שתף
שלח לחבר
אימייל
דברים שמעצבנים את השני יכולים להיות קטנים מאוד, ואולי לנו הם בכלל לא מפריעים, אבל אם הם מעצבים אותו זאת סיבה מספקת להפסיק אותם.

אנחנו לא מבינים: אלה דברים כל כך קטנים, אז למה הוא עושה בגללם מהומה כל כך גדולה? אז נכון, דברים שמעצבנים את השני יכולים להיות קטנים מאוד, ואולי לנו הם בכלל לא מפריעים, אבל אם הם מעצבים אותו זאת סיבה מספקת להפסיק אותם. ובואו נראה על מה מדובר:

להשאיר תחתונים וגרביים על הרצפה.

להשמיע קולות דוחים.

לדחות דברים.

להשתמט מאחריות.

לדבר בעמימות של "אולי" ו"אחר כך" ו"עוד מעט".

לא לענות.

לא להודיע על איחורים.

הערות וביקורת.

פלירטוטים ולטישת עיניים.

ויש עוד ועוד ברשימה הזאת שאין לה סוף. מובן מאליו שבני זוג שמפסיקים לעשות דברים שמעצבנים את השני יכולים להסתדר ביחד הרבה יותר טוב מאשר בני זוג שמצפצפים על מה שחשוב לשני. אבל תתפלאו לכמה בני זוג זה בכלל לא מובן מאליו, מכיוון שהם לא רואים את הקשר בין מצב היחסים שלהם ובין הזלזול שלהם ברגשות של השני.

כל אחד יודע מה בן זוגו צריך לשנות כי זה מעצבן אותו, אבל לא לכל אחד ברור מה הוא עצמו צריך לשנות כי זה מעצבן את בן זוגו. ורבים בינינו מצפים שהשני יתאים את עצמו למנהגים הדוחים והמרגיזים שלהם: "הוא צריך לקבל אותי כמו שאני", "אני לא הייתי עושה מזה עניין", "גם הוא לא מתחשב במה שאני רוצה", "אני רוצה להיות חופשי בבית ולעשות מה שאני רוצה", "אני לא רוצה ללכת בבית על קצה האצבעות".

זה תלוי רק בנו

אנוכיות היא אם כן שם המשחק של חוסר התחשבות ברגשות של השני. בעידן האגוצנטרי שלנו אצל רבים מאוד לא התפתח מנגנון ההתחשבות בשני, ופשוט לא אכפת להם מה הוא מרגיש.

והדברים האלה אמורים גם לגבי הרגלים מעצבנים שנראים תמימים וחפים מפשע: "פשוט שכחתי", "לא שמתי לב", "לי לא מפריע בלגן", "תשאיר לי ואני אעשה את זה אחר כך". אבל אם אנחנו רוצים להיות נוכחות נעימה אנחנו לא יכולים להתנהל "בלי כוונה" או "בלי לשים לב". אנחנו צריכים להתנהג תמיד עם כוונה מלאה להיות בן זוג אכפתי ומתחשב.

יש תגובות שיכולות להיות מעצבנות יותר מההרגל המעצבן עצמו, כמו "אם זה כל כך מפריע לך תעשה את זה בעצמך". ויש גם תגובות ממש מוזרות: "כזה אני", "אל תשנה אותי", ושיא השיאים: "אני לא רוצה לאבד את עצמי".

האם אתם מאבדים את עצמכם אם, למשל, אתם מפסיקים להשאיר אחריכם טישו שקינחתם בו את אפכם? או האם בן זוגכם רוצה לשנות אתכם כשהוא דורש להפסיק להשאיר מכנסיים על הרצפה? אז מספיק עם הקלישאות האלה, כי אף אחד לא משנה את עצמו ואף אחד לא מאבד את עצמו אם הוא מתחיל להתחשב במה שחשוב לשני.

טיפול זוגי אמור להציע לכם תובנה ששווה זהב: לא לסמוך על כך שבן זוגכם ימשיך תמיד להרים ולנקות אחריכם. לכל סבלנות יש קצה, ובסוף היום כל אחד רוצה לידו בן זוג שאכפת לו מה הוא מרגיש.

וגם שאלה גדולה אמור טיפול זוגי להציג לכם: מה אומר עליכם יחס חסר התחשבות בבן זוגכם. סוציומטיות? חוסר התחשבות? נשק נגד בן זוגנו? אם כי זה בעצם לא משנה, כי בכל מקרה, משהו טוב זה לא יכול לומר עלינו.

האם התוכן עניין אותך?

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

להבטיח שהאהבה תישאר אתנו

כדי לאהוב את בן זוגנו אנחנו חייבים לחשוב עליו טובות, כי אנחנו לא יכולים לאהוב מישהו שאנחנו חושבים עליו רעות. לכן כל כך חשוב לנו לעזור זה לזה לחשוב טובות אחד על השני.

ניהול רגשות נכון וחכם

אנחנו לא יכולים לשלוט במה להרגיש. מספיק נהג אחד חצוף על הכביש כדי להפוך אותנו לחיית טרף. אבל לנהל את הרגשות שלנו אנחנו דווקא יכולים.

דברים שמעצבנים את השני יכולים להיות קטנים מאוד, ואולי לנו הם בכלל לא מפריעים, אבל אם הם מעצבים אותו זאת סיבה מספקת להפסיק אותם.

