שתף
שלח לחבר
אימייל
אם אתם מחפשים סטוצים, אתם מורידים את עצמכם לדרגת הנאה של שחרור הורמונים והפרשת נוזלים, בלי רוח ובלי נשמה. זה מה שבהמות מחפשות. אתם בטוחים שזה מה שאתם רוצים באמת?

פעם היה המין פעולה פונקציונלית פשוטה של מילוי צורך ביולוגי, כמו אצל בעלי חיים. האדם הקדמון לא היה זקוק לסבך של רגשות ומערכות יחסים כדי לספק את צרכיו המיניים. הוא הסתובב לו ביער בחיפוש אחר ציד, ראה אישה, השכיב אותה על הארץ, ביצע בה את זממו והלך לדרכו שמח וטוב לב.

קרוב לוודאי שגם היא נהנתה בדיוק כמוהו, וכשחזרה למערה שלה לא העסיקה את ראשה השאלה אם הוא יצלצל למחרת, או אם הוא טיפוס שמוכן להתחייב. שניהם פעלו באופן טבעי לגמרי לאדם בדרגת התפתחות של חיה, וביצעו פעילות זאת בפשטות הראשונית שבה נועדה להתבצע, טבעית כמו הרוח החומקת בין ענפי העצים.

אבל אלפי שנות תרבות הטביעו חותם עמוק בכל דפוסי ההתנהגות והחשיבה של האדם, וקרוב לוודאי שגם הצופן הגנטי של המין האנושי עבר התמרה ועידון. הצורך של האדם להסתגל לחיים בחברה התגלה כחזק לא פחות מהיצרים האינסטינקטיביים שלו.

והאבולוציה, שנענתה לכיוון ההתפתחות החברתית של האדם, סייעה לו להתפתח באופן שיהיה מתואם עם הסביבה. לשם כך היא הכריחה אותו להתאים גם את יצריו המיניים למערכת התנהגותית המאפשרת קיום מסגרות משפחתיות וחברתיות נורמטיביות.

הכיוונים מתחילים להתפצל

חוסר השוויון הראשון החל להתפתח כאשר האישה הבינה שאיש-החיל, שטמן בה את זרעו, הוא היה התקווה היחידה שלה להבטיח חיים לעצמה ולצאצאיה. היא לא יכלה לנטוש את ילדיה ולחפש מענה לצרכים שלה, ויצר ההישרדות דרש ממנה להסתגל לכל רצונותיו.

דרכים אלה שוכללו במשך הדורות ל"מניפולציה נשית" ול"אינטואיציה נשית". עד היום הם נושאים את החותם של חושים נשיים מיוחדים, כדי לזהות מה חשוב לו ומה הוא אוהב כדי שהיא תוכל לספק את צרכיו.

בראש ובראשונה היא למדה להיכנע לדרישותיו המיניות כאשר חפץ בה, ולדכא את תשוקותיה כאשר הוא לא חפץ בה. לשם כך היה עליה לעדן את יצריה, ולתת תמיד עדיפות לרצונו של נותן-החסות.

תהליך התפתחותו של הגבר היה הרבה יותר פשוט. לא עמדה בפניו שום תביעה לעדן את יצריו או לפתח רגישות כלפי הצרכים של בת-חסותו. הוא לא נדרש לפתח אמפתיה וקבלה, והיה לגיטימי לגמרי בעיניו להמשיך לטפח את עצמו ואת תשוקותיו.

כך התפצלו מסלולי ההתפתחות של הגבר והאישה לשתי דרכים נפרדות, שבהן הם הולכים עד עצם היום הזה: הגבר היה והנו יצור מיני המחפש אוטונומיה, שליטה וחופש, ואילו האישה קיבלה על עצמה יותר ויותר את תפקיד הצד החותר ליצירת אינטימיות וחיים משותפים.

אין כאן תפקיד חשוב יותר וחשוב פחות. הטבע, שראה בתרומתה המופנמת של האישה אנרגיה שוות-ערך בעוצמתה לכוחנות המוחצנת של הגבר, בחר באישה להוביל את תהליך ההתחברות בין המינים, ורק תסביך "האישה המדוכאת", המכרסם גם בנשים העצמאיות של ימינו, גורם להן לחשוב שתפקידן נחות.

כמו חתולים מיוחמים

אמנם נכון הדבר שמין הוא פונקציה ביולוגית בראש ובראשונה. אבל מי שאינו כולל רגשות בפעילות המינית שלו, מתכחש לטבעו המקורי. ואילו אצל אנשים מאוהבים מעלה האהבה את המין מדרגת פעולה אינסטינקטיבית נחותה לדרגת חוויה עשירה, המחזקת את הקרבה ומייצבת אותה.

זה מכבר השתחררנו מרמת התפתחות של ישות ביולוגית בלבד, וברמת ההתפתחות שאליה הגענו אנחנו אמורים לשלוט ביצרינו. בניגוד לבעלי חיים, אנחנו יכולים להחליט אם לבצע פעילות מינית או לא ואפילו לוותר עליה לגמרי. היצר המיני לא שולט בנו עוד. אנחנו מסוגלים לרסן אותו במסגרת של כללים וחוקים ונורמות חברתיות, ולגייס אותו לשירותה של הרמוניה זוגית.

לכן אין דבר עצוב יותר ממראה של גבר ואישה שגופותיהם נלפתים בתזזית, ולשונותיהם מלקקות את אברי הגוף האינטימיים ביותר, ונוזלי גופם מתערבבים אלה באלה, ולאחר דקות ספורות הם פונים זה מזה והולכים כל אחד לדרכו, ממש כמו חתולי אשפתות.

גוף בלי רוח

בחיפושינו אחר הגורמים לכישלון האוניברסלי ביצירת מערכות יחסים, אנחנו רשאים בהחלט להעניק תואר דוקטור של כבוד למין מופרד מרגש, שהפך משאת נפש של אנשים רבים כל כך. ואם פעם היה מין מופרד מרגש תחביב של גברים בלבד, היום המוני נשים מצטרפות להילולה, נותנות לה תוקף ולגיטימיות, ומקטינות עוד יותר את הסיכוי למצוא את עצמן במערכת יחסים.

מין מופרד מרגש הוא פעילות של שני אנשים המנצלים זה את גופו של זה כדי לצרוך הנאות גוף, בלי לשתף בחוויה אף חלק אחר של הווייתם. אין שם רוח ואין שם רגש. יש שם רק שחרור הורמונים והפרשת נוזלים, לא יותר ולא פחות.

הפרדתו של המין מרגש מפרידה אותו גם מהאדם שאתו הוא מתרחש, והופכת אותו לפעילות מכנית, פיזית, אינסטינקטיבית ואגואיסטית. ומי שמחפש מפגשים רק כדי לענג את גופו, אומר בכך שהעניין שלו באנשים אחרים מוגבל לכמה אברים בגופם, ואומר בכך שאין לו עצמו להציע לאנשים אחרים אלא כמה אברי גוף רטובים ומיוזעים.

הילולת עינוגים של אנשים בודדים

תשוקה מינית שמתעלמת מרוחו של האדם מורידה את כל הווייתו למדרגה הנמוכה ביותר של גוף ללא רוח. זה סוג התשוקה המולידה את כל הפשעים המיניים ואת כל סוגי הסטיות המיניות.

ההפרדה בין מין ובין קשר אנושי היא רובה ככולה תרומתו של העולם הגברי. מכאן גם העובדה שכמעט כל העבירות והסטיות המיניות הן מעללים גבריים. אכן גם בעולמה הפנימי של האישה לא חסרים שלדים שעלינו להיפטר מהם, אבל התוקפנות המינית איננה אחד מהם.

האם שמעת אי פעם על התעללות מינית או על ניצול מיני שבוצעו על ידי אישה? או על אישה שהתעללה מינית בפרי בטנה? או על אישה שכפתה יחסי מין על ילד? או על אונס? או על השתתפות באונס קבוצתי? אם שמעת, לא היה זה אלא מקרה חריג ויוצא דופן מאין כמוהו, שרק מעיד על הכלל.

