את משוכנעת שאת צודקת ובן זוגך משוכנע שהוא צודק. את לא מתפשרת. את מסבירה, את משכנעת, את דורשת, את תובעת, את נלחמת, עד שמגיע הרגע הגדול: הוא נכנע. גאות של עוצמה מציפה אותך. את מנצחת. את חזקה. את גדולה.

זוכרת חוויה כזאת? כל אחד חווה מדי פעם את שיכרון הניצחון כאשר הדעה שלו מנצחת דעה של מישהו אחר. הרי בכל אחד מאתנו מסתתר "בוס" קטן, מכיוון שכל תשעת הטיפוסים הפסיכולוגיים נמצאים בכל אחד מאתנו. זה עדיין לא אומר ש"הבוס" הוא הטיפוס הדומיננטי שלך.

אבל אם את מרגישה גדולה מהחיים, אם את לא טועה לעולם, אם לא משנה לך באיזו דרך הדברים יקרו כל עוד זאת הדרך שלך, אם את אומרת "לא" בקלות רבה יותר מאשר "כן", אם אנשים אחרים אומרים לך "כן" בקלות רבה יותר מאשר "לא", אם חייב תמיד להיות מישהו שתוכלי לומר לו מה לעשות - הדברים הבאים מכוונים אליך, מכיוון ש"בוסית" היא כנראה ההגדרה המתאימה לך ביותר.

"הבוסית" היא התגשמות החלום הפמיניסטי. היא עצמאית, היא לא תלויה באיש והיא לא זקוקה לאיש. שום מאצ'ו גברי לא יכול להביט בה מלמעלה כי היא יותר מאצ'ו ממאצ'ו. היא גאה להיות ביצ'ית. "מה שלא הורג אותי מחזק אותי", זאת הסיסמה שלה.

היא בלתי מנוצחת והיא עומדת נגד אש. יש לה נוכחות חזקה ואי אפשר להחמיץ אותה. זאת לא שליטה מאופקת. היא ממלאת את החלל בקול רם, בגישה ישירה, באגרסיביות, בלשון חדה, בביקורת קטלנית, בסגנון בוטה. היא שולטת במצב והיא יודעת מה היא רוצה. היא יוזמת, היא נחושה, היא קובעת גבולות, היא גורמת לדברים להתרחש. היא לא חוששת מקבלת החלטות, ובדרך כלל אלה החלטות בסגנון של הכל-או-כלום.

שומרת על היתרון שלה

"הבוסית" מאמינה שהיא בסך הכל מגינה על האמת. והאמת נמצאת כמובן תמיד אצלה. אלא איפה? אבל אנשים אחרים, שיש להם בדרך כלל אמת אחרת, רואים ב"בוסית" שתלטנית, רודנית ועריצה.

הסיפור של "הבוסית" מתחיל ונגמר במניע שלה להימנע מחולשה. היא פוחדת להיות מנוצלת. היא מייחסת לאנשים אחרים כוונה לשלוט בה, והיא משוכנעת שהיא פועלת להגנה עצמית. מכאן צמחה העמדה הכוחנית והלוחמנית שלה.

אין לה שום כוונה לראות אנשים אחרים בגובה העיניים. להיפך, היא רוצה לשמור תמיד על יתרון לטובתה. היא רוצה שהמילה שלה תהיה חוק. כל מצב הוא בעיניה מבחן כוחות, והיא בוחנת גבולות של אחרים כדי לברר עד איזה מרחק היא יכולה ללכת. והיא מוכנה ללכת רחוק. היא מוכנה להשתמש בהפחדה כדי להשיג ציות מאנשים אחרים, והיא מוכנה לנקוט בפעולות תגמול כדי לערער את הביטחון שלהם.

לומדת להיות מנצחת

כמו כל הילדים, גם "הבוסית" היתה פעם ילדה פגיעה וחסרת הגנה. אבל בגיל צעיר מאוד היא גילתה שבעולם שאליו היא הגיעה החזק שולט בחלש, ואת הדברים הטובים משיגים אלה שיש להם כוח. והיא הסיקה שבעולם כזה מי שפגיע וחסר הגנה לא יגיע רחוק. אז אם בחיים שורדים החזקים והחלשים מפסידים, היא לא רוצה להיות במצב נחות.

היא לא רוצה להישאר לבד בגשם. היא רוצה להבטיח שהיא תוכל לדאוג לעצמה בכל עת ובכל מצב. העולם הוא ג'ונגל של אדם-אוכל-אדם, והיא לא מתכוונת להיאכל.

תובנה זו הולידה תדלוק מוגבר של אנרגיה, שהפכה לכוח ולעוצמה. "הבוסית" הקטנה הלכה אל החיים הבוגרים עם כוונה לעמוד על המשמר, להקשיח את עצמה ולסלק כל סימן של רכות ופגיעות.

וכדי להיות תמיד בעמדת כוח, היא לימדה את עצמה קודם כל לשלוט ברגשותיה. הרי היא לא יכולה להיות בעת ובעונה אחת גם פגיעה וגם עשויה ללא חת, והיא לא יכולה לנצח בחזית כשהיא חווה הבנה ליריב או התחשבות בו. כשהמטרה העיקרית היא להשיג שליטה על הטריטוריה, אין מקום לחסד ולחמלה.

ואכן, מהר מאוד התברר ל"בוסית" שההחלטה להיות תמיד בכושר מלא משתלמת מאוד. חזקים מבוקשים יותר מחלשים, ותקיפות מביאה הרבה יותר בונוסים והטבות מכניעות. "בוסית" ראויה לשמה חייבת להיות מוכנה בכל רגע למאבק, וחייבת לדעת בכל מצב מי נגדה ומי בעדה.

עם מנטליות כזאת אין מקום להתייעץ עם אנשים אחרים, להתחשב בנקודות הראות שלהם, לדווח להם, להגיע אתם להסכמה. וכך, בלי להבחין בכך, הפכה "הבוסית" לשתלטנית שכופה את דעתה ואת רצונותיה על אחרים.

אז אמנם היא נותנת את הטון, היא קובעת והיא פוסקת. אבל היא גם מקיפה את עצמה במערכות יחסים עוינות: היא עוינת אנשים אחרים משום שהיא רואה בהם איום על שליטתה, ואנשים אחרים עוינים אותה משום שהם רואים בה איום על החופש שלהם.

שליטה במקום שותפות

השתלטנות של "הבוסית" בזירה של יחסי אנוש מקבלת את הביטוי החד ביותר כלפי בן זוג אינטימי. עיקר ההנאה של "הבוסית" במערכת יחסים הוא המאבק על שליטה. מאבקי כוח מתדלקים אותה, ואין לה תענוג גדול יותר מאשר לקחת פיקוד על חייו של בן זוגה. מסיבה זו היא מתחברת בדרך כלל עם בן זוג חלש ממנה. זה נוח וזה מבטיח שליטה מתמדת.

לכן גבר שמתחבר עם "בוסית" חייב לקחת בחשבון שמאבקי שליטה יהיו הדבק העיקרי של היחסים. היא תעמיד אותו במבחני כוח כדי לעמוד על כוונותיו, והיא תעשה הכל כדי להבטיח את השליטה שלה על לוח הזמנים, על המרחב, וגם על רגשותיו ובחירותיו.

אבל מה קורה בינתיים להערכה שלה כלפיו? הרי "הבוסית" בזה לחולשה ומזלזלת במפסידנים. ואכן, האדם שאותו היא רוצה להעריץ עלול עם הזמן לאבד גובה בעיניה. וכך, מצד אחד היא זקוקה מאוד לאיש אשכולות עשוי לתלפיות שהיא תוכל להעריץ, ומצד שני היא פועלת בשיטתיות לכרסם בכוחו ולהחלישו. התוצאה הבלתי נמנעת היא שבסופו של דבר אין לה את מי להעריך.

המעבר משתלטנות למנהיגות

הבחירה הקיומית של "הבוסית" היא בין הפעלת כוח שתלטני המשמש לניצול של אנשים אחרים, ובין הפעלת עוצמה מנהיגותית המתעלת את החיים לנתיב הגבוה ביותר. כל עוד היא מאמינה בדימוי של "גדולה מהחיים", היא מאמנת את עצמה לשלוט במרחב, בנכסים ובאנשים אחרים. האגו שלה מכוון לסיפוק הצרכים האישיים שלה בלבד, ובאמצעות כוחה ותעוזתה היא מנצלת את המשאבים של אנשים אחרים לטובתה.

כשהיא לומדת להכיר את הפוטנציאל האדיר שלה להעלות את איכות החיים סביבה, היא יכולה להפוך משתלטנית אגוצנטרית למנהיגה אמיתית. היא יכולה להשתמש בעוצמתה כדי להיות נקודת משען ומגדל של כוח לאנשים אחרים במצבים קשים ובעתות משבר, והיא יכולה להראות להם איפה נמצאת האנושיות האמיתית. ואז זה איננו עוד משחק כוחות. אז זוהי חגיגה.

נקודת התפנית מתחוללת כאשר "הבוסית" תופסת את ההבדל בין שליטה ובין מנהיגות. כל עוד מנוצל הכוח שברשותה לשליטה באחרים, הוא משרת את הצרכים הנמוכים ביותר שלה. כשהיא מחליטה להיות מנהיגה, היא מתחילה להשתמש בעוצמתה כדי להטביע את חותמה על הסביבה בדרך שתתרום לאיכותה.

ומכיוון שאצל "הבוסית" הכל בא בגדול, לא רק השתלטנות והאגרסיביות גדולות, אלא גם הנתינה והחמלה באות בממדים עצומים. וכך כוח מנצל הופך לכוח בונה ויוצר.

"בוסית" מנהיגה לא פוחדת לבטא רגשות רכים, להקשיב ללבם של אנשים אחרים, לחפש פתרונות שכולם מנצחים בהם. עדיין הצדק הוא בעיניה ערך עליון, ועדיין היא מוכנה להילחם עליו, אבל "הבוסית" המנהיגה פועלת להגנה על כל מי שזקוק להגנה. היא מתגלה כבעלת לב רחב ומלא אהדה, והיא מסוגלת לרתום את הנחישות שלה לטובת משהו הגדול מהצרכים שלה עצמה.

הרוח הטובה שהיא משרה מעוררת אנשים אחרים להתלכד סביבה כדי למצוא הדרכה, ביטחון והשראה. וכך, "הבוסית" שהפכה למנהיגה יודעת שיש לה כוח לעמוד על זכויותיה ולהתנגד לכל לחץ שיופעל עליה, אבל היא משתמשת בכוחה כדי להדגים שימוש הוגן בכוח, כדי להפוך יריבים לשותפים, וכדי ללמד אנשים אחרים להפוך מכשולים להזדמנויות חדשות.