אהבה אובססיבית של אישה צעירה, יפה, מוכשרת ומצליחה, והוא נוגע לכולנו משום שאישה זו נמצאת בכל אחת מאתנו.

היא פגשה אותו באירוע חברתי. מהרגע שנחשפה לעוצמת הקסם הגברי שהקרין, היא ידעה שהוא אהבת חייה. נוגה ומאדים נפגשו. הוא ענה על כל הציפיות שלה: גרוש שנתיים, כריזמטי, בטוח בעצמו, סומך על שיקול דעתו, שולט במצב, נהנה מיתרונות הכוח, מסוגל לקחת סיכונים, מעמיד תנאים. בהתחלה הכל היה נפלא. היא היתה גאה להיתלות על זרועו באירועים חברתיים והתענגה להתפלש אתו בין הסדינים.

אחרי שנתיים של שכרון חושים היא התחילה לתהות לאן זה מוביל. בגיל שלושים ושבע היה ברור לה שאין שום יתרונות בציפייה, ושהגיע הזמן להצעיד את מערכת היחסים לשלב ההתחייבות. היא הזמינה אותו לשיחת מוטיבציה על הנושא "היחסים לאן", וגילתה שהוא עסוק בשמירה על גבולות, לא בכניסה להתחייבות. "נכוויתי כבר פעם אחת ועכשיו אני הרבה יותר זהיר", הסביר.

היא ניסתה לשכנע בנימוקים של הגינות וצדק: היא נותנת לו את שנותיה הטובות ביותר, היא מחמיצה הזדמנויות רבות להיענות לחיזורים ולהקים משפחה, היא בשלה להביא ילד לעולם.

כשזה לא עזר היא עברה לתיאור העתיד המשותף המצפה להם: הם כל כך מתאימים, הם חושבים אותו דבר, הם אוהבים אותם דברים, אין שום ספק שהם נועדו להיות ביחד.

וכאשר גם זה לא הניב את התוצאות הרצויות היא הגיעה לשלב ההפצרות והתחנונים: אתה חייב להבין אותי, החול בשעון שלי אוזל, המשפחה לוחצת, כל החברות כבר אמהות, אני מתביישת להראות את פני ברבים.

וכשגם זה לא עזר היא נטשה את הסגנון המלוטש והתחילה ליזום לחצים, הטפות ואיומים: לא תהיה לי ברירה אלא להתחיל לצאת עם אחרים.

אבל הוא כיבה מנועים והוריד מסך, והיא גילתה שאין לה נשק נגד מי שאינו מקבל צלקות. ככל שהלחץ שלה גבר, הוא התרחק יותר. "את חונקת אותי. אלה לא יחסים שאני מוכן להתחייב להם", הודיע לה. ואז יום אחד הוא השמיע את שורת המחץ: "ייתכן שאנחנו בכלל לא מתאימים". אין ספק, כשהמאהב החמקן יורה, הוא פוגע.

בהדרגה נחלש כוחה ונעלם. בעבודה רק בקושי תפקדה. נוגה היתה בשקיעה, מאדים היה במנוסה. היא החלה להתרגל לחוסר שליטה, להבעה חמוצה ולכדורי הרגעה. אם קודם האהבה הזהיבה את הקטן שברגעים, עכשיו הדיכאון כיבה את הגדולה שבשעות.

שנה תמימה, וטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי, היו דרושה לה כדי להיגמל ממנו ומכדורי ההרגעה. ועוד שנה היתה דרושה לה כדי להיות מסוגלת לגלות עניין בגבר אחר.

אהבה אובססיבית זו אהבה שהורגת את עצמה

ומה אתך?

באיזו מערכת יחסים את מעורבת? האם את מאוהבת בטירוף או בחוכמה? איך תדעי אם את אישה אוהבת או חולת אהבה?

אם את מרגישה שחייך נעצרו, שאת אובדת דרך, שאין משמעות למה שאת עושה, ששום דבר לא מעניין אותך, ושסיפור האהבה שבו את מככבת הוא בעצם חיזור גורלי - אין ספק שגם את שייכת למועדון האוהבות האובססיביות.

האמנם רגשות כה עזים מעידים על אהבה גדולה?

