מה זו הסכמה הדדית? החלטה משותפת לגבי נושא שאנחנו חלוקים עליו שתאפשר לשנינו להרגיש אתו טוב. וזה לעולם לא יקרה בינינו מעצמו. זה יקרה בינינו רק אם נציב את זה כיעד משותף לגבי כל נושא שאנחנו מתווכחים עליו. כלומר, שימו לב: אנחנו מחליפים את היעד הקודם של כל אחד מאתנו להבטיח פתרון שהוא עצמו ירגיש אתו טוב, ביעד חדש שגם השני ירגיש אתו טוב.

ולמה בכלל צריך לדבר על זה? מכיוון שהיעד החדש להבטיח שגם השני ירגיש טוב עם הפתרון, לא קיים באופן טבעי במבנה האישיות שלנו. כי במבנה האישיות שאתה באנו לעולם קיים באופן טבעי רק היעד להבטיח שאנחנו עצמנו נרגיש עם הפתרון טוב. וזה אמור לגבי כולנו ללא יוצא מהכלל.

הנקודה המרכזית כאן היא אם כן "הדדיות". וזה מושג שכולנו אוהבים מאוד, אבל כמעט כולנו לא יודעים ליישם ביחסים שלנו. ואם הדדיות כל כך חסרה במערכות היחסים שלנו, הסיבה היא שאין לנו אינסטינקט טבעי לחלוק עם אחרים את מה ששייך לנו. ואם בכל זאת אנחנו בכל זאת מסוגלים ליצור איזושהי הדדיות בינינו, זאת ההדדיות היחידה: לסבול באותה מידה. ואז הנה זה מה שקורה:

אם אתה לא בסדר כלפי, גם אני לא אהיה בסדר כלפיך.

אם אתה פוגע בי, גם אני פוגע בך.

אם אתה לא נותן לי את מה שחשוב לי, גם אני לא נותן לך את מה שחשוב לך.

אם אתה לא מגיע אל ההורים שלי, גם אני לא מגיעה אל ההורים שלך.

אם את לא נותנת לי סקס, גם אני לא נותן לך חיבה.

אם את לא נותן לי חיבה, אני לא נותנת לך סקס.

טיפול זוגי עוזר לבני הזוג להתחיל את המעבר לזוגיות הדדית בהתחייבות להבטיח שאף אחד מבני הזוג לא יסבול. זאת גישה שלא קיימת במערכת האינסטינקטים שלנו, ולכן זה דורש מכל אחד מאתנו לעשות דבר שלא קיים בטבע שלנו: כל אחד יבטיח שהשני לא יסבול.

עד היום פעל כל אחד מאתנו על פי הטבע והאינסטינקטים שלו: להבטיח שהוא עצמו לא יסבול. ובמהלך טיפול זוגי מתחילים בני הזוג להיווכח עד כמה חסר להם האינסטינקט הזוגי של הבטחה שגם השני לא יסבול. ומגיע רגע שאנחנו חייבים להיווכח שאת האינסטינקט הזה אנחנו חייבים לפתח בעצמנו.

בעבודה משותפת על בסיס יומי, בשעה הקבועה של שיח זוגי שנמסד בינינו מדי ערב, נוכל לסקור את היום שחלף, ואת כל המצבים הגדולים ביותר והקטנים ביותר שבהם כל אחד מאתנו התאמץ להבטיח רק שהוא עצמו לא יסבול. ולאט לאט יתפתח בתוכני הגרעין שממנו יצמח האינסטינקט החסר, אינסטינקט ההדדיות.