אין מפעל שמתחיל עם כל כך הרבה תקוות וציפיות, ושנכשל לעתים כל כך רבות, כמו מערכת יחסים. והסיבה היא שהאהבה ניצתת בנו מעצמה בלי שום קשר לתכונות האופי ולמבנה האישיות שלנו, אבל כדי שהיא גם תתמשך בינינו, חייבת להיות לשנינו אינטליגנציה זוגית מפותחת. כי אהבה אמנם ניצתת מעצמה אבל לא מתמשכת מעצמה, והיא מתמשכת רק על ידי הפעלת תכונות אופי מתאימות. אמה מה, אצל רבים רבים בינינו התכונות האלה לא מפותחות מספיק. או במילים אחרות, לרבים רבים בינינו אין כישרון זוגי מפותח.

אז נדגיש את הדבר הזה שלא רבים מבינים אותו: אהבה לא מתמשכת מעצמה. אהבה מתמשכת רק בזכות כישרון זוגי. וכמו שציור טוב נוצר בזכות הכישרון האמנותי של הצייר, ומאזן כלכלי אמין נוצר בזכות הכישרון המתמטי של רואה החשבון, וניתוח מוצלח מתאפשר בזכות הכישרון של המנתח לזכור את כל חלקי האנטומיה של גוף האדם, כך גם אהבה מתמשכת תלויה בכישרון הזוגי של כל אחד מבני הזוג להתאים את עצמו לחיים בשניים.

כדי להצליח בכל תחום של חיינו אנחנו צריכים שיהיה לנו הכישרון לתחום הזה. תחשבו על זמרים: לא לכולם יש אותו כישרון להשתמש במיתרי הקול שלהם. תחשבו על סופרים: לא לכולם יש אותו כישרון להביע את המחשבות שלהם. תחשבו על מעצבי שיער: לא לכולם יש אותו כישרון לתת לשערנו את הלוק הרצוי. וכך בדיוק גם בני זוג: לא לכולם יש אותו כישרון לראות את המגבלות של עצמם.

כישרון זוגי, כמו כל כישרון, הוא סוג של אינטליגנציה שיש לנו או אין לנו, שיש לנו הרבה או שיש לנו מעט. ולא לכולנו יש בכלל, או יש מספיק, מהתכונות ההכרחיות כדי שנהיה שותפים טובים במערכת יחסים טובה.

• לא לכולם יש אותה מידה של יכולת אמפתית, כלומר יכולת לקרוא נכון את הרגשות של בן הזוג השני.
• לא לכולם יש אותה מידה של יכולת להביע את עצמם במילים, כלומר לנהל שיח זוגי.
• לא לכולם יש אותה מידה של סבלנות וקליטה ועניין להקשיב לדברים של השני.

ובגלל חוסר היכולת שלנו להבין מה בן הזוג שלנו מסוגל ומה הוא לא מסוגל לעשות, אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב כועסים עליו, רבים אתו, מגנים אותו ופוגעים בו. כבר התקדמנו מספיק כדי להבין שחלק מילדינו לא מסוגלים להגיע להישגים שאליהם מגיעים ילדים אחרים, ולהיות סובלניים גם כלפי הילדים החלשים יותר. אבל עדיין לא התקדמנו מספיק כדי להבין שאותה תופעה יש גם אצל מבוגרים: חלק יכולים וחלק לא יכולים.

אינטליגנציה זוגית היא מצרך יקר ערך מאין כמוהו, ורק רמה גבוהה ממנה אצל שני בני הזוג מאפשרת יחסים טובים. ובימינו היא הופכת למצרך נדיר יותר ויותר, כי יש בינינו כל כך הרבה סוציומטים ונרקיסיסטים. ולא קשה להבחין שיותר ויותר אנשים סביבנו ולידינו מרוכזים יותר מדי בעצמם, ולכן לא מבינים בכלל את רגשותיו של השני.

כמובן שאף אחד לא חייב להישאר ביחסים עם בן זוג שאין לו יכולת לתת לו הבנה וקרבה ואינטימיות. אבל אם אתם בוחרים להישאר אתו, הדבר הטיפשי ביותר שאתם יכולים לעשות הוא להמשיך לריב אתו ולהסביר לו ולשכנע אותו ולחנך אותו וללמד אותו איך מתנהגים בזוגיות, כדי שבסוף שניכם תשברו את הראש בקיר,.

והדבר החכם ביותר שאתם יכולים לעשות הוא לקבל את העובדה שזה לא ישתנה, ולהוציא מהיחסים שלכם את המיטב. כמו שתיש לעולם לא יתן חלב, ולא משנה כמה תנסו לחלוב אותו.