שתף
שלח לחבר
אימייל
יהירות, התפארות, התנשאות - לא תמצא אותן אצל אדם בעל מודעות אמיתית. מה כן? את המובן האמיתי של המושג "בגובה העיניים".

אגוצנטריות היא שער ליהירות, משום שהיא עוסקת בהאדרה עצמית. ענווה היא מפתח לחוכמה, משום שהיא נמנעת מהתהדרות בסגולות מדומות, ופועלת כדי שתכונות אלה תתקיימנה.
אדם מודע לומד להכיר בכך שהענווה היא העוצמה האמיתית שלו. הוא מכיר בכך שהוא מיוחד רק בעיני עצמו, והכרה זו מעניקה לו את היכולת לפתח את עצמיותו לדרגה הגבוהה ביותר.
יהירות אינה אלא אשליה לגבי מה שהנך, וענווה היא ידיעה מפוכחת מה אינך. לכל אחד יש כישורים מסוימים שבזכותם הוא מוכשר יותר ממספר אנשים אחרים, ואין לו כישורים אחרים שבזכותם מספר אנשים אחרים מוכשרים יותר ממנו. לכל אחד מאתנו יש יותר כסף מאשר לאנשים מסוימים ופחות כסף מאשר לאנשים אחרים.

כל אחד גם יותר וגם פחות

כל אחד מאתנו צעיר מאנשים מסוימים ומבוגר מאנשים אחרים. כל אחד יפה יותר מכמה אנשים ויפה פחות מכמה אחרים. לכל אחד יש השכלה בתחום מסוים והוא בור ועם הארץ בתחומים אחרים. היחסיות של כל דבר בחיים מבטלת את הרעיון האבסורדי שלמישהו יש עדיפות על מישהו אחר.
כשנשאל האוראקל מדלפי מיהו החכם מכל אדם, השיב: "סוקרטס". כששמע זאת סוקרטס עצמו, הוא היה מופתע מאוד. איך ייתכן שייחשב לחכם מכולם דווקא הוא, המודע באופן כה עמוק לבורותו, ואשר טבע את האימרה "עכשיו אני יודע שאינני יודע"? תשובתו של האוראקל היתה: "דווקא העובדה שאתה האדם היחיד המכיר בבורות שלו, היא שעושה אותך לחכם מכולם". וקונפוציוס אמר: "ידע אמיתי הוא הכרה בשיעור בורותך".
האגוצנטרי מרגיש תמיד שהוא יודע. הוא לא מהסס להביע דעה בכל מצב, והוא מצרף את קולו למקהלת הדעות הטיפשיות שאנשים משמיעים כל הזמן זה באוזניו של זה. האדם המוגשם אינו ממהר להביע דעה, כי הוא אינו חושב שדעותיו הן בהכרח מקור החוכמה. הוא מעדיף להקשיב, להתבונן וללמוד. וכאשר הוא מביע בסופו של דבר דעה יש לה ערך רב, משום שתמיד יש בה ראייה מקיפה יותר, לעולם אין בה שלילת דעה אחרת, והיא תמיד מכוונת להיטיב ולשפר.
ד"ר ג'וזף ברויר, ידידו של זיגמונד פרויד, וגיבור ספרו של ארווין יאלום "כשניטשה בכה", מדגים תרגיל במעבר מיהירות לענווה. בשלב הראשון הוא מנפח את עצמו כדי להיכנס לדמותו של הרופא הווינאי השחצן, וכדי לשוות לדמותו את החשיבות העצמית האופיינית לטיפוס זה. אחר כך הוא מוציא את האוויר מריאותיו וחוזר לממדים האמיתיים של עורו. ואז הוא פורץ בצחוק על העמדת הפנים המגוחכת שלו.

יהירות סמויה

ענווה היא אחת התכונות החסרות ביותר בחברה שלנו, ואילו יהירות, גלויה או סמויה, מאפיינת את רובנו. כשהיא גלויה אין היא צריכה שום הוכחות, היא זועקת את עצמה. אבל דווקא היהירות הסמויה רווחת הרבה יותר, ולמעשה רובנו לוקים בה ואיש כמעט אינו פטור ממנה. ומכיוון שהיא סמויה גם מעיניו של היהיר עצמו, כולנו יהירים בלי שיהיה לנו צל של מושג על כך.
הצורה הנפוצה ביותר של יהירות סמויה היא הזדהות מוחלטת עם השקפותינו ומחשבותינו כאילו הן פסגת החוכמה וההיגיון: "אני שוקל כל דבר בזהירות", "אני חושב על כל הצדדים לפני שאני מגיע להחלטה", "הרהרתי על זה הרבה זמן לפני שהגעתי למסקנה זו", "חשבתי על זה כל היום", "אני לא מפסיק לחשוב על הנושא", "אני אדם דעתן", "כשהאינטואיציה שלי אומרת לי משהו, היא אף פעם לא טועה".
נדמה לנו שמחשבותינו מצטיינות בראייה עמוקה, שהן מעניינות מאוד ושהן בעלות ערך רב. הרגשה זו מולידה ביטחון בצדקת מחשבותינו, ואנשים החושבים אחרת נתפסים בעינינו כטועים וחסרי היגיון. תפיסה עצמית כזאת היא קרקע לצמיחת רברבנות והתנשאות. גאוותנות היא אפוא ניפוח הערך העצמי לממדים כוזבים, וענווה היא ידיעת הערך העצמי האמיתי.
ענווה היא הגשר ליצירת העצמי שבו נהיה גאים באמת, מכיוון שהיא פותחת את כל השערים למודעות מלאה, בלי פחד מפני מה שנגלה בעצמנו. לכן ענווה היא גם גשר בפיתוח חשיבה הוליסטת בדרגה הגבוהה ביותר.

האם התוכן עניין אותך?

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

טיפול זוגי ומשפחתי

מה בין טיפול זוגי ומשפחתי? טיפול זוגי ומשפחתי הינו תחום הדורש לא רק התמחות מיוחדת אלא גם ניסיון רב שנים בפיתוח יכולת לאבחן באג’נדה הסמויה

איך לעבור מכעס לקבלה

אנחנו רק צריכים להתנסות פעם אחת ביכולת המופלאה הזאת לעבור ממצב נפשי אחד למצב נפשי אחר. לאחר שנכיר יכולת זאת נוכל להתאמן בהפעלתה כל פעם שנמצא את עצמנו במגרש חניה צפוף ודחוס ויקר.
אבל כמו בכל דבר בחיים, יצליח בזה רק מי שרואה באימון כזה את המשימה החשובה ביותר שלו.

יהירות, התפארות, התנשאות - לא תמצא אותן אצל אדם בעל מודעות אמיתית. מה כן? את המובן האמיתי של המושג "בגובה העיניים".

אגוצנטריות היא שער ליהירות, משום שהיא עוסקת בהאדרה עצמית. ענווה היא מפתח לחוכמה, משום שהיא נמנעת מהתהדרות בסגולות מדומות, ופועלת כדי שתכונות אלה תתקיימנה.
אדם מודע לומד להכיר בכך שהענווה היא העוצמה האמיתית שלו. הוא מכיר בכך שהוא מיוחד רק בעיני עצמו, והכרה זו מעניקה לו את היכולת לפתח את עצמיותו לדרגה הגבוהה ביותר.
יהירות אינה אלא אשליה לגבי מה שהנך, וענווה היא ידיעה מפוכחת מה אינך. לכל אחד יש כישורים מסוימים שבזכותם הוא מוכשר יותר ממספר אנשים אחרים, ואין לו כישורים אחרים שבזכותם מספר אנשים אחרים מוכשרים יותר ממנו. לכל אחד מאתנו יש יותר כסף מאשר לאנשים מסוימים ופחות כסף מאשר לאנשים אחרים.

כל אחד גם יותר וגם פחות

כל אחד מאתנו צעיר מאנשים מסוימים ומבוגר מאנשים אחרים. כל אחד יפה יותר מכמה אנשים ויפה פחות מכמה אחרים. לכל אחד יש השכלה בתחום מסוים והוא בור ועם הארץ בתחומים אחרים. היחסיות של כל דבר בחיים מבטלת את הרעיון האבסורדי שלמישהו יש עדיפות על מישהו אחר.
כשנשאל האוראקל מדלפי מיהו החכם מכל אדם, השיב: "סוקרטס". כששמע זאת סוקרטס עצמו, הוא היה מופתע מאוד. איך ייתכן שייחשב לחכם מכולם דווקא הוא, המודע באופן כה עמוק לבורותו, ואשר טבע את האימרה "עכשיו אני יודע שאינני יודע"? תשובתו של האוראקל היתה: "דווקא העובדה שאתה האדם היחיד המכיר בבורות שלו, היא שעושה אותך לחכם מכולם". וקונפוציוס אמר: "ידע אמיתי הוא הכרה בשיעור בורותך".
האגוצנטרי מרגיש תמיד שהוא יודע. הוא לא מהסס להביע דעה בכל מצב, והוא מצרף את קולו למקהלת הדעות הטיפשיות שאנשים משמיעים כל הזמן זה באוזניו של זה. האדם המוגשם אינו ממהר להביע דעה, כי הוא אינו חושב שדעותיו הן בהכרח מקור החוכמה. הוא מעדיף להקשיב, להתבונן וללמוד. וכאשר הוא מביע בסופו של דבר דעה יש לה ערך רב, משום שתמיד יש בה ראייה מקיפה יותר, לעולם אין בה שלילת דעה אחרת, והיא תמיד מכוונת להיטיב ולשפר.
ד"ר ג'וזף ברויר, ידידו של זיגמונד פרויד, וגיבור ספרו של ארווין יאלום "כשניטשה בכה", מדגים תרגיל במעבר מיהירות לענווה. בשלב הראשון הוא מנפח את עצמו כדי להיכנס לדמותו של הרופא הווינאי השחצן, וכדי לשוות לדמותו את החשיבות העצמית האופיינית לטיפוס זה. אחר כך הוא מוציא את האוויר מריאותיו וחוזר לממדים האמיתיים של עורו. ואז הוא פורץ בצחוק על העמדת הפנים המגוחכת שלו.

