שתף
שלח לחבר
אימייל
מפגש בין בני זוג שאחד מהם בעיקר שכלתן והשני בעיקר רגשן מוליד תקשורת בשתי שפות שונות, ומבטיח חוסר הבנה תמידי אם לא תלמדו לדבר בשפה אחת.

האם אתם רגשניים או שכלתניים? כל אחד יודע מהי הנטייה שלו, לצד הימני או לצד השמאלי של מוחו. "אני שכלתן" אומרים בגאווה בעלי הנטייה השכלתנית, ובעלי הנטייה הימנית גאים לא פחות כשהם אומרים "אני מלא רגש". אז מה עדיף? התשובה חד משמעית: חשיבה חכמה דורשת שימוש בשני החלקים באותה מידה וזו הדרך להשכין שלום בין השכל ובין הרגש.

המאבק הזה בין "השכלתניים" ו"הרגשניים" הוא כמו ויכוח בין שני צולעים אם עדיף לצלוע ברגל ימין או ברגל שמאל, במקום להבטיח גודל שווה לשתי הרגליים כדי שההליכה שלנו תהיה יציבה.
להשכין שלום בין השכל ובין הרגש

חשיבה חכמה חייבת להשתמש בשני חלקי המוח בעת ובעונה אחת, אחרת המחשבה שלנו צולעת: או שהיא לא ממוקדת מספיק או שהיא לא ברורה מספיק.

אבל בואו נראה קודם מהם התפקודים השונים של שני החלקים האלה:

המוח השמאלי משתמש בהיגיון ורואה קשר בין סיבה ותוצאה, והמוח השמאלי משתמש באינטואיציה וברגש וזורם עם הדברים. השמאלי רואה עובדות ונתונים והימני רואה את הקשר בין העובדות והנתונים. השמאלי מנתח את הנושא לפרטים שלו, הימני מחבר את הפרטים לתמונה השלמה. השמאלי מרוכז באינדיווידואל, הימני מרוכז במערכת. השמאלי מסתדר עם סדר ושיטה וארגון, הימני מסתדר עם ספונטניות ולו"ז משתנה וקצוות פרומים.

הביטו בהבדלים האלה. האם יש עוד מקום לשאול איזה משני חלקי מוחנו משרת אותנו יותר טוב? והרי אין ספק שלפעמים אנחנו צריכים ספונטניות ולפעמים סדר וארגון. או שלפעמים אנחנו צריכים לראות את הפרטים ולפעמים את התמונה השלמה. אבל ניסיון החיים שלנו גרם לנו להשתמש יותר בצד אחד על חשבון הזנחת הצד השני, ולכן כמעט כולנו כל כך צולעים בחשיבה שלנו.

התוצאה היא שחלק מאתנו חיים עם מחשבה מבולבלת, וחלק מאתנו חיים בין הפינות של מסגרות חשיבה נוקשות. או אם מדובר ביחסים, חלק מאתנו יעסוק בקטנות ויריב עם בן זוגו על כל פרט קטן אם זה קרה כך או אחרת, בעוד שחלק מאתנו יעסוק רק בתמונה השלמה וירצה להתקדם הלאה בלי לנסות להבין את המצב.

ואז צד אחד יאמר "אני רוצה שנהיה חברים" ולא יהיה לו מושג מה צריך לעשות בשביל זה, והצד אחד יאמר: "צריך לתכנן את כל הפרטים של הטיול", ולא יהיה לו עניין בשמחה ובכיף שבטיול.

כדי שנתחיל לחשוב גם בהיגיון וגם עם שאר רוח אנחנו צריכים לפתח את "הרגל הקצרה" שלנו, את החלק במוחנו שלא פיתחנו מספיק, כדי ליצור איזון בין שני החלקים, ולאפשר להם לעבוד ביחד כמו צוות חשיבה יעיל. ואז מובטח לנו שהחשיבה שלנו תהיה הרבה יותר אינטליגנטית.

איזון בין שני החלקים של מוחנו הוא תנאי לא רק לחשיבה חכמה אלא גם לשלום בינינו, כי הנטייה של כל אחד מאתנו לחלק אחר של המוח היא הזמנה להרבה מצבים של חוסר הבנה ולמאבק בלתי פוסק. אז אל תאמינו באגדה שאנחנו צריכים להשלים אחד את השני, כי את האיזון אנחנו צריכים לעשות לא בינינו אלא כל אחד בתוך עצמו בין שני החלקים שלו.

עוד על להשכין שלום בין השכל ובין הרגש

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

שיפור התקשורת

שלוש טעויות מונעות מאיתנו את שיפור התקשורת. בלבול בין עזרה ובין הקשבה, השוואה בין הסבל שלי לשלך, וממעיטים בחשיבות המצוקה.
ובכל זאת, מה עם עצה טובה? כדי שזאת תהיה עצה טובה היא צריכה להינתן בזמן הנכון, כדי שבצד השני יהיה מישהו שמוכן לקבל אותה. ואז הזמן מתאים לשאול: “אני יכול לעזור?” וזאת אמפתיה.

ליצור יחסי אהבה

יחסי אהבה בינינו יכולים להתקיים רק כשאנחנו מחליפים את המחשבה של “קודם כל אני” במחשבה של “קודם כל שנינו”.

מפגש בין בני זוג שאחד מהם בעיקר שכלתן והשני בעיקר רגשן מוליד תקשורת בשתי שפות שונות, ומבטיח חוסר הבנה תמידי אם לא תלמדו לדבר בשפה אחת.

האם אתם רגשניים או שכלתניים? כל אחד יודע מהי הנטייה שלו, לצד הימני או לצד השמאלי של מוחו. "אני שכלתן" אומרים בגאווה בעלי הנטייה השכלתנית, ובעלי הנטייה הימנית גאים לא פחות כשהם אומרים "אני מלא רגש". אז מה עדיף? התשובה חד משמעית: חשיבה חכמה דורשת שימוש בשני החלקים באותה מידה וזו הדרך להשכין שלום בין השכל ובין הרגש.

המאבק הזה בין "השכלתניים" ו"הרגשניים" הוא כמו ויכוח בין שני צולעים אם עדיף לצלוע ברגל ימין או ברגל שמאל, במקום להבטיח גודל שווה לשתי הרגליים כדי שההליכה שלנו תהיה יציבה.
להשכין שלום בין השכל ובין הרגש

חשיבה חכמה חייבת להשתמש בשני חלקי המוח בעת ובעונה אחת, אחרת המחשבה שלנו צולעת: או שהיא לא ממוקדת מספיק או שהיא לא ברורה מספיק.

אבל בואו נראה קודם מהם התפקודים השונים של שני החלקים האלה:

המוח השמאלי משתמש בהיגיון ורואה קשר בין סיבה ותוצאה, והמוח השמאלי משתמש באינטואיציה וברגש וזורם עם הדברים. השמאלי רואה עובדות ונתונים והימני רואה את הקשר בין העובדות והנתונים. השמאלי מנתח את הנושא לפרטים שלו, הימני מחבר את הפרטים לתמונה השלמה. השמאלי מרוכז באינדיווידואל, הימני מרוכז במערכת. השמאלי מסתדר עם סדר ושיטה וארגון, הימני מסתדר עם ספונטניות ולו"ז משתנה וקצוות פרומים.

הביטו בהבדלים האלה. האם יש עוד מקום לשאול איזה משני חלקי מוחנו משרת אותנו יותר טוב? והרי אין ספק שלפעמים אנחנו צריכים ספונטניות ולפעמים סדר וארגון. או שלפעמים אנחנו צריכים לראות את הפרטים ולפעמים את התמונה השלמה. אבל ניסיון החיים שלנו גרם לנו להשתמש יותר בצד אחד על חשבון הזנחת הצד השני, ולכן כמעט כולנו כל כך צולעים בחשיבה שלנו.

התוצאה היא שחלק מאתנו חיים עם מחשבה מבולבלת, וחלק מאתנו חיים בין הפינות של מסגרות חשיבה נוקשות. או אם מדובר ביחסים, חלק מאתנו יעסוק בקטנות ויריב עם בן זוגו על כל פרט קטן אם זה קרה כך או אחרת, בעוד שחלק מאתנו יעסוק רק בתמונה השלמה וירצה להתקדם הלאה בלי לנסות להבין את המצב.

ואז צד אחד יאמר "אני רוצה שנהיה חברים" ולא יהיה לו מושג מה צריך לעשות בשביל זה, והצד אחד יאמר: "צריך לתכנן את כל הפרטים של הטיול", ולא יהיה לו עניין בשמחה ובכיף שבטיול.

כדי שנתחיל לחשוב גם בהיגיון וגם עם שאר רוח אנחנו צריכים לפתח את "הרגל הקצרה" שלנו, את החלק במוחנו שלא פיתחנו מספיק, כדי ליצור איזון בין שני החלקים, ולאפשר להם לעבוד ביחד כמו צוות חשיבה יעיל. ואז מובטח לנו שהחשיבה שלנו תהיה הרבה יותר אינטליגנטית.

איזון בין שני החלקים של מוחנו הוא תנאי לא רק לחשיבה חכמה אלא גם לשלום בינינו, כי הנטייה של כל אחד מאתנו לחלק אחר של המוח היא הזמנה להרבה מצבים של חוסר הבנה ולמאבק בלתי פוסק. אז אל תאמינו באגדה שאנחנו צריכים להשלים אחד את השני, כי את האיזון אנחנו צריכים לעשות לא בינינו אלא כל אחד בתוך עצמו בין שני החלקים שלו.

עוד על להשכין שלום בין השכל ובין הרגש

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

צמודים אל העבר

המחשבות שלך, הרגשות שלך, הדעות שלך, ההרגלים שלך, כולם באים אתך מהעבר. הגיע הזמן לחיות כאן ועכשיו.

ריגוש הבגידה

חיפוש אחרי ריגושים מחוץ ליחסים הם תוצאה של חסר בריגושים בתוך היחסים כשבני זוג לא יוצרים ביניהם קשר נפשי אמיתי של עניין מרגש ושיח מרגש ואינטימיות מרגשת.

יחסי אהבה זה לא מה שחשבתם

יחסי אהבה הם לא אהבה. אהבה היא פרפור פנימי הפכפך, שלעתים לוקח אותנו לגן עדן ולעתים מוריד אותנו לגיהנום. זה פרפור שאי אפשר לסמוך עליו, ואי אפשר לצפות שהוא יהיה בסיס איתן ויציב ליחסים שלנו. ועובדה היא שכל כך הרבה אוהבים רוצים לפעמים להרוג את זה שאליו לבם מפרפר.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות