שתף
שלח לחבר
אימייל
הכירו את מנגנון ההכחשה החמוד שלנו, שמשחרר אותנו מכל אשמה ומכל אחריות על מעשה לא יפה שעשינו.

מאז שהאדם הראשון האשים את חווה שהיא פיתתה אותו ל אכול מהפרי האסור, עסוקים בני זוג בכל רחבי תבל ובכל מרחבי ההיסטוריה בהעברת האשמה של כל בעיה אחד אל השני. ועיקר האומללות שבה מוצאים את עצמם כל כך הרבה בני זוג נובע מהאצבע המאשימה שכל אחד מהם מפנה אל השני.

ההאשמה מתחבאת כמעט בכל הערה:

  • "אתה אף פעם לא שם את הדברים במקום"
  • "הכלים שוב נשארו במדיח"
  • "מיכל הדלק במכונית שוב ריק"

לכן כל הערה היא מריבה חדשה שיוצאת לדרך. אחר כך, אחרי שלוש שעות או שלושה ימים או שלושה שבועות שהשניים יירגעו, הם ידברו על מה שקרה כאילו הם מבינים בכלל מה באמת קרה, ואז יהיה סקס לוהט כאילו בכך הם פתרו את הבעיה, ואז הם ילכו לישון כאילו הכל בסדר ביניהם.

אבל שום דבר לא יהיה בסדר ביניהם אם הם ידברו רק על מה שקרה. כי אם הם לא ינסו גם להבין את הדחף הזה של כל אחד מהם להעביר את האחריות למה שקרה מעצמו אל השני, הם ימשיכו להשתתף שוב ושוב במשחק ההאשמות הזה, שלאט לאט נוגס ומחסל את האהבה ביניהם.

למה כל כך חשוב לכל אחד מאתנו להאשים את השני בכל בעיה שמתעוררת בינינו? זה לא מכיוון שאנחנו כל כך שונאים אותו, או בגלל שאנחנו כל כך בזים לו, אף על פי שאנחנו אומרים לו כל כך הרבה דברי שנאה ובוז. הסיבה היא אחרת לגמרי: כדי לא להרגיש שגם אנחנו אשמים בבעיה.

ולמה אנחנו מפחדים כל כך לקחת אחריות על החלק שלנו בבעיה? למה אנחנו מפחדים כל כך לומר למשל: לא הייתי בסדר, אתה צודק, פגעתי בך וזה לא מגיע לך, אני מתבייש במה שאמרתי? מה כל כך מפחיד להכיר בזה שלא היינו הוגנים, או שלא היינו צודקים, או שלא היינו נחמדים, או שלא היינו רגישים?

הפחד מלקיחת אחריות

הפחד להכיר בטעות שלנו הוא אחד הפחדים העתיקים והעמוקים ביותר של כל אחד מאתנו, והוא הולך אתנו מאז ילדותנו. מאז ששיחקנו בארגז החול אנחנו מפחדים שלא יעריכו אותנו אם נהיה טיפשים כאלה שעושים טעויות כאלה. ואם לא יעריכו אותנו, מי יאהב אותנו? מי ישמור עלינו? מי ירצה לחבק אותנו?

המצוקה הזאת הולידה את מנגנון ההכחשה. זה מנגנון שמופעל באופן אוטומטי בכל מצב שבו עשינו משהו שאנחנו מתביישים בו כי הוא פוגע בדעה הטובה שיש לנו על עצמנו. זה מנגנון שמבטיח לנו הרגשה טובה לגבי עצמנו גם כשאנחנו עושים מעשים שלא בדיוק מצדיקים הרגשה טובה כזאת.

וכך המנגנון החמוד הזה משחרר אותנו מכל אמת לא נעימה על עצמנו, וגואל אותנו מכל הרגשת אחריות על מעשים לא יפים שעשינו, ופוטר אותנו מכל רגש אשמה. בזכות ההכחשה אנחנו יכולים לפגוע במישהו בלי להרגיש אשמים, בזכות ההכחשה אנחנו יכולים להיות מודעים רק לפגיעה כלפינו ולא לפגיעה מצדנו, ובזכות הכחשה אנחנו יכולים לשקר, לפגוע, לעצבן, להפר הבטחות, ועדיין להאמין שאין פגם בהתנהגות שלנו.

וכמובן, בזכות מנגנון ההכחשה אנחנו יכולים להאמין באמת ובתמים שבן הזוג שלנו אשם בכל מצב. אז כשאנחנו כועסים עליו בלי לראות גם את החלק של עצמנו אנחנו עושים את זה בתום לב, כי אנחנו משוכנעים שזאת האמת.

