שתף
שלח לחבר
אימייל
האם קשה לכם לסלוח למי שפוגע בכם? ייתכן מאוד שזה בכלל לא בגלל שהפגיעה היתה קשה מדי. ייתכן שהסיבה היא שאתם חיים עם נפש לא סלחנית. ואז כדאי לכם ללמוד לסלוח, כי אתם סוחבים עליכם משא כבד שלא מגיע לאף אחד.

סליחהסליחה היא הכוח החזק ביותר להשפיע על מהלך חיינו ועל הזוגיות שלנו. נפש לא סלחנית מטילה עלינו שלושה סוגים של עונש: אבדן אהבה, אבדן שמחה ואובדן רוגע. נפש סלחנית מביאה עלינו שלוש ברכות: אנחנו חיים באהבה, אנחנו חיים בשמחה ואנחנו חיים ברוגע ושלווה.

מתי נפשנו לא סלחנית? כשאנחנו מייחסים חשיבות מוגזמת לרגשות שלנו. ואנחנו כל כך מחשיבים את מה שאנחנו מרגישים כשאנחנו מאמינים שהרגשות שלנו מייצגים את העצמי שלנו. כאילו מה שאנחנו מרגישים, זה מי שאנחנו.

למה אנחנו מתחמקים כשמבקשים מאיתנו סליחה?

וכשהרגשות שלנו כל כך חשובים לנו, טבעי יהיה בעינינו לומר לבן הזוג שלנו בעת ויכוח או מריבה: "אבל ככה אני מרגיש", ולהרגיש שזה מצדיק כל תגובה מצדנו: לכעוס, להיעלב, לשבור את הכלים. כי הרי ככה אני מרגיש. אנחנו אפילו מצדיקים ככה סילוף עובדות: לא חשוב מה שבאמת קרה כי "ככה אני מרגיש". במצב זה סליחה היא האפשרות האחרונה שאנחנו חושבים עליה.

כשהרגשות שלנו הם בעינינו העצמי שלנו, מובן שהפחד הגדול ביותר שלנו יהיה לאבד את העצמי הזה, וברור שנעשה הכל כדי להגן עליו ונדחה נסיון לבקשת סליחה. ואם מישהו אחר לא יחשיב את מה שאנחנו מרגישים באותה מידה, כמובן שהעלבון יהיה צורב מאוד. ואז איך נוכל לסלוח לו אי פעם?

כך נולדת נפש לא סלחנית: על ידי חיבור בין הרגשות שלי ובין מי שאני.

אולי אנחנו חושבים שאנחנו "רגישים מדי", ולכן אנחנו נשברים כשלא מתחשבים במה שאנחנו מרגישים. אבל אין כאן שום "רגישות". האמת של "הרגישים מדי" ו"הנפגעים מכל דבר" ו"הנעלבים בקלות", היא קושי לקבל מצב שבו מישהו לא מציב את הרגשות שלו במקום הראשון שלו. ועל זה אי אפשר לסלוח לו כמובן.

אדם לא סלחני מרגיש שהוא מבטל את עצמו אם הוא לא יבטא כעס כלפי בן הזוג שהתנגד לו, או אם הוא לא ישמור טינה למי שזלזל בו, או אפילו יסכים להיעתר לבקשת סליחה ממי שפגע בו.

סליחה והאני הפנימי שלנו

אדם סלחני לא מחבר בין הרגשות שלו ובין מי שהוא. בעיניו אני זה אני שתמיד נשאר אני. וזה "אני" שחווה כל הזמן רגשות מתחלפים: עכשיו כעס, אחר כך פיוס. עכשיו סלידה, אחר כך אהבה. עכשיו עלבון, אחר כך סליחה. זה כל הזמן אותו "אני", גם אם זאת לא כל הזמן אותה הרגשה. זה אותו "אני" שכל הזמן מרגיש אחרת.

יש לנו נפש סלחנית כשאנחנו מבינים את זה, וכשאנחנו לא מתרגשים יותר מכל רגש שאנחנו מרגישים עכשיו. אנחנו יודעים שעוד מעט נרגיש אחרת, ובכל זאת אנחנו לא נהיה מישהו אחר.

ומה קורה כשבן הזוג, חבר קרוב או אדם זר לא מתייחס למה שאנחנו מרגישים? זה לא נעים לנו כמובן, אבל אנחנו רואים בזה חוסר התחשבות או חוסר אמפתיה מצדו, ולא חוסר הערכה כלפינו. לכן הרבה יותר קל לנו לשחרר ולסלוח.

נפשנו תתחיל להיות סלחנית כאשר נהיה מסוגלים לומר לעצמנו: "אני לא מרגיש אליך עכשיו אהבה כי אני כועס עליך, אבל אני יודע שעוד מעט הכעס שלי יעבור ואני ארגיש שוב אהבה אליך".

סליחה היא המפתח לנפש רגועה
דירוג 5 כוכבים (100%) 1 הצבעות

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

טיפים לחיזוק ביטחון עצמי

ביטחון עצמי עוזר לנו להרגיש טוב ולהצליח בחיים. מדוע יש אנשים עם ביטחון עצמי חלש ואנשים אחרים עם ביטחון עצמי חזק?

איך בגידה קשורה לאינטואיציה?

אז מה הסיבה לזה שבני זוג מוצאים את עצמם בבגידה שכל כך פוגעת בכולם? מתג האינטואיציה שלהם היה כבוי, ולא היה מה שיזהיר אותם מהבאות לפני שיהיה מאוחר מדי.

