שתף
שלח לחבר
אימייל
בתוך כל אחד מאתנו יש גם קרבן וגם מנהיג, ואנחנו בוחרים איזה חלק להוציא מתוכנו. אבל כך אנחנו גורמים לשני להיות גם הוא קרבן או מנהיג.

כל אחד מאתנו מוצא את עצמו מדי פעם מסכן ומתבכיין. ככה זה בעולם שבו אנחנו מקבלים מעט מאוד ממה שאנחנו רוצים, והרבה מאוד ממה שאנחנו לא רוצים. אבל הדברים האלה מתייחסים לחוויית מסכנות כמעט קבועה, שהפכה לחוויית נפש של קרבן.

להיות קרבן או מנהיג

הקרבן חי עם מחשבה שאנשים אחרים לא הוגנים כלפיו, לא מעריכים אותו ולא מתחשבים בו. וגם אם זה נכון, מה שעושה אותנו לקרבן הוא התעלמות מוחלטת מהתרומה של עצמנו לכל דבר שקורה לנו.

אם אנחנו לא רואים שגם לנו יש אחריות בכל מצב, ואם אנחנו לא מבינים שהגישה שלנו היא מגנט ליחס שאנחנו מקבלים מהאחרים, ואם אנחנו בטוחים שאנחנו תמיד בסדר ורק האחרים אשמים, מובן מאליו שאנחנו חיים בחוויה של קרבן, שזאת התמצית שלה: "אני סובל ואני פגוע – בגללך".

סימן ההיכר של קרבן הוא לא החלק "אני סובל", אלא החלק "בגללך". וזה ההבדל בין קרבן ובין מנהיג: האצבע המאשימה. הקרבן תמיד יאשים את השני. ואילו המנהיג תמיד יחפש גם את החלק של עצמו.

אנחנו חיים בתרבות הקרבן. זאת הנורמה שחלה כמעט על כולנו, וזה רק עניין של המיקום שלנו על גבי ציר הקרבן, גבוה או נמוך. כשאנחנו שופטים, כשאנחנו מבקרים, כשאנחנו פוסלים, כשאנחנו פוגעים, כשאנחנו מגנים, כשאנחנו שוללים – אנחנו קרבן, כי את כל האשמה אנחנו נותנים לשני ואת כל הפטור אנחנו נותנים לעצמנו. כשאנחנו מכירים באחריות שלנו לפגיעה באדם אחר ומבינים שאנחנו חלק מכל מצב בינינו – אנחנו מנהיגים.

טיפול זוגי מלמד אותנו להפסיק לחשוב כמו קרבנות ולהתחיל לחשוב כמו מנהיגים:

    • "זה מי שהוא, טוב ורע בחבילה אחת, בדיוק כמוני".
    • "הוא לא יותר רע ממני ואני לא יותר טוב ממנו".
    • "כל אחד מאתנו עושה גם דברים שליליים וגם דברים חיוביים".
    • "הוא פוגע בי אבל גם אני פוגע בו".
    • "אני מתכוון להוציא ממנו תמיד את הטוב שבו, ואף פעם לא לעורר בו את הרע".

כך חושבים בני זוג שהם מנהיגים. אף אחד לא מרגיש מקופח או דפוק, כי כל אחד זוכר שהוא גם נפגע וגם פוגע. לכן אין ביניהם האשמות אלא בירורים ולמידה: במה כל אחד מאתנו טעה, מה שנינו יכולים לעשות בעניין, מה כל אחד מאתנו צריך לשנות בעצמו, על מה כל אחד מאתנו צריך לוותר.

בתוך כל אחד מאתנו יש גם קרבן וגם מנהיג. וזה תלוי רק בנו איזה חלק אנחנו מציעים לבן זוגנו. אבל הנה הדבר החשוב ביותר: אנחנו לא רק בוחרים איזה חלק שלנו להציע לו, אנחנו גם גורמים לו להציע לנו את אותו החלק.

כלומר, אם אנחנו פונים אליו מהקרבן שבנו אנחנו מוציאים ממנו את הקרבן שבו, ואם הוא מנהיג הוא יעורר גם את המנהיג שבנו. לכן אף פעם אין מצב של אחד קרבן ואחד מנהיג. זה תמיד שני קרבנות או שני מנהיגים. וזאת התוצאה הגבוהה ביותר של טיפול זוגי מהמודל החדש: או שנינו מוציאים את הטוב אחד מהשני, או שנינו מוציאים את הרע זה מזה.

להיות קרבן או מנהיג
דירוג 1.9 כוכבים (37.78%) 9 הצבעות

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

האם אדם יכול להשתנות?

אנחנו משתנים כל הזמן. אנחנו חושבים היום אחרת מאתמול, ואנחנו מרגישים היום אחרת מהרגשות שנרגיש מחר. והבשורה הטובה היא שאנחנו יכולים להשפיע על אופי השינוי.

איחוד פנימי: תנאי לאיחוד זוגי

ניסיון לאיחוד בין גבר ואישה יכול להיות שדה מערכה, אבל הוא יכול להיות גם נתיב משותף שבו הוא יגשים את הגבריות המלאה שלו, והיא תגשים את הנשיות המלאה שלה.

מי הברנש שאתו את חיה?

עד כה עסקת בזיהוי הטיפוס שלך. ומה בדבר בן זוגך? לאיזה טיפוס הוא שייך? למדי להכיר את טבעו, כדי שתביני מה ניתן ומה לא ניתן לשנות בו.

בתוך כל אחד מאתנו יש גם קרבן וגם מנהיג, ואנחנו בוחרים איזה חלק להוציא מתוכנו. אבל כך אנחנו גורמים לשני להיות גם הוא קרבן או מנהיג.

כל אחד מאתנו מוצא את עצמו מדי פעם מסכן ומתבכיין. ככה זה בעולם שבו אנחנו מקבלים מעט מאוד ממה שאנחנו רוצים, והרבה מאוד ממה שאנחנו לא רוצים. אבל הדברים האלה מתייחסים לחוויית מסכנות כמעט קבועה, שהפכה לחוויית נפש של קרבן.

להיות קרבן או מנהיג

הקרבן חי עם מחשבה שאנשים אחרים לא הוגנים כלפיו, לא מעריכים אותו ולא מתחשבים בו. וגם אם זה נכון, מה שעושה אותנו לקרבן הוא התעלמות מוחלטת מהתרומה של עצמנו לכל דבר שקורה לנו.

אם אנחנו לא רואים שגם לנו יש אחריות בכל מצב, ואם אנחנו לא מבינים שהגישה שלנו היא מגנט ליחס שאנחנו מקבלים מהאחרים, ואם אנחנו בטוחים שאנחנו תמיד בסדר ורק האחרים אשמים, מובן מאליו שאנחנו חיים בחוויה של קרבן, שזאת התמצית שלה: "אני סובל ואני פגוע – בגללך".

סימן ההיכר של קרבן הוא לא החלק "אני סובל", אלא החלק "בגללך". וזה ההבדל בין קרבן ובין מנהיג: האצבע המאשימה. הקרבן תמיד יאשים את השני. ואילו המנהיג תמיד יחפש גם את החלק של עצמו.

אנחנו חיים בתרבות הקרבן. זאת הנורמה שחלה כמעט על כולנו, וזה רק עניין של המיקום שלנו על גבי ציר הקרבן, גבוה או נמוך. כשאנחנו שופטים, כשאנחנו מבקרים, כשאנחנו פוסלים, כשאנחנו פוגעים, כשאנחנו מגנים, כשאנחנו שוללים – אנחנו קרבן, כי את כל האשמה אנחנו נותנים לשני ואת כל הפטור אנחנו נותנים לעצמנו. כשאנחנו מכירים באחריות שלנו לפגיעה באדם אחר ומבינים שאנחנו חלק מכל מצב בינינו – אנחנו מנהיגים.

טיפול זוגי מלמד אותנו להפסיק לחשוב כמו קרבנות ולהתחיל לחשוב כמו מנהיגים:

    • "זה מי שהוא, טוב ורע בחבילה אחת, בדיוק כמוני".
    • "הוא לא יותר רע ממני ואני לא יותר טוב ממנו".
    • "כל אחד מאתנו עושה גם דברים שליליים וגם דברים חיוביים".
    • "הוא פוגע בי אבל גם אני פוגע בו".
    • "אני מתכוון להוציא ממנו תמיד את הטוב שבו, ואף פעם לא לעורר בו את הרע".

כך חושבים בני זוג שהם מנהיגים. אף אחד לא מרגיש מקופח או דפוק, כי כל אחד זוכר שהוא גם נפגע וגם פוגע. לכן אין ביניהם האשמות אלא בירורים ולמידה: במה כל אחד מאתנו טעה, מה שנינו יכולים לעשות בעניין, מה כל אחד מאתנו צריך לשנות בעצמו, על מה כל אחד מאתנו צריך לוותר.

בתוך כל אחד מאתנו יש גם קרבן וגם מנהיג. וזה תלוי רק בנו איזה חלק אנחנו מציעים לבן זוגנו. אבל הנה הדבר החשוב ביותר: אנחנו לא רק בוחרים איזה חלק שלנו להציע לו, אנחנו גם גורמים לו להציע לנו את אותו החלק.

כלומר, אם אנחנו פונים אליו מהקרבן שבנו אנחנו מוציאים ממנו את הקרבן שבו, ואם הוא מנהיג הוא יעורר גם את המנהיג שבנו. לכן אף פעם אין מצב של אחד קרבן ואחד מנהיג. זה תמיד שני קרבנות או שני מנהיגים. וזאת התוצאה הגבוהה ביותר של טיפול זוגי מהמודל החדש: או שנינו מוציאים את הטוב אחד מהשני, או שנינו מוציאים את הרע זה מזה.

להיות קרבן או מנהיג
דירוג 1.9 כוכבים (37.78%) 9 הצבעות

 

אימון זוגי ואישי באינסטגרם

מאמרים אחרונים

אנשים נוספים קראו גם

לאן נעלמה האינטימיות ביחסי המין ובזוגיות

הגבר מחפש במפגש המיני חדירה ואורגזמה. המין לגביו הוא פעולה פונקציונלית פשוטה של מילוי צורך ביולוגי מהנה, והוא לא זקוק לסבך של רגשות כדי לספק אותו. אשר לרוב הנשים, מפגש מיני נחשב בעיניהן מוצלח רק אם הוא מתקיים יחד עם קצב פעימות הלב, ומבטיח הזדמנות לקרבה. איך להבטיח סיפוק לשני הצדדים, שהצרכים שלהם כל כך שונים?

אחריות אישית – בחירה בדרך אחרת

אם היחסים שלנו רצופים תסכולים, הדבר האחרון שאנחנו צריכים לעשות הוא לצפות שבן זוגנו ישתנה, ובמקום זה לשנות את הגישות של עצמנו. ולזה קוראים אחריות אישית.

סגירת תפריט

הרשמו עכשיו לניוזלטר של ד"ר צביה גרנות וקבלו מדי בוקר מאמר מטלטל:

מרגישים שאתם זקוקים לעזרה?
צרו איתי קשר וביחד נשקם את הזוגיות