מתי התחלתם לראות בכל הערה של בן זוגכם פגיעה בכם? זה קרה ביום שבו הדבקתם לו כוונות שליליות. ביום העצוב ההוא התחיל בן זוגכם להיות האויב שלכם, ובאותו יום עצוב אתם התחלתם לחיות כל הזמן בהתגוננות. ואם לומר את זה קצת אחרת: ביום שבו המצאתם את המחשבה שלבן זוגכם יש כוונות שליליות כלפיכם, והתחלתם להאמין במחשבה הדמיונית הזאת, ביום הזה ההמצאה שלכם הפכה למציאות.

וכך, כשהוא מעיר לכם משהו אתם בכלל לא בודקים אתו את הכוונות שלו כי "אתם יודעים". אבל אולי הוא בסך הכל מרגיש שלא אכפת לכם מה חשוב לו? ואולי הוא מבקש מכם את הדבר הזה שוב ושוב ואתם מצפצפים כי אתם בטוחים שהוא רק רוצה לפגוע בכך, ואז אין לכם ברירה אלא לצאת להתקפת נגד?

ובינתיים, מה קורה אצלו כשאתם מעירים לו? בדיוק אותו הדבר. כי גם הוא חושב שלא אכפת לכם מה חשוב לו, ולכן גם הוא מתייחס אליכם בהתאם. ועם אמונה של כל אחד בכוונות שליליות של השני כלפיו, אין פלא שאיבדתם את היכולת לשוחח ביניכם על איזשהו דבר בלי שכל אחד יראה אצל השני כוונה לפגוע בו.

וכך הלאה וכך הלאה בלי סוף מסתובב לו המעגל המרושע על צירו בין שני אנשים שכל כך רוצים לאהוב אחד את השני ולקבל זה מזה אהבה, ולא מצליחים בגלל מחשבה שלילית שכל אחד המציא על השני וכל אחד מאמין בה.

המעגל המרושע הזה מפרנס הרבה מאוד מערכות יחסים, אולי גם את מערכת היחסים שלכם: כל אחד ממציא כוונות שליליות אצל השני, ואז כל אחד מתייחס אל השני על פי הכוונה השלילית שהוא הדביק לו, כך גורם כל אחד לשני להיות באמת שלילי אל השני, וכך אתם הופכים לאמיתיות את הכוונות השליליות שהמצאתם אחד לשני.

וזה חוק פיגמליון בפעולה: כשאתם מתייחסים אל בן זוגכם בדרך מסוימת, אתם מחזקים אצלו את הצד הזה. אם תתייחסו אל בן זוגכם כאל אדם שלילי אתם מחזקים את הצד השלילי שלו, ואם תתייחסו אליו כאל אדם חיובי תחזקו את הצד החיוני שלו. ככה אנחנו יוצרים במו ידינו את היחס של השני כלפינו, וככה אנחנו מזמינים במו ידינו את הכוונות השליליות או הכוונות החיוביות שלו כלפינו.

כך נראים החיים אצל כל מי שחי על פי חוק פיגמליון: כשאנחנו מאמינים במשהו אצל השני אנחנו מתנהגים אליו על פי זה. כך אנחנו מגשימים את מה שאנחנו מאמינים, כך אנחנו תמיד צודקים, וכך הפלא ופלא אנחנו אף פעם לא מאושרים.

עד הרגע שהשניים מחליטים לעצור את המעגל ולהתחיל לסובב אותו לצד השני, עם מחשבות מקרבות במקום מחשבות מרחיקות, עם תקשורת מקרבת במקום תקשורת מרחיקה, ועם מעשים מקרבים במקום מעשים מרחיקים. זאת משמעות העבודה שצריכים בני זוג לעשות ביניהם, קרוב לוודאי עם עזרה מקצועית, כדי להשיג את מה ששניהם כל כך רוצים.