האם קשה לכם לסלוח למי שפוגע בכם? ייתכן מאוד שזה בכלל לא בגלל שהפגיעה היתה קשה מדי. ייתכן שהסיבה היא שאתם חיים עם נפש לא סלחנית. ואז כדאי לכם ללמוד לסלוח, כי אתם סוחבים עליכם משא כבד שלא מגיע לאף אחד.

סליחהסליחה היא הכוח החזק ביותר להשפיע על מהלך חיינו ועל הזוגיות שלנו. נפש לא סלחנית מטילה עלינו שלושה סוגים של עונש: אבדן אהבה, אבדן שמחה ואובדן רוגע. נפש סלחנית מביאה עלינו שלוש ברכות: אנחנו חיים באהבה, אנחנו חיים בשמחה ואנחנו חיים ברוגע ושלווה.

מתי נפשנו לא סלחנית? כשאנחנו מייחסים חשיבות מוגזמת לרגשות שלנו. ואנחנו כל כך מחשיבים את מה שאנחנו מרגישים כשאנחנו מאמינים שהרגשות שלנו מייצגים את העצמי שלנו. כאילו מה שאנחנו מרגישים, זה מי שאנחנו.

למה אנחנו מתחמקים כשמבקשים מאיתנו סליחה?

וכשהרגשות שלנו כל כך חשובים לנו, טבעי יהיה בעינינו לומר לבן הזוג שלנו בעת ויכוח או מריבה: "אבל ככה אני מרגיש", ולהרגיש שזה מצדיק כל תגובה מצדנו: לכעוס, להיעלב, לשבור את הכלים. כי הרי ככה אני מרגיש. אנחנו אפילו מצדיקים ככה סילוף עובדות: לא חשוב מה שבאמת קרה כי "ככה אני מרגיש". במצב זה סליחה היא האפשרות האחרונה שאנחנו חושבים עליה.

כשהרגשות שלנו הם בעינינו העצמי שלנו, מובן שהפחד הגדול ביותר שלנו יהיה לאבד את העצמי הזה, וברור שנעשה הכל כדי להגן עליו ונדחה נסיון לבקשת סליחה. ואם מישהו אחר לא יחשיב את מה שאנחנו מרגישים באותה מידה, כמובן שהעלבון יהיה צורב מאוד. ואז איך נוכל לסלוח לו אי פעם?

כך נולדת נפש לא סלחנית: על ידי חיבור בין הרגשות שלי ובין מי שאני.

אולי אנחנו חושבים שאנחנו "רגישים מדי", ולכן אנחנו נשברים כשלא מתחשבים במה שאנחנו מרגישים. אבל אין כאן שום "רגישות". האמת של "הרגישים מדי" ו"הנפגעים מכל דבר" ו"הנעלבים בקלות", היא קושי לקבל מצב שבו מישהו לא מציב את הרגשות שלו במקום הראשון שלו. ועל זה אי אפשר לסלוח לו כמובן.

אדם לא סלחני מרגיש שהוא מבטל את עצמו אם הוא לא יבטא כעס כלפי בן הזוג שהתנגד לו, או אם הוא לא ישמור טינה למי שזלזל בו, או אפילו יסכים להיעתר לבקשת סליחה ממי שפגע בו.

סליחה והאני הפנימי שלנו

אדם סלחני לא מחבר בין הרגשות שלו ובין מי שהוא. בעיניו אני זה אני שתמיד נשאר אני. וזה "אני" שחווה כל הזמן רגשות מתחלפים: עכשיו כעס, אחר כך פיוס. עכשיו סלידה, אחר כך אהבה. עכשיו עלבון, אחר כך סליחה. זה כל הזמן אותו "אני", גם אם זאת לא כל הזמן אותה הרגשה. זה אותו "אני" שכל הזמן מרגיש אחרת.

יש לנו נפש סלחנית כשאנחנו מבינים את זה, וכשאנחנו לא מתרגשים יותר מכל רגש שאנחנו מרגישים עכשיו. אנחנו יודעים שעוד מעט נרגיש אחרת, ובכל זאת אנחנו לא נהיה מישהו אחר.

ומה קורה כשבן הזוג, חבר קרוב או אדם זר לא מתייחס למה שאנחנו מרגישים? זה לא נעים לנו כמובן, אבל אנחנו רואים בזה חוסר התחשבות או חוסר אמפתיה מצדו, ולא חוסר הערכה כלפינו. לכן הרבה יותר קל לנו לשחרר ולסלוח.

נפשנו תתחיל להיות סלחנית כאשר נהיה מסוגלים לומר לעצמנו: "אני לא מרגיש אליך עכשיו אהבה כי אני כועס עליך, אבל אני יודע שעוד מעט הכעס שלי יעבור ואני ארגיש שוב אהבה אליך".

סליחה היא המפתח לנפש רגועה
דירוג 5 כוכבים (100%) 1 הצבעות

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

התעללות מילולית: מי מתעלל במי

לא כל אמירה פוגעת יכולה להיחשב להתעללות מילולית, כי זה יכול להיות בסך הכל חלק מחילופי דברים קשים בין השניים. זה מתחיל להיות התעללות כאשר יש מאחורי המילים הפוגעות כוונה לפגוע.

המודעות הנשית

נשים, למדתן לנהל, למדתם לקבל החלטות, למדתן להוביל, למדתן לקבוע מטרות. ממש כמו הגברים. הגיע הזמן להכיר את הדבר המיוחד לכן: הזהות הנשית.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות