כמעט כל אדם שאני פוגשת מביא לי הוכחה חדשה עד כמה משבשת חשיבת המנהרה האגוצנטרית את הראייה העצמית שלנו. כפי שניסח זאת הומורוס ב"אודיסיאה": "רק טיפש יחפש היגיון בחדרי לבו של אדם".

להלן כמה דוגמאות מתוך אין-ספור מקרים שבהם ביקשו אנשים את עזרתי לפתור בעיה מסוימת, וגילו את חשיבתם הפגומה.

 "עשיתי את זה משום שאני כל כך אוהבת אותו", כך הסבירה אישה אחת מדוע מכרה את המכונית המשפחתית בעשירית משווייה כדי להעניש את בעלה הנוטש.

אישה אחרת לא אהבה את הבחור שבִתה בחרה משום שלא היה משׂכיל, וכשהבת החליטה בכל זאת להינשא לו, החרימה אותה ואותו, ולימים גם את שני נכדיה. "אני אוהבת את בתי ואני כל כך רוצה שהיא תהיה מאושרת, לכן אני לא יכולה לסבול שהיא נשארת עם בחור כזה", הסבירה את מניעיה לאמלל את כולם ואת עצמה.

צעירה אחת הגיעה אלי כדי להיוועץ בי מה לעשות כדי ליצור קשר אינטימי. "כל הגברים שאתם אני נפגשת מסתלקים אחרי תקופה קצרה של היכרות", סיפרה. שאלתי אותה אם יש לה השערה מה מרתיע אותם. "אני חכמה מדי וזה מאיים עליהם", השיבה ללא היסוס. סידרה של שיחות קשות אפשרה לה להתחיל לראות את עצמה באור אמיתי יותר, עד שהיתה מסוגלת להכיר ביהירותה ובשתלטנותה הדוחה. "כנראה שלא הייתי כל כך חכמה כפי שחשבתי", אמרה בכנות כואבת בסופו של התהליך, כאשר התחילה להשתמש באמת, בפעם הראשונה, באוצרות חוכמתה.

חומות של חוסר מודעות

עוד רווקה, שלחץ השעון העיק עליה, באה לברר אתי מדוע אינה מוצאת בן זוג. "אני יוצאת לפחות פעמיים בשבוע לפגישה עיוורת ולא יוצא מזה דבר", סיפרה. שאלתי אותה אם היא נותנת לעצמה הזדמנות אמיתית לעמוד על טיבו של המועמד, או אם היא פוסלת אותו על הסף.

"אני אף פעם לא פוסלת, חוץ ממקרים שיש בעיה קשה", אמרה, והדגימה מהי בעיניה "בעיה קשה": היא פגשה בחור שמצא חן בעיניה מאוד, והם קבעו להיפגש שנית במוצאי שבת. כשעה לפני מועד הפגישה הוא טילפן, התנצל ואמר שבתו מנישואיו הקודמים חולה, והוא נאלץ לדחות את הפגישה. "בחור כזה מיצה את כל הסיכויים אצלי, משום שברור לי שכל שבוע יהיה איזשהו סיפור אחר עם בתו", הודיעה כלה ונחרצה.

חומות רבות של חוסר מודעות עצמית היה עלינו להרוס כדי שהיא תהיה מסוגלת להבחין באגו הנוקשה וחסר הסובלנות שלה.

אישה אחרת אמרה לי שהיא מתחשבת וטאקטית מאוד, אבל בעלה מלא ביקורת ושולל כל דבר שהיא עושה. והיא הביאה דוגמה: "הוא לא אוהב שאני אומרת לו מה אני חושבת עליו". שאלתי אותה מה למשל הוא לא אוהב לשמוע. "הוא לא אוהב שאני אומרת לו שהוא לא שווה במיטה", התחילה לפרט, "ושהוא לא מרוויח מספיק, ושהוא מדבר שטויות".

אמרתי לה שנראה לי שהיא הביקורתית והשוללת בין שניהם. "אבל אני אומרת רק ביקורת בונה", דחתה את דברי במחאה, בלי להרגיש כמה מגוחכת הסתירה בין הדימוי של אישה מתחשבת וטאקטית שהיא הדביקה לעצמה, ובין האגו האגרסיבי שבחסותו היא אומרת "מה שהיא חושבת".

