כל מערכת יחסים באה יחד עם פחדים שמובנים בתוך הדי.אן.איי שלה. כי כל אחד יודע שבן זוג יכול להפסיק לאהוב אותנו, לבגוד בנו, לפגוע בנו. ועם כל כך הרבה גירושין מסביב, לא מוזר בכלל שאנשים כה רבים מחליטים שנישואין זה לא בשבילם. הדבר המוזר הוא דווקא בעובדה שרבים בכל זאת נכנסים לעסק הזה. מה, הם לא קראו את הסטטיסטיקה?

אז לא, אין כאן אנשים מפוכחים ואנשים סהרוריים. יש כאן דבר אחר לגמרי: יש כאן אנשים עם ציפיות ריאליות ואנשים עם ציפיות לא ריאליות. אלה מצפים לבן זוג בשר ודם, ואלה מצפים לבן זוג מושלם.

בן זוג מושלם תמיד זמין לנו, תמיד מתחשב בנו, תמיד מתעניין בנו. הוא אף פעם לא עייף כשאנחנו רוצים לדבר, הוא אף פעם לא עסוק כשאנחנו זקוקים לעזרה, והוא אף פעם לא מתפרץ בזעם כשאנחנו מעירים לו.

וכמובן שרק עם בן זוג מושלם אפשר לבנות יחסים מושלמים: תמיד כבוד הדדי, תמיד הסכמה הדדית, תמיד ראש אחד.

הבעיה היא שכאשר אנחנו מציבים סטנדרט בלתי מציאותי של בן הזוג או של היחסים, כל חריגה מזעזעת את עולמנו. ומיד צפות ועולות השאלות: אולי לא בחרנו באדם המתאים? ואולי אנחנו לא נמצאים ביחסים הנכונים? אין פלא שעם גישה כזאת אנחנו ממהרים להיפרד או לאיים בפירוד?.

מכל הציפיות ההרסניות, ההרסנית ביותר היא הציפייה לבן זוג מושלם או ליחסים מושלמים, כי היא לא יכולה להתממש לעולם. אנחנו לא יכולים לקצור את הפירות של מערכת יחסים בלי שנסתכן גם בתולעים.

בואו נזכור: גם אנחנו לא תמיד יפים או מושכים, גם אנחנו לא תמיד חזקים או מלאי ביטחון, גם אנחנו לא תמיד מצליחים או מבריקים. לאהוב פירושו מתן רשות לבן הזוג להיות בשר ודם: לפעמים לאבד שליטה, לפעמים לאבד עניין, לפעמים לאבד ביטחון. והרי את הרשות הזאת בדיוק אנחנו נותנים לעצמנו כל הזמן.

מישהו צריך להסביר סוף סוף לשוחרי השלמות שבינינו מה זאת שלמות: שלמות איננה מכלול של תכונות חיוביות בלבד. שלמות פירושה לראות זה את זה כמכלול של הכל, גם החיובי וגם השלילי. ואז אם מישהו בינינו כושל במשהו, אנחנו לא חושבים שהוא לא מתאים לנו. זאת פשוט תזכורת שאנחנו חיים כאן על פני האדמה.