תרומתה של האיכות הנשית למערכות יחסים ולפעילות המינית היא החיבור, ובהתחברות עמוקה הגוף איננו אלא אמצעי. הגוף יוצר הפרדה של אני-אתה. האיחוד נעשה ברוח, במקום שבו אין פירוד וכולנו הוויה אחת. אבל תרומה זו של האישה, שאין שיעור לחשיבותה, אבדה ואיננה במרחבי החופש המיני המוצע לאישה העצמאית.

במקום להגשים את ייעודן הנשגב כנושאות הדגל של האיחוד בין המינים, בוחרות נשים רבות לפצות את עצמן על דורות של אפליה באימוץ סממני המיניות הגברית. ועל טעותן זו משלמת החברה המערבית כולה בהרס המערכות הזוגיות, ומשלמות נשים רבות בבדידות ובסבל.

השחרור מאפשר לנשים להשפיע על כל מהלך חברתי הרבה יותר מאשר אי פעם. אבל במקום לנצל כוח השפעה זה כדי להעלות את המין לאיכות של חיבור והתמזגות, נוהרות נשים בהמוניהן אל הילולת העינוגים הגדולה, ומסייעות בכך לתגבר את המיניות הגברית המפרידה.

תקוותן של נשים רבות להשיג שוויון על ידי הצטרפות לחגיגת החופש המיני, גורמת לכך שבסופו של דבר הן עצמן הקורבנות הגדולים ביותר שלו, משום שהגברים מקבלים בשמחה את כל השפע שהן נותנות להם בחינם, בלי שיצטרכו להיות מעורבים במערכת יחסים מחייבת.

ממד זה של אבחנה בין מיניות אגואיסטית ובין מיניות מחברת מוזנח לגמרי בתודעה הקולקטיבית של חברה מחפשת עינוגים. לא שוויון מיני עם הגברים דרוש לנו כדי ליהנות מיחסי מין הרמוניים, אלא הבנת הצרכים השונים של גברים ונשים ומיזוג הרמוני ביניהם.

ניגודים והבדלים אינם מעידים על נחיתות. אם נשים יכירו בכך הן יפסיקו אולי להתאמץ להיות מה שאינן, ובמקום זה יתחילו לחפש דרכים לתת ביטוי מלא לטבען האמיתי השונה מטבעם של הגברים, ולשלב את השניים ביצירת האהבה הגדולה.

הוא והיא במיטת סדום
דירוג 5 כוכבים (100%) 1 הצבעות

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

גם לכם מגיע יחסים של אחד למען השני

אם אתם חיים בהתחשבנויות, ואם אתם לא יכולים לפתור את הקונפליקטים שלכם ברוח טובה, אין ספק שנלכדתם בשני מרחבים אישיים שמנתקים אתכם אחד מהשני, ולא מאפשרים לכם למצוא מרחב משותף לקרבה ולאינטימיות נפשית.

המניע הנשי והמניע הגברי

גברים באו לעולם כדי להיות גברים, ונשים באו לעולם כדי להיות נשים. מה צריך לעשות כל אחד מהמינים כדי לממש את ייעודו המקורי?

איך להשיג שלוות נפש בחיים

למה שלוות נפש כל כך חסרה במציאות שלנו? האם הסיבה היא באמת הקשיים והבעיות בחיים? מכיוון שקשיים ובעיות יהיו תמיד, ובכל זאת יש אנשים שמוצאים שלוות נפש, חייבת להיות תשובה אחרת.

אם אתם מחפשים סטוצים, אתם מורידים את עצמכם לדרגת הנאה של שחרור הורמונים והפרשת נוזלים, בלי רוח ובלי נשמה. זה מה שבהמות מחפשות. אתם בטוחים שזה מה שאתם רוצים באמת?

פעם היה המין פעולה פונקציונלית פשוטה של מילוי צורך ביולוגי, כמו אצל בעלי חיים. האדם הקדמון לא היה זקוק לסבך של רגשות ומערכות יחסים כדי לספק את צרכיו המיניים. הוא הסתובב לו ביער בחיפוש אחר ציד, ראה אישה, השכיב אותה על הארץ, ביצע בה את זממו והלך לדרכו שמח וטוב לב.