כלומר, כל המלחמות שלנו להבטיח שאנחנו לא אשמים הן באמת מלחמות לחיים ולמוות, כי כל הדימוי העצמי שלנו מוטל על כף המאזניים: אנחנו אף פעם לא טועים, אנחנו אף פעם לא אשמים, אנחנו תמיד צודקים ותמיד בסדר.

מה דרוש כדי שיהיה אי פעם סוף להאשמות האלה שלנו אחד את השני? ומה דרוש כדי שתהיה לנו אי פעם יכולת לראות את האחריות שלנו בדיוק כמו את האחריות שלו? אז כל מה שדרוש הוא רק מודעות להכחשת האחריות שלנו, ולאמת שאנחנו לא רוצים לדעת.

המשחק הזוגי שאי אפשר לנצח בו
דירוג 4.2 כוכבים (83.64%) 11 הצבעות

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

איך להרוס לאחרים מצב רוח וביטחון עצמי

ש אנשים שעושים קריירה מיצירה ועשייה ובעלי מצב רוח טוב, ויש אנשים שעושים קריירה מקריעה לגזרים של אנשים אחרים וגורמים להם למצב רוח ירוד.
אלה עושים ואלה מבקרים. אלה עושים ואלה מלגלגים, אלה עושים ואלה פוסלים, אלה מנסים להביא דברים חדשים לעולם ואלה מנסים למנוע את זה בעדם. אין מה לעשות, יש בעולם עוצרים ויש מקדמים.

לחשוב כמו צפרדע חכמה

אנשים שליליים יש בכל מקום ובכל זמן, אולי במיטה לצדנו ואולי במשרד לידנו. מה לעשות אם אי אפשר לירות בהם או להרחיק אותם מחיינו?

טיפול זוגי בתל אביב

טיפול זוגי יכול לעזור לכל זוג, בכל גיל ובכל צירוף: צעירים בתחילת דרכם שרוצים להבטיח דרך בטוחה יותר ליחסים ארוכי טווח, לזוגות מבוגרים שרוצים להחזיר לעצמם את הניצוץ, ולזוגות עם פערים עמוקים בתפיסת העולם.

הכירו את מנגנון ההכחשה החמוד שלנו, שמשחרר אותנו מכל אשמה ומכל אחריות על מעשה לא יפה שעשינו.

מאז שהאדם הראשון האשים את חווה שהיא פיתתה אותו ל אכול מהפרי האסור, עסוקים בני זוג בכל רחבי תבל ובכל מרחבי ההיסטוריה בהעברת האשמה של כל בעיה אחד אל השני. ועיקר האומללות שבה מוצאים את עצמם כל כך הרבה בני זוג נובע מהאצבע המאשימה שכל אחד מהם מפנה אל השני.

ההאשמה מתחבאת כמעט בכל הערה:

  • "אתה אף פעם לא שם את הדברים במקום"
  • "הכלים שוב נשארו במדיח"
  • "מיכל הדלק במכונית שוב ריק"

לכן כל הערה היא מריבה חדשה שיוצאת לדרך. אחר כך, אחרי שלוש שעות או שלושה ימים או שלושה שבועות שהשניים יירגעו, הם ידברו על מה שקרה כאילו הם מבינים בכלל מה באמת קרה, ואז יהיה סקס לוהט כאילו בכך הם פתרו את הבעיה, ואז הם ילכו לישון כאילו הכל בסדר ביניהם.

אבל שום דבר לא יהיה בסדר ביניהם אם הם ידברו רק על מה שקרה. כי אם הם לא ינסו גם להבין את הדחף הזה של כל אחד מהם להעביר את האחריות למה שקרה מעצמו אל השני, הם ימשיכו להשתתף שוב ושוב במשחק ההאשמות הזה, שלאט לאט נוגס ומחסל את האהבה ביניהם.

למה כל כך חשוב לכל אחד מאתנו להאשים את השני בכל בעיה שמתעוררת בינינו? זה לא מכיוון שאנחנו כל כך שונאים אותו, או בגלל שאנחנו כל כך בזים לו, אף על פי שאנחנו אומרים לו כל כך הרבה דברי שנאה ובוז. הסיבה היא אחרת לגמרי: כדי לא להרגיש שגם אנחנו אשמים בבעיה.

ולמה אנחנו מפחדים כל כך לקחת אחריות על החלק שלנו בבעיה? למה אנחנו מפחדים כל כך לומר למשל: לא הייתי בסדר, אתה צודק, פגעתי בך וזה לא מגיע לך, אני מתבייש במה שאמרתי? מה כל כך מפחיד להכיר בזה שלא היינו הוגנים, או שלא היינו צודקים, או שלא היינו נחמדים, או שלא היינו רגישים?

הפחד מלקיחת אחריות

הפחד להכיר בטעות שלנו הוא אחד הפחדים העתיקים והעמוקים ביותר של כל אחד מאתנו, והוא הולך אתנו מאז ילדותנו. מאז ששיחקנו בארגז החול אנחנו מפחדים שלא יעריכו אותנו אם נהיה טיפשים כאלה שעושים טעויות כאלה. ואם לא יעריכו אותנו, מי יאהב אותנו? מי ישמור עלינו? מי ירצה לחבק אותנו?

המצוקה הזאת הולידה את מנגנון ההכחשה. זה מנגנון שמופעל באופן אוטומטי בכל מצב שבו עשינו משהו שאנחנו מתביישים בו כי הוא פוגע בדעה הטובה שיש לנו על עצמנו. זה מנגנון שמבטיח לנו הרגשה טובה לגבי עצמנו גם כשאנחנו עושים מעשים שלא בדיוק מצדיקים הרגשה טובה כזאת.

וכך המנגנון החמוד הזה משחרר אותנו מכל אמת לא נעימה על עצמנו, וגואל אותנו מכל הרגשת אחריות על מעשים לא יפים שעשינו, ופוטר אותנו מכל רגש אשמה. בזכות ההכחשה אנחנו יכולים לפגוע במישהו בלי להרגיש אשמים, בזכות ההכחשה אנחנו יכולים להיות מודעים רק לפגיעה כלפינו ולא לפגיעה מצדנו, ובזכות הכחשה אנחנו יכולים לשקר, לפגוע, לעצבן, להפר הבטחות, ועדיין להאמין שאין פגם בהתנהגות שלנו.

וכמובן, בזכות מנגנון ההכחשה אנחנו יכולים להאמין באמת ובתמים שבן הזוג שלנו אשם בכל מצב. אז כשאנחנו כועסים עליו בלי לראות גם את החלק של עצמנו אנחנו עושים את זה בתום לב, כי אנחנו משוכנעים שזאת האמת.

כלומר, כל המלחמות שלנו להבטיח שאנחנו לא אשמים הן באמת מלחמות לחיים ולמוות, כי כל הדימוי העצמי שלנו מוטל על כף המאזניים: אנחנו אף פעם לא טועים, אנחנו אף פעם לא אשמים, אנחנו תמיד צודקים ותמיד בסדר.

מה דרוש כדי שיהיה אי פעם סוף להאשמות האלה שלנו אחד את השני? ומה דרוש כדי שתהיה לנו אי פעם יכולת לראות את האחריות שלנו בדיוק כמו את האחריות שלו? אז כל מה שדרוש הוא רק מודעות להכחשת האחריות שלנו, ולאמת שאנחנו לא רוצים לדעת.

המשחק הזוגי שאי אפשר לנצח בו
דירוג 4.2 כוכבים (83.64%) 11 הצבעות

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

לחיות ביחד אבל לחוד

המסר “אני מצפה” מבטא את המחשבה שאתה חייב לעשות את מה שאני רוצה כי אני מצפה לזה. הבעיה היא שלא כל דבר שמתאים לצבא מתאים לזוגיות בריאה.

שליטה עצמית: כוח או חולשה

אחד מתפרץ בזעם והורס את היחסים ואחד מבליג ומגיב בתבונה ומשיג תוצאות. מה מבדיל ביניהם? שליטה עצמית.
אחד פוגע בבן זוגו וגורם לו להתרחק ואחד מזמין אותו לשיחה ופותר את הבעיה. מה מבדיל ביניהם? שליטה עצמית.
אחד נותן הבטחות אבל עושה את ההפך ולא מאמינים לו, ואחד מקיים את ההתחייבויות שלו ונותנים בו אמון. מה מבדיל ביניהם? שליטה עצמית.
אז זה בעצם כל הסיפור: שליטה עצמית, יש לנו או אין לנו. וזה מה שמבדיל בין מצליחים ביחסים ובין אלה שנכשלים.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

צריכים עזרה? צרו איתי קשר

כתובת: ארלוזורוב 124, דירה 5, תל אביב
חניה חינם לבאי הקליניקה