כשאתם רוצים מאוד להיות קרובים זה לזה, לא עולה בדעתכם שיש בכם גם רצון חזק מאוד להיות רחוקים זה מזה. ולהפך, כשאתם רוצים מאוד להיות רחוקים, לא עולה בדעתכם שיש בכם גם רצון חזק מאוד להיות קרובים. כל הזמן יש בכם שני רצונות, בקרבה ובריחוק, ותמיד רצון אחד ער ורצון אחד ישן. לכן אתם אף פעם לא רוצים את שניהם בעת ובעונה אחת, ולכן אתם תמיד מודעים רק לאחד מהם בכל רגע נתון.

כשהרצון בקרבה מפעיל אתכם תהיו זהירים מאוד במה שאתם אומרים לבן זוגכם, כי לא תרצו לעורר אצלו את הרצון להתרחק. ואז תחשבו פעמיים על מה שאתם אומרים, תחשבו שלוש פעמים איך לנסח את ההערות והבקשות שלכם, ותחשבו עשר פעמים איך להבטיח שגם הוא יהיה מחובר לרצון שלו בקרבה.

כשהרצון בריחוק מפעיל אתכם אתם מתעצבנים בקלות, אתם אומרים את מה שמונח על קצה הלשון שלכם בלי לחשוב על התוצאות, ואתם עושים הכל כדי לעורר את הרצון בריחוק גם אצל בן זוגכם. אתם פוגעים בו גם כשזה לא הכרחי, אתם מזכירים לו את הרוע שלו מהעבר גם כשאתם לא חייבים, ואתם מודעים רק לחסרונות ולטעויות שלו.

הבעיה שלנו היא שאנחנו יכולים להיות מודעים רק לאחד משני הרצונות שלנו בכל רגע נתון. כשאנחנו רוצים בקרבה אנחנו מודעים רק לרצון בקרבה. ואז כל אבר בגופנו רוצה שנהיה ביחד: להתכרבל ביחד, לדבר ביחד ולשכב ביחד. ואין לנו מושג שבתוכנו יש עוד רצון שמחכה לשעת כושר לקחת את הפיקוד.

ולהפך, כשאנחנו רוצים בריחוק אנחנו מודעים רק לרצון הזה. ואז כל אבר בגופנו רוצה מרחק: לישון לבד, לצאת לבד, להתענג לבד, לשקוע לבד במסכים, ואין לנו מושג שבינתיים יש בתוכנו גם רצון להיות מאושרים עם האדם הזה שלצדנו, והרצון הזה רק ממתין לרגע שהרצון להתרחק יתעייף וייחלש כדי שיוכל לקחת אליו את הפיקוד.

וכך נמשיך לנהל את היחסים שלנו בלי להבין למה יש עליות ומורדות, ולמה כשטוב אז כל כך טוב וכשרע אז כל כך רע, ולמה לפעמים אנחנו מוכנים לתת את חיינו למען בן זוגנו ולפעמים אנחנו מוכנים להרוג אותו. ובלי שנבין את המבנה הנפשי הזה של שני רצונות נמשיך לחפש סיבות מגוחכות בילדות שלנו וביחסים שלנו עם הורינו, ולא נבחין בתשובות האמיתיות שמונחות מתחת לאף שלנו.

בני זוג שמבינים את זה יכולים לשלוט בחילופי הרצונות. כשהם פוגעים בבן זוגם הם מבינים שהרצון להתרחק התעורר גם אצלם וגם אצלו, והם לא חושבים שהם "רק מגיבים" על הערה מעצבנת שלו. וההבנה הזאת נותנת להם את הכוח לעורר מחדש את הרצון להתקרב גם אצלם וגם אצלו.

נסו להבין את הפואנטה: אתם אף פעם לא רבים ולא מעוצבנים בגלל משהו שבן זוגכם עשה, כמו שהוא אף פעם לא מעוצבן בגלל משהו שאתם עשיתם. אתם מעוצבנים רק מסיבה אחת: כי הרצון להתרחק גבר בפנים על הרצון להתקרב. והרצון הזה להתרחק התלבש על סיבה כלשהי: על מילה מיותרת, או על חוסר הסכמה מצד השני על משהו שאנחנו רוצים.

אבל מילה מיותרת או חוסר הסכמה הם אף פעם לא הסיבה למריבה. אלה תמיד בסך הכל קולב שעליו אתם תולים את הרצון שלכם בריחוק. כלומר, חפשו תמיד את הסיבה בפנים, גם אצלכם וגם אצל בן זוגכם.

בני זוג שמבינים את המבנה הנפש של שני רצונות סותרים אצל שני הצדדים, מבינים גם את הכוח שיש לכל אחד מהם להשפיע על השני: ולקצר אצלו את הרצון להתרחק, ולהאריך אצלו את הרצון להתקרב. וכך שניהם יזכו בתקופות ארוכות יותר ויותר של "עליות", ותקופות קצרות יותר ויותר של "מורדות".