נסיכת הדמיון והפנטזיה

אהבה אמיתית איננה סבל, איננה כאב, איננה יאוש. אהבה אמיתית היא קסם ועדנה, היא שלווה וביטחון, היא אמון וקבלה, היא ברכה ושפע, היא צמיחה והשראה, היא חיבה ונינוחות, היא הזדמנות לממש את עצמנו, והצעה להעצים את בן זוגנו. כאשר סבל והשפלה ויאוש הם המרכיבים העיקריים של אהבתנו, זאת אינה אהבה אלא היסטריה, או בהגדרתה הפסיכיאטרית אהבה אובססיבית.

יש באהבה אובססיבית מספיק תסמינים המעידים על אובדן זמני של שפיות הדעת. פרויד ראה בה בריחה משליטה עצמית בוגרת ונסיגה לאינסטינקטים ילדותיים. וכלל לא ברור מדוע הענקנו להלוך נפש פסיכוטי כזה את הכבוד להיקרא אהבה.

האוהבת האובססיבית נראית כאילו היא מאוהבת, וכך היא גם מרגישה. הפגם העיקרי באהבה הזו הוא שהיא איננה ממשית. זוהי אהבה השואבת את חיותה משני מקורות: מפנטזיה ומאידיאליזציה.

הפנטזיה מאפשרת לאוהבת להרגיש שהיא נסיכה, והאידיאליזציה מאפשרת לה להאמין שהיא מאוהבת בנסיך. יש רק דבר ממשי אחד בחוויה הזאת: הסבל שהיא חווה כאשר מתברר לה שאין שום קשר בין המציאות ובין החלום.

השורשים של האובססיה

היכן זה מתחיל? האוהבת האובססיבית מפחדת להיות אדם רגיל, שגרתי, סתמי וממוצע. הסיכוי להיות "כמו כולם" מפחיד אותה יותר מכל דבר אחר, והיא עושה כל מה שביכולתה כדי להרגיש "משהו אחר". היא מאמינה שמגיע לה לחיות באגדה, וכדי שזאת תהיה אגדה מושלמת היא זקוקה לשני דברים: לנסיך ולנסיכה. אבל מכיוון שבחיים האמיתיים אין נסיכים ואין נסיכות, וכולנו ללא יוצא מן הכלל אזרחים קטנים שגרתיים ואפורים, היא משתמשת בדמיונה כדי להפוך את אהובה לנסיך, ובתמורה היא מצפה שהוא יראה בה נסיכה.

הפנטזיה והאידיאליזציה כורתות אם כן ברית ביניהן לעיסקה שבה היא תתחייב להעריץ את האדמה שעליה הוא דורך, והוא יתחייב לראות בה את פלא החיים. היא ממלאת את חלקה באופן מושלם מהרגע הראשון , ובדמיונה ההיפר-אקטיבי הוא הופך מיד לגדול מהחיים. עכשיו לא נותר לה אלא לצפות שמר מיתוס יראה בה את גברת מיתולוגיה.

היא כל כך עסוקה בשאלה מה לעשות כדי שהוא יראה איזה אוצר נפל לידיו, שהיא לא שואלת את עצמה למה בעצם היא רוצה אותו. היא לא מבחינה בכך שהוא לא מסוגל לקבל אחריות על שותפות מלאה בדיאלוג הזוגי, והיא מוכנה להעלים עין מבוגדנות, משטחיות, מאטימות, משעמום, מקמצנות, מפסיביות, מאנוכיות, מבטלה, או מכל חסרון אחר שלו.

ומה קורה בינתיים עם המסכן, שבכלל לא חיפש דרמות יוקדות וסצינות טעונות? הוא מתחיל לשאול את עצמו מה הוא עושה היחסים האלה.

הבלתי מושג

כדי להבטיח שהפנטזיה תהיה אגדה אמיתית, בוחרת תמיד האוהבת האובססיבית במישהו שהיא לא יכולה להשיג. קסם המרחק הופך כל ברנש בלתי-מושג ליעד נכסף, ומשמש תחליף מצוין להילה.

וכך את מתאהבת במישהו שעדיין בונה את עצמו, עדיין מחפש את עצמו, עדיין לא מוכן, עדיין לא בשל, עדיין לא בטוח, רוצה קודם להתבסס, זקוק להכנה נפשית, מפחד להתאהב, מפחד להיפגע, עוד לא סיים את הקשר הקודם, מפחד מרגשותיו הגוברים, לא מחובר לרגשותיו.