קרוב לוודאי שגם היא נהנתה בדיוק כמוהו, וכשחזרה למערה שלה לא העסיקה את ראשה השאלה אם הוא יצלצל למחרת, או אם הוא טיפוס שמוכן להתחייב. שניהם פעלו באופן טבעי לגמרי לאדם בדרגת התפתחות של חיה, וביצעו פעילות זאת בפשטות הראשונית שבה נועדה להתבצע, טבעית כמו הרוח החומקת בין ענפי העצים.

אבל אלפי שנות תרבות הטביעו חותם עמוק בכל דפוסי ההתנהגות והחשיבה של האדם, וקרוב לוודאי שגם הצופן הגנטי של המין האנושי עבר התמרה ועידון. הצורך של האדם להסתגל לחיים בחברה התגלה כחזק לא פחות מהיצרים האינסטינקטיביים שלו.

והאבולוציה, שנענתה לכיוון ההתפתחות החברתית של האדם, סייעה לו להתפתח באופן שיהיה מתואם עם הסביבה. לשם כך היא הכריחה אותו להתאים גם את יצריו המיניים למערכת התנהגותית המאפשרת קיום מסגרות משפחתיות וחברתיות נורמטיביות.

הכיוונים מתחילים להתפצל

חוסר השוויון הראשון החל להתפתח כאשר האישה הבינה שאיש-החיל, שטמן בה את זרעו, הוא היה התקווה היחידה שלה להבטיח חיים לעצמה ולצאצאיה. היא לא יכלה לנטוש את ילדיה ולחפש מענה לצרכים שלה, ויצר ההישרדות דרש ממנה להסתגל לכל רצונותיו.

דרכים אלה שוכללו במשך הדורות ל"מניפולציה נשית" ול"אינטואיציה נשית". עד היום הם נושאים את החותם של חושים נשיים מיוחדים, כדי לזהות מה חשוב לו ומה הוא אוהב כדי שהיא תוכל לספק את צרכיו.

בראש ובראשונה היא למדה להיכנע לדרישותיו המיניות כאשר חפץ בה, ולדכא את תשוקותיה כאשר הוא לא חפץ בה. לשם כך היה עליה לעדן את יצריה, ולתת תמיד עדיפות לרצונו של נותן-החסות.

תהליך התפתחותו של הגבר היה הרבה יותר פשוט. לא עמדה בפניו שום תביעה לעדן את יצריו או לפתח רגישות כלפי הצרכים של בת-חסותו. הוא לא נדרש לפתח אמפתיה וקבלה, והיה לגיטימי לגמרי בעיניו להמשיך לטפח את עצמו ואת תשוקותיו.

כך התפצלו מסלולי ההתפתחות של הגבר והאישה לשתי דרכים נפרדות, שבהן הם הולכים עד עצם היום הזה: הגבר היה והנו יצור מיני המחפש אוטונומיה, שליטה וחופש, ואילו האישה קיבלה על עצמה יותר ויותר את תפקיד הצד החותר ליצירת אינטימיות וחיים משותפים.

אין כאן תפקיד חשוב יותר וחשוב פחות. הטבע, שראה בתרומתה המופנמת של האישה אנרגיה שוות-ערך בעוצמתה לכוחנות המוחצנת של הגבר, בחר באישה להוביל את תהליך ההתחברות בין המינים, ורק תסביך "האישה המדוכאת", המכרסם גם בנשים העצמאיות של ימינו, גורם להן לחשוב שתפקידן נחות.

כמו חתולים מיוחמים

אמנם נכון הדבר שמין הוא פונקציה ביולוגית בראש ובראשונה. אבל מי שאינו כולל רגשות בפעילות המינית שלו, מתכחש לטבעו המקורי. ואילו אצל אנשים מאוהבים מעלה האהבה את המין מדרגת פעולה אינסטינקטיבית נחותה לדרגת חוויה עשירה, המחזקת את הקרבה ומייצבת אותה.

זה מכבר השתחררנו מרמת התפתחות של ישות ביולוגית בלבד, וברמת ההתפתחות שאליה הגענו אנחנו אמורים לשלוט ביצרינו. בניגוד לבעלי חיים, אנחנו יכולים להחליט אם לבצע פעילות מינית או לא ואפילו לוותר עליה לגמרי. היצר המיני לא שולט בנו עוד. אנחנו מסוגלים לרסן אותו במסגרת של כללים וחוקים ונורמות חברתיות, ולגייס אותו לשירותה של הרמוניה זוגית.

לכן אין דבר עצוב יותר ממראה של גבר ואישה שגופותיהם נלפתים בתזזית, ולשונותיהם מלקקות את אברי הגוף האינטימיים ביותר, ונוזלי גופם מתערבבים אלה באלה, ולאחר דקות ספורות הם פונים זה מזה והולכים כל אחד לדרכו, ממש כמו חתולי אשפתות.

גוף בלי רוח

בחיפושינו אחר הגורמים לכישלון האוניברסלי ביצירת מערכות יחסים, אנחנו רשאים בהחלט להעניק תואר דוקטור של כבוד למין מופרד מרגש, שהפך משאת נפש של אנשים רבים כל כך. ואם פעם היה מין מופרד מרגש תחביב של גברים בלבד, היום המוני נשים מצטרפות להילולה, נותנות לה תוקף ולגיטימיות, ומקטינות עוד יותר את הסיכוי למצוא את עצמן במערכת יחסים.

מין מופרד מרגש הוא פעילות של שני אנשים המנצלים זה את גופו של זה כדי לצרוך הנאות גוף, בלי לשתף בחוויה אף חלק אחר של הווייתם. אין שם רוח ואין שם רגש. יש שם רק שחרור הורמונים והפרשת נוזלים, לא יותר ולא פחות.

הפרדתו של המין מרגש מפרידה אותו גם מהאדם שאתו הוא מתרחש, והופכת אותו לפעילות מכנית, פיזית, אינסטינקטיבית ואגואיסטית. ומי שמחפש מפגשים רק כדי לענג את גופו, אומר בכך שהעניין שלו באנשים אחרים מוגבל לכמה אברים בגופם, ואומר בכך שאין לו עצמו להציע לאנשים אחרים אלא כמה אברי גוף רטובים ומיוזעים.

הילולת עינוגים של אנשים בודדים

תשוקה מינית שמתעלמת מרוחו של האדם מורידה את כל הווייתו למדרגה הנמוכה ביותר של גוף ללא רוח. זה סוג התשוקה המולידה את כל הפשעים המיניים ואת כל סוגי הסטיות המיניות.

ההפרדה בין מין ובין קשר אנושי היא רובה ככולה תרומתו של העולם הגברי. מכאן גם העובדה שכמעט כל העבירות והסטיות המיניות הן מעללים גבריים. אכן גם בעולמה הפנימי של האישה לא חסרים שלדים שעלינו להיפטר מהם, אבל התוקפנות המינית איננה אחד מהם.

האם שמעת אי פעם על התעללות מינית או על ניצול מיני שבוצעו על ידי אישה? או על אישה שהתעללה מינית בפרי בטנה? או על אישה שכפתה יחסי מין על ילד? או על אונס? או על השתתפות באונס קבוצתי? אם שמעת, לא היה זה אלא מקרה חריג ויוצא דופן מאין כמוהו, שרק מעיד על הכלל.

תרומתה של האיכות הנשית למערכות יחסים ולפעילות המינית היא החיבור, ובהתחברות עמוקה הגוף איננו אלא אמצעי. הגוף יוצר הפרדה של אני-אתה. האיחוד נעשה ברוח, במקום שבו אין פירוד וכולנו הוויה אחת. אבל תרומה זו של האישה, שאין שיעור לחשיבותה, אבדה ואיננה במרחבי החופש המיני המוצע לאישה העצמאית.