אנחנו לא מבינים: אלה דברים כל כך קטנים, אז למה הוא עושה בגללם מהומה כל כך גדולה? אז נכון, דברים שמעצבנים את השני יכולים להיות קטנים מאוד, ואולי לנו הם בכלל לא מפריעים, אבל אם הם מעצבים אותו זאת סיבה מספקת להפסיק אותם. ובואו נראה על מה מדובר:

להשאיר תחתונים וגרביים על הרצפה.

להשמיע קולות דוחים.

לדחות דברים.

להשתמט מאחריות.

לדבר בעמימות של "אולי" ו"אחר כך" ו"עוד מעט".

לא לענות.

לא להודיע על איחורים.

הערות וביקורת.

פלירטוטים ולטישת עיניים.

ויש עוד ועוד ברשימה הזאת שאין לה סוף. מובן מאליו שבני זוג שמפסיקים לעשות דברים שמעצבנים את השני יכולים להסתדר ביחד הרבה יותר טוב מאשר בני זוג שמצפצפים על מה שחשוב לשני. אבל תתפלאו לכמה בני זוג זה בכלל לא מובן מאליו, מכיוון שהם לא רואים את הקשר בין מצב היחסים שלהם ובין הזלזול שלהם ברגשות של השני.

כל אחד יודע מה בן זוגו צריך לשנות כי זה מעצבן אותו, אבל לא לכל אחד ברור מה הוא עצמו צריך לשנות כי זה מעצבן את בן זוגו. ורבים בינינו מצפים שהשני יתאים את עצמו למנהגים הדוחים והמרגיזים שלהם: "הוא צריך לקבל אותי כמו שאני", "אני לא הייתי עושה מזה עניין", "גם הוא לא מתחשב במה שאני רוצה", "אני רוצה להיות חופשי בבית ולעשות מה שאני רוצה", "אני לא רוצה ללכת בבית על קצה האצבעות".

זה תלוי רק בנו

אנוכיות היא אם כן שם המשחק של חוסר התחשבות ברגשות של השני. בעידן האגוצנטרי שלנו אצל רבים מאוד לא התפתח מנגנון ההתחשבות בשני, ופשוט לא אכפת להם מה הוא מרגיש.

והדברים האלה אמורים גם לגבי הרגלים מעצבנים שנראים תמימים וחפים מפשע: "פשוט שכחתי", "לא שמתי לב", "לי לא מפריע בלגן", "תשאיר לי ואני אעשה את זה אחר כך". אבל אם אנחנו רוצים להיות נוכחות נעימה אנחנו לא יכולים להתנהל "בלי כוונה" או "בלי לשים לב". אנחנו צריכים להתנהג תמיד עם כוונה מלאה להיות בן זוג אכפתי ומתחשב.

יש תגובות שיכולות להיות מעצבנות יותר מההרגל המעצבן עצמו, כמו "אם זה כל כך מפריע לך תעשה את זה בעצמך". ויש גם תגובות ממש מוזרות: "כזה אני", "אל תשנה אותי", ושיא השיאים: "אני לא רוצה לאבד את עצמי".

האם אתם מאבדים את עצמכם אם, למשל, אתם מפסיקים להשאיר אחריכם טישו שקינחתם בו את אפכם? או האם בן זוגכם רוצה לשנות אתכם כשהוא דורש להפסיק להשאיר מכנסיים על הרצפה? אז מספיק עם הקלישאות האלה, כי אף אחד לא משנה את עצמו ואף אחד לא מאבד את עצמו אם הוא מתחיל להתחשב במה שחשוב לשני.

טיפול זוגי אמור להציע לכם תובנה ששווה זהב: לא לסמוך על כך שבן זוגכם ימשיך תמיד להרים ולנקות אחריכם. לכל סבלנות יש קצה, ובסוף היום כל אחד רוצה לידו בן זוג שאכפת לו מה הוא מרגיש.

וגם שאלה גדולה אמור טיפול זוגי להציג לכם: מה אומר עליכם יחס חסר התחשבות בבן זוגכם. סוציומטיות? חוסר התחשבות? נשק נגד בן זוגנו? אם כי זה בעצם לא משנה, כי בכל מקרה, משהו טוב זה לא יכול לומר עלינו.

האם התוכן עניין אותך?

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

איך נפטרים מכעס

הכעסים שאנחנו סוחבים אתנו שוקלים לא פחות מאבנים כבדות. אנחנו לא יכולים להרגיש שמחה כשאנחנו כועסים, אנחנו לא יכולים לראות תקווה כשאנחנו כועסים, ואנחנו לא יכולים להרגיש אהבה כשאנחנו כועסים.

עצות טובות ועצות רעות

הרבה נותני עצות מסתובבים בינינו. למעשה, כולנו אוהבים לתת עצות, ואנחנו גאים מאוד שבאים להיוועץ בנו. אבל האם אנחנו נותנים עצות טובות או עצות רעות?
במקרים רבים אנחנו מתכוונים באמת לעזור, ועצה שבאה מכוונה אמיתית לעזור ניכרת בתבונה וברגישות שבה. והיא לא תשקף את דעתו הפרטית של “היועץ”, אלא את התעניינותו בצרכים של מי שמקבל את העצה.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות