מישהו צריך תמיד לאכול את הפרוסה האחרונה שנשארה מהעוגה. מי יהיה בר המזל? אם כל אחד מאתנו ירגיש שזה מגיע לו, ויתפתח בינינו ויכוח על כך, שנינו נמצא את עצמנו בצד הלוקח שלנו. ואז, גם אם בסופו של דבר נגיע לפשרה של חצי חצי, הטעם של שני החצאים יהיה מר כגיהנום. יצרנו יחסי גב-אל-גב.

אבל אם כל אחד מאתנו ירצה שהשני ייהנה מהביס האחרון, ולא משנה לאף אחד מאתנו למי זה מגיע, ועל כך יתפתח הוויכוח בינינו, שנינו נמצא את עצמנו בצד המעניק שלנו. ואז, גם אם בסופו של דבר נתפשר על חצי חצי, הטעם של שני החצאים יהיה מתוק כגן עדן. יצרנו יחסי גומלין.

מבינים? גן העדן והגיהנום לא נמצאים בעולם הבא. שניהם נמצאים כאן אתנו כל הזמן. הגיהנום נמצא ביחסי גב-אל-גב בין שני אנשים שלא נענים לצרכים החשובים אחד של השני. נכון, גם ביחסי גב-אל-גב השניים תומכים לפעמים אחד בשני, אבל הם תמיד יזכירו את זה אחר כך, ולכן שניהם נשארים תמיד עם טעם של גיהנום.

גן העדן נמצא ביחסי גומלין בין שני אנשים שחשוב להם לבלות ביחד יותר מאשר להשתרע בכורסה או להתקשקש במחשב, ושחשוב להם לדבר זה עם זה יותר מאשר לבהות בטלוויזיה. וכל זה הם עושים מכל הלב, בלי פרצוף חמוץ, ובלי שאף אחד יזכיר לשני אי פעם מה הוא עשה למענו.

הסימנים ברורים: ביחסי גומלין יודע כל צד שאם הוא מציע את הצד המעניק שלו, הוא מקבל את הצד המעניק של בן זוגו, ושניהם מרוויחים ביחד. ולהפך, כל צד יודע שאם הוא יציע את הצד הלוקח שלו, הוא יקבל בחזרה באופן אוטומטי את הצד הלוקח של בן זוגו, ושניהם יפסידו ביחד.

זה הסיפור של יחסי גומלין שמתגמלים בנדיבות את שני השותפים, והסיפור של יחסי גב-אל-גב שמאמללים את השניים. אבל גם יחסי גומלין וגם יחסי גב-אל-גב הם תמיד יצירה משותפת של שני השותפים. אנחנו לא יכולים למצוא את עצמנו ביחסי גומלין אם אחד מאתנו מציע ליחסים את הצד המעניק שלו, ואילו השני מציע את הצד הלוקח.

אז איפה אתם מוצאים את עצמכם? קל לגלות את זה על פי מה שאנחנו אומרים לעצמנו. אם אנחנו אומרים לעצמנו "אני אהיה נחמד אליו רק אם הוא יהיה נחמד אלי", נלכדנו בגיהנום. ואז אנחנו כמו שני אנשים שמתאמצים לאכול את הארוחה שלהם, אבל הכפות שלהם ארוכות מדי ומפספסות את הפה שלהם, ושניהם תמיד רעבים.

ואם אנחנו אומרים לעצמנו "אני אהיה נחמד אליו כי אני אוהב אותו", זכינו בגן העדן. ואז אנחנו כמו שני אנשים, שבמקום להתאמץ לאכול עם כפות ארוכות מדי, כל אחד מהם מאכיל את השני, וכך שניהם תמיד שבעים.