כל אחד מאתנו אומר לפעמים משהו בתום לב, בלי לצפות מראש שזה יפגע בשני או יעצבן אותו. האם זה חייב להיות פיצוץ? האם כל מילה שאנחנו אומרים היא פצצה מתקתקת? התשובה היא כן ולא. כן, כל מילה היא פצצה מתקתקת אם אתם שני אנשים עצבנים. לא, אף מילה לא חייבת להיות פצצה מתקתקת אם אתם שני אנשים שקולים.

המודל החדש של טיפול זוגי מלמד אותנו להבטיח שחיכוכים לא יהפכו למריבות. כי חיכוכים קטנים בגלל אמירה מעצבנת הם בלתי נמנעים והם חלק מהחיים המשותפים, וגם בני זוג הכי שקולים אומרים לפעמים זה לזה משהו שמעצבן את השני. למשל, הוא אומר לה: "שוב שכחת למלא דלק", או היא אומרת לו: "אפשר להפסיק להתעסק עם הטלפון כשאנחנו מדברים?"

אלה הערות שנאמרות בתום לב, בלי מחשבה ובלי תכנון ובלי לקחת בחשבון איך זה ישפיע על השני. אבל הן תמיד פוגעות, גם בעצבנים וגם בשקולים. אבל כאן מסתיים הדמיון בין העצבנים והשקולים.

כי מה יקרה אצל זוג עצבני? כל אחד סולח לעצמו כשהוא זורק בערה בתום לב ובלי כוונה רעה, אבל אף אחד מהם לא מרשה לשני להיפגע מזה: "מה אתה מתעצבן? מה כבר אמרתי?" אין שום התנצלות. וכמובן יש מיד תגובה על התגובה, האקדח נשלף והמלחמה פורצת.

ומה יקרה אצל זוג שקול? גם הם זורקים הערות מקריות אחד לשני, וגם הם נפגעים כשהשני זורק אליהם הערה. אבל מכאן העלילה שונה אצלם לגמרי. "המעיר" לא כועס על בן זוגו שנפגע מההערה שלו, וגם אם לא היתה לו שום כוונה לפגוע הוא מתנצל במקום.

הגישה שלהם היא "הערת, התנצלת", "פגעת, התחרטת". אם הערתם משהו והתכוונתם לפגוע, עשיתם עבודה טובה ואין עוד מה לדבר על זה. אבל אם זה היה בתום לב, בלי לשים לב ובלי כוונה לפגוע, ובכל זאת זה פגע בשני, זה הזמן לומר בפשטות: "מצטער, יכולתי לומר את זה אחרת".

ככה מלמד טיפול זוגי איך מונעים שריפה לפני שהאש מתלקחת: פרח במקום אקדח ואהבה במקום מלחמה.

בואו נבהיר את הדברים: לומר משהו שמעצבן את השני זה לגיטימי. זה קורה לכולם, זה יקרה תמיד, וזה בלתי נמנע. זאת הערה בתום לב. ובכל זאת, רוב הסיכויים שהשני יפרש את הדברים כזלזול וייפגע מהם. וגם זה לגיטימי, גם זה בתום לב, גם זה קורה אצל כולם, גם זה יקרה תמיד, וגם זה בלתי נמנע.

עד כאן שני הצדדים בסדר: אחד פגע בשני בתום לב, השני נפגע בתום לב, ולאף אחד אין כוונה רעה. זה חיכוך שגרתי ויומיומי. אבל מכאן מתחיל הפיצול בין זוג עצבני וזוג שקול. העצבנים חושבים שמותר לומר משהו מעצבן בלי להתנצל מכיוון ש"הם לא התכוונו", ואילו השקולים מתנצלים בכל פעם שהם אומרים משהו שפוגע בשני גם אם הם לא התכוונו לפגוע.

אז נסכם: הערה מעצבנת מצד אחד תמיד גורמת לשני להיפגע, גם אם היא נאמרה בתום לב. זה יוצר חיכוך קטן ובלתי נמנע שחייב להסתיים תוך רגע אחד בהתנצלות של הצד שהעיר את ההערה המעצבנת. ואם תנהגו על פי התבנית הזאת לא יהיו לכם מריבות, כי על מה יהיה לכם עוד לריב?