צעיר וצעירה באו אלי כדי להציל את מערכת היחסים שלהם. "אני אדם משפחתי ואני מאוד רוצה שהקשר בינינו יצליח, אבל היא הורסת את היחסים", אמר הבחור, איש מחשבים מקסים ואוהב חיים. ביקשתי שיבהיר איך היא הורסת את היחסים. "היא מנסה להגביל אותי ומתערבת בחיי החברה שלי, ואני זקוק לחופש", סיפר.

פניתי אל הבחורה, מעצבת גרפית רצינית ושקולה, והתברר שיש לו ידידה שאתה הוא נפגש לעתים קרובות. "כשאני נפגעת או מקנאה הוא כועס וטוען שאני לא בסדר", אמרה והדמעות נקוו בזוויות עיניה. היינו צריכים לעבוד קשה כדי שהבחור יהיה מסוגל לראות את הסתירה בין הצהרתו שזוגיות חשובה לו יותר מכל דבר אחר, ובין פגיעה עקבית בבת זוגו וערעור כל מה שהם מנסים לבנות ביניהם.

לא רואים את הסתירות

איך ייתכן שאנחנו לא רואים את הסתירה בין מה שאנחנו חושבים על עצמנו ובין התנהגויותינו השליליות? דילמה זאת מיישב האגו באמצעות הצגת כל דבר שאנחנו עושים באור חיובי:

·         "אני מאוד נאמן ולא התכוונתי לבגוד, זה פשוט קרה".

·         "אני תמיד משתדל להיות בסדר, לא תכננתי שזה יקרה ככה".

·         "אני מאוד שקול אבל לא יכולתי להבליג".

·         "אני מאוד הגיוני אבל משהו דחף אותי להתפרץ".

·         "אני מאוד מודעת למעשי, אבל הוא כל כך פגע בי שלא הייתי מסוגלת לחשוב בהיגיון".

·         "אני שונא אלימות, אבל אני לא מוכן לשתוק כשדורכים עלי".

·         "מאוד חשוב לי לנהוג בהגינות, אבל אני לא מוכן לעבור לסדר היום כאשר פוגעים בי".

·         "אני לא נוהגת לפגוע באחרים, אבל כשיש לי מה לומר אני אומרת".

כך מארגן האגו את הדברים תחת התווית של "אני בסדר", בעוד אנחנו ממשיכים לעשות דברים שאילו הכרנו בהם לא היינו גאים בהם.

הונאה עצמית

האמצעי שבו משתמש האגו כדי לרמות את עצמנו הוא מנגנון להצדקה עצמית, שמאפשר לנו לפגוע, לקלקל, לשבש, להרוס, לעשות שטויות, ובו בזמן להיות משוכנעים שאנחנו טובים וחכמים.

אבל כל ההצדקות אינן יכולות לבטל את הפער האדיר בין תדמיתנו ובין מעשינו, וסתירה זו מחייבת אותנו להגן בלהט על כל מעשה בלתי הוגן, להסביר כל טעות, להתגונן כל הזמן מאשמה, ולהציג כל מעשה מטופש שלנו כחכם ונבון.

זה מאמץ כה גדול, שהוא צורך את רוב משאבי החשיבה שלנו, אינו מאפשר לנו להיפתח לביקורת עצמית אמיתית וכנה, מונע בעדנו לתקן את טעויותינו, ורותם את האינטליגנציה הגבוהה שלנו לצרכים נחותים של העמדת פנים, התחזות, וחיפוש תירוצים והסברים והצטדקויות.

אמירות שכולנו משתמשים בהן בנוסח "הוא גרם לי לעשות דברים שלא ידעתי שאני מסוגל לעשות", או "הוא מוציא ממני את כל הרע שבי", או "בגללו עשיתי מה שלא רציתי לעשות", ממחישות את הפוטנציאל העצום להונאה עצמית שגלום בנו.

האירוניה היא שמסך האשליות, שאמור לתת לנו הרגשה שאנחנו כל כך טובים והגונים, חוסם בפנינו את האפשרות להיות טובים והגונים באמת. רק אם נוותר על כל ההצדקות והתירוצים ונראה את מעשינו השליליים כפי שהם, יתברר לנו עד כמה חסרי הגינות אנחנו יכולים להיות כלפי האנשים היקרים לנו ביותר.

הכרה כנה כזאת בעצמנו היא כמו מראָה צלולה המשקפת כל בדייה שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו, וחושפת כל הונאה שמפריעה לנו לראות מה אנחנו באמת. לכן היא קשה מנשוא. אבל היא הכרחית על מנת שנפסיק להתיימר בתכונות נעלות, וכדי שנפתח תכונות אלה עד שהן אכן תהיינה לנו באמת.