מה הבעיה הגדולה ביותר שלנו? שאנחנו מרוכזים יותר מדי במה שבן זוגנו עושה לנו, ופחות מדי במה שאנחנו עושים לבן זוגנו. אנחנו כועסים עליו כשהוא מדבר אלינו לא יפה, אבל אנחנו לא שמים לב בכלל איך אנחנו מדברים אליו. אנחנו נפגעים מהצעקות שלו, אבל אנחנו לא שמים לב בכלל לצעקות של עצמנו. אנחנו מתכווצים מההערות המכאיבות שלו, אבל אנחנו אטומים לגמרי ההערות המכאיבות שלנו.

אבל אל תדאגו: גם הוא מרגיש רק את הכעס שלו על מה שאתם אומרים לו, בלי להבין בכלל למה אתם כועסים על הדברים שהוא אמר לכם. גם הוא שומע מצוין את העלבון בהערות שלכם, אבל הוא אטום לגמרי לעלבון בהערות שלו. גם הוא שומע מצוין את הזלזול בדברים שלכם, אבל הוא חירש לגמרי לזלזול בדברים של עצמו. גם הוא נפגע מאוד ממה שאתם אומרים על המשפחה שלו או על החברים שלו או על ההרגלים שלו או על העבודה שלו, אבל הוא לא תופס כמה אתם נפגעים מהביקורת שלו על המשפחה שלכם ועל החברים שלכם ועל ההרגלים שלכם ועל העבודה שלכם.

אז מהי הסיבה למריבות שלכם?

הסיבה היא לא חוסר הקשבה לשני. בזה אנחנו דווקא מצטיינים, וכל אחד מאתנו שומע כל מילה שהשני אומר. הסיבה היא חוסר הקשבה לעצמנו ולכאב בדברים שאנחנו אומרים לשני. כל כך הרבה מילים אנחנו מבזבזים על הצורך שלנו לקבל הקשבה מהשני. אבל זאת בכלל לא הבעיה שלכם, כי בן זוגכם מקשיב לכם מאוד מאוד. הבעיה שלכם היא שהוא לא מקשיב לעצמו, בדיוק כמו שאתם לא מקשיבים לעצמכם, ולכן אף אחד לא מרגיש כמה הוא פוגע בשני.

כי תחשבו רגע מה אתם באמת רוצים כשאתם מדברים על הקשבה. אתם רוצים שהוא ישמע מה כואב לכם? זה לא נכון. זה לא מה שאתם רוצים כשאתם מדברים על הקשבה. כשאתם מדברים על ההקשבה שלו אתם רוצים בעצם שהוא ישמע כמה כואב לכם בגללו. ושימו לב למילה "בגללו".

אתם רוצים שהוא ישמע את הדברים המכאיבים שהוא אמר לכם. אתם רוצים שיכיר בזה שבגללו כואב לכם, שבגללו אתם מרגישים דחויים, שבגללו אתם מרגישים בודדים. ואתם רוצים שהוא ישמע את הדברים הקשים שהוא אמר לכם בדיוק כמו שאתם שמעתם אותם, בלי ההצדקות וההסברים שלו.

וזה בדיוק מה שגם הוא רוצה מכם כשהוא מצפה להקשבה שלכם: שתשמעו כמה רע לו בגללכם, כמה עצוב לו בגללכם, כמה כואב לו בגללכם. והוא רוצה שתשמעו את הדברים שאמרתם לו בדיוק כמו שהוא שמע אותם, בלי ההצדקות וההסברים שלכם.

ועל זה אנחנו מדברים כאן: להקשיב לדברים הקשים והמכאיבים שאנחנו אומרים אחד לשני, ולהכיר בזה שבגלל הדברים האלה הוא פגוע ועצוב. וזאת ההקשבה שכל כך חסרה במערכות היחסים שלנו, כשכל אחד יודע כמה מכאיבים הדברים שהשני אמר לו, ואף אחד לא יודע כמה מכאיבים הדברים שהוא אמר לשני.

אי אפשר לרפא מערכת יחסים פצועה ומדממת בלי שנכיר בזה שאנחנו לא רק הפגועים כאן, אלא שאנחנו גם הפוגעים כאן. ובן הזוג הזה שאנחנו מצפים ממנו להקשיב לעצמו ולהכיר במה שהוא עולל לנו, חייב לדעת שגם אנחנו מקשיבים לעצמנו ולמה שעוללנו לו.

רק ככה מרפאים פצעים פתוחים ומחסלים משקעים מעיקים. אין בינינו יותר אחד טוב ואחד רע, אחד צודק ואחד טועה, אחד פגוע ואחד פוגע. במקום זה יש בינינו שניים שצודקים כל אחד מהמקום שלו, ושניים שפגועים כל אחד מהדברים שאמר לו השני. ורק ככה יורדים מהעץ ומשנים את התקשורת המרחיקה לתקשורת מקרבת.