הערכה עצמית היא סיכום של כל מה שחשבנו על עצמנו עד היום, אבל היא גם יוצרת את מי שנהיה מכאן והלאה, כי הערכה עצמית גבוהה פותחת מעגל של הצלחה, והערכה עצמית נמוכה פותחת מעגל של חוסר הצלחה. כלומר, מה שאנחנו חושבים על עצמנו יוצר את מי שאנחנו ואת מה שאנחנו עושים.

איך זה פועל? מה שאנחנו חושבים על עצמנו יוצר ציפיות סמויות לגבי מה שאנחנו יכולים או לא יכולים. למשל, אם אתם חושבים שאתם לא מסוגלים לדבר בפני קהל, איזה סיכוי יש שתקומו ותדברו בפני קהל? כלומר, כשאתם אומרים "כזה אני" תישארו כפי שאתם תמיד, כי אתם לא חושבים שאתם מסוגלים ליותר מזה.

מה שאנחנו חושבים על עצמנו יוצר אם כן ציפיות סמויות לגבי מה שאנחנו יכולים או לא יכולים, והציפיות הסמויות האלה יוצרות את המעשים שאנחנו עושים, שהם תמיד בתיאום מלא עם מה שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים או לא יכולים. והלאה: המעשים שאנחנו עושים יוצרים את המציאות שלנו, והמציאות שמעשינו יצרו חוזרת ומאשרת את מה שחשבנו על עצמנו מלכתחילה: "כזה אני", "אני לא מסוגל", "זה לא בשבילי".

זה מעגל החיים המושלם של אמונות שמגשימות את עצמן:

• אנחנו מאמינים במשהו לגבי עצמנו.
• אנחנו מתאימים את המעשים שלנו למה שאנחנו מאמינים על עצמנו.
• המעשים שלנו יוצרים מציאות שמתאימה להם.
• המציאות הזאת חוזרת ומאשרת את מה שאנחנו חושבים על עצמנו.

אם אנחנו חושבים שאנחנו לא מסוגלים לשיר, איזו סיבה יש לנו ללמוד פיתוח קול? או אם אנחנו חושבים שאין לנו כישורים לתקשורת זוגית, איזו סיבה יש לנו לחפש בן זוג? אם אנחנו חושבים שילדים בעולם הזה אומללים, איזו סיבה יש לנו להביא ילדים לעולם?

וגם הפוך: אם אנחנו חושבים שיש לנו כוח להתגבר על פחד ממבחן כלשהו כמו טיפוס הרים או הופעה על במה, איזו סיבה יש לנו להימנע ממנו? או אם אנחנו חושבים שיש לנו כוח להבליג על כעס, מה ימנע מאתנו להתגבר על הכעסים שלנו?

זוהי ההשפעה הבלתי נראית של הערכה עצמית על חיינו. אבל במה אנחנו צריכים להתרכז כדי לחזק את ההערכה העצמית, במה שאנחנו חושבים על עצמנו? בציפיות שהמחשבות האלה מעוררות? במעשים שהציפיות האלה יוצרות? במציאות שהמעשים שלנו יוצרים?

אז המקום הנכון לחזק את ההערכה העצמית שלנו הוא במעשים שלנו, כי המעשים שלנו הם הדבר היחיד שאנחנו יכולים לשלוט בו. וזה מה שעושים בעלי הערכה עצמית גבוהה: הם ניגשים למבחנים שונים גם אם הם מפחדים שהם לא יצליחו, הם מציעים את המצגת שהם הכינו אף על פי שהם פוחדים שידחו אותם, והם יוצרים דברים שונים אף על פי שהם בטוחים שזה לא יעניין אף אחד.

מה הסוד שלהם? האם הם לא פוחדים מדחייה או מכישלון? ברור שכן. אבל בעלי הערכה עצמית גבוהה רכשו את ההערכה העצמית שלהם על ידי הרגל ארוך שנים ומיוחד במינו: לטפוח לעצמם על השכם לאחר כל מעשה מצדם תוך התגברות על הפחד.

אבל רגע, הנה הפואנטה שאל תשכחו לעולם: בעלי הערכה עצמית גבוהה טופחים לעצמם על השכם לאחר כל מעשה קשה שהם עושים בלי קשר לתוצאות של המעשה הזה. כלומר, בלי קשר לשאלה אם הם הצליחו או נכשלו. קראו את הקטע הזה שוב, כי הוא יכול לשנות את כל ההתייחסות שלכם אל עצמכם.

בעלי הערכה עצמית גבוהה לא משבחים את עצמם כי הם הצליחו. הם משבחים את עצמם כי הם העזו, כי הם התאמצו, כי הם התגברו, כי הם התעקשו. כך הם מחזקים כל הזמן את האמון שלהם ביכולת של עצמם להתגבר על הפחדים שלהם.

ומה הסוד של בעלי הערכה עצמית נמוכה? הם עסוקים בתוצאות: אני אצליח או אכשל. זה כל מה שמעניין אותם. ואם הם לא בטוחים שהם יצליחו, איזו סיבה יש להם לנסות?

אז זהו, "כל הכבוד לי" - זאת מהיום הסיסמה שלכם. אבל זה לייק שאתם נותנים לעצמכם לא כי הצלחתם אלא כי העזתם והתאמצתם. וככל שתתנו לעצמכם יותר לייקים, יהיו לכם יותר הצלחות. זאת הבטחה, כי הסטטיסטיקה תדאג לזה.

וכך, בשקט בשקט אתם משנים את מעגל החיים שלכם: במקום אמונות נמוכות על עצמכם, שיוצרות ציפיות נמוכות מעצמכם, שיוצרות מעשים נמוכים מצדכם, שיוצרים מציאות נמוכה עבורכם, אתם מתחילים להביא אמונות גבוהות על עצמכם, שיוצרות ציפיות גבוהות מעצמכם, שיוצרות מעשים גבוהים, שיוצרים מציאות גבוהה, שתיצור הערכה עצמית גבוהה, וכו' וכו', ומעגל החיים מסתובב על צירו מעלה מעלה, עוד ועוד, הלאה והלאה.בלחשבנ