכון לוותר על תשוקה?

ענבל: אנחנו נשואים רק שלוש שנים, וכבר הוא מזניח את עצמו. הוא השמין, הוא חזר לעשן, הוא כבד ורדום, והתוצאה היא שהוא לא מושך אותי יותר. אני אומרת לו שוב ושוב שזה יפגע בנישואין שלנו, והוא גם מרגיש את זה, כי אני מתרחקת ממנו. אבל שום דבר לא עוזר. האם אני צריכה לוותר על תשוקה?

תשוקה לא יכולה לשמור על חיוניותה עם חונקים אותה בחומרים מדכאי תשוקה, ואת לא יכולה לעשות דבר בעניין. זה לא תלוי בך. את לא יכולה לאלץ את עצמך להרגיש תשוקה, באותה מידה שאת לא יכולה לאלץ את בעלך להיות אטרקטיבי. אין ספק שישנם מצבים שבהם צריך לוותר על תשוקה. ומזה לא נובע בהכרח שצריך לוותר על מערכת הנישואין. וכאן נמצא המרחב שתלוי בך ובבחירה שלך: האם תוכלי למצוא תחליף לאינטימיות בחברות טובה עם בעלך?

צביה גרנות

איך לחיות בלי חיבוק ולטיפה?

אמנדה: אנחנו נשואים כבר שבע שנים, שני ילדים, והכל ממש בסדר. אמנם עברנו גם משברים, אבל אנחנו בעלייה מתמדת. החברות מתחזקת, הדאגה ההדדית גוברת, האינטימיות טובה. הדבר היחיד שפוגם בהרמוניה הוא שבעלי לא אוהב מגע. ואני מתכוונת למגע שמחוץ לחדר הינה. חיבוק מדי פעם, לטיפה לפעמים, זה מאוד דרוש לי. ניסיתי לדבר על זה, ניסיתי ליזום בעצמי, אבל הוא לא נענה ונגמרו לי הרעיונות. יש לך רעיון איך לשכנע אותו?

איך לשכנע אותו, אין לי רעיון. איך אפשר לשכנע אותו לעשות משהו שהוא לא אוהב? אבל את יכולה לשכנע את עצמך לוותר על מה שנשלל ממך בלאו הכי. והרי גם אם הוא יתן לך חיבוקים בעוד שאת יודעת שהוא לא אוהב את זה, את לא תיהני מזה.
יש אנשים שלא אוהבים מגע פיזי. זה לא אומר כלום על האהבה של אדם כזה. הסיבות נעוצות אי שם בעבר, ולא ביחס שלו אלייך. ולך מה שחשוב זה לדעת שהוא אוהב אותך, לא אם הוא עומד בציפיות החברתיות של "אדם אוהב הוא אדם מחבק".
תשתחררי מההרגשה שהוא לא אוהב מגע אתך, והביני שהוא לא אוהב מגע בכלל, נקודה.
אל תקלקלי לעצמך את מה שיש, בגלל ציפייה להשיג את מה שאין. הכירי תודה, ויש לך הרבה סיבות לזה.
נדמה לך שאת זקוקה למגע הזה, ואם את "זקוקה", את חייבת כמובן להיות אומללה אם את לא מקבלת את זה. אבל את בכלל לא זקוקה, את בסך הכל רוצה. וזה כבר לא כל כך נורא, כי יש הרבה דברים בחייך שאת לא יכולה להשיג, ואת לא מתמוטטת מזה.
אז כמו שהסינים אומרים: תרצי דבר בכל מאודך, ואם הוא לא ניתן לך, ותרי עליו בכל מאודך.

צביה גרנות

איך להתגבר על התקפי זעם?

סיגל: אני בת עשרים וחמש, נשואה כחצי שנה לאחר חברות של חמש שנים. הוא מעט מבוגר ממני, עובד בהיי-טק, וכרגע המפרנס היחיד כי אני לומדת ולא מוצאת עבודה כבר שנה. עכשיו לשאלה: אנחנו גרים בדירה שהורי קנו לנו. להוריו אין אפשרות לעזור. יש בינינו הסכם ממון לפיו הוא מוותר על כל זכות בדירה אם ניפרד. מדי פעם יש לנו התנגשויות, ואני מקבלת התקפי זעם. ממש ככה. ואז אני לא יכולה להתגבר, ואני אומרת לו לעוף מהבית שלי. לאחרונה עשיתי את זה שוב, בפעם הרביעית, והוא לא מוכן לחזור. לא עוזר כמה אני מתנצלת ומתחננת. מה לעשות כדי לשלוט בעצמי?

סיגל יקרה, נקודת זכות גדולה את יכולה לרשום לזכותך: כנות. את לא מנסה להאשים את בעלך או להצדיק את עצמך. את לוקחת את כל האחריות להתפרצויות שלך על עצמך. זה מראה על מידה גבוהה מאוד של בגרות.
הבעיה היא שהבגרות הזאת סותרת באופן קיצוני את חוסר הבגרות בעצם ההתפרצויות. יש כאן בעצם שתי סיגל: אחת ילדה מפונקת, והשניה אישה בוגרת ואחרית. השתדלי לקרוא את הדברים הבאים מהאישה הבוגרת שבך.
הנה נקודות לטובתו: הבחור עובד קשה ומצליח, בעוד שאת נמצאת עדיין באזור אפור שבין עצלות וחריצות. אם תסתכלי על הדברים לטווח ארוך ולא רק כפי שהם כרגע, ייתכן שיש לו כושר השתכרות יותר גבוה משלך, ובמשך הזמן יתכן שהוא ישא עליו את עיקר האחריות לפרנסה. בדרך זאת הוא ישלם בהדרגה את חלקו בדירה.
הוא הסכים לחתום על הסכם ממון והוא לא טוען שיש לו זכויות בדירה.
אז מה לעשות: למדי את עצמך לקיים דיאלוג פנימי בין שני החלקים שלך. למשל, הילדה המפונקת שבך יכולה לומר: "אני לא מצליחה לשלוט בעצמי". ועל כך תענה הבוגרת שבך: "שקרנית קטנה, את אפילו לא מנסה לשלוט בעצמך".
העצה הטובה ביותר שלי היא לקחת את עצמך לטיפול כדי ללמוד להפעיל את המודעות שלך. בינתיים, קחי את רעיון הדיאלוג הפנימי צעד נוסף קדימה, ונהלי אותו בכתב. אל תשאירי שום אמירה ושום שאלה של הילדה המפונקת בלי מענה.
המענה יבוא תמיד מהאישה הבוגרת שבך, שרוצה יחסים בוגרים, ושרוצה מאוד להיפרד מהילדה המרדנית שרק מפריעה לה להגשים את מטרותיה.
קיבלת מהחיים מתנה, סיגל יקרה, ומתנה מהחיים תמיד הולכת יחד עם אחריות לשמור עליה. אל תצפי שהחיים יתנו לך הזדמנות שניה אם זה היחס שאת מגלה כלפי המתנות שלהם. הראי לחיים שאת ראויה למתנות, והם יתנו לך אותן בשפע.

צביה גרנות

מהו מחיר סביר להישארות בנישואין?

איריס: אנחנו נשואים כבר שבע שנים. כמעט מההתחלה היו לנו הרבה מריבות. לאחרונה נוספה תינוקת, שרק מחריפה את המחלוקות, בעיקר סביב הגישות החינוכיות כלפיה. ואף על פי שיש בינינו חברות טובה והסכמות רבות, אנחנו כמעט לא מתקשרים, וכבר שנתיים לא קיימנו יחסי מין. אני כבר חושבת על גירושין, אבל חבל לי שהילד ייקרע בין שני בתים. האם להקריב את האושר שלי, או את האושר של הילדה?

לא בטוח שצריך להקריב את האושר של מישהו מכם. להיפך, נראה לי שלא נתתם לעצמכם הזדמנות אמיתית להיות מאושרים. ועוד נראה לי, שלא הבדלי דעות מתסכלים אתכם, אלא חוסר המיומנות שלכם לתקשר עם דעה שונה.
ברור שכך המצב לא יכול להימשך זמן רב והוא יבוא בסופו של דבר לפרידה, אבל יותר מדי זוגות ראיתי על ספסלי בית המשפט, שהיו יכולים להציל את הזוגיות אם רק היו פונים לייעוץ טוב. ואני לא בטוחה שהמצב ביניכם הוא ללא תקנה.
אז לפני שאת יוזמת גירושין, תני לעצמך הזדמנות לבדוק דרך אחרת. רבי נחמן אמר: מה שמתקלקל אפשר גם לתקן.

צביה גרנות

האם צפייה באתרי פורנו היא בגידה?

דידי: אנחנו נשואים כבר כמה שנים. בחודשים האחרונים גיליתי שבעלי נכנס לאתרי סקס באינטרנט. ביקשתי ממנו כמה פעמים להפסיק כי זה מפריע לי, והוא הבטיח, אבל הוא כל פעם חוזר לשם. אני כבר לא מאמינה לו. האם זה בסדר?

לא אומר לך שאני מתלהבת מהרעיון של סקס מחוץ למיטה הזוגית. אבל אם כבר מחוץ למיטה הזוגית, עדיף שזה יהיה סקס וירטואלי.
מכיוון שהתעסקות כזאת הפכה כמעט לנורמה, אני לא רואה מה את יכולה לעשות. אין לך שום דבר לפקח על זה או להכריח אותו להפסיק. ואני גם לא רוצה לחשוב על התחליף שהוא עלול למצוא.
אין מה לעשות, כשאדם לכוד בחשקנות כלפי דבר מסוים, כל המחשבות שלו מרוכזות שם, והוא לא יכול להבליג. כמו אדם שחושב רק על אוכל, או רק על כסף, או רק על קריירה.
אם המחאה שלך עוזרת, מה טוב. אם לא, אין טעם שתהפכי את חייכם לגיהנום. ראי את זה בפרופורציות. בסך הכל ריגושים לא משמעותיים.
אז הקריני קרן אור על חייך, ואל תתני לחושך להיכנס אליהם.

צביה גרנות

איך להפסיק להעניש בעל שבגד?

איירין: הסיפור שלי עצוב. לפני שלוש שנים תפסתי את בעלי בבגידה. הוא הכחיש והכחיש והכחיש, ובסוף הודה. אבל הוא טוען שזה בגל הטמפרמנט הכעסני שלי. כלומר, אני עוד אשמה בזה. קראתי מאמרים שלך בנושא הזה, והחלטתי שאני לא רוצה להיפרד ממנו אלא לסלוח לו. וזה מה שעשיתי. הודעתי לו שאני סולחת לו. אבל אני לא מצליחה להתגבר על העצב. כל פעם שאנחנו רואים סרט רומנטי, או זוג מאוהב, אני קורסת. אני בוכה המון. ניסיתי כדורים ולא עזר. איך לעבור לסליחה?

נראה לי שנפלת למלכודת שאורבת לאנשים רבים בינינו: את מקדישה את חייך להענשה, כי כל עוד את מענישה, יש לך אשליה שאת לא יוצאת פראיירית. הכעס או העלבון שלך הם הודעה שאותך לא מסדרים, ושאין סליחה למי שבוגד בך או מרמה אותך או פוגע בך.
ועל הרווח הזה את לא יכולה לוותר, כי ברגע שתסלחי את כאילו מודיעה: "אני סתם עוד מטומטמת אחת שפוגעים בה והיא משתטחת ומתרפסת".
לכן את מצהירה מדי יום, בשתיקות או בפרצוף חמוץ: "אתה אשם! אתה אשם! אתה אשם! אני לא אתן לך לשכוח את זה. שתזכור כל חייך שמי שפועל מאחורי גבי מקבל גזר דין לכל החיים".
אבל זאת עסקה של מפסידנית, איירין יקרה, כי היא נושאת רק הפסדים עבורך. את מוכנה להרוס את חייך ואת משפחתך, ובלבד שאיש לא יוכל לומר שסידרו אותך.
את מבקשת לדעת איך לעבור לסליחה, ואני מציעה לך להחליף את השאלה הזאת בשאלה אחרת: איזה אדם את בוחרת להיות. אם תבחרי להיות אדם נוקם ונוטר, את עושה בדיוק את הדבר הנכון. אבל אם תבחרי להיות אדם אוהב, ותחליטי שזאת הבחירה החשובה לך ביותר, היא תשמש לך נקודת התייחסות כדי לראות בפרופורציה נכונה מה חשוב יותר.
הרשי לבעלך להיות לא מושלם. הרשי לו למעוד, הרשי לו לטעות, הרשי לו להשתטות, והרשי לו גם לתקן ולכפר.
אחר כך הרשי גם לעצמך להיות חשופה לפגיעה בלי להרגיש שזה עושה אותך מטומטמת. גם את אינך מושלמת, וכמו בכולנו גם בך אפשר לפגוע וגם אותך אפשר לרמות. זוהי קבלה עצמית של אדם שמכיר בחולשותיו, ושיכול גם לקבל את החולשות של הזולת.

צביה גרנות

האם התוכן עניין אותך?

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

הריגוש וההתפכחות

מה קורה בהצטלבות המסוכנת שבה נפגש תסכול מהנישואין, עם הצעה מאדם אחר לספק את מה שהבית לא נותן? סבירות גדולה לבגידה. מה צריך לעשות כדי למנוע את זה? להבטיח שבן זוגנו ירגיש מסופק ומרוצה. איך? לעשות בדיוק מה שעשינו פעם, כשהלב שלנו עוד פעם בכוח מאהבה.

היכן קונים הערכה עצמית

הנה חומר למחשבה לרבים מאוד בינינו, שמנסים להשיג הערכה עצמית במקום שהיא לא קיימת, ומתעלמים מהמקום הנכון לחפש אותה.

להיכשל בכבוד ולהצליח בשמחה

תזכרו שלא טועה רק מי שלא עושה, ואלה שטועים הם אלה שעושים. אז תנו לעצמכם רשות להיכשל, כי רק כך אתם נותנים לעצמכם גם רשות להצליח.

להפסיק להיות לוזר גם בזוגיות

קל להפסיד את היחסים, וכל מה שצריך לעשות הוא להמשיך להילחם על מטרות אבודות, כמו למשל לשנות את בן הזוג. כדי להרוויח את היחסים אתם צריכים להילחם רק על מטרות שאתם יכולים להשיג, כמו שינוי ההתנהגות השלילית שלכם.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

צריכים עזרה? צרו איתי קשר

כתובת: ארלוזורוב 124, דירה 5, תל אביב
חניה חינם לבאי הקליניקה