ההבנה מה גורם לבן זוגנו לומר לנו "לא" היא הצעד הראשון לעבר הבנה איך לגרום לו לומר "כן". וברגע שאנחנו מבינים מה גורם לו לומר "כן", החיים ישתחוו בפנינו.

וראשית, מה גורם לו לומר לנו "לא"? נו באמת, אתם יודעים הכל:

• כשאנחנו מפקדים עליו
• כשאנחנו חושבים שהוא חייב לנו מה שאנחנו רוצים
• כשאנחנו בטוחים שזה מגיע לנו
• כשאנחנו לא מרוצים מהאופן שהוא עושה את זה
• כשאין לנו מילה טובה לומר לו על מה שהוא עושה
• כשאנחנו דורשים ממנו לעשות את זה רק בדרך שלנו

אז למדתם כאן משהו חדש? כמובן שלא. הרי גם אתם יכולתם לכתוב את הדברים האלה כי אתם מכירים אותם טוב מאוד, וקרוב לוודאי שאתם מכירים את הדברים האלה מניסיונכם האישי: מהעלבונות שצרבו אתכם, מהדמעות שהרטיבו אתכם, מהסבל ומהפרידות ששברו את לבכם. אבל האם העובדה שאתם מכירים את הדברים האלה מונעת מכם מלחזור עליהם עוד ועוד ועוד?

לא יאומן כי יסופר, אבל כמעט כל הפרידות הן תוצאה של התנהגות מצדנו שידענו מראש עד כמה בן זוגנו לא סובל את זה, ובכל זאת המשכנו באותה גישה והתנסינו באותו סבל. אז מה הסיפור המוזר הזה? האם יש בתוכנו שני אנשים ולא אחד? האם יש בתוכנו אדם אחד שיודע מה שלא נכון לעשות, ואדם אחד שעושה בכל זאת את מה שלא נכון לעשות?

אז כן, בדיוק ככה. הסיפור המוזר הוא שבאמת יש בנו שני אנשים: אחד יודע ואחד עושה. "היודע" מכיר את החיים, ויודע שאם הוא יהיה קשוח אל בן זוגו הוא יקבל מבן זוגו בתמורה יחס קשוח אליו. ואילו "העושה" פועל ברגע שיש בו דחף לפעול כאילו הוא נפל ברגע הזה מהירח, וכאילו הוא לא התנסה מעולם בתוצאות של מעשיו: בהתנגדות, בסבל, בתסכול.

ואתם בוודאי כבר מנחשים מהי כאן הבעיה הגדולה: לא העובדה שיש בנו שני אנשים, אלא העובדה שאין קשר בין השניים האלה, וכל אחד מהם פועל לגמרי בנפרד. וזה יסביר לכם למה אתם יודעים מה נכון לעשות אבל עושים את ההפך: כי "היודע" לא יכול להנחות את "העושה" לעשות את הדבר הנכון, ו"העושה" נשאר רק עם האוטומט שלו שמניע אותו לעשות בדיוק את מה שהוא עשה אתמול ושלשום.

כי מהו הדבר ש"היודע" יודע ו"העושה" לא יודע? רק דבר אחד: שלכל דבר שאנחנו עושים יש תוצאה מתאימה. לכן "היודע" יודע שמחשבות שליליות יכולות ליצור רק מעשים שליליים, והוא יודע שמעשים שליליים יכולים להביא לנו רק תוצאות שליליות בחזרה. ואת כל אלה "העושה" לא יודע.

אז זהו. אנחנו יודעים הכל, אבל אנחנו יודעים את זה רק בחלק "היודע" שלנו, ואת המידע הזה אנחנו לא מעבירים ל"עושה" שלנו, שממשיך להיות בור ועם הארץ, כאילו לא צברנו שום ניסיון ושום ידע בחיינו.

וכל עוד המעשים שאנחנו עושים יהיו מנותקים מהידע שאנחנו יודעים, כך יהיה גורלנו, בלי שנבין שזה גורל שאנחנו בעצמנו יוצרים.