שתף
שלח לחבר
אימייל
האם אנחנו מרוויחים משהו ממתיחת ביקורת? בטוח שכן, אחרת לא היינו עושים את זה כל כך הרבה. השקרים והאמת על ביקורת בונה, ועל ביקורת מכוונות טובות.

למה אנחנו מעריצים ביקורת?

אנחנו חיים בחברה שסוגדת לחשיבה ביקורתית מתוך אמונה מוטעית שחוכמה פירושה איתור פגמים וליקויים. אבל מי שממוקד בפגמים וליקויים, טבעי שיראה רק אותם. אין בכך כושר אבחנה מיוחד או חוכמה ראויה לציון, אלא פשוט ראייה מוגבלת שרואה רק חלק של המציאות. למעשה, המניע היחיד של שפיטה וביקורת הוא לתת תוקף לאשליה שלנו שהאחרים פחות מוצלחים, פחות חכמים, פחות הגונים ופחות טובים מאתנו.

ביקורת היא הנשק הסודי להגנת העליונות שלנו. כשאנחנו מותחים ביקורת על אדם אחר נדמה לנו שאנחנו יותר ממנו, ובעצם אנחנו אומרים לו: "אני יודע ואתה לא יודע", "אני צודק ואתה טועה".

ביקורת היא אפוא מפגן כוח של האגו, ואמצעי יעיל להביא את האדם הנשפט לעמדה נחותה. וכך משרתת הביקורת את חשיבותנו העצמית המדומה על ידי השפלתו של מישהו אחר, תבוסתו וכלימתו.

המקום החביב עלינו ביותר לשיפוט הוא המערכת הזוגית. הבעיה היא שגם בן זוגנו שופט אותנו. התוצאה היא ששנינו לא רק שופטים אלא גם נשפטים. ביחסים שבהם שני אנשים מחפשים עדיפות זה על זה אף אחד לא יכול להיות משוחרר מביקורת כלפיו, כי על מי נמתח ביקורת אם לא אחד על השני? אין מישהו אחר. וכך, שיפוט פוגע בשני הצדדים, גם בשופט וגם בנשפט.

מה אנחנו מרוויחים מביקורת?

שפיטה וביקורת הן השקעות שנושאות רווח משולש:

·       אנחנו שופטים את שותפנו כדי למנוע ממנו לשפוט אותנו.

·       אנחנו מתמקדים במשגים שלו כדי להימנע מלהתמקד במישגים שלנו.

·       אנחנו מכווצים אותו כדי לשמור על יתרון לטובתנו.

וזה תפקידה העיקרי של השפיטה והביקורת: לאתר את החסרונות של הזולת כדי שנאמין שחסרונות אלה אינם קיימים אצלנו. כשאנחנו מתמקדים בפגמים של הזולת אנחנו יכולים להסיח את דעתנו מהעובדה שגם אנחנו לפעמים לא נחמדים, לפעמים לא מושכים, לפעמים לא חכמים. כדברי הפתגם העממי: "לולא היו בנו חסרונות לא היינו מתאמצים כל כך לחפש אותם באחרים".

אבל כל החסרונות שאנחנו רואים אצל שותפנו קיימים גם אצלנו במידה כזאת או אחרת. ואם אנחנו לא רואים אותם, זה מכיוון שאנחנו מתרכזים רק בחסרונות שלו. ההבדל הוא שלחסרונות שלו אנחנו לא מוכנים לסלוח, ואילו אותם חסרונות עצמם מקבלים סליחה ומחילה כשהם שלנו.

האם ביקורת באה מכוונות טובות?

אנחנו תמיד מתחפשים ליועצים ולמסייעים לאנשים אחרים בעוד אנחנו מרטשים את הביטחון העצמי שלהם. נדמה לנו שאנחנו מחפשים את טובת הזולת כשאנחנו אומרים לו: "אני במקומך הייתי עושה את זה אחרת", או "אל תרשה לה להתנהג אליך ככה", או "ומה עם הכבוד שלך".

ומהאמונה הזאת צמחה האגדה על "ביקורת בונה".

אולי גם אנחנו חושבים שזה הגיוני להצביע על טעויות של שותפנו, ואולי גם אנחנו משוכנעים שאנחנו עוזרים לו כשאתה מראים לו איזה מטומטם הוא. הרבה אנשים משוכנעים שהם מלאי כוונות טובות כשהם מסבירים לנו איפה טעינו.

אבל אין שום כוונות טובות בביקורת ובשפיטה. להיפך, ביקורת היא תמיד ניסיון של אדם אחד להרגיש יותר בטוח בעצמו על ידי ערעור הביטחון של אדם אחר. והתפקיד המגוחך וההרסני ביותר של האגו למצוא פגמים וחסרונות בזולת, כדי לשכנע אותך שפגמים וחסרונות אלה אינם מצויים בך. ועל כך אמר בודהה שאדם המנפח את מגרעות הזולת ומחפה על מגרעותיו, דומה לנוכל המחפה על הפסדיו.

לכן חשיפת אופייה האמיתי של חשיבתנו הביקורתית היא קריטית כדי לסלקה מתודעתנו, וכדי לפנות מקום למחשבות הנענות לחיים רק בחיוב, בעידוד ובאהבה.

מהי ביקורת בונה באמת?

ביקורת יכולה לבנות משהו חיובי באמת רק כשהיא משפרת ומתקנת, כשאינה פוגעת באיש וכשאינה הורסת יחסים. לכן ביקורת בונה באמת יכולה לבוא רק ממניעים שאין בהם חיפוש עליונות. ביקורת בונה עונה על הצרכים של מקבל העצה ולא של נותן העצה. ביקורת כזאת ניתנת באהבה ומתקבלת באהבה, והתוצאה שלה היא תמיד משהו טוב יותר.

בתי הבכורה קרן אהובה על כולם משום שלעולם אינה גורמת לאי נוחות. היא אמנית הביקורת הבונה, וההערות והעצות שלה מוגשות תמיד על גבי מצע שכל אחד יכול לקבל בלי להרגיש מוקנט.

יום אחד שמעתי את בעלה מספר לה שידיד שלו מבקש ממנו הלוואה כספית, אף על פי שהוא עדיין לא החזיר הלוואה קודמת. ומיד ראיתי שהיא לא ידעה על ההלוואה הקודמת. התגובה שלה השאירה אותי בפה פעור. "אתה כל כך נדיב, לכן כולם אוהבים אותך", היא אמרה לו בשלוות הנפש האופיינית לה. ואז היא הוסיפה: "חבל רק שיש אנשים שמנסים לנצל את זה. מזל שאתה יודע מתי להגיד כן ומתי להגיד לא".

כך, בלי לתת לו להרגיש שהיא יודעת יותר טוב, היא הזכירה לו את הגבול שבין ידידות ובין נצלנות, והראתה לו שהיא בוטחת בו שיידע להסיק בעצמו לאיזו משתי ההגדרות שייך המקרה הזה. ואכן, הוא הזדקף, נתן לה נשיקה אוהבת, ומלא אומץ פנה אל ידידו כדי לומר לו שהוא התייעץ עם אשתו, והם החליטו שלאחר שהוא יחזיר את ההלוואה הקודמת הם ידונו בבקשה שלו.

ביקורת לעולם אינה בונה באמת כאשר היא כופה דעה של אדם אחד על אדם אחר. כדי שביקורת תהיה בונה היא צריכה רק להציע חומר למחשבה: "האם אתה מרוצה מעבודתך, או היית רוצה לחפש משהו מתגמל יותר?" או "האם היית רוצה להראות להוריך דרך יפה יותר לנהוג כלפיך?" או "האם אתה מרגיש נוח עם המצב הזה?" או "האם את מעדיפה להישאר עם הבחור הזה למרות ההתנהגות שלו?"

כדי להיות מבקרים טובים עלינו לתת לעצמנו רשות לא לדעת, לא להבין, לא לקבוע. עלינו להרשות לעצמנו לעצור, לבחון, לשאול. עלינו להפסיק לייעץ ולהתחיל להתייעץ.

ביקורת: הנשק הסודי של האגו
דירוג 1 כוכבים (20%) 1 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

להתגרש ולשמור על שפיות

גירושין הם תקופה של התארגנות מחודשת בכל תחומי חיינו, וכדי לצאת ממנה בריאים וחזקים בנפשנו, רצוי להיערך למה שצפוי על ידי הכרת חמשת השלבים שצריך לעבור עד להרגשה שהסערה מאחורינו.

מה לעשות אם הוא בגד בך

לעזוב אותו, להעניש אותו, לנקום בו עם גבר אחר, אלה שלוש אפשרויות תגובה לאחר בגידה של בן הזוג. אבל יש עוד אפשרות, והיא מוצעת לאלה שלא מוותרות על הסיכוי לחיות באהבה ובאמון עם בן זוגן.

האם אנחנו מרוויחים משהו ממתיחת ביקורת? בטוח שכן, אחרת לא היינו עושים את זה כל כך הרבה. השקרים והאמת על ביקורת בונה, ועל ביקורת מכוונות טובות.

למה אנחנו מעריצים ביקורת?

אנחנו חיים בחברה שסוגדת לחשיבה ביקורתית מתוך אמונה מוטעית שחוכמה פירושה איתור פגמים וליקויים. אבל מי שממוקד בפגמים וליקויים, טבעי שיראה רק אותם. אין בכך כושר אבחנה מיוחד או חוכמה ראויה לציון, אלא פשוט ראייה מוגבלת שרואה רק חלק של המציאות. למעשה, המניע היחיד של שפיטה וביקורת הוא לתת תוקף לאשליה שלנו שהאחרים פחות מוצלחים, פחות חכמים, פחות הגונים ופחות טובים מאתנו.

ביקורת היא הנשק הסודי להגנת העליונות שלנו. כשאנחנו מותחים ביקורת על אדם אחר נדמה לנו שאנחנו יותר ממנו, ובעצם אנחנו אומרים לו: "אני יודע ואתה לא יודע", "אני צודק ואתה טועה".

ביקורת היא אפוא מפגן כוח של האגו, ואמצעי יעיל להביא את האדם הנשפט לעמדה נחותה. וכך משרתת הביקורת את חשיבותנו העצמית המדומה על ידי השפלתו של מישהו אחר, תבוסתו וכלימתו.

המקום החביב עלינו ביותר לשיפוט הוא המערכת הזוגית. הבעיה היא שגם בן זוגנו שופט אותנו. התוצאה היא ששנינו לא רק שופטים אלא גם נשפטים. ביחסים שבהם שני אנשים מחפשים עדיפות זה על זה אף אחד לא יכול להיות משוחרר מביקורת כלפיו, כי על מי נמתח ביקורת אם לא אחד על השני? אין מישהו אחר. וכך, שיפוט פוגע בשני הצדדים, גם בשופט וגם בנשפט.

מה אנחנו מרוויחים מביקורת?

שפיטה וביקורת הן השקעות שנושאות רווח משולש:

·       אנחנו שופטים את שותפנו כדי למנוע ממנו לשפוט אותנו.

·       אנחנו מתמקדים במשגים שלו כדי להימנע מלהתמקד במישגים שלנו.

·       אנחנו מכווצים אותו כדי לשמור על יתרון לטובתנו.

וזה תפקידה העיקרי של השפיטה והביקורת: לאתר את החסרונות של הזולת כדי שנאמין שחסרונות אלה אינם קיימים אצלנו. כשאנחנו מתמקדים בפגמים של הזולת אנחנו יכולים להסיח את דעתנו מהעובדה שגם אנחנו לפעמים לא נחמדים, לפעמים לא מושכים, לפעמים לא חכמים. כדברי הפתגם העממי: "לולא היו בנו חסרונות לא היינו מתאמצים כל כך לחפש אותם באחרים".

אבל כל החסרונות שאנחנו רואים אצל שותפנו קיימים גם אצלנו במידה כזאת או אחרת. ואם אנחנו לא רואים אותם, זה מכיוון שאנחנו מתרכזים רק בחסרונות שלו. ההבדל הוא שלחסרונות שלו אנחנו לא מוכנים לסלוח, ואילו אותם חסרונות עצמם מקבלים סליחה ומחילה כשהם שלנו.

האם ביקורת באה מכוונות טובות?

אנחנו תמיד מתחפשים ליועצים ולמסייעים לאנשים אחרים בעוד אנחנו מרטשים את הביטחון העצמי שלהם. נדמה לנו שאנחנו מחפשים את טובת הזולת כשאנחנו אומרים לו: "אני במקומך הייתי עושה את זה אחרת", או "אל תרשה לה להתנהג אליך ככה", או "ומה עם הכבוד שלך".

ומהאמונה הזאת צמחה האגדה על "ביקורת בונה".

אולי גם אנחנו חושבים שזה הגיוני להצביע על טעויות של שותפנו, ואולי גם אנחנו משוכנעים שאנחנו עוזרים לו כשאתה מראים לו איזה מטומטם הוא. הרבה אנשים משוכנעים שהם מלאי כוונות טובות כשהם מסבירים לנו איפה טעינו.

אבל אין שום כוונות טובות בביקורת ובשפיטה. להיפך, ביקורת היא תמיד ניסיון של אדם אחד להרגיש יותר בטוח בעצמו על ידי ערעור הביטחון של אדם אחר. והתפקיד המגוחך וההרסני ביותר של האגו למצוא פגמים וחסרונות בזולת, כדי לשכנע אותך שפגמים וחסרונות אלה אינם מצויים בך. ועל כך אמר בודהה שאדם המנפח את מגרעות הזולת ומחפה על מגרעותיו, דומה לנוכל המחפה על הפסדיו.

לכן חשיפת אופייה האמיתי של חשיבתנו הביקורתית היא קריטית כדי לסלקה מתודעתנו, וכדי לפנות מקום למחשבות הנענות לחיים רק בחיוב, בעידוד ובאהבה.

מהי ביקורת בונה באמת?

ביקורת יכולה לבנות משהו חיובי באמת רק כשהיא משפרת ומתקנת, כשאינה פוגעת באיש וכשאינה הורסת יחסים. לכן ביקורת בונה באמת יכולה לבוא רק ממניעים שאין בהם חיפוש עליונות. ביקורת בונה עונה על הצרכים של מקבל העצה ולא של נותן העצה. ביקורת כזאת ניתנת באהבה ומתקבלת באהבה, והתוצאה שלה היא תמיד משהו טוב יותר.

בתי הבכורה קרן אהובה על כולם משום שלעולם אינה גורמת לאי נוחות. היא אמנית הביקורת הבונה, וההערות והעצות שלה מוגשות תמיד על גבי מצע שכל אחד יכול לקבל בלי להרגיש מוקנט.

יום אחד שמעתי את בעלה מספר לה שידיד שלו מבקש ממנו הלוואה כספית, אף על פי שהוא עדיין לא החזיר הלוואה קודמת. ומיד ראיתי שהיא לא ידעה על ההלוואה הקודמת. התגובה שלה השאירה אותי בפה פעור. "אתה כל כך נדיב, לכן כולם אוהבים אותך", היא אמרה לו בשלוות הנפש האופיינית לה. ואז היא הוסיפה: "חבל רק שיש אנשים שמנסים לנצל את זה. מזל שאתה יודע מתי להגיד כן ומתי להגיד לא".

כך, בלי לתת לו להרגיש שהיא יודעת יותר טוב, היא הזכירה לו את הגבול שבין ידידות ובין נצלנות, והראתה לו שהיא בוטחת בו שיידע להסיק בעצמו לאיזו משתי ההגדרות שייך המקרה הזה. ואכן, הוא הזדקף, נתן לה נשיקה אוהבת, ומלא אומץ פנה אל ידידו כדי לומר לו שהוא התייעץ עם אשתו, והם החליטו שלאחר שהוא יחזיר את ההלוואה הקודמת הם ידונו בבקשה שלו.

ביקורת לעולם אינה בונה באמת כאשר היא כופה דעה של אדם אחד על אדם אחר. כדי שביקורת תהיה בונה היא צריכה רק להציע חומר למחשבה: "האם אתה מרוצה מעבודתך, או היית רוצה לחפש משהו מתגמל יותר?" או "האם היית רוצה להראות להוריך דרך יפה יותר לנהוג כלפיך?" או "האם אתה מרגיש נוח עם המצב הזה?" או "האם את מעדיפה להישאר עם הבחור הזה למרות ההתנהגות שלו?"

כדי להיות מבקרים טובים עלינו לתת לעצמנו רשות לא לדעת, לא להבין, לא לקבוע. עלינו להרשות לעצמנו לעצור, לבחון, לשאול. עלינו להפסיק לייעץ ולהתחיל להתייעץ.

ביקורת: הנשק הסודי של האגו
דירוג 1 כוכבים (20%) 1 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

האגו – מאויב לידיד

מה יש בנו שהופך אותנו מאנשים טובים ונדיבים ליצורים אנוכיים ותועלתניים?
מה יש בנו שהופך כל נתינה שלנו לקלף מיקוח מתחשבן?
מה יש בנו שדוחף אותנו לפגוע באנשים היקרים לנו מכל?
מה יש בנו שגורם לנו להפוך את היחסים שלנו למאבקי כוח?
האגו, האגו, האגו, האגו.
חשיפת האגו לאור היום לא תאפשר לו יותר להסתתר במחילות האפלות שבתוכנו. וכך נוכל להתיידד אתו במקום להילחם בו.

למה כל כך קשה להרגיש אשם

למה הוא אף פעם לא מרגיש אשם? למה הוא לא יכול להכיר בזה שגם הוא חלק מהבעיה? מה הדבר הזה שכל כך מפריע לרבים בינינו לראות גם את האחריות שלהם ולהתנצל על החלק שלהם?

אתה חופשי

אם אתה חושב שזה המקסימום שלך, נסה לעשות יותר ותיווכח כמה טעית.

הריגוש וההתפכחות

מה קורה בהצטלבות המסוכנת שבה נפגש תסכול מהנישואין, עם הצעה מאדם אחר לספק את מה שהבית לא נותן? סבירות גדולה לבגידה. מה צריך לעשות כדי למנוע את זה? להבטיח שבן זוגנו ירגיש מסופק ומרוצה. איך? לעשות בדיוק מה שעשינו פעם, כשהלב שלנו עוד פעם בכוח מאהבה.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות