התחכום הטכנולוגי של הטלפון והרשת מזמין רומנים חשאיים, אבל במקביל הוא גם פתח הרבה מאוד אפשרויות לגלות את הרומן האסור, ויצר תרבות שלמה של חיטוט בפינות הפרטיות של בני הזוג: בטלפון, במייל, בפייסבוק. וכל מי שמוצא את עצמו מעורב ברומן מחוץ לנישואין, כדאי שיקח בחשבון שהוא גם חשוף מאוד לגילוי, ולכל התוצאות הכרוכות בכך.

אז בואו נדבר קצת על חיטוט

איך הייתם מרגישים אם בן זוגכם היה בודק את ההתכתבות שלכם בטלפון או במייל או בפייסבוק? אם הוא היה דורש לדעת מיהם האנשים שאתם יש לכם קשר? הייתם בוודאי מתחלחלים: "זאת חוצפה לפגוע בזכותי לפרטיות".

אבל מה אתם מזדעזעים? אתם מנסים להסתיר משהו? הרבה יותר חשוב לשאול מה גורם לבן זוגכם לחשוש שאתם מסתירים ממנו משהו. לא חיטוט הוא הבעיה, אלא הצורך של אחד מבני הזוג באזורים פרטיים שלבן זוגו אין כניסה אליהם. כי בואו נפסיק עם הצביעות: פרטיות זאת בסך הכל מילה יפה לעמידה על זכותנו לעשות דברים מאחורי הגב של השני.

מערכת יחסים טובה צריכה להיות שקופה לגמרי. הכל גלוי, הכל פתוח, הכל על השולחן: סיסמאות, לו"ז, חשבון הבנק. במערכת יחסים טובה אף אחד לא מרגיש צורך לבדוק, כי כל אחד יודע שהוא לא ימצא שם דבר. אז במקום קריאות תדהמה צדקניות נגד בן הזוג שנתפס בחיטוט, למה שלא נציע לו פשוט להסתכל מתי שהוא רוצה? בדיוק כמו שהוא לא יתנגד כמובן שאתם תסתכלו בטלפון שלו. ולמה לא נציע לו את כל האינפורמציה שמעניינת אותו במקום לבוא אליו בטענות שהוא חוקר?

ואולי יום אחד, כטוב לבכם אחד כלפי השני, תשבו ביחד ותחליטו: אצלנו לא תהיה אווירה חשאית. אצלנו אף אחד לא יסתיר אינפורמציה, ולכן אף אחד לא יצטרך לחטט או לשאול שאלות. אצלנו לאף אחד לא תהיה פרטיות, כי לאף אחד לא תהיה זכות להשאיר את השני מחוץ לתמונה. זה הצעד הראשון בעבודה הרצינית שלכם לבניית אמון.

ואם טולטלתם בגלל בגידה, אתם מוצאים את עצמכם בפרשת דרכים: לצאת מהמהלומה הקשה שבורים והרוסים, או חכמים ואוהבים. בני זוג שבוחרים בדרך ההבראה והגדילה יתחילו לעשות מה שהם לא עשו קרוב לוודאי מעולם. ואם הם יפעלו נכון, יהיה בידיהם מפתח למניעת בגידות בעתיד. ושיהיה ברור: למנוע בגידות אי אפשר על ידי התנהלות שאננה. בוודאי ובוודאי אי אפשר למנוע בגידות על ידי בילוש ומעקבים וחקירות. את הסיכון בבגידות אפשר למזער אם השניים יוצרים משהו משלהם שאף אחד מהם לא ירצה לסכן.

אז מהי עבודה על הזוגיות? עבודה על הקשר היא מאמץ משותף, עוד יום ועוד יום, להבין איך התגנבה הבגידה לחייהם, ומה הם עשו או לא עשו שאפשר את הזעזוע הזה. השיעור הראשון שעליהם להבין הוא שאתמול הוא עשה את זה, מחר אני עלול לעשות את זה. השיעור השני: אין כאן אחד רע ואחד טוב. יש כאן שניים שלא ידעו לספק את כל הצרכים הרגשיים אחד של השני.

והשיעור השלישי: להבין מה האהוב נתן לך שאני לא נתתי לך? על מה דיברת אתו שלא דיברת אתי? האם אני זמין לך כמו שהאהוב היה זמין עבורך? האם אתה מרגיש אתי מוערך ומושך כמו שהרגשת אתו? האם אתה מקבל תשומת לב ממני כמו שקיבלת ממנו?

עבודה על היחסים היא לא מאמץ לגרום לבן זוגנו להבין כמה הוא פגע בנו, ולא לספר לו מה מפריע לנו. עבודה על היחסים היא חיפוש משותף של הבנה מה יגרום לשנינו להרגיש שאנחנו הדבר החשוב ביותר בחיי בן זוגנו.