יום אחד טיילתי בפארק. במרחק מה ממני ראיתי אמא וילדה כבת שלוש, שהחזיקה בידה חוט בקצהו היה בלון. לפתע חטף משב רוח את הבלון מידה.

רציתי לצעוק. אבל הילדה הביטה בבלון המתרחק אל השמים, ובקול צוהל קראה: "וואוו!"

הילדה הקטנה הזאת לימדה אותי משהו. מאוחר יותר באותו יום קיבלתי שיחת טלפון מאדם שדיווח לי על בעיה בלתי צפויה. על קצה לשוני היתה תגובה ספונטנית: "אוי ואבוי", אבל זכרתי את הילדה ושמעתי את עצמי אומרת: "וואוו, זה מעניין. איך אני יכולה לעזור לך?"

דבר אחד בטוח: החיים תמיד יפרו את האיזון בחיינו עם כל מיני בעיות בלתי צפויות. זה נתון. הדבר היחיד שלא נחרץ מראש הוא התגובה שלנו.

אנחנו יכולים להיות מתוסכלים ואנחנו יכולים להיות מוקסמים. לא משנה מהו המצב, "וואוו" מוקסם יכה תמיד שוק על ירך את ה"אוי ואבוי" המתוסכל.

אז בפעם הבאה שאתה מתנסה באחד מאותם משבי רוח בלתי צפויים של החיים, זכור ש"וואוו" תמיד שופך על הדברים אור אחר.