שתף
שלח לחבר
אימייל
דברים שמעצבנים את השני יכולים להיות קטנים מאוד, ואולי לנו הם בכלל לא מפריעים, אבל אם הם מעצבים אותו זאת סיבה מספקת להפסיק אותם.

אנחנו לא מבינים: אלה דברים כל כך קטנים, אז למה הוא עושה בגללם מהומה כל כך גדולה? אז נכון, דברים שמעצבנים את השני יכולים להיות קטנים מאוד, ואולי לנו הם בכלל לא מפריעים, אבל אם הם מעצבים אותו זאת סיבה מספקת להפסיק אותם. ובואו נראה על מה מדובר:

להשאיר תחתונים וגרביים על הרצפה.

להשמיע קולות דוחים.

לדחות דברים.

להשתמט מאחריות.

לדבר בעמימות של "אולי" ו"אחר כך" ו"עוד מעט".

לא לענות.

לא להודיע על איחורים.

הערות וביקורת.

פלירטוטים ולטישת עיניים.

ויש עוד ועוד ברשימה הזאת שאין לה סוף. מובן מאליו שבני זוג שמפסיקים לעשות דברים שמעצבנים את השני יכולים להסתדר ביחד הרבה יותר טוב מאשר בני זוג שמצפצפים על מה שחשוב לשני. אבל תתפלאו לכמה בני זוג זה בכלל לא מובן מאליו, מכיוון שהם לא רואים את הקשר בין מצב היחסים שלהם ובין הזלזול שלהם ברגשות של השני.

כל אחד יודע מה בן זוגו צריך לשנות כי זה מעצבן אותו, אבל לא לכל אחד ברור מה הוא עצמו צריך לשנות כי זה מעצבן את בן זוגו. ורבים בינינו מצפים שהשני יתאים את עצמו למנהגים הדוחים והמרגיזים שלהם: "הוא צריך לקבל אותי כמו שאני", "אני לא הייתי עושה מזה עניין", "גם הוא לא מתחשב במה שאני רוצה", "אני רוצה להיות חופשי בבית ולעשות מה שאני רוצה", "אני לא רוצה ללכת בבית על קצה האצבעות".

זה תלוי רק בנו

אנוכיות היא אם כן שם המשחק של חוסר התחשבות ברגשות של השני. בעידן האגוצנטרי שלנו אצל רבים מאוד לא התפתח מנגנון ההתחשבות בשני, ופשוט לא אכפת להם מה הוא מרגיש.

והדברים האלה אמורים גם לגבי הרגלים מעצבנים שנראים תמימים וחפים מפשע: "פשוט שכחתי", "לא שמתי לב", "לי לא מפריע בלגן", "תשאיר לי ואני אעשה את זה אחר כך". אבל אם אנחנו רוצים להיות נוכחות נעימה אנחנו לא יכולים להתנהל "בלי כוונה" או "בלי לשים לב". אנחנו צריכים להתנהג תמיד עם כוונה מלאה להיות בן זוג אכפתי ומתחשב.

יש תגובות שיכולות להיות מעצבנות יותר מההרגל המעצבן עצמו, כמו "אם זה כל כך מפריע לך תעשה את זה בעצמך". ויש גם תגובות ממש מוזרות: "כזה אני", "אל תשנה אותי", ושיא השיאים: "אני לא רוצה לאבד את עצמי".

האם אתם מאבדים את עצמכם אם, למשל, אתם מפסיקים להשאיר אחריכם טישו שקינחתם בו את אפכם? או האם בן זוגכם רוצה לשנות אתכם כשהוא דורש להפסיק להשאיר מכנסיים על הרצפה? אז מספיק עם הקלישאות האלה, כי אף אחד לא משנה את עצמו ואף אחד לא מאבד את עצמו אם הוא מתחיל להתחשב במה שחשוב לשני.

טיפול זוגי אמור להציע לכם תובנה ששווה זהב: לא לסמוך על כך שבן זוגכם ימשיך תמיד להרים ולנקות אחריכם. לכל סבלנות יש קצה, ובסוף היום כל אחד רוצה לידו בן זוג שאכפת לו מה הוא מרגיש.

וגם שאלה גדולה אמור טיפול זוגי להציג לכם: מה אומר עליכם יחס חסר התחשבות בבן זוגכם. סוציומטיות? חוסר התחשבות? נשק נגד בן זוגנו? אם כי זה בעצם לא משנה, כי בכל מקרה, משהו טוב זה לא יכול לומר עלינו.

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

בגידות בזוגיות

רוב הבגידות צומחות מתוך אווירה זוגית לא מספקת. אז אם אתם רוצים להקטין את הסיכון בבגידה למדו לזהות את הסימנים המוקדמים של תסכול וכעס, והשקיעו מה שאפשר בשיפור היחסים.

להתגבר על הפחד מכישלון

בכל אחד מאתנו טמון זרע של הצלחה ביחסים או בעבודה או ביצירה. ואם הזרע הזה לא נבט אצלכם עדיין, הסיבה היחידה היא פחד מכישלון. איך מסלקים את הפחד הזה מחיינו?

דברים שמעצבנים את השני יכולים להיות קטנים מאוד, ואולי לנו הם בכלל לא מפריעים, אבל אם הם מעצבים אותו זאת סיבה מספקת להפסיק אותם.

אנחנו לא מבינים: אלה דברים כל כך קטנים, אז למה הוא עושה בגללם מהומה כל כך גדולה? אז נכון, דברים שמעצבנים את השני יכולים להיות קטנים מאוד, ואולי לנו הם בכלל לא מפריעים, אבל אם הם מעצבים אותו זאת סיבה מספקת להפסיק אותם. ובואו נראה על מה מדובר:

להשאיר תחתונים וגרביים על הרצפה.

להשמיע קולות דוחים.

לדחות דברים.

להשתמט מאחריות.

לדבר בעמימות של "אולי" ו"אחר כך" ו"עוד מעט".

לא לענות.

לא להודיע על איחורים.

הערות וביקורת.

פלירטוטים ולטישת עיניים.

ויש עוד ועוד ברשימה הזאת שאין לה סוף. מובן מאליו שבני זוג שמפסיקים לעשות דברים שמעצבנים את השני יכולים להסתדר ביחד הרבה יותר טוב מאשר בני זוג שמצפצפים על מה שחשוב לשני. אבל תתפלאו לכמה בני זוג זה בכלל לא מובן מאליו, מכיוון שהם לא רואים את הקשר בין מצב היחסים שלהם ובין הזלזול שלהם ברגשות של השני.

כל אחד יודע מה בן זוגו צריך לשנות כי זה מעצבן אותו, אבל לא לכל אחד ברור מה הוא עצמו צריך לשנות כי זה מעצבן את בן זוגו. ורבים בינינו מצפים שהשני יתאים את עצמו למנהגים הדוחים והמרגיזים שלהם: "הוא צריך לקבל אותי כמו שאני", "אני לא הייתי עושה מזה עניין", "גם הוא לא מתחשב במה שאני רוצה", "אני רוצה להיות חופשי בבית ולעשות מה שאני רוצה", "אני לא רוצה ללכת בבית על קצה האצבעות".

זה תלוי רק בנו

אנוכיות היא אם כן שם המשחק של חוסר התחשבות ברגשות של השני. בעידן האגוצנטרי שלנו אצל רבים מאוד לא התפתח מנגנון ההתחשבות בשני, ופשוט לא אכפת להם מה הוא מרגיש.

והדברים האלה אמורים גם לגבי הרגלים מעצבנים שנראים תמימים וחפים מפשע: "פשוט שכחתי", "לא שמתי לב", "לי לא מפריע בלגן", "תשאיר לי ואני אעשה את זה אחר כך". אבל אם אנחנו רוצים להיות נוכחות נעימה אנחנו לא יכולים להתנהל "בלי כוונה" או "בלי לשים לב". אנחנו צריכים להתנהג תמיד עם כוונה מלאה להיות בן זוג אכפתי ומתחשב.

יש תגובות שיכולות להיות מעצבנות יותר מההרגל המעצבן עצמו, כמו "אם זה כל כך מפריע לך תעשה את זה בעצמך". ויש גם תגובות ממש מוזרות: "כזה אני", "אל תשנה אותי", ושיא השיאים: "אני לא רוצה לאבד את עצמי".

האם אתם מאבדים את עצמכם אם, למשל, אתם מפסיקים להשאיר אחריכם טישו שקינחתם בו את אפכם? או האם בן זוגכם רוצה לשנות אתכם כשהוא דורש להפסיק להשאיר מכנסיים על הרצפה? אז מספיק עם הקלישאות האלה, כי אף אחד לא משנה את עצמו ואף אחד לא מאבד את עצמו אם הוא מתחיל להתחשב במה שחשוב לשני.

טיפול זוגי אמור להציע לכם תובנה ששווה זהב: לא לסמוך על כך שבן זוגכם ימשיך תמיד להרים ולנקות אחריכם. לכל סבלנות יש קצה, ובסוף היום כל אחד רוצה לידו בן זוג שאכפת לו מה הוא מרגיש.

וגם שאלה גדולה אמור טיפול זוגי להציג לכם: מה אומר עליכם יחס חסר התחשבות בבן זוגכם. סוציומטיות? חוסר התחשבות? נשק נגד בן זוגנו? אם כי זה בעצם לא משנה, כי בכל מקרה, משהו טוב זה לא יכול לומר עלינו.

האם התוכן עניין אותך?

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

פתרון קונפליקטים ברוח שובבה

ההבדל בין יחסים טובים ויחסים רעים לא נמדד במספר הקונפליקטים שמתעוררים בינינו, אלא ביכולת שלנו לפתור אותם בלי להשאיר פצועים בדרך.

מהו האור האדום שלכם?

לכל אחד מאתנו יש נקודות רגישות שלחץ עליהן מערער את שפיותנו. הבעיה היא שהנקודות הרגישות אצלנו שונות, ולכן אין הבנה בינינו.

סינרגיה: הפלוס האין-סופי

הכירו את חוק הסינרגיה: מתמטיקה חדשה, שבה אחד ועוד אחד שווה הרבה יותר משתיים. ואז הציבו את הגשמת החוק הזה למטרה המשותפת של שניכם ביצירה הזוגית שלכם.

החיים שאחרי רומן אסור

ברומן יש כל ההרכב הדרוש כדי להרגיש כישוף: מים גנובים, קשר מתוק, ומישהו שמתמסר לנו לגמרי. אבל לרומן יש תמיד חיים קצרים כי כמעט תמיד הוא מתגלה, והמחיר שכולם משלמים הוא הרס וכאב.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות