האם האומללות מחפשת אתכם? ציפיות ואכזבות בזוגיות
האומללות ביחסים מתחילה בציפיות מבן זוגנו שיהיה מי שלדעתנו הוא אמור להיות, ואם הוא לא משתף פעולה, לריב אתו על זה במקום לשחרר אותו מזה.
כל הפוסטים בזוגיות במשבר
הכרת הסימנים של זוגיות במשבר
אולי זה נראה לכם רק מריבות על בסיס יומי, ואולי אתם חושבים שזה לא רציני מכיוון שאתם רבים ממש על שטויות, אבל ייתכן שלא שמתם לב שהיחסים שלכם הגיעו למשבר. ואז הגיע הזמן לשינוי מהפכני בגישה שלכם. במדור זוגיות במשבר נרחיב בהכרת הסימנים של המצביעים על כך שיש לכם זוגיות במשבר.
האם אתם מאשימים אחד את השני בבעיות שלכם ואף אחד לא מרגיש אף פעם אשם?
האם אתם מזלזלים בהישגים וברגשות ובדעות אחד של השני?
האם אתם אף אחד מכם לא בטוח שהקשר הזה יימשך לתמיד?
האם רק אחד מכם מתנצל והשני לא מרגיש סיבה להצטער?
האם אתם מצפים כל הזמן לגילויי חיבה כלפיכם ולא מקבלים אותם?
האם אתם כל הזמן מתחשבנים אחד עם השני?
קשה מאוד לרפא זוגיות משבר, והרבה יותר קל למנוע אותו. לכן חשוב שנכיר את הכוכבים הראשיים שגורמים למשברים הזוגיים:
תקשורת ילדותית: זאת תקשורת לוחמנית ואלימה שבה כל צד מעוניין רק להוכיח שהוא צודק ושהצד השני טועה, וכל צד דורש מהשני להודות שהוא אשם במשבר ולכן רק הוא צריך לשנות את הדברים. בתקשורת בוגרת לא עוסקים בשאלה מי גרם לבעיה כי שני הצדדים רואים בכל בעיה מצב משותף ששניהם גרמו לו, ולכן שניהם אחראים לפתור את הדברים ביחד.
משקעים: אלה זיכרונות על עוולות שהשני גרם לנו, והוא אף פעם להתחרט עליהם ולא הכיר בזה שהוא פגע בנו. אם אין הכרה של הצד הפוגע, הצד הנפגע לא יכול לסלוח לו. ואז, בכל מריבה צפים ועולים מחדש הזיכרונות על הפגיעות הקודמות שלא קיבלו התייחסות, ומעצימים את הכאב החדש. זה הגורם לתגובות הבלתי פרופורציונליות, שהן אבני היסוד של משברים בזוגיות. כשהצד הפוגע מכיר בזה שהוא פגע בבן זוגו מתחילה הסליחה, ואתה הפיוס.
מניפולציות רגשיות: אנשים “רגישים מדי” משתמשים לעתים קרובות ברגישות שלהם כדי להציף את בן זוגם ברגשי אשמה, וכך להשיג ממנו הכרה בזה שהוא הצד הרע בסיפור, והם רק קרבנות חפים מפשע. רגישות יתר לא מראה על גדלות נפש אלא על נפש ילדותית שלא התבגרה, והיא מזמינה משברים כמעט בכל מריבה. מהרגע שהרגישות שלנו פונה גם אל מה שהצד השני מרגיש, אנחנו הרבה יותר פנויים להבין שאולי לא מדובר באטימות מצדו, אלא ייתכן שגם הוא נפגע מההתנהגות שלנו.
חוסר שליטה: אימפולסיביות לא מאפשרת לנו לשתף את התבונה שלנו בתגובותינו הרגשיות, והיא משאירה את כל עומס התגובה על הרגשות בלבד. אין פלא שהכעס שלנו מזנק מאפס למאה תוך שבריר שניה. פשוט אין לו מעצורים שרק התבונה יכולה לספק. וכשזה קורה, לאף אחד לא אכפת מי ייפגע ומה ייהרס. אנחנו מונעים משברים כשאנחנו מפסיקים להרשות לעצמנו להגיב ללא מחשבה על תוצאות התגובה שלנו.
התחשבנות: ניהול חשבונות הוא גורם בעל משקל מרכזי בכל מריבה, והוא נוכח במוקד של כל משבר. יחסי אהבה לא יכולים להתקיים על העיקרון של “אני מוכן לתת הרבה אבל אני רוצה תמורה מלאה”, כי זה מכניס אותנו מיד למחלקת החשבונות שתבטיח שאנחנו מקבלים את מה שמגיע לנו. אנחנו מונעים משברים כשאנחנו מקבלים בהכרת תודה כל דבר ששותפנו בוחר לתת לנו, וממקום כזה יש סיכוי גדול הרבה יותר שהוא ירצה לתת יותר ויותר.
חוסר הקשבה: זאת תקשורת של חירשים אילמים. אי אפשר לדבר כשלא אומרים את מה שרוצים להגיד, ואי אפשר לדבר כשלא מקשיבים למה שאומרים. וזה בערך המצב בהרבה מאוד מערכות יחסים. הסיבה לחוסר הקשב האוניברסלי הזה היא פחד לשמוע את מה שאנחנו לא רוצים לדעת: שאולי גם אנחנו פוגעים, שאולי גם אנחנו לא מתחשבים, ושאולי גם אנחנו מרוכזים רק בעצמנו. תקשורת אפקטיבית יכולה להתקיים רק בין בני זוג ששניהם מוכנים לשמוע גם דברים שלא ינעמו להם, להתייחס אליהם ולתקן אותם.
הנה עוד כמה טיפים להתמודדות עם זוגיות במשבר:
אל תאיימו בפרידה אם אתם לא מתכוונים, כי אין דבר הרסני ליציבות הזוגית יותר מהאיום “אני הולך”, או “קח את הדברים שלך ולך”, ואין דבר שמבטיח פרידה יותר מאשר איומים חוזרים בפרידה.
אל תהרסו את הביטחון העצמי של השני, כי אם מישהו מכם ירגיש דחוי או פגוע הוא לא יוכל להיות שותף ביחסי אהבה יציבים. לכן אל תדביקו עליו תוויות של “אתה כמו אבא שלך” או “את היסטרית”, ולעולם אל תשוו אותו לבני זוג קודמים.
אל תתעללו אחד בשני, כי כשאתם פוגעים אתם גם נפגעים. תזכרו שאתם אף פעם לא רק הצד הנפגע במאבקים שביניכם, אלא אתם תמיד גם הצד הפוגע בעת ובעונה אחת, וכך שניכם תמיד מפסידים.
אז שוב, משברים קשה מאוד לרפא, אבל קל מאוד למנוע אותם. הדרך לפתרון זוגיות במשבר נמצאת במעבר מתקשורת ילדותית ואלימה לתקשורת בוגרת ואפקטיבית.
האומללות ביחסים מתחילה בציפיות מבן זוגנו שיהיה מי שלדעתנו הוא אמור להיות, ואם הוא לא משתף פעולה, לריב אתו על זה במקום לשחרר אותו מזה.
אם אתם רוצים להבין מדוע אתם לא אוהבים אחד את השני כמו פעם, שאלו את עצמכם למה היחס שלכם אחד אל השני הוא לא כמו פעם.
מה הבעיה הגדולה ביותר שלנו? שאנחנו מרוכזים יותר מדי במה שבן זוגנו עושה לנו, ופחות מדי במה שאנחנו עושים לבן זוגנו.
כל אחד מסוגל להרגיש כעס ועלבון ואכזבה. אבל יש רגש אחד שלא כל אחד מסוגל להרגיש: אשמה. ויש בינינו רבים שמשוכנעים שהם אף פעם לא אשמים.
איך מתגברים על פרידה? אז איך לרפא את הלב שעסוק רק בכעס ובעלבון? התשובה: להתחיל לראות את כל מה שקרה בפרופורציות חדשות, הנה 3 טיפים איך להתמודד עם פרידה.
בן זוגנו תמיד חושב על הצרכים של עצמו לפני שהוא חושב עלינו, בדיוק כמו שאנחנו תמיד חושבים על הצרכים של עצמנו לפני שאנחנו חושבים עליו.
למה פורצות מריבות זוגיות? כי לאף אחד מבני הזוג לא אכפת מה השני רוצה, מה השני חושב ומה השני רוצה. וזה הסיפור של המריבות הזוגיות.
כשנבין מה גורם לבן זוגנו לומר "לא" לדברים שאנחנו מבקשים ממנו, יהיה לנו קל מאוד להשיג ממנו "כן".
שיחת פיוס לאחר מריבה יכולה להיות התנסות נעימה אם אנחנו זוכרים חמישה כללים להתפייסות באהבה.
מה דרוש כדי לפתור ריב זוגי? רק דבר אחד: כדי שתעברו לפתרונות חכמים ויעילים חייב כל אחד מכם ללמוד לראות גם את הפרספקטיבה של השני.
כל מריבה תיפתר בסופו של דבר כך או כך. אבל מה שלא ייפתר לעולם הוא האהבה המתפוררת כשכל אחד מרגיש שהשני לא התחשב בו כשהוא היה זקוק לו כל כך.
רק כשאנחנו מתמקדים בדברים שאנחנו אומרים ובמעשים שאנחנו עושים, אנחנו יכולים לראות את הקשר בין היחס שאנחנו נותנים לבן זוגנו ובין היחס שאנחנו מקבלים ממנו.
אז מה הגרסה הנכונה: "אם אתה תיתן קודם לי אז אני אתן לך אחר כך"? או "אם אני אתן לך קודם אתה תיתן לי אחר כך?"
הרבה דברים יכולים להתחפש לאהבה: תלות, הרגל, אובססיה. והתחפושת יכולה להיות כל כך מושלמת עד שלא נרגיש בהבדל. אבל אהבה הם לא. אז מהי אהבה?
תקופות טובות ותקופות רעות ביחסים משקפות מצב חיובי או מצב שלילי בתוכנו, שמתחלפים מפעם לפעם בין היצר הטוב והיצר הרע. האם אפשר להטיל על היצר הטוב את התפקיד הקבוע לנהוג את רכב החיים שלנו?