יהירות סמויה

ענווה היא אחת התכונות החסרות ביותר בחברה שלנו, ואילו יהירות, גלויה או סמויה, מאפיינת את רובנו. כשהיא גלויה אין היא צריכה שום הוכחות, היא זועקת את עצמה. אבל דווקא היהירות הסמויה רווחת הרבה יותר, ולמעשה רובנו לוקים בה ואיש כמעט אינו פטור ממנה. ומכיוון שהיא סמויה גם מעיניו של היהיר עצמו, כולנו יהירים בלי שיהיה לנו צל של מושג על כך.
הצורה הנפוצה ביותר של יהירות סמויה היא הזדהות מוחלטת עם השקפותינו ומחשבותינו כאילו הן פסגת החוכמה וההיגיון: "אני שוקל כל דבר בזהירות", "אני חושב על כל הצדדים לפני שאני מגיע להחלטה", "הרהרתי על זה הרבה זמן לפני שהגעתי למסקנה זו", "חשבתי על זה כל היום", "אני לא מפסיק לחשוב על הנושא", "אני אדם דעתן", "כשהאינטואיציה שלי אומרת לי משהו, היא אף פעם לא טועה".
נדמה לנו שמחשבותינו מצטיינות בראייה עמוקה, שהן מעניינות מאוד ושהן בעלות ערך רב. הרגשה זו מולידה ביטחון בצדקת מחשבותינו, ואנשים החושבים אחרת נתפסים בעינינו כטועים וחסרי היגיון. תפיסה עצמית כזאת היא קרקע לצמיחת רברבנות והתנשאות. גאוותנות היא אפוא ניפוח הערך העצמי לממדים כוזבים, וענווה היא ידיעת הערך העצמי האמיתי.
ענווה היא הגשר ליצירת העצמי שבו נהיה גאים באמת, מכיוון שהיא פותחת את כל השערים למודעות מלאה, בלי פחד מפני מה שנגלה בעצמנו. לכן ענווה היא גם גשר בפיתוח חשיבה הוליסטת בדרגה הגבוהה ביותר.

האם התוכן עניין אותך?

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

ביקורתיות בזוגיות? הדרך לדיאלוג זוגי

האם גם אתם מרגישים ביקורתיות בזוגיות שלכם? רק מעטים בינינו מסוגלים לומר “טעיתי, מצטער”. אצל רובנו המילים האלה לא קיימות במילון, כי דרוש כוח נפשי כדי לומר “סליחה, לא הייתי צריך לעשות את זה” אחרי מעשה לא נחמד שעשינו. הרבה יותר קל להצדיק ולהסביר את המעשה שלנו במקום להתנצל בגללו.

איך לבחור ברגשות חיוביים

האם באמת עצב ותסכול ופחד וכעס ועלבון הם רגשות שליליים? אז תתפלאו, אלה רגשות חיוביים מאוד, אם נבין את תפקידם.

להתאהב מחדש

להתאהב מחדש האם זה אפשרי? להחזיר ליחסים את הפלא והקסם האם זה ניתן? בהחלט כן, אם נעשה בדיוק את מה שעשינו בתקופת הזוהר שלנו, ואם נכוון שוב את הלב שלנו, כמו פעם, אל הדבר העיקרי.

לבחור לחיות בשמחה

מי שעסוק במה שרע לו ובמה שחסר לו לא יכול לחיות בשמחה. הכוונה איננה לשמחות קטנות וחולפות פה ושם. לשמחה כל הזמן. לחיות בשמחה כל הזמן יכול רק מי שמכיר תודה על מה שטוב לו ועל מה שיש לו.

הכרת תודה ושמחה תמיד הולכות יחד. וגם ההפך נכון, כפיות תודה ודכדוך הם תמיד חברים טובים. כל שמחה וכל מצב רוח טוב מתחילים בהכרת תודה. זה השורש וזה המקור של כל הרגשה טובה. וכל מצב רוח רע מתחיל בכפיות תודה, שהוא השורש להרגשות הרעות.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

צריכים עזרה? צרו איתי קשר

כתובת: ארלוזורוב 124, דירה 5, תל אביב
חניה חינם לבאי הקליניקה