צרות בגן עדן? רוצים לממש את החלום הזוגי שפעם חיבר ביניכם? זה ספר שיעזור לכם לעבור מיחסים מפסידים ליחסים מרוויחים, מקשר תלותי לקשר הדדי, מתקשורת הורסת לתקשורת בונה,  מגישות ילדותיות לגישות בוגרות.

פרק ראשון מתוך הספר שלי "לסדר את המיטה הזוגית"

הוצאת זמורה ביתן, שנת 2001

לכל מי שעדיין לא עבר בשער אבל מצא את השביל,

ולכל מי שעדיין לא מצא את השביל אבל התחיל בחיפוש.

גרושה פעם שנייה, ומשוכנעת שלעולם לא אמצא אהבה אמיתית, פגשתי את האיש שלצדו למדתי לראשונה לקבל נועם ולהעניק עדנה, כאילו כל חיי עד אז לא היו אלא הכנה, וכל מה שעשיתי קודם לכן לא עשיתי אלא כדי לגלות את השערים שמהם יזרום אלי שפע גובר ומתעצם. אבל כדי להגיע לדרגת איכות כזאת ביחסינו היה עלינו להתחשל קודם לכן בכל מבחני האש, להתנסות בכל תהומות הסבל, ולצרוב מחדש את בסיס כל הבנותינו והשקפותינו המוטעות כדי שנוכל להפוך מבוכה ויאוש למרחבים צחים.
זה התחיל באהבה ממבט ראשון. בקריירה הראשונה שלי הייתי עיתונאית בעיתון ערב גדול, ובאתי אל אריק כדי לראיין אותו לכתבה. הוא ישב ליד שולחן העבודה שלו והזמין אותי לשבת מולו, ובעודי מדקלמת את דברי הפתיחה שהכנתי מראש לא יכולתי להסיר את עיני ממנו. הוא ישב זקוף אבל נינוח כאילו כל הסערות חלפו מעליו בלי לגעת בו. ואני, שטולטלתי כל הזמן בחיפוש אחרי הבטחות מעבר לערפל, ניסיתי לשאוף לתוכי משהו מהשקט הזה.
הוא היה מענה אילם לכל חלומותי. הו רומיאו, זו תהיה פנטזיה נהדרת. אביר חלומותי הגיע מאגדה אחרת. מיד היה קליק, ותוך ימים ספורים היינו כשני סהרורים מוכי ירח. כל רגע חיִינו את המסתורין העמוק ביותר בהווייתנו. אהבנו בטירוף ושום דבר אחר לא היה חשוב. כל ההבטחות היו שם בינינו: שנהיה תמיד קרובים זה לזו, שנאהב תמיד באותו קסם, שנשתוקק תמיד באותו להט, שנהיה תמיד סחוטי נשימה, שנישאר לנצח מלאי השתאות ופליאה.
שנה תמימה החזיק הפלא מעמד. הבנו כל הזמן אחד את השני, התחשבנו כל הזמן זה בזה, כיבדנו כל הזמן איש את רצונו של רעהו, והענקנו בלי גבולות ובלי חשבונות. הייתי בטוחה שהפעם בחרתי באיש המתאים, שהפעם יש לי בן זוג שיודע לאהוב ולהעניק ושמוכן לעשות בשבילי הכל. מה עוד דרוש היה לי? הייתי משוכנעת שבאהבה כזאת שום דבר לא יכול לפגוע. רק גורם אחד לא לקחתי בחשבון שיכול היה להביא את אהבתנו עד חורבנה: אנחנו עצמנו.

אהבה במקצב של מחול החרבות

ואכן, שנת הקסם חלפה לה. לאט לאט התחלתי לגלות שהוא לא מסכים עם כל דבר שאני חושבת. למשל, אני חשבתי שאם הוא פוגע בי אנחנו חייבים לדבר על זה, אבל הוא חשב ששתיקה וכמה המהומים מהווים תקשורת נבונה. אני חשבתי שעליו לעזוב את כל ענייניו ולהישאר אתי כשאני שוכבת על ערש דווי עם דלקת גרון, אבל הוא חשב שהשתתפותו בקונגרס חשובה יותר. אני חשבתי שאם משהו מציק לי זה מספיק חשוב כדי שאצלצל אליו בכל עת, אבל הוא חשב שזה לא הוגן מצדי להפריע לו באמצע ישיבה.
התחלתי לזהות שוב את המקצב של מחול החרבות, כמו בשתי מערכות הנישואין שמהן יצאתי. ההסלמה מתקריות גבול למלחמה טוטאלית היתה מהירה. עברה עוד שנה, ובמקום להט ועדנה התחלנו לחוות האשמות וכעסים. אני עברתי לטריקות טלפון, והוא שאל פעם אחרי פעם לאיזו דרמה עליו לצפות. מדי פעם נעלמתי לו בלי להודיע כדי שישתגע. במבצעי יאוש חוזרים ונשנים הייתי נפרדת ממנו, מתוך תקווה שהזעזוע ימחיש לו את הצפוי לו בלעדי. לאחר יום או יומיים של כרסום ציפורני הוא היה מתקשר סוף סוף, ואני הייתי מסכימה לחזור בתנאי שיתנצל, יביע חרטה ויבטיח להשתנות.
לא יכולתי להתעלם עוד מהתהום שאליה נִיגפנו צעד אחר צעד. מערכת היחסים גוועה לאיטה אל קִצה, ואני לא הייתי מסוגלת לעצור את הנפילה. עד שהגיע היום הגורלי. בעקבות מחלוקת על דבר של מה-בכך טרקתי דלת פעם נוספת, משוכנעת שהוא אינו יכול לתאר את חייו בלעדי. אבל הוא התייחס הפעם לפרידה ברצינות גדולה הרבה יותר מכפי שהתכוונתי.
מתחתית המצולות לאתגרים משותפים
בסופו של היום השלישי עדיין לא שמעתי ממנו דבר. בערב, בעיקר כדי לברוח מהציפייה מורטת העצבים, הלכתי לשמוע הרצאה על בחירת מקצוע לאנשים החושבים על קריירה שנייה. את עבודתי בעיתון עשיתי באותה עת כבר ללא אתגר אמיתי ורציתי לפתח ממד חדש בחיי, אבל עדיין לא היה לי כיוון שימגנט את התעניינותי. חשבתי שאם אובד הסיכוי לבנות מערכת יחסים אוהבת, אולי כיוון מקצועי בעל איכות חדשה יעשיר את חיי. אבל הייתי מדוכאת באותו ערב, והדברים שנאמרו בהרצאה הגיעו לתודעתי רק במקוטע.
ואז, מבעד לערפל שכיתר אותי, שמעתי את המרצה מבקש מהמאזינים לענות לו על השאלה "מה אתה רוצה". זה היה פשוט מאוד, ומהקהל נשמעו מיד תשובות רבות. "אני רוצה עבודה מספקת", אמר מישהו. המרצה נד בראשו בחוסר שביעות רצון. "מה אתה באמת רוצה?" פנה אל מישהו אחר. "אני רוצה לעסוק במשהו משמעותי", ניסה השני תשובה מקורית יותר. שוב היתה תגובתו של המרצה תנועת ראש שוללת. "אני רוצה להרוויח כסף", אמר מאזין שלישי. בשלב זה הפסיק המרצה את הזרם של רעיונותינו החדשניים. "אתם לא מבינים", הטעים כל מילה, "אני שואל מה אתם רוצים יותר מכל דבר אחר". פתאום נפלה שתיקה באולם. גם אני שתקתי. איש לא ידע מה הוא רוצה יותר מכל דבר אחר.
הארת דרך מקצועית חדשה לא היתה לי שם, ובמצב רוח של הפסד ואובדן הלכתי ברגל לביתי הנמצא לא רחוק מחוף הים. אבל השאלה של המרצה התגנבה לראשי והחלה להתנגן בו כמו תיבת תהודה המשכפלת את צליליה ללא סוף: "מה אני רוצה יותר מכל דבר אחר?" הרגשתי שהשאלה מבקשת לטלטל אותי ולעורר אותי משינה עמוקה, ושכל תמונת עתידי תלויה בתשובה עליה.
הארכתי את הדרך והגעתי אל הטיילת. ואז, מול הים המתמזג עם הלילה הגיחה התשובה ממרתף חבוי בתוכי, כאילו חיכתה בתוכי כל השנים לזמן המתאים כדי להפציע בעוצמה ובביטחון: אני רוצה יותר מכל דבר אחר לבנות מערכת יחסים נפלאה עם אריק. זאת היתה הבטחה, זה היה נדר, זאת היתה שבועה, ובעיקר זאת היתה התחייבות. חייבתי את עצמי להשקיע במערכת היחסים מה שאדם משקיע בדבר החשוב לו יותר מכל דבר אחר.
רווחה הציפה אותי והרגשתי שנס קרה לי. לא ידעתי עדיין מה עלי לעשות כדי לעמוד בהתחייבותי, לא היה לי צל של מושג איך אוכל להעלות את היחסים שלנו לרף כה גבוה, ועל השאלה מה הדבר שעמד בדרכנו לממש את מפגש הקסם לא יכולתי לענות. אבל בפעם הראשונה ידעתי שאני מחפשת דבר שאיננו קיים במקום. אפשר להפוך לאפר את הגדולה שבשעות ואפשר להזהיב את הקטן שברגעים, ואני עשיתי את הבחירה שלי. מאותו רגע המטרה השתנתה, ובמקום לחפש אצל אריק תשובה התחלתי לחפש אותה אצלי.
זה לא קרה ביום ולא בשנה, אבל לאט לאט שינינו לחלוטין את מפת היחסים שלנו. הניגודים לא נעלמו, רק המאבקים סביבם לא היו עוד. גילינו את ההרכב הסודי שממנו בונים גשרים, ולמדנו להחליף מחלוקות באתגרים משותפים. ואם קודם אהבנו רק בעוצמה, למדנו לאהוב גם בחוכמה.

