אילו הייתם מבקשים ממני את הטיפ האחד והיחיד שנוגע בלב השאלה מה אתם צריכים לעשות כדי שיהיו לכם יחסים מאושרים, לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים: להיכנס לנעליים של השני. כלומר, לראות את המצב בעיניים של השני. כי הזוגות המאושרים ביותר הם אלה שמבינים את הערך של החלפת מקומות כדי לראות כל מצב מהמקום של השני, דרך ההבנה והרגשות והתפיסות של השני. אז קצר ולעניין: לעולם לא תוכלו לעשות צעד חשוב יותר אחד לעבר השני מאשר החלפת מקומות ביניכם.

ונאמר מיד: לראות מצב בעיניים של מישהו אחר זאת יכולת נדירה, ואם כי כמעט כל אחד מייחס יכולת כזאת לעצמו, האמת היא שמעטים מאוד בינינו רשאים להתקשט בה. תחשבו למשל על האמירה הפופולרית הזאת: "אני במקומך לא הייתי עושה את זה", או " אני במקומך הייתי מתנהג אחרת". ומי מאתנו לא נוהג לומר את זה במהלך קונפליקט שבו אנחנו רוצים להראות לשני כמה הוא טועה?

אבל אמירה כזאת מוכיחה יותר מכל אמירה אחרת כמה אנחנו רחוקים מלראות את הדברים "במקומו". כי אילו היינו במקומו, היינו עושים בדיוק מה שהוא עושה, וחושבים בדיוק מה שהוא חושב, ומרגישים בדיוק מה שהוא מרגיש. והמחשבה שאילו היינו במקומו היינו נוהגים כמו שאנחנו חושבים שהוא צריך לנהוג, רק מראה כמה עמוק אנחנו נטועים בעולם הפנימי של עצמנו בלבד. כי אפילו כשאנחנו רוצים לראות את עצמנו במקומו, אנחנו לא רואים אותו אלא את עצמנו.

לראות בעיניים של השני זה דבר אחר לגמרי, ובני זוג שלא פיתחו ביניהם יכולת כזאת לא מכירים בכלל אחד את השני. הם מכירים זה את זה רק דרך התבניות של עצמם, דרך מה שהם חושבים שהשני צריך להיות, דרך מה שהם חושבים שהשני צריך לחשוב ולהרגיש ולעשות. ואם הם לא מכירים באמת אחד את השני, מה הפלא שהם לא מבינים בכלל אחד את השני?

תחשבו איך אנחנו נוהגים לתאר את בן זוגנו. למשל: "הוא לא מרוצה משום דבר". או "אין לי מושג איך לפנות אליה בלי להרגיז אותה כי כל דבר גורם לה להתפוצץ". או "כל פעם שאנחנו מתחילים לדבר הוא מתפרץ בכעס בלי שום סיבה". או "אני לא מבין למה היא מעלה את העבר כל פעם מחדש".

אלה אמירות שיכול להשמיע רק מי שמעולם לא ניסה לראות את הדברים מנקודת המבט של השני. והן מראות על חוסר הבנה של צד אחד מה מתרחש בעולמו הפנימי של הצד השני, מה הוא חושב על הדברים, מה מרגיז אותו ומה עושה לו טוב.

כי אילו הייתם נכנסים לנעליו של השני הייתם יודעים למה הוא לא מרוצה, למה הוא מתפרץ ולמה הוא מעלה את העבר כל פעם מחדש. ועם ההבנה שהיתה מתחילה להתפתח ביניכם הייתם אומרים: "אילו הייתי במקומך בוודאי שגם אני הייתי מתפרץ", "אילו הייתי במקומך בוודאי שגם אני לא הייתי מרוצה", "אילו הייתי במקומך בוודאי שגם אני הייתי מסרב".

המחשבה "אילו הייתי במקומו הייתי בדיוק כמוהו" היא הצעד הראשון שלכם לעבר הבנה ביניכם. כי היא תאפשר לכם להיווכח שיש היגיון וצדק בכל דבר שהשני חושב או עושה, גם אם אנחנו לא מסכימים אתו. ועם הבנה ביניכם אף אחד מכם לא היה חושב על השני ש"הוא נפגע בלי סיבה", או ש"הוא סתם מנסה למשוך תשומת לב", או ש"הוא סתם מחפש אתכם".

ובמקום זה הייתם מגלים פתאום עולם חדש שהוא לא המחשבות שלכם, ושהוא לא ההיגיון שלכם, ובכל זאת הוא קיים והוא ישנו והוא ראוי והוא לגיטימי בדיוק כמו העולם של עצמכם. כמו שאמר פו הדוב בפעם הראשונה שיצא לטייל לבדו ביער אשדון וראה חיות אחרות: "איך זה להיות לא אני?"

ואנחנו, כדי להבין את האדם שאתו אנחנו חיים, אנחנו רק צריכים את החכמה של הדוב הקטן הזה כדי להבין שבן הזוג שלנו הוא הוא ורק הוא ותמיד הוא, ואף פעם לא מי שאנחנו רוצים שהוא יהיה.