ויכוח ללא הכרעה מתנהל שנים רבות בין המדעים המדויקים ובין מדעי הרוח על השאלה מה חשוב יותר, החומר או הרוח. האם החשיבה הרציונלית, המתמטית והלוגית הן נציגותיה של התבונה? או האם הכוח האמיתי שמאחורי דחף האדם לחקור את עולמו נמצא ברוח?
גם הפיזיקה והמטאפיזיקה מנהלות ביניהן מלחמה ממושכת. רבים מנאמני הנוסחאות והמעבדות משוכנעים שהעולם הוא רק מה שניתן לִצפות בו. הם נעים מעובדה לעובדה ומנסים לגרוס את רוח האדם למנגנון מכני ודיגיטלי, למיקרוסקופ וטלסקופ. העתיד בטכנולוגיה ובביוטכנולוגיה ובאלקטרוניקה, אומרים אנשי היי-טק, העוסקים בייצור מחשב מהיר יותר, תקשורת טובה יותר ולוגיסטיקה יעילה יותר בנתיבי העולם.
מצד שני, הוגי הרוח חווים את הדבר שאין לו גבולות, אין לו אופקים ואין לו עוגן. איש הרוח אינו מסביר את הזמן והמרחב, אבל הוא מודע לכך שהוא מכיל אותם וכלול בהם. הוא מתנסה בבלתי ניתן לשיעור, ורואה רק שלמויות: את העולם השלם, את היקום השלם, את הטבע השלם, את החיים השלמים.

מה חושבים החכמים

האמנם ניתנת הווייתנו לחלוקה בין ההיבט החומרי וההיבט הרוחני? הפילוסוף פרידריך הגל ראה את החומר והרוח כשני דברים נפרדים. הוא ראה בטבע החומרי את התגלמות היפוכה של הרוח, ואף קבע שחלוקה זו הכרחית משום שכל דבר נוצר על ידי ניגודו, ואין הרוח יודעת את עצמה אלא תוך עימות עם הטבע הגשמי.
הפילוסוף רנה דקארט האמין אף הוא בחלוקה דיכוטומית של העולם בין חומר ורוח, אבל הוא טען שהחיים נמצאים רק ברוח, ושהרוח מפעילה את החומר כפי שהנפש מפעילה את הגוף. ואילו ברוך שפינוזה ראה את החומר והרוח כשני היבטים של אותו דבר עצמו, של השלמות, שבה ראה את אלוהים.
היום השאלה אם קיימת חלוקה בין חומר לרוח אינה נשאלת עוד ברצינות על ידי שום איש מדע, מכיוון שמכניקת הקוואנטים נתנה ביסוס מדעי לכך שהשניים אינם ניתנים להפרדה, ושהחומר אינו אלא היבט של אנרגיה, המקבל את משמעותו מהשתתפותו בתנועת החיים.
המדען הבריטי סר ג'יימס ג'ינס אמר שהעולם מתחיל להיראות כמו מחשבה יותר מאשר כמו מכונה. הוגים רבים מרחיקים לכת עוד יותר, וחושבים שאפילו המדע והטכנולוגיה והמתמטיקה הם נכסים רוחניים ביסודם.
איינשטיין הקדיש את חייו לחיפוש אחר "תיאוריית האיחוד הגדול", שתסביר את היקום. הוא לא מצא אותה, אולי מכיוון שהוא לא חיפש במקום הנכון. האיחוד הגדול נמצא לא מחוצה לנו, אלא בנו עצמנו, ברוח האנושית של כולנו, שרואה ותופסת את הכל כאיחוד.
ג'ון קסטי, בספרו "גן העדן הרבוד", מביא סיפור נחמד הממחיש את משמעות החומר כהיבט של הרוח. בביקוריו בווינה נוהג היה להיכנס למרתף בירה מסוים במרכז העיר, ולהניח שילינג על הדלפק כדי ללגום כוס בירה. הוא נהג להזמין תמיד אך ורק בירה מתוצרת קרלסברג, משום שמִבשלת קרלסברג תמכה בהקמת המרכז הרוחני לפיזיקה תיאורטית בקופנהאגן, שבראשו עמד נילס בוהר, אבי מכניקת הקוואנטים, ושהרבה תיאוריות מדעיות נולדו בו.

האם בירה היא רוחנית?

לפעמים בירה היא רק בירה, וכאשר היא מגויסת לשירות הגוף בלבד - אין היא אלא משקה מקציף ומריר המנפח את הבטן ומכווץ את השׂכל. אבל בירה, כאשר היא מתמזגת בתכליתה של הרוח, יכולה גם להניח תשתית להתפתחות המדעית החשובה ביותר בעידן שלנו. כסף המיועד לצבירת כוח ולסיפוק נוחות יכול להיות אמצעי עני שאינו מעשיר את בעליו באיכויות פנימיות או ברווחה פנימית. אבל הוא יכול להיות אמצעי המעתיר סביבו גם שגשוג חומרי וגם שפע רוחני, כאשר הוא מתמזג בחוקי הקיום של תן וקח המניעים את הלמות החיים.
עולם רוחני אינו מחייב ויתור על הישגיות חומרית וטכנולוגית. נהפוך הוא, הגשמת מציאות טכנולוגית בצדה של אחווה אנושית רק תעצים את שתיהן. כסף וכוח יכולים להיות אמצעים לא רק להעשרתו של הפרט, אלא גם לפיתוח כישורי חיים שיטביעו חותם יצירתי ורוחני על החיים, כמו מרקיורי המיתולוגי, שליח האלים, שהיה ביסודו אליל הסוחרים, אבל בידו היו גם המפתחות לידע ולהבנה.

לא ניתן להפרדה

אנשים רבים מנסים לחלק את זמנם בין שני התחומים, בין הרוח והחומר. אבל אינך יכול להתחלק בין צרכים גשמיים ורוחניים, מפני שהעולם אינו מתחלק לגשמי ורוחני. השניים הם אחד כמו מטבע בעל שני צדדים שאינך יכול להפריד ביניהם. בכל גשמי יש היבט רוחני, וכל אנרגיה רוחנית זקוקה לצד גשמי כדי שתוכל להיות מוגשמת.
כל דבר שבו אנחנו עוסקים, גם אם הוא הגשמי ביותר, הוא רוחני באיכותו אם הוא מסייע לנו בהגשמתנו השלמה. כדי להגשים את עצמך אתה צריך לעסוק גם בדברים גשמיים רבים: עליך להבטיח את תקינותה של המכונית שלך כדי שתוכל להגיע למקומות שבהם אתה מתכוון לפעול, עליך להשגיח על בריאותך כדי שתוכל להציע פעילות סדירה ופוריה, ועליך לשפץ את חדר העבודה שלך כדי להשיג יעילות מירבית בעבודתך. אבל כל העשייה הזאת מקבלת איכות רוחנית משום שאי אפשר להפריד בינה ובין המטרות הרוחניות שהיא משרתת.
השקפת עולם חומרנית רואה את החיים כמסע קניות: עוד חפצים, עוד רהיטים, עוד חדרים, עוד נפח מנוע למכונית, עוד טיול. במסע הזה אין מקום לרכישות רוחניות. כשאתה עוסק רק בעבודתך ובדירתך ובמכוניתך, אתה מתעלם ממהותך. באופן זה אתה מפריד את עצמך ממנה, וסגנון חייך הגשמי מנתב אותך לחיים שהרוח התנדפה מהם.
הפרדה בין החומר והרוח אינה יכולה להתקיים, כי השניים אינם מופרדים זה מזה כמו שאין הפרדה בין שני צדי המטבע. רק התפיסה שלך מתפצלת לשני חלקים ויוצרת עולם של "או זה או זה": או החלק שאתה יכול למשש, או החלק שאתה יכול לחוות.
אבל התבונה השלמה לא יכולה לשכון בשׂכל המתפקד באופן חלקי ומוגבל. התבונה השלמה רואה רק שלמות. בעיני התבונה השלמה חלקים תמיד מייצגים את השלם. אין לא רואה את המחוג הקטן או את המחוג הגדול, היא רואה רק את השעון. היא לא רואה את המציאות הפרטית שלך או את המציאות הפרטית שלי, היא רואה את המציאות המשותפת לכולנו.