אשליה בחליפה מחויטת

אינני מקרה יוצא דופן של אישה המתקשה כל כך ליצור יחסי אהבה יציבים כנגד כל תהפוכות החיים-בשניים. המציאות שבה אנחנו חיים היא תמונה עגומה של נשים רבות מאוד כמוני, שהשחרור פתח בפניהן את השערים לחופש ולעצמאות ואִפשר להן לנחול הצלחה מקצועית מרשימה, אבל חיבל בהגשמת שאיפתן לאהבה ולהרמוניה זוגית.
את חלומות נעורי הזינו דמויות ספרותיות מופלאות, שהמשותף להן היה קונפליקט בין החובה להיכנע למוסכמות חברתיות ובין הרצון להיות נאמנות לעצמן. הן הציתו את דמיוני במאבק שניהלו על זכויותיהן ובנחישותן לזכות בעצמאות ובחופש לביטוי עצמי, ואני רציתי להיות כמוהן.
רציתי לזעזע את המבנה הצדקני והמוסרני הסדור למשעי כמו שעשתה אנה קרנינה, חלמתי לירוק בפרצופה של הצביעות החברתית כמו שעשתה סקארלט אוהרה, וראיתי את עצמי עולה על בריקדות כדי להשיג הכרה בזכויות הנשים כמו נורמה ריי, המהפכנית הפמיניסטית. לפעמים בלילות, בחסות החושך, התפללתי שהמהפכה לשחרור האישה לא תדלג עלי.
תפילותי לא נענו. המהפכה הסתיימה בלעדי, והיא נמצאת כבר במרחק רב מאחורינו. האישה בת ימינו אינה זקוקה למאבקי גבורה כדי להצליח בחייה. היא יכולה לממש את כישוריה ונטיותיה המקצועיות בלי מאבק, ואיש אינו עוצר בעדה מלהיות מעורבת בכל תחום שבו היא תבחר לעסוק.
אבל האם היא מאושרת יותר? אוהבת יותר? אהובה יותר? מוגשמת יותר? השאלות מיותרות. הבטחות העצמאות הופרו אחת אחת כמו זהב שקיעה חומקת, והותירו אחריהן הרבה לבבות נאלמים.
בדפים הבאים אנסה להלך על החבל הדק שבין הערצתי לאישה העצמאית, שנפרדה ממוסכמות בנות אלפי שנה והשתלבה בעולם הגברי עם כל יכולותיה, ובין השכנוע העמוק שלי שהניסיון של נשים בנות ימינו לחקות את הסטריאוטיפ הגברי הפך לבעיה חדשה וחריפה עוד יותר מזאת שהוא אמור היה לפתור: קושי בבניית יחסים זוגיים הרמוניים, יציבים וקבועים.
כל אחד מאתנו יכול ללמוד להעניק ולקבל אהבה. הדרך שאליה פניתי פתוחה לכולם, רק צריך לגלותה. אני מתכוונת להציע בפרקים הבאים תפיסה, שתתווה את המסלול ליציאה מסבך הדילמות אשר הופכות את חיינו למבוך חסר מוצא, ותאפשר לכל אחד לתת ביטוי ליכולתו הטבעית לאהוב ולהיות ראוי לאהבה.

הבעיה אצלנו, וכך גם התיקון

אהבה שאינה מבקשת מאומה כי לא חסר בה דבר היא הפרס הגדול של מי שרוצה איכות חיים מאצילה. בהתנסותנו באהבה כזו אנחנו מתחברים אל חלק בנו שלא אפשרנו לו עד היום להשפיע על בחירותינו: מודעות פתוחה, שהיא אינטליגנציה מחברת, או כפי שהיא מוכרת בשם "אינטליגנציה רגשית". המודעות הפתוחה חבויה בכל אחד מאתנו, והתנאי להיותך אישה מוגשמת, שגם מצליחה בדרכה המקצועית וגם מקיימת מערכת יחסים קבועה ואוהבת, הוא התחברות אליה, כדי שהיא תנחה אותך לקבל אהבה מהלב ולהעניק אהבה מהשׂכל.
כשאנחנו באים אל העולם ממרחבי המודעות הפתוחה, כל מה שהתייחסנו אליו עד כה ברצינות כה רבה שוב אין לו חזקה עלינו, משום שהמבט החדש מסייע לנו לראות את חוסר התוחלת שהוליד אותו. אנחנו מוותרים על המאבק להשליט את דרכנו, ובמקום זה אנחנו מחפשים את נוסחת השוויון האינטליגנטי.
אנחנו מוותרים על המאמץ לשאוב כוח מבן זוגנו, ובמקום זה אנחנו מסייעים לו לפקוח את עיניו לגלות את הכוח המאציל שבו. אנחנו מוותרים על התלות באישור ובהערכה מצדו, ובמקום זה אנחנו מאצילים עליו נוכחות קורנת. אנחנו לא רוצים עוד להיות עוצמתיים אלא מעצימים, לא נצלנים אלא נאצלים.
נשים חוננו מעצם טבען ביכולת רבה יותר מזו של הגברים להתחבר אל המודעות הפתוחה. לכן את המסע הזה של סידור המיטה הזוגית צריכה להוביל המהות הנשית, הנושאת את סוד החיבור והשיתוף. המהות הנשית היא אבן החוכמה המצרפת זה אל זה את המקור הפנימי והחיצוני של השפעה בחיינו, היא המדיום המוביל לגילוי משאבים רוחניים שיעניקו לחיינו איכות גבוהה יותר, והיא הברירה הטבעית שבכוחה לחבר בין אהבה וחוכמה.
חיינו כה מבולבלים כי ניתקנו מגע מהמהות הנשית, כאשר חיפשנו את עצמנו בחיקוי המהות הגברית הכוחנית. אבל לא איבדנו אותה, והיא בתוכנו, ממתינה בשקט עד שנציע אותה לעולם ולעצמנו. בלעדי המהות הנשית אין בנו הכוח להציע אהבה לאיש, אף לא לעצמנו, ואין מי שיביא אותה זולתנו.

כמו להבה בעששית

אין בכוונתי להציע פתרונות מוכנים לקונפליקטים זוגיים, כי תמיד יתעוררו בעיות שלא הכנו להן תשובה. כדי שנהווה נוכחות חכמה ומעצימה במערכת היחסים, אין צורך שנקבל הנחיות לגבי כל צעד. במקום זה עלינו להתוודע אל עקרונות וחוקים אחרים, שיאירו את חיינו באור חדש. המודעות הפתוחה היא דרך חיים חדשה, ובהתחברותנו אל בהירותה וצלילותה לא תהיה בעיה שהיא לא תמצא לה פתרון.
אהבה היא נגיעת קסם אשר באה מאליה. אבל לא נשלה את עצמנו שהיא תסלק בעצמה את המכשולים שהיא עצמה מעוררת. כשאת במודעות הפתוחה את יודעת שהאהבה היא מתנה שאת מקבלת. את לומדת להיות ראויה לה ולהכיר עליה תודה, ואת מזמינה את כל חוכמתך כדי להפוך אותה להווייתך הטבעית.
בכל שורה ובכל מילה בדפים הבאים נתוודע אל דרך חיים מודעת. זה לא יהיה קל. לעיתים יהיה התהליך כרוך בכאב, משום שכל שינוי מתחיל בפעולה של הריסת הישן. אבל הפרס המצפה לך הוא גילוי ההרכב האלכימי הסודי המצוי בך, שיסייע לך להפוך מערכת יחסים זוגית ליצירה אמנותית.
בשלב הראשון תהיי כמו להבה בעששית, המאירה את עצמה ואינה זקוקה למקור חיצוני של אור, ותראי את השאיפות והציפיות והתשוקות שאחריהן רדפת במלוא עקרותן המגוחכת. בשלב השני תהיי כמו להבה שאינה צריכה להאיר עוד את עצמה משום שהחושך אינו קיים בה יותר, והיא מאירה לאחרים דרך חיים המרוצפת באהבה אינטליגנטית.