לכבד את דעתו של בן זוגנו ולהסכים עם דעתו של בן זוגנו זה לא אותו הדבר, וזה לא בהכרח הולך ביחד. ברור שאנחנו מכבדים את דעתו כשאנחנו מסכימים אתו, אבל אנחנו יכולים לכבד את דעתו גם בלי להסכים אתו. כלומר, המשמעות של "לכבד את דעתו בלי להסכים עם דעתו" פירושה שאנחנו לא צריכים להסכים עם אף מילה שהוא אומר, אבל אנחנו מכירים בזכות שלו לחשוב ככה, ובחובה שלנו להקשיב לו. זה המובן היחיד של יחסי כבוד ואין מובן אחר.

ככה מתייחסים זה אל זה בני זוג שחולקים ביניהם יחסי כבוד. אף אחד לא פוסל את דעתו של השני, ואף אחד לא מנסה לשכנע את השני לשנות את דעתו, כי כל אחת מהדעות לגיטימית באותה מידה בעיני שניהם. ולכן אין להם צורך לריב. במקום זה הם מנסים להגיע להסכמה שתהיה מקובלת על שניהם. ומיותר לציין שתמיד שמורה לכל אחד מהם הזכות לקום וללכת.

שניים כאלה מבינים שאף אחד מהם לא יזכה לממש את כל מה שהוא רוצה, ושכל אחד מהם יצטרך לוותר על חלק ממה שחשוב לו. כל אחד מהם בטוח שהשני לא מצפה לוויתור מלא ממנו, וכל אחד מהם בטוח שהשני יסכים רק לפתרון שיענה גם על מה שחשוב לו.

הסכמה בין דעות שונות היא האלטרנטיבה החכמה לניסיון של כל אחד מבני הזוג לכפות את דעתו על השני. וזה מה שקורה לכם כשאתם מוצאים את עצמכם בוויכוח או בקונפליקט או במריבה: אתם לא מנסים להגיע להסכמה בין שתי הדעות השונות שלכם, אלא כל אחד מכם מנסה לפסול את הדעה השניה כדי שתישאר רק הדעה של עצמו.

המודל הזוגי האלטרנטיבי הזה שעליו אנחנו מדברים כאן לא מופעל על ידי השאלה איזו משתי הדעות היא הצודקת, אלא הוא מופעל על ידי השאלה איך לגרום לשתי הדעות להתקיים במערכת יחסים אחת.

כשתתחילו לראות את הדברים באור הזה, תגלו את ההתנשאות שאפיינה את שניכם במודל הזוגי הישן, כשכל אחד מכם היה בטוח שרק הוא צודק. ובוודאי תגלו גם את החוצפה של כל אחד מכם שהרגיש חופשי לפסול את הדעה של השני, ולהילחם על פתרון שיספק רק את הצד של עצמו.

יחסים של הסכמה בין דעות שונות הם אמנות שעדיין לא מוכרת לרובנו, כי רובנו עדיין תקועים ביחסים שבהם כל אחד מנסה להכריח את השני להסכים עם הדעה שלו. והדברים האלה הם למעשה הזמנה לאותם בני זוג שכבר הגיעו למדרגה של נכונות לסלול ביחד שביל זהב בין שתי הדעות השונות שלהם. ולבני הזוג האלה הנה כמה כללי יסוד של אמנות ההסכמה בין דעות שונות:

1. כל אחד מקבל את העובדה שתמיד יש שתי דעות ולא רק אחת, ושתיהן לגיטימיות תמיד באותה מידה בדיוק.
2. אף אחד לא מרשה לעצמו לבטל את דעתו של השני.
3. כל אחד לוקח אחריות מלאה להבטיח שהפתרון המשותף שהם מחפשים יכיל תשובות גם למה שחושב השני.
4. אף אחד לא מצפה לקבל את כל מה שהוא רוצה, וכל אחד מוכן לוותר על חלק מרצונו.

כשיש מנצחים יש גם מפסידים, ואילו להרוויח אפשר רק כשאף אחד לא מפסיד. כי שום ויכוח זוגי לא יכול להסתיים ברווח אם אחד מבני הזוג נשאר מתוסכל. אז לכו גם אתם עם הזרם הזה של רצון להרוויח ביחד במקום הרצון לנצח בנפרד, ואל תרשו לעצמכם להישאר מאחור.