איך לשקם אמון שנפגע לאחר בגידה

אחד הדברים הפוגעים ביותר באנשים שבן זוגם בגד בהם הוא השקר. "הוא הסתכל לי בעיניים וסיפר לי על ישיבה מאוחרת בזמן שהוא בעצם בילה בנעימים", "הוא ביטל תכנית משותפת אתי בגלל משבר בעבודה, ואני הטיפשה האמנתי לו". אבל יש משהו מכאיב עוד יותר מהשקר: הכעס של הצד הבוגד כלפי בן זוגו כי הוא לא מאמין בו. "אתה סובל מהזיות, אתה קנאי חולני, לך לטיפול".

וכך, על פי מדיניות "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה", מוצאים את עצמם לא מעט בני זוג נבגדים מואשמים בהטלת דופי באדם ישר והגון. כך כנראה מקווה הבוגד להבטיח שבן זוגו יאמין להכחשות שלו, וכך הוא מקווה כנראה למנוע מבן זוגו להמשיך לחטט ולשאול יותר מדי שאלות.

רומן מהצד יוצר למעשה שתי מערכות חיים נפרדות, אחת עם בן הזוג ואחת עם האהוב. וכדי לקיים את החיים הכפולים האלה חייב המאהב לשקר גם כאן וגם כאן. במקרים רבים הוא נמנע מלספר לאהוב על היחסים שלו בבית כדי לא לעורר קנאה, והוא עוטף את סיפור האהבה שלהם בשקרים. ועם זאת, השקרים הגדולים באמת הם כמובן כלפי בן הזוג שבבית, שהיחסים אתו הופכים למסכת בלתי פוסקת של רמאויות והונאות, כדי למנוע ממנו את ידיעת האמת.

אבל לשקרים אין שורשים ויש להם נטיה להתגלות. בדרך כלל מתגלה במקרה משהו קטן שמזעיק את תשומת הלב של בן הזוג, ומהרגע שהוא מתחיל להיות ערני, גילוי החיים הסודיים הוא רק שאלה של זמן.
מגיעה התקופה הקשה ביותר. תקופת הגילוי, הזעזוע, ההלם, ההאשמות, הבלבול, חוסר האונים. ואז יום אחד עוברים לשלב הבא. כל השקרים הופרכו, כל התירוצים נקרעו לגזרים, ועולות השאלות הנוקבות: "איך אני יכול לבטוח באדם כזה"? "איך אני יכול להיות בטוח שזה לא יקרה שוב"?

אז שיהיה ברור: אמון בבן זוג שבגד אי אפשר להחזיר. בני זוג שחוו בגידה צפויים לחיות בחוסר אמון לתמיד. הצד הנבגד לא יהיה שקט ובטוח יותר לעולם. הבשורה הטובה היא שבעצם אין טעם לנסות להחזיר את האמון כי אין מה להחזיר. אם קודם היה לכם אמון בבן זוגכם, הוא לא היה מבוסס על שום דבר מלבד על אמונה תמימה. והחיים נתנו לכם הזדמנות להבין מה ערכו של אמון שמבוסס על אמונה בהרהורי הלב.

אז אמון אי אפשר להחזיר, אבל אין סיבה לאבד את האופטימיות, כי אמון אפשר לבנות מחדש כדבר שלא היה בחיים שלכם עד כה. ומזווית הראיה הזאת עשו היחסים שלכם, למרבה האירוניה, דווקא צעד קדימה, ולא צעד לאחור.

מעכשיו לא תאמינו יותר במשהו שלא קיים. מעכשיו אתם יודעים בדיוק מה יש, ואתם יכולים ליצור את מה שלא היה קיים עד כה. כשאתם יודעים שאתם לא צריכים לבטוח אחד בשני, כשאתם יודעים שכל אחד יכול לבגוד וזה אמור גם לגביכם, עשיתם צעד קדימה, כי עכשיו אתם מבינים את ההכרח לעשות הכל כדי שאף אחד מכם לא ירגיש צורך לחפש בחוץ משהו שחסר לו בבית. אין יותר שאננות, אין יותר תמימות. יש התפכחות, יש בהירות.

ועכשיו מתחילה העבודה המשותפת של בניית אמון בפעם הראשונה בחייכם. עד עכשיו ציפיתם שיהיה אמון ביניכם בלי שהוכחתם שאתם ראויים לאמון, ועכשיו אתם מבינים שאמון לא מתקבל בחינם. אמון צריך להרוויח. וכל אחד צריך להיות ראוי לאמון שהוא מצפה לקבל מבן זוגו.

בניית אמון דורשת זמן, עד ששני הצדדים ייווכחו בחיי היום-יום שהם במקום אחר, ושהם יכולים לבטוח אחד בשני לגמרי לא מתוך עיוורון אלא מתוך התחייבות לחיות חיים אחראיים. האם יש כנות מוחלטת ביניכם? הכל גלוי ביניכם? אין הסתרות ביניכם? הצד הפוגע הבין עד הסוף את עוצמת הפגיעה שגרם לבן זוגו? אלה תנאים בסיסיים לאמון, שהם נכונים פי כמה כאשר יש מאחוריכם היסטוריה של חוסר כנות.

אמון צריך לבנות על ידי התחייבות הדדית לכנות מוחלטת ופתיחות שלמה עוד מתחילת היחסים, ממפלס של אפס אמון. כמובן שהדבר קשה הרבה יותר לאחר שבני הזוג התנסו בחוסר נאמנות, כי הם מתחילים ממפלס של מינוס, של ממשקעים ומרירות והאשמות. הבשורה הטובה היא שאתם באים למשימה הגדולה הזאת של בניית אמון כשאתם הרבה יותר מפוכחים, ולא עיוורים כפי שהייתם בהתחלה.

אבל נשארת השאלה איך להאמין באדם שבגד בנו. הוא כל כך פגע בנו, הוא שיקר לנו במצח נחושה, הוא גרם לנו להרגיש אידיוטים, הוא סיכן את הנישואין שלנו, והוא עוד כעס עלינו שבכלל העלינו על דעתנו לחשוד בו, והאשים אותנו שפגענו בפרטיות שלו. איך נוכל לבטוח באדם כזה שהוא לא יעשה את זה שוב?

אז האמת המפתיעה היא שיש לנו יותר סיבות לבטוח בו אחרי הבגידה מאשר לפניה. איך יתכן? זה לא ייראה מוזר אם נבין איך אמון נוצר ואיך אמון נהרס. כדי שנוכל להיות בטוחים שאף אחד לא יפגע בשני, אנחנו חייבים להסכים בינינו קודם שכל אחד יכול למעוד. ואז אנחנו צריכים להתחייב להיות כנים לחלוטין לגבי כל דבר שקורה בינינו, גם אם זה כואב, כדי שנוכל לעזור אחד לשני להיחלץ בזמן ממצבים של מעידה.

לפני הבגידה לא היתה בינינו קרוב לוודאי שום הסכמה כזאת. פשוט הנחנו כמובן מאליו את ההנחה המוטעית שלנו זה לא יכול לקרות. אולי ראינו סימנים של עצמאות יתר אצל אחד מאתנו או אצל שנינו, כמו ידידים אינטימיים בני המין השני, או בילויים שיוצרים פיתוי, או פלירטוטים. אולי ראינו סימנים של הסתרות ועיגול פינות ואפילו הטעיות. אולי שמענו או השמענו דעות חופשיות שלא מוסיפות ביטחון למערכת הזוגית. כלומר, אולי היו לנו מספיק סיבות להבין ששום דבר לא בטוח, ובכל זאת לא האמנו שזה יקרה. עכשיו אנחנו יודעים שזה יכול לקרות גם לנו. התפכחנו מעידן התמימות, עברנו לעולם המציאות. הפעם זה קרה לו, אולי בפעם הבאה זה יקרה לנו, והמשימה לשמור על היחסים שלנו משותפת לשנינו.

כנות אומרת גם פתיחות. כלומר, הכל גלוי. אבל מה אם הוא לא מוכן להרשות לך להסתכל בטלפון או במייל שלו, בעוד הוא מבטיח שהוא לא מסתיר שום דבר? להאמין לו? לבטוח בו? כמובן שלא. אי אפשר לבטוח במישהו שמסתיר ואומר שאין לו מה להסתיר. גם אם הוא באמת נאמן, אנחנו לא יכולים לדעת את זה.
רבים אומרים לבני הזוג שלהם: "אתה חייב להאמין בי". ואז בא העלבון: "מה, אתה לא מאמין בי?" זה נובע מחוסר הבנה שאמון לא נולד מעצמו. אמון הוא תוצאה של ניסיון חיובי בין שני אנשים, שהוכיח לשניהם שאף אחד מהם לא יפגע בשני. במערכת יחסים שבה מותר לפלרטט, מותר לקיים ידידות קרובה עם בני המין השני, מותר לא לדווח, מותר להסתיר, אין טעם לצפות לאמון. כנות חייבת להיות מלאה. מספרים הכל, גם אם זה מרגיז. ואין לאף אחד עולם פרטי שנסתר מעיני בן הזוג.

לבני זוג שיצליחו לעבור את המסלול הכואב והקשה הזה יש סיכוי גדול, לא רק לזכות בהתחדשות האהבה ביניהם, אלא גם בגילוי רמה גבוהה יותר של שיתוף.