יש הסכמה בין כולנו שיחסים טובים הם כבוד אחד אל השני. אבל איך מתבטא כבוד אחד אל השני? נכון, קודם כל לדבר יפה אחד אל השני. אבל איך יכולים לדבר יפה אחד אל השני בני זוג שכל כך אוהבים לבטל ולפסול ולשלול אחד את השני?

כבוד לא נמדד ביחס נחמד בינינו כשהכל בסדר ויש בינינו הסכמה. לא ולא, זה לא כבוד, זאת תמימות דעים. כבוד הוא יחס נחמד בינינו גם כשכל אחד מאתנו חושב אחרת ורוצה דבר אחר. כלומר, כבוד הוא קבלה וסבלנות אל בן זוג גם בזמן שהוא לא מסכים אתנו. זה המבחן ליכולת שלנו להתייחס באמת בכבוד אחד אל השני. ובמבחן הזה כמעט כולנו נכשלים.

אי אפשר לחיות תמיד בהסכמה. חיים משותפים בין שני אנשים מחייבים הרבה מאוד אי הסכמות, כי שני אנשים זה שתי דעות שונות, שתי ציפיות שונות, שתי תפיסות חיים שונות, הבנה שונה של המציאות, שתי דרכים שונות לזכור אירועים משותפים. לכן לא יכולה להיות תמיד הסכמה, ולכן הסכמה צריך ליצור מתוך חוסר הסכמה.

הסכמה יוצרים רק כשיש כוונה משותפת של שני הצדדים להסכים על איזשהו נושא באופן ששניהם יוכלו לחיות אתו. אחרת אנחנו נקלעים למלחמה של כל אחד על הדרך שלו. והסכמה אפשר ליצור רק כשאף אחד לא מבטל את הדעה של השני, אף אחד לא פוסל את הרצון של השני, ואף אחד לא שולל את הדרך של השני.

וזה המובן היחיד של המושג "כבוד" שכולנו כל כך מאוהבים בו. האם זה באמת מה שקורה אצלנו? האם יש בינינו כבוד במובן הזה של המילה? בואו נראה כמה מהדברים שאנחנו עושים מתוך חוסר כבוד מוחלט אל בן זוגנו:

אנחנו נכנסים אחד לדברים של השני, או עסוקים בדבר אחר בזמן שהשני מדבר. וזה מסר ברור שלא מעניין אותנו מה השני רוצה לומר.

אנחנו קורעים לגזרים אחד את דעתו של השני. וזה מסר שלדעתנו השני מדבר שטויות.

אנחנו לא מנסים להשיג הסכמה שתתאים לשנינו, אלא אנחנו מנסים לשנות את המנהגים של השני כדי להתאים אותם למנהגים שלנו.

אנחנו אומרים לשני מה הוא צריך לעשות אחרת, במקום לעורר בו רצון לעשות אחרת.

טיפול זוגי אמור להראות לבני הזוג איך לשנות את האווירה הזוגית, וקודם כל איך להכיר בזה שאולי גם אצלם אין כבוד הדדי, גם אם כל אחד מהצדדים חושב שרק השני מתייחס בחוסר כבוד, וגם אם כל אחד מהם בטוח שהוא עצמו מכבד את השני מאוד.

באופן הזה פותח טיפול זוגי את הדרך לכבוד הדדי בפני כל זוג שיהיה מוכן לוותר על פסילה ושלילה וביטול וגינוי, כי בלי העקרבים והנחשים האלה ישאר ביניהם רק כבוד.