מה לעשות כשאנחנו נקלעים לאי הסכמה זוגית בנושא חשוב? למשל, לעבור לדירה בחדרה או בחולון. כמובן שאף צד לא מוותר, ולכן כל אי הסכמה הופכת למריבה עד שאחד מרוויח ואחד מפסיד. זה לא יכול להיות פתרון טוב, כי המפסיד יחכה להזדמנות ראשונה לפצות את עצמו, והחברות בין השניים נפגמת.

אז איך פותרים אי הסכמה עם רווח לשני הצדדים וגם לזוגיות?

הכלל הראשון: השניים מתחייבים לקבל אך ורק פתרון ששניהם יסכימו עליו, בהבנה שאולי זה לא יהיה הפתרון המקורי שהם רצו. אם הצלחנו לקבל התחייבות כזאת, ואם גם נצליח לקיים אותה, אנחנו יכולים לתת לעצמנו ציון לשבח על הגינות הדדית.

עכשיו אפשר לקחת את המשא ומתן עוד צעד קדימה לעבר הכלל השני: כל אחד מאתנו ידאג אך ורק לצרכים של השני. כי באופן פרדוקסלי רק כך יהיו שני הצדדים בטוחים שהאינטרסים שלהם מוגנים בלי שהם יצטרכו להילחם עליהם.

לרבים בינינו זה נשמע מופרך: "האינטרסים שלי יהיו מוגנים רק אם אני אגן עליהם". אבל כשאנחנו נלחמים על האינטרסים של עצמנו, אנחנו קונים לנו יריב, שיעשה הכל למנוע את מה שחשוב לנו לטובת מה שחשוב לו. ובמאבק הכוח הזה מאבדים האינטרסים שלנו את הסיכוי להתממש.

לעומת זאת, אם אנחנו מתחייבים להגן על האינטרסים של בן זוגנו מתוך הסכמה שהוא יעשה אותו הדבר כלפי האינטרסים שלנו, אין לנו יריב ואין לנו מתנגד, ואנחנו יכולים למצוא פתרון שיהיה מקובל על שנינו.

זה מבחן קשה עוד יותר להגינות שלנו, כי מיד מתעורר בתוכנו התן הפנימי ומתחיל ליילל: "ומה אתי"? "ואם הוא לא יעשה בשבילי מה שאני עושה בשבילי?" אבל זה קשה רק בתקופת המעבר מהאגו לשיתוף, כשהצד האוהב שלנו עדיין צובר כוח כדי להיות חזק יותר מהצד האגואיסטי שלנו.

אם אנחנו מצליחים להחזיק מעמד ולא לחזור להתרכזות בעצמנו, אפשר לעבור למשא ומתן יעיל: למה את רוצה בחולון? כי זה קרוב להורים שלי. ולמה אתה רוצה בחדרה? כי זה קרוב לעבודה שלי. הבנת המניעים של כל צד פותחת אפשרויות רבות לאתר מקום מגורים אחר, שיהיה במרחק סביר גם מההורים שלה וגם מהעבודה שלו.

אז נסכם: אי הסכמה היא מרכיב יומיומי בחיים הזוגיים. זה טבעי וזה בסדר. אבל אם כל אחד נלחם על העמדה של עצמו, אנחנו יכולים לקבל רק הסכם של שני מפסידים: אנחנו מפסידים גם את מה שרצינו, וגם את ההזדמנות להיות הוגנים ולהתייחס גם לאינטרסים של הצד השני.

לעומת זאת, אם כל אחד נלחם על העמדה של השני, תמיד נרוויח גם פתרון הוגן וגם יחסי אהבה, ועוד נקבל בונוס: נזכה לחזק את האמון ההדדי בינינו, כי ניווכח שאף אחד לא מנצל את הנתינה של השני.

ועוד מחכה לנו צ'ופר קטן: אנחנו לומדים כמה נפלא לוותר על משהו חשוב לנו, כדי להרוויח משהו שהוא חשוב לנו יותר.