שתף
שלח לחבר
אימייל
אז מה הגרסה הנכונה: "אם אתה תיתן קודם לי אז אני אתן לך אחר כך"? או "אם אני אתן לך קודם אתה תיתן לי אחר כך?"

יחסים טובים הם יחסי פלוס-פלוס: רווח לכל אחד. אבל רבים בינינו מסתפקים ביחסים בינוניים של מינוס-מינוס: הפסד לכל אחד.

ההבדל בין יחסי פלוס ויחסי מינוס מקופל בגישה הבסיסית של "מה קודם": קודם אתה תיתן לי ואז אני אתן לך, או קודם אני אתן לך ואז אתה תיתן לי. ואם חשבתם שיחסים נשברים בהמוניהם בגלל תקשורת לקויה או בגלל כישורי התחברות עלובים, אז הנה עובדה שתפתיע אתכם: הרבה יותר יחסים נשברים בגלל הדילמה הזאת של מה צריך לבוא קודם: קודם לדרוש מבן זוגנו את מה שאנחנו רוצים ממנו, או קודם להציע לו את מה שהוא רוצה מאתנו.

והנה התשובה לדילמה הזאת שמפילה כל כך הרבה חללים: קודם לתת לו את מה שהוא צריך מאתנו, ורק אחר כך לצפות לקבל ממנו את מה שאנחנו צריכים ממנו. כלומר, הגישה הטיפשית היא "אם אתה תתייחס אלי יפה, אני אתייחס יפה אליך", ואילו הגישה החכמה היא: "אם אני אתייחס אליך יפה, אז גם אתה תתייחס יפה אלי". וזה בכלל לא מובן מאליו לרבים מאוד בינינו.

הטעויות שלימדו אותנו לעשות ביחסים הזוגיים

אנחנו נכנסים למערכת יחסים כדי לקבל מענה לצרכים שלנו מהאדם שאתו בחרנו לחיות. אבל זה רק חצי הסיפור, כי האדם הזה שממנו אנחנו מצפים לקבל מענה לצרכים שלנו, מצפה לאותו הדבר: לקבל מאתנו מענה לצרכים שלו. מבינים את האבסורד של הגישה הטיפשית? כל אחד מאתנו קודם מצפה לקבל מהשני מענה לצרכים של עצמו ואף אחד לא מוכן לתת קודם. אז מי בכלל נשאר לתת?

תחשבו על זה במבט מתמטי: מה קורה אם כל אחד מחכה קודם לקבל מהשני? מה שקורה הוא שאף אחד לא נותן לשני, ואז אף אחד לא מקבל מהשני. וכל הזוגות שחיים על פי האג'נדה ההפוכה הזאת חיים למעשה בפרדוקס שאין לו פתרון: כל אחד מחכה שהשני יעשה את הצעד הראשון, ואז אין מי שיעשה את הצעד הראשון, ואז אין מי שיתן, ואז אין מי שיקבל.

ומה קורה בזוגיות על פי הגרסה החכמה שכל אחד משתדל קודם לתת לשני? כשכל אחד נותן קודם לשני, כל אחד מקבל קודם מהשני, ואז אף אחד לא מקופח. כי החשבון פשוט: מינוס ועוד מינוס שווה מינוס, פלוס ועוד פלוס שווה פלוס. כשאף אחד לא רוצה לתת קודם יש שם תמיד שניים לא מקבלים דבר, וכשכל אחד רוצה קודם לתת יש שם תמיד שניים שמקבלים את מה שהם רוצים.

טיפול זוגי אמור לסדר לנו את הראש על פי הגרסה החכמה של "כדי לקבל מהשני את מה שאנחנו צריכים ממנו, אנחנו חייבים קודם לתת לו את מה שהוא צריך מאתנו", כי היא תקבע אם יהיו לכם יחסי פלוס או יחסי מינוס.

וכך מבטיח טיפול זוגי שאף אחד בינינו לא יהיה מתוסכל יותר.

הטעויות שלימדו אותנו לעשות ביחסים הזוגיים
דירוג 4.5 כוכבים (89.41%) 17 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

השוללת

אם פסימיות ודאגנות והתלבטויות וחוסר שביעות רצון הם האורחים הקבועים בחייך, את שייכת כנראה לטיפוס הזה. גלי שבכוס החצי ריקה יש גם מים, ולמדי לבטוח יותר בחיים ובסובבים אותך.

האם אפשר לבחור מה להרגיש?

מה גורם לנו להרגיש את הרגשות שלנו ולחשוב את המחשבות שלנו ולעשות את המעשים שלנו? והאם יש לנו איזושהי השפעה על השלושה האלה שיוצרים את חיינו?

אז מה הגרסה הנכונה: "אם אתה תיתן קודם לי אז אני אתן לך אחר כך"? או "אם אני אתן לך קודם אתה תיתן לי אחר כך?"

יחסים טובים הם יחסי פלוס-פלוס: רווח לכל אחד. אבל רבים בינינו מסתפקים ביחסים בינוניים של מינוס-מינוס: הפסד לכל אחד.

ההבדל בין יחסי פלוס ויחסי מינוס מקופל בגישה הבסיסית של "מה קודם": קודם אתה תיתן לי ואז אני אתן לך, או קודם אני אתן לך ואז אתה תיתן לי. ואם חשבתם שיחסים נשברים בהמוניהם בגלל תקשורת לקויה או בגלל כישורי התחברות עלובים, אז הנה עובדה שתפתיע אתכם: הרבה יותר יחסים נשברים בגלל הדילמה הזאת של מה צריך לבוא קודם: קודם לדרוש מבן זוגנו את מה שאנחנו רוצים ממנו, או קודם להציע לו את מה שהוא רוצה מאתנו.

והנה התשובה לדילמה הזאת שמפילה כל כך הרבה חללים: קודם לתת לו את מה שהוא צריך מאתנו, ורק אחר כך לצפות לקבל ממנו את מה שאנחנו צריכים ממנו. כלומר, הגישה הטיפשית היא "אם אתה תתייחס אלי יפה, אני אתייחס יפה אליך", ואילו הגישה החכמה היא: "אם אני אתייחס אליך יפה, אז גם אתה תתייחס יפה אלי". וזה בכלל לא מובן מאליו לרבים מאוד בינינו.

הטעויות שלימדו אותנו לעשות ביחסים הזוגיים

אנחנו נכנסים למערכת יחסים כדי לקבל מענה לצרכים שלנו מהאדם שאתו בחרנו לחיות. אבל זה רק חצי הסיפור, כי האדם הזה שממנו אנחנו מצפים לקבל מענה לצרכים שלנו, מצפה לאותו הדבר: לקבל מאתנו מענה לצרכים שלו. מבינים את האבסורד של הגישה הטיפשית? כל אחד מאתנו קודם מצפה לקבל מהשני מענה לצרכים של עצמו ואף אחד לא מוכן לתת קודם. אז מי בכלל נשאר לתת?

תחשבו על זה במבט מתמטי: מה קורה אם כל אחד מחכה קודם לקבל מהשני? מה שקורה הוא שאף אחד לא נותן לשני, ואז אף אחד לא מקבל מהשני. וכל הזוגות שחיים על פי האג'נדה ההפוכה הזאת חיים למעשה בפרדוקס שאין לו פתרון: כל אחד מחכה שהשני יעשה את הצעד הראשון, ואז אין מי שיעשה את הצעד הראשון, ואז אין מי שיתן, ואז אין מי שיקבל.

ומה קורה בזוגיות על פי הגרסה החכמה שכל אחד משתדל קודם לתת לשני? כשכל אחד נותן קודם לשני, כל אחד מקבל קודם מהשני, ואז אף אחד לא מקופח. כי החשבון פשוט: מינוס ועוד מינוס שווה מינוס, פלוס ועוד פלוס שווה פלוס. כשאף אחד לא רוצה לתת קודם יש שם תמיד שניים לא מקבלים דבר, וכשכל אחד רוצה קודם לתת יש שם תמיד שניים שמקבלים את מה שהם רוצים.

טיפול זוגי אמור לסדר לנו את הראש על פי הגרסה החכמה של "כדי לקבל מהשני את מה שאנחנו צריכים ממנו, אנחנו חייבים קודם לתת לו את מה שהוא צריך מאתנו", כי היא תקבע אם יהיו לכם יחסי פלוס או יחסי מינוס.

וכך מבטיח טיפול זוגי שאף אחד בינינו לא יהיה מתוסכל יותר.

הטעויות שלימדו אותנו לעשות ביחסים הזוגיים
דירוג 4.5 כוכבים (89.41%) 17 הצבעות

 

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

להחליף שפה פסימית בשפה אופטימית

אופטימיות ופסימיות הן גישות חיים שנוצרו אי שם בעברנו בלי שום התערבות מצדנו. הן גישות אוטומטיות לגמרי שלא הזמנו, לא יזמנו ואנחנו לא שולטים בהן, ובלי כל כוונה מצדנו הן הפכו לקו המוביל באישיותנו. אבל אופטימיות ופסימיות לא חייבות להישאר גישות אוטומטיות, כי אנחנו יכולים גם לבחור את הגישה הרצויה לנו.

פיתוח דימוי עצמי חיובי

אם תחשבו שאין לכם כוח, תרגישו שאין לכם כוח ותתנהלו כמו אדם בלי כוח, ואם תחשבו שאתם חזקים, תרגישו חזקים ותתנהגו כמו אדם חזק. אם

שליטה עצמית: כוח או חולשה

אחד מתפרץ בזעם והורס את היחסים ואחד מבליג ומגיב בתבונה ומשיג תוצאות. מה מבדיל ביניהם? שליטה עצמית.
אחד פוגע בבן זוגו וגורם לו להתרחק ואחד מזמין אותו לשיחה ופותר את הבעיה. מה מבדיל ביניהם? שליטה עצמית.
אחד נותן הבטחות אבל עושה את ההפך ולא מאמינים לו, ואחד מקיים את ההתחייבויות שלו ונותנים בו אמון. מה מבדיל ביניהם? שליטה עצמית.
אז זה בעצם כל הסיפור: שליטה עצמית, יש לנו או אין לנו. וזה מה שמבדיל בין מצליחים ביחסים ובין אלה שנכשלים.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות