תיקון חמשת הפגמים ליצירת יחסים של אהבה
כדי לעבור מיחסי איבה ליחסי אהבה אנחנו צריכים לתקן חמישה פגמים עיקריים, שכמעט כל מערכת יחסים סובלת מהן. על הפגמים האלה ועל תיקונם נרחיב במדור הזה. ואלה הם:
התרכזות של כל אחד בצרכים של עצמו, והתעלמות של כל אחד מהצרכים של השני. יחסי איבה הם תסמונת של הגישה “כל אחד למען עצמו”, ויחסי אהבה הם תסמונת הגישה של “אחד למען השני”. ולא קשה להבחין בהבדל: ביחסי איבה יש תמיד שני בני זוג אטומים מצד אחד ומתוסכלים מצד שני: אטומים כי הם לא נותנים לשני את מה שדרוש לו, ומתוסכלים כי הם לא מקבלים מהשני את מה שדרוש להם. יחסים המבוססים על אהבה יש תמיד שני אנשים מסופקים.
חוסר כבוד למרחב האישי של השני להיות מי שהוא, לרצות את מה שנכון בעיניו ולהרגיש את מה שהוא מרגיש. אין כבוד בין בני זוג כשכל צד חושב שמותר לו לדרוש מהשני להשתנות, וכשכל צד בטוח שיש לו זכות מלאה לפגוע בשני אם זה לא קורה. כך מתחילים מאבקי הכוח הזוגיים, כשכל צד מרגיש חופשי להיכנס לטריטוריה של השני ולנסות לשנות את אופיו של השני על פי הקריטריונים של עצמו. יחסים המבוססים על אהבה יודעים בני הזוג לכבד את מרחב הרצונות והדעות של השני, ומנקודת מוצא זאת הם מחפשים את הגשרים ביניהם ליצירת יחסים טובים יותר.
פגיעה בהערכה העצמית אחד של השני. אין דבר שחשוב לנו מהערכה מבן זוגנו, ואין דבר שאנחנו מקבלים כל כך מעט אחד מהשני כמו הערכה. והסיבה היא שהרבה יותר קל לנו להעיר ולבטא ביקורת מזלזלת מאשר לציין את הטוב והיפה בשני. קבלת הערכה היא הכרה בערך שאנחנו מביאים, הכרה ביכולות שאנחנו מגלים, והכרה בתכונות האישיות שיש בנו, והמשוב הזה הוא הדלק שמניע את המוטיבציה שלנו לעשות את הטוב למען השני. יחסים המבוססים על איבה בני הזוג נסגרים, מתנגדים ומתרחקים כי המנוע של שניהם פועל בלי דלק. יחסים המבוססים על אהבה יש שני אנשים שמרגישים שמעריכים את מה שהם עושים, והם הרבה יותר נדיבים ומשתפים פעולה.
משקעים של טינה אחד כלפי השני בגלל כעסים מהעבר. הכעסים האלה הם עניינים בלתי סגורים שנשארו בתוכם מכיוון שאף אחד מהם לא התנצל ולא התחרט על מה שהוא עשה לרעהו. משקעים נוצרים אם כן כשאף אחד לא לוקח אחריות על החלק שלו, והם לא מאפשרים סליחה ופתיחת דף חדש. כשכל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא פגוע, אבל אף אחד מהם לא מרגיש שמישהו מצטער על זה, שניהם נשארים עם הרגשה שיש להם בן זוג שלא מבין ולא אכפת לו איך הם מרגישים. ביחסי אהבה בני הזוג תמיד מתנצלים על החלק של עצמם במה שקרה, ובכך הם מבטיחים סליחה הדדית, ואפשרות ללכת ביחד הלאה לעבר יחסים טובים עוד יותר.
תקשורת מרחיקה של האשמות וגינויים. זאת תקשורת שלא מאפשרת הקשבה והבנה כי כל אחד עסוק במאמץ להוכיח שהוא צודק והשני טועה, ובסופו של דבר אף אחד לא מרגיש ששומעים אותו. בתקשורת כזאת לא מדברים ביחד, לא חושבים ביחד ולא פותרים ביחד את הבעיות, והשיח הזוגי רק מתיש את בני הזוג, מרחיק אותם עוד יותר, ומשאיר אותם תמיד אומללים ומתוסכלים. יחסי אהבה מבוססים על תקשורת מקרבת שבה מקשיבים, מתעניינים, נותנים תמיד מקום לאפשרות שהצד השני צודק, ומחפשים תמיד את הדרך הטובה ביותר ששניהם ירגישו טוב.
אנחנו עוברים מיחסי איבה ליחסה אהבה כשאנחנו מתחילים לחשוב ביחד את המחשבות השונות שלנו, כשאנחנו מבינים ביחד את העולמות השונים שלנו, כשאנחנו מקשיבים ביחד לדעות השונות שלנו, כשאף אחד לא פוסל את מה שהשני חושב, כשאף אחד לא קורע לגזרים את האופי של השני, וכשכל אחד נותן לשני רשות מלאה להיות מי שהוא, וכך לאהוב אותו.
ביחסי אהבה יודעים שני הצדדים שאף אחד לא צודק תמיד ואף אחד לא טועה לגמרי, ובני הזוג לומדים לעבור מהמרחבים הנפרדים שלהם למרחב המשותף של שניהם וליצור מערכת יחסים טובה יותר.
כשטוב ביניכם אתם בעננים, וכשרע ביניכם אתם בתהום. האם התיאור הזה מתאים ליחסים שלכם? לא עדיף להיות תמיד בעננים? שלוש מדרגות מובילות מיחסי "תמיד רע", ליחסי "לפעמים טוב", ועד למדרגה הגבוהה ביותר של יחסים שלכולם טוב לחיות בהם. אז שימו תרמיל על הגב כי אנחנו יוצאים למסע לעבר "תמיד טוב".
יחסים הם תמיד שניים, בטוב וברע. אם אנחנו מפנים גב אחד אל השני, שנינו בעסק רע, ואם אנחנו מציעים אחד לשני את לבנו, אנחנו בעסק טוב. והבחירה היא תמיד של שנינו ביחד.
אנחנו בטוחים שאנחנו נותנים המון, אבל האם הדברים שאנחנו נותנים לבן זוגנו הם הדברים שהוא רוצה לקבל מאתנו? האם הנתינה שלנו באמת נותנת לו להרגיש כמה הוא אהוב?
האם אנחנו באמת אוהבים ומתחשבים באופן טבעי? אילו זה היה נכון היו לכולנו יחסים מהסרטים. והרבה מערכות יחסים סובלות מחסר עמוק באהבה ובהתחשבות בדיוק בגלל הציפייה שהכל יקרה מעצמו. אבל אהבה והתחשבות לא נוצרות מעצמן, אנחנו צריכים ליצור אותן.
איך לאהוב אותו בלי לאבד את עצמנו? מתברר ששיטת האגרופים לא עובדת. האם יש נוסחת פלא להשיג את שני הדברים?
יחסים שמבוססים על התחייבות חד צדדית לא יחזיקו מעמד זמן רב. אבל זה בדיוק המצב בהרבה מאוד מערכות יחסים. מה אנחנו יכולים לעשות אם אחד מאתנו בטוח ומשוכנע, והשני מהסס ומתלבט?
יחסים הם בסך הכל סיכום של מה שאנחנו עצמנו עושים ולא עושים. וזה תלוי רק בנו אם הסיכום יהיה שלילי או חיובי.
למה בני זוג רבים כל כך ממשיכים להילחם ביניהם גם אם יש ביניהם הסכמות ברורות? הסיבה היא שעדיין חסר שם הגורם העיקרי להצלחת הזוגיות. הגורם העיקרי הוא רצון טוב.
רצון טוב הוא היסוד לכל הסכמה זוגית.
יחסי רעות נשענים על חמישה עמודים: חופש אישי, אחריות אישית, גבולות אישיים, כבוד הדדי, בניית אני משותף. כשאחד מהם חסר, כל האחרים נפגעים, והיחסים מתחילים לצלוע. לפיכך בכל מערכת יחסים משובשת נמצא חסר משווע באחד הגורמים האלה, וקרוב לוודאי שהחסר הוא בכולם.
כן, הימנעות מהתחייבות היא כבר לא מחלה גברית בלבד. אם את לא מצליחה ליצור קשר קבוע, ייתכן שנדבקת ואינך יודעת. בדקי את אסטרטגיות ההימנעות הנשיות הנפוצות, וחפשי ביניהן את עצמך.
האמנם נשים רוצות מה שהגברים רוצים? אם כן, למה הן כל כך מתוסכלות? אם לא, למה הן לא אומרות את האמת?
לא רק הזהות הנשית התבלבלה, גם הזהות הגברית איבדה את אופיה המקורי, וגברים רבים צריכים ללמוד את העולם החדש כדי להיות בו שותפים מועילים יותר.
ניסיון לאיחוד בין גבר ואישה יכול להיות שדה מערכה, אבל הוא יכול להיות גם נתיב משותף שבו הוא יגשים את הגבריות המלאה שלו, והיא תגשים את הנשיות המלאה שלה.
גברים באו לעולם כדי להיות גברים, ונשים באו לעולם כדי להיות נשים. מה צריך לעשות כל אחד מהמינים כדי לממש את ייעודו המקורי?
אם אתם מחפשים סטוצים, אתם מורידים את עצמכם לדרגת הנאה של שחרור הורמונים והפרשת נוזלים, בלי רוח ובלי נשמה. זה מה שבהמות מחפשות. אתם בטוחים שזה מה שאתם רוצים באמת?