"טיפול זוגי? אני? בחיים לא. מה לי ולעסק הזה של טיפול זוגי? סתם שטויות. אני לא חושבת שיש מישהו אחר שיודע יותר טוב ממני מה טוב בשבילי" – כך אמרתי פעם על הרעיון של טיפול זוגי.
זה היה בגלגול הקודם שלי, כשהייתי עדיין בת זוג מתוסכלת וחסרת סיפוק. התפנית בחיי התחוללה כשיום אחד נמאס לי. נמאס לי להסתפק בזוגיות בינונית, נמאס לי להספק בתקשורת בינונית, ונמאס לי להסתפק באמונות מופרכות שמריבות ביחסים הן דבר טבעי, שדעיכת האהבה והתשוקה היא דבר טבעי.
בקיצור, נמאס לי להתפשר על החלום שלי לחיות עם בן זוג באהבה ובתשוקה לתמיד, ונמאס לי לוותר על מה שרציתי יותר מכל: להיות בת זוג מושלמת: אף פעם לא כועסת, אף פעם לא מאבדת שליטה, אף פעם לא פוגעת. כלומר, להיות הרבה יותר ממי שהייתי עד אז: כועסת, מאבדת שליטה, פוגעת.
עדיין לא היה לי מושג מה אני צריכה לשנות בי כדי להיות יותר ממי שהייתי עד אז. כי אם צעקתי עליו, זה היה בגלל שהוא לא הקשיב לי. ואם איבדתי שליטה, זה היה בגלל שהוא ביטל את מה שאמרתי. ואם פגעתי בו, זה היה בגלל שהוא פגע בי קודם.
כלומר, כל התגובות שלי היו מוצדקות, וכמובן שהוא תמיד היה האשם. זה לפחות מה שהייתי אומרת אז, בעידן החיים הבינוניים שלי.
הסדקים מתחילים
את ההשראה לשינוי קיבלתי מאריק בן זוגי. כשהכרנו שנה קודם לכן חשבנו שהפלא יחזיק מעמד לנצח. שנה שלמה היתה בינינו תמיד הבנה, תמיד התחשבות, תמיד כבוד הדדי, תמיד נתינה הדדית בלי גבולות ובלי חשבונות. והייתי בטוחה שסוף סוף מצאתי בן זוג שמוכן לעשות בשבילי כל מה שרציתי. אז מה עוד דרוש היה לי כדי להיות מאושרת?
אבל השנה היפה חלפה לה, והסדקים הראשונים הופיעו. וגיליתי שלא תמיד הוא היה מוכן לעשות את מה שאני רציתי, ולא תמיד הוא הסכים אתי, ולא תמיד הוא ויתר בשבילי. התחלתי להבין שיש לי עסק עם בן זוג חצוף ואטום, ושהוא בכלל לא אוהב אותי. התחלתי להרגיש יותר ויותר פגועה, והגבתי בדרך היחידה שהכרתי: דמעות, כעס, עלבונות בחזרה.
ההסלמה היתה כמעט בלתי מורגשת, ובהדרגה הפכו המריבות לשגרה. במקום להט ועדנה היו לנו בעיקר צעקות, ובמקום הקשבה היו לנו טריקות טלפון.
יום אחד, בעיצומה של מריבה קולנית, הוא פשוט השתתק. מצאתי את עצמי צועקת אל הקירות, ולא ידעתי מה לעשות. כל כלי הנשק שבהם השתמשתי עד אז לא התאימו יותר. עד שהשתתקתי גם אני, נבוכה ומבולבלת.
ואז הוא אמר לי את הדבר המפתיע ביותר: "אני רוצה להציע חוזה שלום בינינו". לא הייתי פראיירית כמובן, והודעתי לו באופן נחרץ שאני לא חותמת על שום חוזה שלום עם אדם שפוגע בי. והייתי בטוחה שהוא יענה שגם אני פוגעת בו. זה לפחות מה שהוא היה אומר עד אז.
אבל לא, הוא לא אמר את זה. במקום זה הוא אמר: "את צודקת, אני לא רוצה לפגוע בך יותר, ואני בטוח שגם את לא רוצה לפגוע בי יותר. לכן אני מציע חוזר שלום עם סעיף אחד בלבד: אף אחד לא פוגע בשני בגלל שהשני חושב אחרת, או מרגיש אחרת, או רוצה דבר אחר".
החוזה הזוגי
זה היה מצב חדש. בכמה משפטים קצרים וחדים אריק שינה לגמרי לא רק את כללי המשחק, אלא הוא שינה את עצם המשחק עצמו. מעכשיו יהיה ברור לכל אחד מאתנו מהם גבולות הזכויות שלו: לאף אחד אין יותר זכות לכפות על השני לעשות משהו שהוא לא רוצה לעשות, ולאף אחד אין יותר זכות לפסול את דעתו של השני.
עוד באותו ערב, הרבה יותר רגועים, חתמנו שנינו על הסכם השלום הקצר ביותר בהיסטוריה. ופתאום לא היה לי יותר על מי לצעוק, אבל בפעם הראשונה היה לי עם מי לדבר. למעשה, אריק הציע שפה חדשה לשיח הזוגי בינינו. ומאותו היום השתנתה לתמיד התקשורת בינינו, ואתה השתנתה כל המציאות הזוגית שלנו.
מכאן כבר היתה הדרך קצרה עד ההחלטה להציע את השפה החדשה גם לזוגות אחרים, ולעזור גם להם לשנות את המציאות הזוגית שלהם. כך נולד בלבי הרעיון של הסבה מקצועית לטיפול זוגי. ומאז טיפול זוגי הוא העבודה שלי, טיפול זוגי הוא החיים שלי, טיפול זוגי הוא האהבה שלי.
הדרך החדשה
הרבה שנים עברו מאז. במהלכן הכשרתי את עצמי לעבודה טיפולית עם זוגות ועם יחידים. למדתי לתואר ראשון, שני ושלישי במדעי ההתנהגות, וכשהוסמכתי כמטפלת זוגית, ידעתי שזה מה שתמיד רציתי להיות.
אבל לא נעצרתי בלימודים הפורמליים. הרעב שלי לעוד ועוד ידע הפגיש אותי עם מגוון רחב של גישות נוספות מהתחום הטיפולי, וכמעט לא היתה אסכולה שלא התמחיתי בה. והיום זה מאפשר לי להתאים גישה מקצועית מתאימה לכל מקרה ומקרה.
המוטיב המרכזי המאפיין את הדרך שלי הוא להפסיק לחפש את האשמה אצל בן הזוג, ולהבין שהאחריות נמצאת רק אצלנו: בבחירות שלנו, בתפיסות שלנו, במניעים שלנו, ברגשות שלנו, בגישות שלנו, בציפיות שלנו. במילים פשוטות, המוטיב המרכזי המאפיין את הדרך שלי הוא להפסיק להאשים את השני, ולחפש תמיד את האחריות של עצמנו.
גברים ונשים וכל מה שביניהם – זה התחום שבו אני עוסקת, שאותו אני נושמת, שלמענו אני חיה. ואם בהתחלה חשבתי שאני בחרתי בטיפול זוגי, היום ברור לי שהטיפול הזוגי בחר בי. מזה שנים רבות אני נפגשת עם זוגות ויחידים, וביחד אנחנו מחפשים מוצא מכל מבוי סתום, ופתרון לכל דילמה זוגית ואישית.
ומה אתכם?
האם גם אתם תקועים בזוגיות קשה כפי שהייתי פעם גם אני? האם באמת ניסיתם הכל? למה לא נגלה ביחד שיש דרך אחרת לחיות ביחד?
נגלה איך להיות חזקים בלי צעקות, ואיך לשלוט בעצמנו בלי לשלוט בבן זוגנו. נגלה שאף אחד לא בא להציל אותנו, ושרק אנחנו אמורים לנהל את חיינו. ועוד נגלה:
- שרק אנחנו אחראים לחיינו.
- שרק אנחנו אחראים למימוש הציפיות שלנו.
- שרק אנחנו אחראים לבחירות ולהחלטות שלנו.
- שרק אנחנו אחראים לגישות שאנחנו מביאים ליחסים שלנו.
- שרק אנחנו אחראים לסדרי העדיפויות שלנו.
אבל יש דבר אחד ששנינו אחראים לו תמיד ביחד: איכות התקשורת שלנו. כי רק בגלל שנינו ביחד תהיה לנו תקשורת מרחיקה, ורק בזכות שנינו ביחד תהיה לנו תקשורת מקרבת.
אז בסיכום, יש לנו משימה גדולה מאוד: לעבור מיחסים בינוניים ליחסים מיוחדים. אז בואו נתחיל לחתור ולצאת לדרך. ואם לא תהיה רוח, נחתור חזק יותר.
