קונפליקטים ביחסים זוגיים הם בלתי נמנעים. לא ייתכן בלעדיהם בין שני אנשים שמבינים אחרת לגמרי מושגים כמו בית ומשפחה והורות והתנהלות כלכלית, ואת כל שאר המרכיבים של היחסים המשותפים. ועד כאן הכל בסדר. אבל ההבדל בין יחסים טובים ויחסים רעים הוא לא מספרם הגדול או הקטן של הקונפליקטים בין בני הזוג, כי גם ביחסים טובים יש קונפליקטים רבים.

מה עושה את ההבדל בין יחסים טובים ויחסים רעים? אז לא מספר הקונפליקטים בין בני הזוג, אלא משך הזמן שהקונפליקטים נמשכים. כי משך הזמן שאתם מקצים לקונפליקטים קובע לא רק איזה חלק מחייכם תשקיעו בהם, אלא גם את עוצמתם, את סגנונם, ואת ההשפעה שתהיה להם על היחסים שלכם לתמיד.

קונפליקטים יכולים להימשך שעות וימים ושבועות, ובמהלך הזמן הזה המרירות מתגבשת יותר ויותר בנפשכם, עד שהיא הופכת לבעיה הרבה יותר גדולה מהקונפליקטים שעוררו אותה. רק תחשבו על שני אנשים שלא מדברים זה עם זה שעות או ימים או שבועות. כמה שנאה מושקעת במחשבות שלהם אחד על השני?

בכל רגע נוסף הטינה גוברת, כי צפים ועולים עוד ועוד מצבים מהעבר שבהם נפגענו, ובהדרגה הופך הכעס בין בני הזוג לקיר בטון. אמנם בסופו של דבר הם ישלימו ביניהם, וזה יקרה כאשר יתעורר בתוכם הרגע של או-קיי. הדברים ייראו להם פתאום פחות נוראים, ובן הזוג ייראה להם פתאום יותר אנושי. אבל בינתיים הקונפליקט כבר הפך למשקע כבד בתוך נפשם. הם כבר לא יוכלו לשכוח אותו, והם יחזרו ויזכירו אותו בכל מצב דומה שיתעורר ביניהם בעתיד. וזה הנזק הגדול ביותר של קונפליקטים ממושכים.

ומה קורה ביחסים טובים? איך מתמודדים עם הקונפליקטים שלהם בני זוג שחיים יחד בטוב? גם הם מתרגזים, גם הם כועסים, גם הם נפגעים, אבל רגע האו-קיי שלהם מגיע כמעט מיד, תוך דקות, לפני שהדברים מתפתלים דרך התהליכים הפנימיים של הנצחת זיכרונות רעים. כמו דריכה על הרגל של בן הזוג בעת ריקוד: אופס, התנצלות מהירה ובחזרה לקצב.

לכן קונפליקטים לא משאירים חותם בנפשם וביחסים של בני זוג שחיים יחד בטוב. הם לא מגיעים לשלב של פגיעות הדדיות, של דיבורי שוק גסים, של עלבונות לבני המשפחה, ושל חיזוק נבזי כל הטענות שלהם כמו "גם החברים אומרים את זה עליך". הם פשוט יוצרים בתוכם קצב אחר של רגע ה"או קיי", והם ממשיכים בחייהם המשותפים בלי לזכור את התקרית.

מדוע יש זוגות שמספיקות להם שתי דקות להתרגז ולהתפייס, בעוד שזוגות אחרים מרגישים צורך לברבר ולבעבע ולהתבשל שעות וימים ושבועות? מכיוון שאלה בעלי כושר התאוששות מהיר במצבים קשים, ואלה בעלי כושר התאוששות עלוב.

הכושר של התאוששות מהירה הוא גם הדבר שמבדיל בין אנשים פסימיים ואנשים אופטימיים, בין אנשים מדוכדכים ואנשים שמחים, בין אנשים מתלוננים ואנשים מתגברים. אנשים שמתאוששים לאט לא מוכנים להיפרד בקלות מהעבר ומהתעסקות בקשיים שלהם. ובדיוק ההפך אנשים בעלי כושר התאוששות מהיר: הם לא מוכנים לראות את החיים שלהם במונחים של דרמות וטרגדיות, והם מקצרים את ההתעסקות בקשיים כדי לעבור להתעסקות בדברים המשמחים.

אז למה התאוששות מהירה כל כך חשובה לכם? כי אכזבות הן בלתי נמנעות, קשיים הם בלתי נמנעים ובעיות הן בלתי נמנעות, כל עוד אנשים ימשיכו לסרב לכם, להתנגד לכם, לחלוק עליכם, לפגוע בכם ולדחות אתכם. אבל משך הזמן שתסבלו תלוי רק בכם.