אז כן, יש קשר בין בגידה ובין אינטואיציה. כי החיים הם מסלול של שינויים, כל יום וכל שעה, ואף פעם אנחנו לא יכולים לדעת מראש איזה שינוי מצפה לנו בסיבוב הבא: את מי נפגוש? אל מי נימשך? מה תהיה רמת המוכנות שלנו לפגוע ביחסים שלנו? לכן אין שום מכשיר ניווט חיצוני שיעזור לנו להיות מוכנים לבאות. אבל יש לנו כלי לניווט פנימי, שתפקידו לעזור לנו לקבל את ההחלטות הטובות ביותר גם במצבים בלתי צפויים.

מהו הכלי הזה? זאת האינטואיציה שלנו, שעוזרת לנו לדעת את מה שאנחנו עדיין לא יודעים: איך להבטיח את הבחירה הנכונה ביותר. אינטואיציה היא אם כן התשובה המוחצת לאימפולסיביות: במקום החלטות חסרות מחשבה שמבוססות על רגשות ויצרים ואינסטינקטים בלבד, האינטואיציה מציעה לנו החלטות מהידיעה הפנימית מה נכון לנו, מה מועיל לנו ומה חשוב לנו.

אז מה הסיבה לזה שבני זוג מוצאים את עצמם בבגידה שכל כך פוגעת בכולם? מתג האינטואיציה שלהם היה כבוי, ולא היה מה שיזהיר אותם מהבאות לפני שיהיה מאוחר מדי.

אבל מה זאת בכלל אינטואיציה? אינטואיציה היא כל מה שאתם חושבים עליה: תחושת בטן, חוש שישי, קול פנימי, ועוד ועוד. רוצים דוגמה? בבקשה: נניח שיש לכם בן זוג קבוע. נניח אפילו שאתם נשואים. נניח גם שיש לכם ילדים ושהמשפחה שלכם חשובה לכם מאוד ושפרידה לא עולה על דעתכם. ואז, בלי שום כוונה, סתם ככה, אתם מתחילים להתקשקש עם חבר לעבודה בן המין השני על ענייניכם האישיים. ונניח שאתם מרשים לקשר הזה שנרקם ביניכם להתפתח ולהתחמם, עד שהוא מגיע לפתע פתאום לטמפרטורה שאתם כבר לא יכולים להפסיק את זה.

האם הקשבתם לאזהרה הפנימית שאתם עומדים להיכנס לשדה מוקשים? כמובן שלא, כי הרדיו הפנימי שלכם לא היה מכוון לתחנת האינטואיציה שלכם. הוא היה מכוון לתחנת היצרים והתאוות והחשקים שלכם. וכך הייתם מנותקים מהכלי היחיד שיש לכם, שאמור לעזור לכם להימנע מליפול לבורות.

אחר כך תאמרו: "אני לא יודע למה עשיתי את זה", "לא התכוונתי לעשות את זה", "זה לא הייתי אני", וזה יהיה נכון. כי מעשים שאנחנו עושים בלי קשר עם האינטואיציה הם מעשים שאין להם קשר עם ההיגיון, ובלי קשר עם ההיגיון אין מה שיזכיר לנו את התוצאות הצפויות לכולם, את הכאב הצפוי לכולם, ואת המחיר הענקי שכולם יצטרכו לשלם.

מעשים שלא מתכתבים עם האינטואיציה מתרכזים אך רק בסיפוק המיידי, והם מנותקים מהחוט המקשר אותנו עם סיפוק משמעותי לטווח הארוך. ואז הנשיקה החטופה במושב האחורי, או המסרון הגנוב ששכחנו למחוק, הופכים לתכלית הקיום שלנו, שכדאי להקריב בשבילם את הילדים ואת המשפחה ואת האושר האמיתי שלנו.

שליטה עצמית באה מההיגיון ומהשכל, לא מהרגשות. להפך, ההיגיון והשכל אמורים לשלוט ברגשות וביצרים. ואת זה אנחנו יכולים לעשות רק עם אינטואיציה בריאה. בלי אינטואיציה בריאה אנחנו פשוט לא אחראים, כי אנחנו פשוט לא מבינים מה אנחנו עושים ואיזה מחיר אנחנו עלולים לשלם.

אז תזכרו שכאשר אתם מקשיבים לאינטואיציה שלכם אתם תמיד עושים את הדבר הנכון.