במקום להגשים את ייעודן הנשגב כנושאות הדגל של האיחוד בין המינים, בוחרות נשים רבות לפצות את עצמן על דורות של אפליה באימוץ סממני המיניות הגברית. ועל טעותן זו משלמת החברה המערבית כולה בהרס המערכות הזוגיות, ומשלמות נשים רבות בבדידות ובסבל.

השחרור מאפשר לנשים להשפיע על כל מהלך חברתי הרבה יותר מאשר אי פעם. אבל במקום לנצל כוח השפעה זה כדי להעלות את המין לאיכות של חיבור והתמזגות, נוהרות נשים בהמוניהן אל הילולת העינוגים הגדולה, ומסייעות בכך לתגבר את המיניות הגברית המפרידה.

תקוותן של נשים רבות להשיג שוויון על ידי הצטרפות לחגיגת החופש המיני, גורמת לכך שבסופו של דבר הן עצמן הקורבנות הגדולים ביותר שלו, משום שהגברים מקבלים בשמחה את כל השפע שהן נותנות להם בחינם, בלי שיצטרכו להיות מעורבים במערכת יחסים מחייבת.

ממד זה של אבחנה בין מיניות אגואיסטית ובין מיניות מחברת מוזנח לגמרי בתודעה הקולקטיבית של חברה מחפשת עינוגים. לא שוויון מיני עם הגברים דרוש לנו כדי ליהנות מיחסי מין הרמוניים, אלא הבנת הצרכים השונים של גברים ונשים ומיזוג הרמוני ביניהם.

ניגודים והבדלים אינם מעידים על נחיתות. אם נשים יכירו בכך הן יפסיקו אולי להתאמץ להיות מה שאינן, ובמקום זה יתחילו לחפש דרכים לתת ביטוי מלא לטבען האמיתי השונה מטבעם של הגברים, ולשלב את השניים ביצירת האהבה הגדולה.

הוא והיא במיטת סדום
דירוג 5 כוכבים (100%) 1 הצבעות

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

הריגוש וההתפכחות

מה קורה בהצטלבות המסוכנת שבה נפגש תסכול מהנישואין, עם הצעה מאדם אחר לספק את מה שהבית לא נותן? סבירות גדולה לבגידה. מה צריך לעשות כדי למנוע את זה? להבטיח שבן זוגנו ירגיש מסופק ומרוצה. איך? לעשות בדיוק מה שעשינו פעם, כשהלב שלנו עוד פעם בכוח מאהבה.

דימוי עצמי נמוך

האם השאלה למה יש לי דימוי עצמי נמוך מטרידה אתכם? או השאלה כיצד לשפר דימוי עצמי נמוך?
הנה כלל הזהב להעלות את הדימוי העצמי שלכם: כל דבר שאתם עושים, עשו אותו בצורה הטובה ביותר שאתם יכולים.
עד כה חשבתם שדימוי עצמי גבוה הוא מצב צבירה גבוה של הצלחות. כלומר, הצלחה במעשיכם יוצרת דימוי עצמי גבוה, וכישלון במעשיכם יוצר דימוי עצמי נמוך.
לתוצאות לא יכולה אם כן להיות לנו אחריות, ואם אנחנו מצמידים את הדימוי העצמי שלנו לתוצאות מעשינו, אנחנו מצמידים אותו למשהו שאינו בשליטתנו. ואז כל דבר שלא יעמוד בציפיות של האחרים “יוכיח” לנו שאנחנו לא מוכשרים מספיק או לא חכמים מספיק.

מה ההבדל בין רוצה לבין צריך?

אם בן זוגכם לא מתלהב לתת לכם, ייתכן שהוא מרגיש שאתם כופים את זה עליו. אז במקום לדרוש ולתבוע חפשו את הדרך הנכונה לעורר בו רצון לתת לכם.

להכיר את השליליות שלנו

כולנו רוצים אהבה וקרבה, אבל מעשינו יוצרים הרחקה ואיבה. איך יכולה אהבה להוליד כל כך הרבה כעסים ופגיעות? בדיקת הכוונות האמיתיות שלנו.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות