זוכרים את הקסם הזוהר שרומם אותנו פעם כמה מטרים מעל האדמה? מה קרה לו? מה קרה לניצוצות ולזיקוקים? מה קרה לחלום של אהבה לנצח? ואולי זה בסך הכל חלום שאמור להישאר חלום?

אז ראשית, את החלום הזה ניתן בהחלט לממש. אבל יש תנאי: לשמור באופן מכוון על בערה מתמדת של גחלת האהבה. ויחסים הרמוניים הם פרס שניתן רק לאותם זוגות שעומדים בתנאי הזה. ואיך שומרים על גחלת האהבה שלא תכבה? על ידי עירוי קבוע של עניין, של תשומת לב ושל מעורבות אקטיבית. זה הכל.

אלה הן שלוש האנרגיות העיקריות שמחזיקות את האש בוערת כל הזמן, ושבלעדיהן יגוועו היחסים אל שעמום, אדישות וחוסר עניין. אם אנחנו מצליחים לשמר זילוף מתמיד של התחדשות, של התייחסות ושל אכפתיות אל תוך המפגש הזוגי, גילינו את שיקוי הקסם ליחסי רעות לתמיד.

אבל מה עם ריגושים? מה עם התלהבות? מה עם התרגשות? אז אם אתם חושבים שאלה הם המרכיבים של יחסי רעות לאורך זמן, אתם טועים בגדול. ריגושים והתלהבות והתרגשות נועדו רק לתקופת ההתאהבות, כדי לחבר בין שני אנשים זרים לגמרי, ולעורר בהם נכונות ללכת באש ובמים אחד למען השני.

אז שיהיה ברור: ריגושים והתלהבות והתרגשות הם מטבעם רגשות קצרי מועד, ואין להם תוחלת חיים ארוכה. וטוב שכך, כי אלה שלושה רגשות שמשבשים לגמרי את חיינו, ואילו היינו חיים כל הזמן ברמת הריגוש של תקופת ההתאהבות, לא היו נשארות לנו אנרגיות להתפנות לאיזשהו דבר אחר בעל משמעות.

האם זה אומר לחיות בלי שום ריגושים והתלהבות? אז לא, לא מדובר בהתרוקנות היחסים מזוהר וקסם. מדובר בהפיכתם של שלושה רגשות משבשי-חיים, לשלושה רגשות מעוררי חיים: עניין, תשומת לב ומעורבות אקטיבית. זה הדלק שישמור על היחסים שלנו כמקור של ביטחון ויציבות והנאה.

אבל זה אתגר שמיועד רק לבני זוג שמבינים שיחסי רעות הם לא דבר שקורה לנו, הם דבר שאנחנו יוצרים. אם נחכה שיהיו בחיינו עניין והנאה בעוד אנחנו רובצים בכורסת הטלוויזיה שלנו, נמשיך לפהק ביחד. עניין יהיה בחיינו רק אם נעורר את תודעתנו לחיפוש פעיל אחר הנאה לשנינו.

והדגש הוא על הנאה לשנינו. זה חיפוש שפורץ את גבולות ההנאה לעצמנו בלבד, ומתרחב אל הנאה לשנינו ביחד. חיפוש כזה מעורר את האדרנלין הרגשי של דאגה ואכפתיות זה לזה. ועם דאגה ואכפתיות, קם לתחייה הדמיון עם רעיונות ספונטניים איך לעורר את היחסים מתרדמתם, ואיך לקטוע מדי פעם את השגרה במשהו מפתיע ובלתי צפוי.

אז הנה הוא שיתוף הפעולה: הדמיון מספק רעיונות של כרטיסים למופע או הכנת ארוחה אינטימית, והאכפתיות מספקת את ההתייחסות האוהבת: להציע עזרה במקום ללכת לישון, לדייק אם בן זוגנו מתעצבן מאיחורים, ליזום קרבה אם אנחנו רגילים להימנע.

כל אלה הופכים ביחד למחויבות לעשות כל יום משהו לשמירה על יחסי רעות בינינו, לא חשוב מה ולא חשוב באיזה גודל. כי הג'וב היחיד שלנו הוא להדליק פעם אחרי פעם ניצוץ קטן בעיניו של השני, כדי שניצוץ קבוע יאיר בעיניים שלנו.

אז אם יש ביניכם אכפתיות הדדית, אבל נדמה לכם שזה לא מספיק כי אתם לא מרגישים דפיקות לב, אתם טועים לגמרי. היחסים שלכם לא ירדו לדרגה נמוכה יותר, אלא להפך, הם עלו לדרגה גבוהה יותר: מהשלב של פנטזיה לשלב של אהבה ממשית.