נתינה היא לב לבה של כל מערכת יחסים. זה הביטוי המוחשי ביותר של האהבה שאנחנו מרגישים, ובלי נתינה לאהבתנו אין שום ערך כמו שאין ערך לשיר מופלא שנכתוב ונשאיר במגירה.

אבל נתינה שאיננה רגישה לצרכים של המקבל עלולה להחמיץ לגמרי את ייעודה, ולהפוך למקור של תסכול לשני הצדדים, כמו הזמנת הפתעה למסע ריחוף מעל ההרים לבן זוג עם פחד גבהים.

אז מה לתת? מתנות הן דבר חמוד מאוד, וכל אחד מאתנו אוהב לקבל מתנה. אבל יש דברים בעלי משמעות עמוקה הרבה יותר שאנחנו יכולים לתת כדי לבטא את אהבתנו: אנחנו יכולים לתת את זמננו, את תשומת הלב שלנו ואת האנרגיה שלנו. ויש דבר עוד יותר משמעותי שנוכל לתת כדי שהוא ירגיש כמה הוא אהוב: אנחנו יכולים לתת לו את עצמנו.

אנחנו נותנים את עצמנו כשאנחנו עושים דברים במקומו רק כדי שיזכור שלמישהו כאן תמיד אכפת איך הוא מרגיש, או כשאנחנו הולכים אתו לרופא שיניים כדי להחזיק לו את היד רק כדי שיזכור שמישהו כאן תמיד נמצא אתו, או כשאנחנו קמים מוקדם בשבת לטפל בילדים גם אם זה התור שלו לקום, רק כדי שיזכור שמישהו כאן תמיד מתחשב בו.

הסכמה והיענות לבקשותינו, התנדבות לעשות עבורנו דברים שלא ביקשנו, דאגה להרגשתנו, הבחנה במצב הרוח שלנו עם תגובה תומכת – הדברים האלה נותנים לנו הרגשה שאנחנו אהובים יותר מכל מתנה שנוכל לקנות אחד לשני, ויותר מכל יום הולדת מפואר שנוכל להפיק זה למען זו.

בדיוק כמו שגם להפך נכון: שום מתנה לא מבטאת אהבה אם אחר כך נזכיר לו כמה השקענו בו, ושום הפקה לא נותנת לשני להרגיש אהוב אם אחר כך נזכיר לו כמה התאמצנו למענו.

הכי פשוט להפוך את היחסים למקום של תסכולים ומאבקים, והכי פשוט להפוך אותם למקום של אהבה וכבוד הדדי. כי כשאנחנו נותנים אהבה למישהו אנחנו מכפילים אותה, וכשאנחנו נותנים למישהו עוינות אנחנו מחלקים אותה בין שנינו.