מי שממגנט אליו את האוהבת האובססיבית בצורה החזקה ביותר הוא הגבר הנשוי. אין לו מתחרים. עצם היותו כל כך בלתי מושג כמעט מבטיח מראש אהבה אובססיבית.

בהתחלה יש שם קסם מכושף של חשאיות. הוא מספר על הפערים בינו ובין אשתו, ואת מריחה סיכוי טוב לגירושין. דירתך הופכת לקן אהבים, כשאת ממונה על הבישול ועל יצירת אווירה ועל ההוצאות הכספיות, והוא ממונה על הלהט והחשק. אבל לאט לאט מתחלף הסיפור על חוסר הבנה עם אשתו, בהרצאות חינוכיות על דאגה לילדים ושלמות המשפחה. זה השלב שבו את מתחילה לחפש טיפול נפשי.

אבל נשוי או פנוי, מספיק שהוא בלתי מושג כדי שישמש טריגר מושלם לאובססיה. כי כידוע, לא היאוש מטריף את הדעת, אלא התקווה. והבלתי מושג מפרנס את האובססיה שלך באמצעות התקווה.

כל פעם שהוא אומר שהוא אוהב אותך ושהוא לא יכול בלעדייך, את רואה אור בקצה המנהרה. אבל אז הוא מודיע שהוא עדיין לא החליט ושהוא זקוק לזמן, ומתברר לך שהאור בקצה המנהרה איננו אלא אורותיה של הרכבת הבאה ממול.

וכך את חיה סביב הסיכוי שהוא יגלה כמה הוא אוהב אותך, בעוד שהוא משאיר כל הזמן מרחב של דמדומים בין ציפייה וספק. כשיש אהבה אובססיבית בצד אחד של הציר, בצד השני יימצא תמיד בן זוג שאינו מחזיר אהבה באותה מידה.

רעב להכרה

אסכולות רבות בפסיכולוגיה גורסות שאדם הצורך אהבה במידה מופרזת אינו מרגיש ראוי לאהבה, והוא מצפה שאדם אחר ישלים את גרעונותיו. אבל התיאוריה אינה עומדת במבחן המציאות. אם אינך מרגישה ראויה, איזו סיבה תהיה לך לחשוב שאביר החלומות ירצה דווקא אותך? או ירצה לעזוב את משפחתו למענך?

האמת הפוכה: את מרגישה ראויה רק לחוויה מיתולוגית. את לא מוכנה להתפשר על פחות מזה, ותפקידו של האהוב הנבחר הוא לספק את ההוכחה לכך.

המחלה הנשית

כמה גברים את מכירה שמכלים את משאביהם הנפשיים בהגשמת הציפייה המגוחכת להשיג דווקא בת זוג בלתי מושגת? אין ספק שאהבה אובססיבית היא מחלה בעיקר נשית. אכן, פה ושם חווים גברים אהבה המוציאה אותם באופן זמני משיווי המשקל, אבל רובם הגדול משקיעים את עצמם בעבודה, ומשתחררים מהר מאוד מחדר ההתאוששות.

מדוע אהבה אובססיבית היא מחלה נשית? הסיבה היא שלנשים רבות עדיין חסר ייעוד אישי. אמנם נשים עשו דרך ארוכה, אבל גם בימינו להרבה מאוד נשים אין מטרות ארוכות טווח, ובאין מטרות, לא מתפתחים גם האמצעים הדרושים להשגתן: אומץ, נחישות והתמודדות. חרף המסרים החדשים הממריצים את האישה בת ימינו לעמוד ברשות עצמה, נשים רבות עדיין מתקשות לזרוק את המסרים הישנים, שעודדו אותן להגדיר את עצמן באמצעות מערכת יחסים.

גם בימינו הדבר שעושה קיק לנשים רבות הוא לא עוד הישג ועוד הצלחה, אלא מבט אוהב, טלפון דואג, זר פרחים, הצהרת אהבה. והניסיון למצוא משמעות בחיים באמצעות אדם אחר בא תמיד על חשבון התפתחות אישית, כתחליף לה, וכתירוץ להימנעות ממנה.

גברים, בהכללה כמובן, אינם מרגישים שהם צריכים להיצמד אל אישה כדי להתקיים. הם קמים בבוקר כדי ליצור, לשווק, לנהל, לקדם ולהזיז דברים. רק בסוף היום הם רוצים שמישהי תביט בהם באהבה. נשים מצפות שהאהבה תיתן טעם ומשמעות גם לעבודתן. גברים מונָעים על ידי סמלים של רווח וניצחון, נשים מונָעות על ידי חלומות רומנטיים. גברים דואגים איך להרוויח, איך למנוע פשיטת רגל ואיך לנצח את המתחרים, נשים משקיעות הרבה מזמנן בתלתלים, בציפורניים, בצלוליט ובסיליקון.

ככל שנשים חסרות יותר תחושה של יעוד אישי, הן מוּעדות יותר להשתמש באהבה אובססיבית כתחליף ליצירת חיים מספקים ומעשירים. מדהים לגלות שגם בימינו מתמחות כל כך הרבה נשים באמנות הסבל והיגון, בניסיון להגשים את האהבה הטוטאלית והאולטימטיבית. "אני מעניקה ויודעת לתת בלי חשבון", מדווחות נשים על עצמן בעיניים נוצצות, ואילו גברים מדווחים: "אני שותף אחראי". את חושבת שאת חייבת להיות בחורה נחמדה, הוא חושב שהוא חייב להיות בחור מוצלח ומצליח.

המשוררת אלה ווילר וילקוקס כתבה לפני מאה שנה: "זה היה תמיד מאז ימי בראשית, ויהיה תמיד עד שהזמן יעצור מלכת: לגבר אהבה היא מצב רוח ולא יותר, לאישה אהבה היא חיים או מוות". ולורד ביירון כתב אותו רעיון לפני מאה ושבעים שנה: "לגברים אהבה היא משהו נפרד מהם, לנשים היא תמצית קיומן".

רק כשאת מביאה למערכת הזוגית נדוניה של מטרות ויעדים והחלטה להגשים את עצמך, בן זוגך יכול להיות מקור לעידוד ותמיכה. כל עוד אינך מביאה לשותפות שום נכסים זולת הנזקקות שלך, המאזן לקוי ביסודו. שום דבר בעל ערך לא ניתן לבנות כאשר מאדים מביא נוכחות מינימלית ונוגה מביא נואשות מקסימלית.

לאהוב מהסיבות הנכונות

עכשיו, בנות, בואו נראה את עצמנו פעם אחת מנקודת מבטו של הבחור. האם הוא משתכנע יותר כשאנחנו בוכות? האם הוא מבין אותנו יותר כשאנחנו נעלבות? האם הוא מסכים אתנו יותר כשאנחנו סובלות? האם הוא משנה משהו כשאנחנו מטיפות מוסר? האם הוא רוצה אותנו יותר כשאנחנו גורמות לו להרגיש אשם?

שום גבר אינו שווה את דמעותייך, וזה ששווה אותן לא יגרום לך לבכות. אגדת סינדרלה, המחכה שמישהו יסדר לה את החיים, מתה. הנסיכים עשו הסבה מקצועית, והם לא חושבים שאהבה היא הכל. הם רוצים גם קריירה, כסף, מעמד. וזה בדיוק גם מה שסינדרלה של ימינו צריכה לרצות גם היא.

יש רק דרך אחת לצאת מהדפוס של חולת אהבה: הפסיקי להיות תלויה בפנטזיות להערכתך העצמית, והתחילי להרוויח אותה ביושר. החליטי להיות מחויבת להתפתחותך, וקבלי על עצמך אחריות בלעדית ליצירת איכות חייך. אם תפסיקי לראות בבן הזוג את המטרה של המסע, הוא יוכל להיות חלק ממנו.

אם את רוצה שותף בגובה העיניים לדיאלוג בשניים, התחילי להעלות את ציפיותייך מעצמך. הפסיקי לסחוט אהבה ותשומת לב על ידי דמעות ותלונות ואומללות, והתחילי להיות ראויה לכך בזכות היותך אישה מוגשמת, שמוכנה להתמודד כמו גדולה עם הבחירה שלה.

תווית המחיר שאת שמה על עצמך תקבע גם את ערך הגברים שיצטלבו בחייך, וגם את יחסם אליך. איש אינו יכול ואינו רוצה ואינו צריך להיות מרכז הקיום שלך. מרכז הקיום שלך הוא את עצמך, וכל ניסיון מצדך להטיל את התפקיד הזה על מישהו אחר הופך את חייך לחוויה שבירה של מצב קיומי נואש.

בשני תנאים עליך לעמוד כדי להיות מחוסנת מאהבה אובססיבית. התנאי הראשון הוא לא לפחד מהסבל הכרוך בפרידה. את סובלת בלאו הכי. החליפי אפוא סבל חסר טעם בסבל המציע לך אתגר והזדמנות ללמוד לקבל את המציאות, כאשר אינך יכולה לשנותה. את גדלה דרך הסבל כאשר את לא רואה בו עוול שנעשה לך, אלא שיעור שמזמין אותך לתקן את החלטותייך ובחירותייך.

הסבל מאותת לך שאיבדת את דרכך, ואת יכולה לצאת ממנו לדרך חדשה כשאת לומדת לנצל את חוויית הכאב כאמצעי להגשמה עצמית גבוהה יותר. כשאת מתעלמת מהמסר הטמון בו, הסבל הוא עינוי חסר תוחלת. אבל הוא יכול להיות המורה הגדול שלך כשאת משתמשת בו כדחף לבצע את השינויים המתחייבים ממנו.

התנאי השני הוא להפסיק להיות תלויה בהערכתו של מישהו אחר, ולהתחיל לשאוב את הערכתך העצמית ממקורותייך הפנימיים. הדרך לכך היא להביט ישר בעיני עצמך, ולשאול את עצמך אם את ראויה להערכה. אין טעם שתתאמצי להעריך את עצמך אם אין בך דבר המעורר הערכה. הרוויחי את ההערכה של עצמך. למדי, התפתחי ועברי מהאגדה למציאות, כדי שתהפכי את חייך ליצירה הגדולה שלך.

זאת הדרך היחידה להרגיש טוב עם עצמך ולאהוב את עצמך. רק כשתהיי החברה הטובה ביותר של עצמך, תוכלי להיות גם החברה הטובה ביותר של בן זוגך. ואז יגדל הסיכוי שבן זוגך יהיה החבר הטוב ביותר שלך.

עשרה סימנים לאהבה אובססיבית ושאת במסלול התנגשות:

1. כשאת מדברת אל הקיר.
2. כשאפשר להוציא אותך מהקשר רק על אלונקה.
3. כשרוב הזמן לבך מדמם ועינך דומעת.
4. כשרוב השיחות שלך עוסקות בו, בבעיות שלו, במחשבות שלו וברגשות שלו.
5. כשאת חושבת שדרמות וסצינות מוכיחות שזאת אהבה.
6. כשאינך יכולה לוותר עליו אף על פי שהוא אדיש או מזלזל או משעמם.
7. כשאהוב לבך מחפש מערכת יחסים שאפשר לצאת ממנה כל רגע.
8. כשאת מוכנה להעביר את חייך בהמתנה לכך שהוא ישתנה.
9. כשאת אומרת: "אני אוהבת אותו למרות שהוא מאמלל אותי".
10. כשאת חושבת שאם תפסיקי ללחוץ עליו הוא יבין כמה את חשובה לו.

עשרה סימנים לכך שמצליחה להשתחרר מאהבה אובססיבית ואת בדרך הנכונה:

1. כשאינך בוכה אלא מחייכת.
2. כשהאיש שאת אוהבת נוכח לא רק פיזית אלא גם רגשית ורוחנית.
3. כשאינך נמשכת אל מי שאינו יודע מה הוא רוצה או שאינו מסוגל להתחייב.
4. כשיש לך שותף שיוצר יחד אתך את האינטימיות שלכם.
5. כשאת יודעת שבתוך תוכו יש לב רגיש כי את מקבלת לכך הוכחות.
6. כשרגשותייך אינם שולטים בך יותר אלא את שולטת בהם.
7. כשהמשימה שלך בחיים אינה לשנות אותו אלא לשנות את עצמך.
8. כשאינך מוצאת טעם ביחסים עם אדם שנעדר מהדיאלוג הזוגי.
9. כשאת משחררת מיד כל מי שאינו נגיש או מסרב להסתכן בקרבה.
10. כשאת מחזירה לעצמך את הכוח המניע את חייך.

ועוד אחד: כשאת מפסיקה להגשים חלומות ומתחילה להגשים את עצמך.

"כולם חולמים על אהבה גדולה, אבל אני חלמתי קצת יותר חזק", אומרת אנג'ליק, גיבורת הסרט "אוהבת לא אוהב", כאשר כל המבנה השביר שעליו ניסתה ליצור אהבה בשניים קורס ומתנפץ.