האם באמת הכל בגלל בן זוגנו? האם המריבות שבינינו הן באמת בגללו? האם הקרירות שבינינו היא באמת בגללו? האם אנחנו לא מדברים אחד עם השני בגללו? האם בגללו אין בינינו תשוקה או חיבה או רומנטיקה או הבנה או תקשורת? אז גברים ונשים, בשביל אלה ביניכם שמוכנים להתנסות בהבנה חדשה על יחסים, הנה הצעה בשבילכם: זה אף פעם לא בגללו אלא זה תמיד בגללנו.

אבל חכו קצת לפני שאתם יורים בי. תנו קודם לדברים לשקוע. תנו קודם סיכוי לעצמכם. ואז אולי יקרה גם לכם מה שקרה לי אי שם בימים רחוקים, כאשר החלטתי להתנסות בהבנה חדשה על יחסים.

זה קרה באחד מאותם ימים שבהם קורה לנו נס, כמו הרבה מאוד נסים שמתחוללים בחיינו אבל אנחנו לא שמים לב אליהם. לפתע פתאום, מאיזשהו מקום נסתר, התהוותה בתוכי הבנה פתאומית שהכל תלוי בי. בהתחלה כמובן שזאת היתה מחשבה מופרכת לגמרי, והרגשתי בדיוק כפי שאתם מרגישים עכשיו: מה פתאום הכל תלוי? מה פתאום זה בגללי? מה פתאום רק אני אשמה? למה זאת רק אחריות שלי? מה בכלל עשיתי? חוץ מזה, מה לגבי כל הדברים הרעים שהוא עשה? מה לגבי הדברים הפוגעים שהוא אמר? מה לגבי ההתנגדות שלו לכל דבר שאני רוצה?

אבל המחשבה המוזרה הזאת לא היתה סתם עוד מחשבה מתוך מחשבות רבות שמתעוררות בנו מדי שניה. היא היתה נס כי היא כבשה אותי לגמרי. ולא משנה כמה חסרת היגיון היא נראתה לי ברגע הראשון, ברגע השני הרגשתי שהיא עומדת לשנות את חיי, אבל בשביל שחיי ישתנו אני חייבת למצוא את ההיגיון שבה. כאילו הייתי חייבת לכפות היגיון על מחשבה לא הגיונית. כאילו הייתי חייבת לשנות את ההיגיון שלי כדי להתאים אותו להיגיון של הנס.

ואז זה קרה. לאט לאט, מתוך התגברות על התנגדות אחרי התנגדות מתוכי, פתאום הכל היה לי ברור לגמרי, והגיוני לגמרי, ונכון לגמרי. וכל המחשבות הישנות שלי, שהתגייסו למאבק נגד ההבנה החדשה, לא הצליחו להפריך אותה: הכל תלוי בי.

אז נכון שהוא נוהג להעיר לי בצורה פוגעת. אבל זה תלוי בי אם להחזיר לו הערה פוגעת עוד יותר ולהדליק אש בבית, או אם לבחור להיות האחראית שבינינו ולבקש ממנו לומר לי את הדברים אחרת.

ונכון שהוא מגלה פחות התלהבות ממני לבלות אתי זמן משותף. אבל זה תלוי בי אם לדרוש ממנו לבלות אתי למרות שהוא לא רוצה, ואז יהיה לצדי פרטנר ממורמר שיקלקל את כל החגיגה, או אם לבחור להיות החכמה שבינינו ולברר אתו למה הנוכחות שלי כבר לא מהנה אותו כמו פעם, ואז לעשות כל מה שאני יכולה כדי להיות אותה בת זוג אטרקטיבית שהייתי פעם.

ונכון שהוא כבר לא משתף אותי כמו פעם במה שקורה לו. אבל זה תלוי בי אם לריב אתו בגלל זה פעם אחרי פעם, או אם לברר אתו מה יש בתגובות שלי שמכבות את הרצון שלו לדווח לי על דברים שונים.

בכל מצב, ללא יוצא מהכלל, אני יכולה לבחור אם לומר את זה או לומר את זה, אם להגיב כך או להגיב כך, אם לעשות את זה או לעשות את זה. וכל בחירה שאעשה תקבע לאן ינועו הדברים מכאן והלאה. וזה הנס: לגלות את כושר הבחירה שלנו. כי מהרגע שאנחנו תופסים שאנחנו יכולים לבחור כך או כך בכל מצב ובכל זמן ובכל הלוך נפש, אנחנו מבינים שהכל תלוי בנו ובבחירה שנעשה.

וזה הסיפור שאף אחד לא מספר לכם על המנהיג הפנימי שחי בתוך כל אחד מאתנו, שיכול לבחור לאן אנחנו רוצים לקחת את המצב הזה.

ואז, גם אם בן זוגנו פוגע בנו, יש לנו מרחב של בחירה אם להישאב לבור שהוא חפר בשבילנו, ואז יהיו שם שני צודקים אבל אומללים, או אם להושיט יד ולעזור לו לצאת מהבור שלו, ואז יהיו בינינו שני חכמים וגם מאושרים.